ספטמבר 2003

על אהבה וצלם אלוהים- דיון אינטרנט

זה התחיל מתוכנית ששודרה בטלויזה, בערוץ 8 – מתוך ניסיון למצוא את הרקע הכימי והביולוגי לאהבה.

נושא : מעט מילים על עליונים ותחתונים
תאריך :  19/09/03  23:00
מחבר/ת :  דוד

המושג עליונים ותחתונים לקוח מהקבלה היהודית ומורה על עולמות הרוח העליונים ועל עולם החומר התחתון.

ראיתי היום סרט בערוץ 8 ובו דובר על ניסויים מדעיים חדשים לגלות מהי אהבה.
ישבו החוקרים ופשפשו להם בגוף האדם, בכימיה שלו, בפיזיקה שלו, באלקטריות (זרמים חשמליים) שלו ולא נחו ולא שקטו עד שנדמה היה להם שהצליחו לגלות איזה הורמון (חומר כימי) פועל בדיוק על איזה אנזים (עוד חומר כימי) שמפעיל איזה תאים (מצבור גדול של חומרים כימיים) הגורמים לכל מיני מולקולות (ודאי חומרים כימיים) להיות מופרשים (פעולה כימית מובהקת) בשעה שאדם x מתאהב באדם y.
יתרה מכך, הם אפילו העבירו בני אדם מאוהבים בתוך מכונות הקרינה הענקיות והמפחידות האלה שמגלים בעזרתם סרטן וכל מיני מריעין בישין אחרים, רק כדי לבדוק את פעילות המוח של זה האוהב בשעה שהוא מאוהב וכיצד פעילות המוח הזו שונה מאחד שאיננו אוהב. ואם יתברר בסוף המחקר שהנבדק מאד אוהב גלידה למשל ובדיוק התחשק לו? האם ניתן לבדוק באמצעות מכונות מידה של אהבה? מי אוהב מה ומי ומתי ולמה וכיצד?
האם מעתה בכל פעם שאחשוב על ריאקציה כימית יעמוד לי?
אולי יעמיד אותי מלכת מרוב התרגשות?
שמא יעמיד את לבי בפעימה אילמת מרוב השתוקקות?
בבחינת בואי מבחנה אהובתי ונצא למסע דודים?
כל העיסוק הזה מוציא את שארית המיץ מטיפת הרומנטיקה האחרונה שנותרה.
מעתה במקום בושם יביא האוהב לאהובתו מיכל עם דו-תחמוצת-הגופרית.

אני כבר יכול לראות בעיניי רוחי את הכותרות הגדולות המבשרות את נצחון החומר (המדע והמעבדה והניסויים והכימיה) על הרוח ובודאי על הרוחניות (אהבה, תשוקה, רומנטיקה, חיבה, חברות - במובן האמיתי של משמעותם).

אין לי כל ספק שכל מעשה רוחני, תכונה רוחנית, יכולת רוחנית, מעוגנים היטב בתופעה פיזית. אנו הרי חיים בעולם פיזי וכל התופעות בעולם הזה נעשות באמצעים פיזיים.
נכון שעדיין לא גילו את כל היש ואת כל הקיים ואפילו לא החלו לגרד את קצה הקרחון ויתכן וזו הסיבה שאנחנו אפילו במחשבה ובהגיון הכל כך ארציים שלנו חושבים במונחים בלתי נכונים על הרוחניות הנמצאת כביכול מעבר לתפישה הפיזית שלנו.
זה ודאי לא כך. לכל תופעה רוחנית יש גורם ויש תוצאה שהם פיזיים לחלוטין.
אני בטוח ומשוכנע שלא ירחק היום ויגלו את הגן האחראי לטלפטיה, ימצאו את האנזים המאפשר הזזת חפצים ללא מגע יד - כן, גם כיפוף כפיות באותה הזדמנות חגיגית, יעלו על ההרכב הכימי המאפשר תקשור עם ישויות ויפרסמו ברבים את המנגנון המופלא שהיה נסתר עד עתה המאפשר הגשמה ברת-מישוש של חלומות.
אז חייכי אהבה, צהלי חיבה, רוני ידידות - אתן כבר לא לבד.

למעשה אם לא היו מוצאים תופעות פיזיות המפעילות מערכות רוחניות, הייתי מודאג.
אותה אמירה שכל הקיים בעליונים קיים גם בתחתונים, היא ללא ספק ידע נפלא שמסתובב בחוגים הרוחניים מזה אלפי שנים ורק מוכיח שוב ששלמה המלך צדק: אין חדש תחת השמש.

הבעיה בכל המחקרים האלה איננה במציאת אותם גורמים מוחשיים פיזיים המפעילים ומופעלים, אלא שהמדע למעשה איננו עוסק בדבר החשוב ביותר - מהו הטריגר המפעיל את התהליך. מהו הניצוץ המתחיל את הבעירה.
אם נשוב את ההתאהבות - מדוע אני מתחיל בכלל תהליך של התאהבות. מי או מה הגורם המתחיל להפעיל את מערכת ההורמונים שלי, הגורמים להפעלת מערכת רגשות, הגורמים להפעלת מערכת מעשים.
מהי נקודת ההתחלה?
היכן נמצאת נקודת ההתחלה?
מה מביא את נקודת ה התחלה להתחיל לפעול?

לי זה מזכיר את תיאוריית המפץ הגדול.
לפתע צץ עולם מתוך האין. נקודת לידה של דבר מה חדש שלא היה קודם לכן.
וברגע שנולד - אין כבר דרך לעצור אותו.

כך גם התאהבות.
לפתע היא נולדת. לפתע יש התאהבות במקום שלא היתה קודם. לפתע נולד משהו חדש.
וברגע שנולד - אין כבר דרך לעצור אותו.

ומדוע זה קורה כלפי x ולא כלפי y?

ערב נפלא

להלן תגובתי

נושא : אהבה זה חלק מצלם אלוהים
תאריך :  19/09/03  23:44
מחבר/ת :  גילה
דואר אלקטרוני : gila@oryada.com

בתגובה ל: מעט מילים על עליונים ותחתונים - דוד
================================================


שלום רב לך

באמת מבינה אני את כעסך, והוא מוצדק, כי איך אפשר לתת ביטוי הורמנלי או חשמלי במוח לרגשות ואהבה.

אבל זה מזכיר את הבעיה הפסיכופיזית בכל מיכלולה כפי שפרופ' לייבוביץ נהג לומר, שגם אם יעשו את כל המחקרים בעולם ויראו את כל הפעילויות החשמליות במוח ובשרירים ועוד של איך אני מרים את ידי, אף פעם לא יצליחו להבין איפה בדיוק נוצר הגשר בין המחשבה לעשות את זה לבין הפעולה.

ככה במיוחד לגבי רגש כמו אהבה...


אבל כאשר מדובר על כך, ואני מבינה שאתה מחפש כאן את רגע המפץ הגדול בנושא, את רגע ההתאהבות יש כאן עוד גורמים שצריך לקחת בחשבון.

תראה, אני חוקרת מזה שנים רבות את הסוד של השפה העברית בדרך הקבלה ועוד תורות מיסטיות. מאמרים על כך תוכל לקרוא באתר שלי תחת הכותרת: תורת האותיות לפי אטלנטיס חלק א' וחלק ב'.

מה רצית לספר לך, זה שהמילה מצם מכילה את האותיות צל+מ'.

וזה בדיוק מה שזה.

הנה העליונים והתחתונים שלך!

התחתונים זה צל של העולם העליון, על מישור המציאות הפיזית. העולם העליון הוא עולם השכינה והאחדות של האות מ', עולם משם נובעת אותה מהות שאנו לא כל כך מכירים אותה, וזה מהות הנשמה.

אין דרך יותר בדוקה לגעת בנשמה, אלא דרך האהבה

זה משהו שפשוט זורם מאיתנו, ופעמים רבות האגו מכשיל אותנו בנושא הזה.

אני חושבת שהתאהבות זה משהו שבא מעבר לכל כימיה במוח או הורמונים, שהם רק הצל של מה שקורה שם בעליונים!

לכן, אל לנו לשבור את הראש, למה יש או אין כימיה... זה משהו שהוא פעמים רבות מעבר לנו, ואנו רק אלה שנוכל לתת לו ביטוי!

בגלל זה יש המון צורות להתאהבות!

אבל תאמין לי זה מתחיל שם מלמעלה, וכדאי שאנו נהיה החווים של תהליך זה וניתן לו לזרום, ולא נעשה לזה מניפולציות!

כי זה בהחלט חלק מצלם אלוהים במלוא מובן המילה.

האתר שלי:
http://www.oryada.com
אתר הפעילויות:
http://visit.oryada.com
אז שבת עם הרבה אהבה בכל המישורים כי כולם אחד!

גילה

----------------------------------------------------------------

נושא :  עוד על אהבה וצלם אלוהים
תאריך :  20/09/03  15:00
מחבר/ת :  גילה
דואר אלקטרוני : gila@oryada.com

שלום דוד ושלום כולם

אז אהבתם את מה שכתבתי והנה עוד מידע שלדתעי מרתק מאוד ולדעתי יש לו גם השלכות מאדו מעניינות.

קודם כל דוד מאיפה אנו מכירים? אמרת מירושלים, תזכיר לי את עצמך, אולי אני זוכרת אותך במעורפל, תזכיר לי.

אז הרבה התלבטתי על כל הנושא הזה של אותיות ואנרגיות והקשר לגוף האדם, ואפילו אני אעביר על זה סדנא בתל-אביב, 3 מפגשים בחודש נובמבר.

אדם הראשון נברא בצלם, אבל לאחר שנוצרה האישה הצלם ירד לצע, ומאדם הוא הפך לרדם, ולא כתוב באף מקום שהוא הקיץ משנתו.

לזה הוא היה צריך להגיע יחד עם אשתו בתהליך מאוד מיוחד של חיבור, אהבה, הורדת שכינה וכו'. זה כל הסוד של "דעת טוב ורע". כאשר את המילה רע אפשר בשקט להפוך למילה "ער".

זה הסוד של עץ הדעת טוב ורע. דעת טוב, זה בעצם פרק א' בבראשית בו מדובר על ליצור אדם בצלם אלוהים.

כי כתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו", ואחר כך כתוב, "ויברא את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו", ולא כתוב בשום מקום שהוא ברא אותו בדמות

איפה הדמות?

זה סיפור שנכנס לתורה רק בפרק ה' בבראשית שם יש סיפור של בריאת הדמות, ושם יש סיפור בלתי רגיל של שיכפול גנטי


הדך לדמות היא פרק ב' בבראשית שם הוא בורא אדם, והמילה אדם ודמת אם נרשום דמות בלי ו' זה בדיוק אותו דבר חוץ מהאות א' אשר הופכת לת'.

בקיצור ולעניין, הור בורא את האישה, אבל הוא בורא אותה כ"עזר כנגד".

הבה ונחשוב מה זה אומר!

עזר זה בדיוק היפוך אותיות של המילה זרע! זה גם מופיעה במילה זרוע, ואני טוענת שכל אלה קודים להראות לנו על איזורים בגוף, אשר אנרגטית מצביעים על צ'קרות מסויימות. משום מה סיפור גן עדן מבחינת גוף האדם מתרחש באיזור צ'קרת הגרון, איזור החזה והזרועות, אבל נעזוב את זה כעת, זה בסמינר שאני אעשה.

נמשיך את הסיפור.

הוא בורא אישה עזר כנגד. קודם כל המילה עזר זה לא רק זרע אלא זה גם ער ז'

כלומר, אדם הראשון צריך לעורר את עצמו לאט לאט לכוח של כל האותיות!
סיפור גם עדן יש לנו 3 אותיות שבאות לידי להיות ערניות!

יש לנו ער-מ כי מדובר שהם היו ערומים.
יש לנו ער-ז מלשון עזר.
יש לנו ער-ו מלשון, "ויעש להם מלבושי עור", אחרי שהם גורשו מגן העדן.

ז' זה הכוח של מזל תאומים, של זרימה, של תיקשורת ובגוף שנו זה בדיוק, זרוע, זרע, חזה, אוזן וגם איבר המין הזכרי. כל אלה איזורים בגוף שיש בהם המון זרימה של אנרגיות והמון תנועה, וזה גם איברים אשר מחברים בין צד ימין לצד שמאל, כי יש 2 זרועות, 2 אזניים, בחזה יש לב וראוכת שהם גם משני חלקים, ואיבר המין הזכרי אתם יודעים בדיוק איך הוא בנוי.

ז' היא אות של חיים, כלומר, היא מזרימת חיים!

בקיצור הוא מעורר את הכוח של האות ז' בתוך כנגד.

עכישו מה זה כנגד?

אני לא אנתח כרגע את האותיות כ' ואת האות נ' זה מעגלים ואיזורים לחלוטין אחרים בגוף, זה בהזדמנות אחרת אם תרצו למשוע.

אדבר רק על האותיות של ג' + ד'

בטארוט זה קלךף הכוהנת הגדולה שהיא ג' וקלף הקיסרית שהיא ד'.

כלומר, יש 2 דמויות נשיות לאדם הראשון בגן עדן.

יש את הקיסרית שהיא אמא אדמה, האישה הפוריה, אשת ילדיו וכו'.

יש את הכהנת הגדות שהיא האות ג' שהיא הכח הנשי יותר מהכיוון של הקדושה, יותר מהכיוון של הכוהנות הגדולות במצריים או אפילו במזרח אצל הטנטרה, שתפקדן היה לעורר בגבר את האהבה הרוחנית.

בכל הטכסטים הטנטריים כתוב, שהמטרה היא להעלות את האנרגיות מצ'קרת הבסיס וצ'קרת המין אל איזור הראש, ומזרע ארצי להתחבר לזגע המחשבה, ומדברים על זרע המחשבה ככח בורא מאוד מאוד חזק.

גם אדם הראשון ידוע עליו שהוא היה בורא בעצמו, נותן שמות וכו', כלומר היה לו את הכח של המחשבה ושל המילה, וזה כוח מאגי מאוד מאוד חזק

גי היה לו חלק מהכוח של הדמות, על ידיד שימוש באותיות מ' ו-ד'.

בקיצור לאישה יש 2 פונקציות, כח ההולדה האימהות וכח הקדושה.

אומרים שנשים בסיום המחזור מחליפות את ההילה שלהן יותר לצבע סגול.
אומרים שאישה בסיום המחזור כבר לא צריכה ללכת יותר למקווה, היא מרגישה טהורה כל הזמן.
אומרים שכוהנות מצריים העתיקה היו מתקדשות לכהונה אחרי גיל 50. כנרה שיש כאן כוח שונה, וכנראה שלזה מתכוונים כאשר מדברים על הכוח של האות ג'.

האות ג' מופיעה גם בצבע סגול, צבע השכינה.

ואני חושבת שזה אנו חווים בעידן החדש. צורות של אהבה שטרם היכרנו!

רבים מאיתנו חווים אהבה אלוהית שזורמת דרכנו ולא מבינים זאת!

קשה לנו מאוד להתמודד עם זה!
הופכים את זה לאגו, לקנאה, לרכושנות, לבלגאן, אבל אני אמשיך עם הנושא הזה של קבלה, זיווג ובשכינה בהודעה נפרדת, האם זה מוצא חן בעניכם?

רבות רבות התלבטו לגבי השפה האירוטית של הקבלה, של שיר השירים, ולבסוף אמרו שהקדוש ברוך הוא מתייחד שם עם השכינה וכו' וכו', אבל איך אפשר עם תיאורים כאלה, שלא היה מביישים שום ערוץ פלייבוי בטלויזיה!

ובכן, גם אם תאמרי שהכוונה היא מטאפורה, לא תמיד זה היה בגדר כך!

כנראה שהיתה גם הגישה, כמו הטנטרית, שזיווג בין גבר ואישה זה מכניס את השכינה באמצע!

דברתי מקודם על זרע המחשבה וכו', והנה אביא כמה רעיונות מן הזוהר וכו'.

נאמר "אור זרוע לצדיק".

מדובר על האור של ששת ימי בראשית אשר נגנז לצדיקים!

אחר כך דובר על כך "צדיק יסוד עולם", ויחסו את הצדיק לספירת יסוד בקבלה שהיא הצ'קה השנייה.

אחר כך אנו מבינים שאור בעצם זה איזור הראש, איזור המצח, וזה בידוק איזור העין השלישית.

לא סתם יש קשר בית רחם למצח זה שונה באות ר' לעומת האות צ'
ובין אור ראש זה שונה בדיוק באות ו' לעומת האות ש'. ולא סתם יש קשר בין המילה עין לבין איבר הזכרות זה שונה באות ז' לעומת האות ע' כאשר ע' זה כוח לגמרי לגמרי אחר.
האות ע' זה כוח של עץ הדעת, של לחדור לתוך העומק של המציאות החשוכה שלנו שהיא עול ועבדות, היא לאחר גירוש אדם מגן עדן, שהוא קיבל לאכול את עשב השדה, כאשר המילה עשב זה שב-ע', כלומר להחזיר את האור לאות ע' החשוכה שזה מסומל אחר כך על ידיד העבודה של אברהם איבנו, ירידה מצריימה, והעלייה ממצריים.

בקיצור, אותו אור זרוע לצדיק, הוא בדיוק האור אשר בצ'קרת הכתר בקדקד הראש, והוא האור אשר מחכה לנו, כאשר אנו מעלים את מעגלי האנרגיה שלנו למעלה, אל צ'קרת העין השלישית ואל צ'קרת הכתר!

מי שאחר כך עושה את זה זה משה רבנו. אבל לא יודעת אם לא עברתי את המכסה של 400 מילים, ולכן אבתן קודם כל לינקים חשובים למאמרים שכתתבי ואז אמשיך על משה רבנו והכח המאוד מיוחד שלו.

ממליצה לכם את המאמרים הבאים לקריאה:
http://www.oryada.com/index3a.h html
בלינק הזה תיכנסו למדור של תרבויות עתיקות, אנרגיות ועב"מים.

מוצא האדם וסוד התפתחותו על כדור הארץ
אנרגיות מסתוריות שהיו בשימוש תרבויות עתיקות
על וילהלם רייך ומחקרם באנרגיות החיים.
תורת האותיות לפי אטלנטיס חלק א' וחל' ב'.
העב"מים בכתבי הקודש
ועוד ועוד....

טוב אז הנה החלק השלישי בסיפור.

התורה מחולקת לרבדים. זה מתחיל מהאור העליון אשר יורד מטה לברוא את המציאות שלנו, נופל עמוק עמוק אל בין הקליפות ומתחיל לעלות בחזרה, עד אשר הוא עובר טרנספורמציה ומחבר את המציאות העליונה אל התחתונה, ובכך נוצר התיקון הסופי של הרוח משולבת לחלוטין בתוך החומר, שזה ניסוי קומסי שעוד טרם היה. אין תרבות בתבל בה החומר והרוח כל כך מחוברים יחדיו!

לצרוך כך עלינו לברוא בתוך עצמנו את דמת אלוהים, כי בצלם זה רק להיות הצל שלו, את זה יש לנו במילא.

אדם הראשון הוא רק א+דם ולא ת' שכאן צריך ולשם כך ניתנה התורה!

בכלל האות ת' היתה חסרה בתרבויות עתיקות, ולכן קלפי הטארוט סופרים רק מ-0 ועד 21 ולא מגיעים לאות ת' שהיא חסרה. ואכן כל התורה היא גלגול של האות ת'

זה מתחיל בסיפור בראשית שם המילה הזו מתפרקת ל: ברא+יש+ת'
או אפילו ירא+שבת או אם תרצו השבת זה בעצם הראי במציאות שלנו של האות ת' כי זה מפרק גם למילים:
ראי+שב+ת'

נכון שזה מקסים? כבר פרשו את המילה בראשית ב-70 אופנים כך שמעתי, והנה לכם 3 אופנים מקסימים מכך!

כעת, האות ת' זה כוכב שבתאי, שהוא העבודה, העבודה שעלינו לעשות, ולכן לנוח בשבת זה לנוח מכל עבודה פיזית, ולעשות רק עבודה של קדושה, ומבחינתי לכתוב הודעה זו באינטנרט בשבת, זה יותר קודש מכל דבר אחר, כי אני עושה משהו מתוך השראה שהוא מנותק מתוך חיי היומיום שלי!

בקיצור, מה שכאן קורה זה שהאות ת' היא פרק א' בבראשית, הוא כל הדרך מכתר ועד מלכות, כלומר למצוא את האות החסרה.

בפרק ב' בבראשית אנו פוגשים את האות ת' בעת הדעת טוב ורע כאשר דעת זה בידוק דע+ת, כלומר לדעת את האות ת' בדרך האמיתית ולא כראי במציאות שלנו!

אחר כך זה ממשיך בפרק ה' שם יש לנו את 10 הדורות עד המבול שם יש לנו את "בדמות אלוהים עשה אותם, ויקרא שמם אדם ביום הבראם", כלומר יש לנו את הדמות.
ואז יש לנו את חנוך שעליו נאמר ויתהלך את אלוהים שזה האות ת' שוב פעם.
ויש את נוח שבונה את התבה.
ויש את אברהם אבינו שכורת ברית בין הבתרים.
ואחר כך יש את משה רבנו אשר שמו אותו בתבה, זוכה לעמוד על אדמת קודש
ועל כך ארחיב, ולבסוף הוא מקבל את התורה ואת לוחות הברית.

בקיצור כל התורה מסתובבת סביב האות ת' אשר מופיעה בתוך המילה דמות.

לא איכנס כרגע לעבודה של אברהם, ולא של נוח, שהיה צדיק תמים, כלומר נגע באות ת' בדרך אחרת, אלא אמשיך ישר לסיפור המיוחד של משה רבנו.

הוא זכה בכל הקופה, רק לא זכה להביא את זה לידיעת הרבים, כי לא היה מי שיקלוט אותו והוא הבין את זה באוהל מועד, כי מועד זה גם תורות המועדים, סיפרו לו בדיוק מתי העולם יהיה מואר, וזה רק בתקופתנו.

דרך אגב גם עץ הדעת זה תורת המועדים, כי זה דע+עת!

בקיצור ולעניין נאמר לו:

"של נעלייך מעל רלגיך כי המקום אשר אתה עומד עליה, אדמת קודש היא!

שדימו לב, הוא חוזר לעמוד על אדמה, אחרי שהיא קוללה! ונאמר לו אדמת שזה בידוק:
אדם+ת'

הוא גם זוכה למקם וזה ל: ואהבת לרעך כמוך, וגם ל: וידבר עם אלוהים כדבר איש אל רעהו!

רעך = ער כ' שזה במילה "כנגד", הערינות של האות כ' ועל זה יש לי סיפור שלם, כי האות כ' יוצרת 6 חצאי מעגלים בגוף שלנו, מכפות הרגליים ועד לחיך!

מה אנו יודעים על משה:
שהוא פרש מאישתו ציפורה בשלב מסויים כי הוא היה מזווג עם השכינה באופן קבוע!

כתוב "ולא נודע מקום קבורתו"

יודעים מה הסוד שלו:

נודע זה היפוך אותיות של "ועדן". מקום, זה יכולת להגיע הכי קרוב לאלוהים בתור בן אנוש בגלל אלוהים נקרא גם המקום!
וקבר זה היפוך אותיות של קרבה, קרבן, בקר וכו', כלומר, לצערנו כיום אנו מתקרבים לשכינה רק אחרי המוות.... כאשר הגוף בקבר, ומשה לא היה צריך לעבור את זה!

בקיצור, ולא נודע מקום קבורתו זה בעצם:
"ולא עדן מקום קרבתו"

כלומר, הוא לא צריך היה להשיב עצמו בחזרה לאווירה של גן עדן, שם נעשה עבודה מאגית יותר ולא רוחנית עמוקה של האות ת', לכן אסור היה לאכול שם מעץ הדעת

כי זה לא לעניין של גן עדן, כי ברגע שאוכלים שם מעץ הדעת עפים משם

אז משה הצליח ליצור דמות, לזכות בשיכנה באופן קבוע, לווג את הצד הנקבי והזכרי בו באופן קבוע, מבלי שיזכה לארץ המובטחת, זו היתה הקרמה שלו, ואנו הוטל עלינו לעשות את ההמשך שלו, וכל כך פעם אחרת.

נכון שזה מעניין?

זה הכל תיקשורים שחלקם הגדול כתוצאה מביקור בקברות צדיקים השבוע... היה מעניין יש לי על כך תמונות ועל כך פעם אחרת!

בסדנת האותיות שלי יש לי על כל הדברים עליהם מדיטציות!

אהבה וצלם אלוהים – המשך דיון

דיון בפורום רוחניות של YNET של גילה בויום ודוד

אני מצטטת את כל אשר

אדם הוא עולם ועולם הוא אדם והבריאה לא נעשתה אלא למען האדם והאדם לא נברא אלא כמוציא לפועל את תפקיד העולם והקבלה אכן מציינת את בריאת העולם כמושג ראשוני המכונה "אדם קדמון", שהוא השלב או ההפרדות ההתחלתית של הנפרדות מתוך האחדות, או כפי שניתן אולי להגדיר זאת "המפץ הגדול הרוחני".
כך, החל מהבריאה הראשונית ממש, "נדד" האדם במערכת הספירות עד שהגיע אל נקודת הזינוק חזרה אל אותה אחדות ממנה יצא ושם הוא כשל.

יפה ציינת דוד. גם אני טוענת שהשמן נע במעגלים ומנקודת המוצא שבאנו אליה לשם עלינו לשוב.

יש משחק אותיות מאוד יפה בעברית: יש את המילה א.ח.י.ד!

אתה יודע מה זה: זה גם אחד וזה גם יחד, כלומר גם ייחודיות וגם ביחדיות, ומאותה אחדות שיצאנו ממנה עלינו לשוב בחזרה, אבל דרך ייחודיות. תורגם ספר נהדר על מערכות יחסים שנקרא creating union וזה בדיוק המילה המתאימה, כי אותו מודל של אדם קדמון שהוא קודם לבריאה, כי הוא באמת מעולם האצילות, צריך לשוב אבל עם כל מטען הלמידה אשר צבר משך חייו.

לא היה זה כשלון סתמי, מקרי או אקראי. היה זה כשלון מתוכנן מראש.
מאחר והכלי האינסופי - שממנו (או יותר נכון ממנה) נברא העולם - ברא למעשה פוטנציאלים (מאחר והוא הכיל 'אין' ולא 'יש') בחר האדם ליצור, או לברוא, או לממש, את פוטנציאל החושך או הרוע, על מנת שנתן יהיה לזהות את הטוב.

כאן אתה מביא נקודה מאוד מרתקת למשחבה. תן לי להבין. אף פעם לא הבנתי את הסיפור של האין. מצד אחד אומרים שאין=אינסוף. תמיד חשבתי שהאין זה אור האינסוף. אבל האם מדברייך משתמע, שהאין זה כבר החושך שנברא קודם להתגלות האור?

מה שנקרא צמצם את אורו, ועכשיו יש לנו את החושך?

אם כך הביטוי "לעשות יש מאין" מקבל משמעות חדשה, כלומר, לברוא את היש כבר מתוך אין אור. אבל היש הזה בהחלט פחות ברמתו ממה שהיה קודם, כי יש לו את התודעה של האין!

בעולם הנפרדות, אין דבר יכול לבוא לידי מימוש או הכרה אלא בהשוואה לניגודו.
אדם הראשון ידע היטב מה תהיינה ההשלכות של מעשהו זה והוא הבין היטב (הרי כאדם ראשון - ואני כולל בשם אדם הן את החלק הזכרי והן את החלק הנקבי - הוא הכיל את פוטנציאל כל הידע האפשרי) את הסכנות, אך לא היתה לו ברירה. אם שליחותו היתה לתקן את אותו לחם בזיון שנוצר באינסוף (לחם בזיון נוצר כתוצאה מאי יכולתו של הכלי האינסופי להיות שווה בכל לאור האינסופי בנתינה, מאחר ולא היה לו למי לתת וזו סיבת בריאת העולם) הרי שאי-הכרה של הטוב ושל נתינה אמיתית המלווה בכוח התנגדות, היתה גורמת לברכה לבטלה ולאי-מילוי התפקיד לו הוא יועד.

כאן אתה ממש מסבך אותי. הקטע הזה של לחם ביזיון זה מה שאף פעם לא הבנתי בלימודי הקבלה. מה זה הכלי האינסופי, ומה זה להיות שווה בכל לאור האינסופי בנתינה?

רק באמצעות מימוש פוטנציאל הרוע, יכול היה האדם לממש את הטוב.
אלא שבריאת הרוע גררה עמה גם את בריאת השיכחה והאדם אכן שכח כיצד לנהוג עם הטוב ועם הרע וכך בבת אחת איבד את לבוש האור שלו ונצרך ללבוש עור, בבת אחת גורש מגן העדן ומצא עצמו נד מנגע אחד למשנהו, בבת אחת ירד מרום רוחניותו כאדם ונפל אל האדמה בה האות ה' מייצגת את המרות האלהית שממנה ינק חיים מעתה והלאה.

אני קבלתי זאת בדרך קצת אחרת. תראה זה מאוד פשוט, כתוב "ויפל עליו תרדמה". כלומר מאדם הוא הפל לרדם, ואילו מצלם הוא לקח צלע, כלומר, יש כאן ירידה בדרגה.

האות א' הופכת להיות האות ר'

האות צ' הופכלת להיות האות ע'

ביחד נקבל את המילה רע או לחילופין את המילה ער!!

נכון מה שאמרת, רוע זה שכחה, זה בורות, זה פשוט לא להיות ער!

במקום אור הוא קיבל מלבוש של עור! ושים לב, עור זה ער-ו או רע ו'. ו' לפי תורות האותיות זה מזל שור, שהוא מזל ארצי קשה מאוד, מצד שני בטארוט הוא קלף הכוהן הגדול, המאזן הגדול בין חומר לרוח!

אכן בפרק ה' בספר בראשית, מצוין שהאדם נברא בדמות האלהים ושם גם מצוין תפקידו של האדם כ"צלם אלהים" - תפקיד של בורא. בהמשך הפרק כתוב בפירוש, באותן מילים ממש בהן מתארת התורה את בריאת האדם בידי אלהים, כיצד ברא האדם את שת בנו, "בצלמו כדמותו".
ושת כידוע הוא אבי אבות המין האנושי.
אנו כממשיכיו, עושים כך בדיוק - אנו בוראים עולמות "בצלמנו כדמותנו" ואותם נבראים בוראים את נכדינו ונינינו "בצלמם כדמותם" וכך הלאה והלאה.
אינני מתפלא אגב שתיאור זה מופיע דווקא בפרק ה', הלא הוא 5, הרי אלה חמשת ספירות הבריאה הראשיות והאדם הרי נברא כמספר 5. די אם נזכיר 5 אצבעות בכל גף, 5 חושים פיזיים, 5 פתחים בפנים (חוץ מהעיניים שהן למעשה פתח מסוג אחר המכיל אבר מסוים), 5 קצוות (2 ידיים, 2 רגליים וראש), אפילו מספר השיניים שווה לחמש - 32, כאשר 3 + 2 = 5 ועוד ועוד.

הנושא של 5 מאוד חשוב ומאוד מרתק, וזה לא מקרי. יש 10 מאמרות בפרק א' בבראשית, שזה משפטים שמתחילים במילה "ויאמר", אבל רק 5 באו לידי ביטוי בפועל, כלומר עליהם נאמר ויברא או ויעשה. השאר נשארו תלויות באוויר כנראה לימות המשיח לעתיד לבוא.

מאד מעניין הניתוח שלך על המילים עזר וכנגד.
ברצוני להוסיף למילה עזר.
זה אכן כדברייך זר + ע והוא מופיע דווקא בהתייחסות לאשה ולא סתם לאשה אלא כמהות היבראה.
מאחר והאשה היא החלק באדם המוציא לפועל את פוטנציאל הבריאה, עזר השווה ל- זר + ע מנסה להראות או להדגיש את אי-שייכותינו לכאן, את הארעיות של היש כולו, את העולם שהוא מלשון נעלם.
המילה "זר" היא במובן נוכרי, שאינו שייך, זה הבא מבחוץ.
האות ע' שהיא 70, מורה (בסיפרה 7) על העליה הספירלית הרוחנית אל השלבים הגבוהים יותר, האוקטבה במוזיקה, אבל כאן היא מוכפלת ב-10, כלומר ב-10 ספירות הבריאה.
אותה "זרות" ממומשת כאן למעשה בבריאה כולה, כאילו להדגיש היטב את אי-ממשותה של הנפרדות כולה.
האות ע' שהיא גם שמו של אבר הראיה באה להוסיף ולהדגיש את אותה אי-שייכות או נפילה מתוך השייכות. העין הפיזית הרואה את העולם הפיזי, בהשוואה לאין הרוחני המכיל בחובו את כל היש כפוטנציאל אינסופי.

זה מאוד מעניין מה שאתה כאן אומר. תראה, יש לנו כמה "ער" בסיפור גן העדן:

עור = ער-ו

עזר = ער-ז'

ערם = ער-מ'

כל זה יכול להתהפך להיות גם רע, כמו שאמתרי קודם. מה שאתה אומר לגבי האות ע' זה מאוד מעניין. מצד אחד לפי היהדות זה "עין", כלומר איבר מאוד רוחני. לפי הטארוט זה קלף השטן, אשר מחשיך את האור ומאיר לנו באור התשוקה והאגו!

בקיצור זר-ע' זה בדיוק האות ע' שהיא כאן בזרות בוך העולם הפיזי.

דבר זה ניסה להיות מתוקן בפרק א' בבראשית, שם נברא האדם בצלם ולא בדמות! שם הוא מנסה להביא את האור אבל מדבר על:

"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד".

כלומר ערב = רב-ע' או ער ב'

בקר = רב ק' או רק ב'

ואחר כך הוא מדבר על כל עץ טוב למאכל.

כלומר, זה החיבור של האות צ' שהיא האור הזרוע לצדיק, היא האות של הניצוץ האלוהי בתוך המציאות הפיזית שלנו, בתוך האות ע' החשוכה, כלומר, הוא מאיר שם את האור האמיתי!

הרשי לי גם להוסיף מעט על דברייך המאלפים על האותיות ג' ו-ד'.
צירוף שניהם נותן לנו 'גד' שהוא מזל. היפוכו של גד נותן לנו 'דג' שהוא בעל חיים שאיננו מקבל טומאה עקב חיותו בתוך מים ובלעדיו השבת היהודית כמוה כלעג לרש - אך זה כבר נושא אחר.

ידוע שבקבוצות רוחניות שונות לוקח המנהיג לעצמו 2 נשים. אם נזנח לרגע את הפיקנטריה שבעניין, אכן הכוונה ליצור משולש המייצג למעשה את שלושת הכוחות שנבראו מתוך האינסוף: נתינה, קבלה ואיזון, אך גם את הסדר המתקיים בבריאה עצמה: 10 ספירות האור, 10 ספירות החושך והעולם הפיזי כקו גבול הווה המאחד ומפריד בין אלה ורק בו יש מקום אחד קט ודל שבו מתקיימת הלכה למעשה זכות הבחירה החופשית - זה כדור הארץ שלנו ובני אדם הנמצאים בו.
אותה זכות בריאה המאפשרת לכל אחד מאיתנו לבחור בכאן או בכאן.

מסכים איתך בהחלט בעניין שיר השירים, הקדוש-ברוך-הוא ושכינתיא, אור זרוע לצדיק.
באינסוף מאוחדים האור והכלי בזיווג אינסופי. כאשר צמצם האור את עצמו ונברא העולם אל תוך אותו חלל, ניתנה לו תחושת הזיווג האינסופית במשורה.
סוד המשיכה שבין הגבר לאשה, סוד העונג הנמצא במשיכה הזאת ובמימושה, הם רק "דוגמיות" זעירות ועלובות למדי בהשוואה לאורגזמה הנצחית והאינסופית המתקיימת שם.
אין פלא איפה שאנו נמשכים לאותו אינסוף כדבורים לדבש, הא?

תחושת העונג והמשיכה לאיחוד בין זכר לנקבה ניתנה לנו לצורך יצירת אהבה - אותה תחושת אהבה אותה ידענו אז, באותו אינסוף.
אין פלא אם כך שאהבה היא 13 בגימטריה ומאחר ומתקיים כאן זיווג בין שני אלמנטים, הרי שאנו מגיעים ל-26 וזה בדיוק הגימטריה של השם המפורש : י-ה-ו-ה שהוא הביטוי הנשגב והעליון לבריאה כולה, להורתה ולתוצאותיה.
לצערנו כי רב, עקב נפילת האדם והשתלטות השיכחה, הפכה האהבה במקרים רבים לתשוקה ואותה תשוקה גררה אחריה לעיתים גם מעשים שלא יעשו ואין ברצוני להיכנס לנושא הזה כאן ועכשיו.

מה שאמרת על אהבה = 13 ועל השם המפורש 26 זה מאוד מאוד יפה. שים לב לדבר מאוד מעניין.

אהבה זה משורש אהב

בריאה זה משורש ברא

בסך הכל יש לנו את אותן אותיות חוץ מאשר הר' אשר הופכת ל-ה'.

זה מאוד חשוב, כי האות ה' היא מזל טלה והיא אות מאוד מאוד פעילה, זורמת, מתלהבת ומריצה דברים קדימה.

יש עוד זוג מעניין של מילים.

יש לירא כי טוב, זה משורש ראה.

יש ברא כאשר הראיה משלימה את הבריאה, אבל נוצר לנו כאן דבר מעניין.

3 המילים האלו קשורות ביניהן!

ברא לעומת ראה – ההבדל כאן הוא ב' לעומת ה'. כאשר הבריאה היא במחשבה והראיה מוציאה דברים לפועל.

ברא לעומת אהב – שוב יש לנו כאן את האות ה' כאשר האהבה גם היא מוציאה דברים לפועל.

אבל גם ראה לעומת אהב – האות ב' שהיא מפנימה ומבינה דברים.

כלומר, אין ספק שאהבה היא הכוח המוציא לפועל של הבריאה, והחלק של ההבנה שבראיה.

לכן כאשר יש אהבה, אז היא הולכת ובמאת יוצרת וברואת את עצמה, ואהבה יכולה להיות בכל מיני צורות, רק אנו כופים עליה צורות מתובנתות מראש כמו האגו שלנו.

לא סתם המילה צורה אם נוריד את הו' נקבל צרה ואז נראה שזה קשור לשורש ראה, כלומר, האות ר' לוקחת את הצ' ונותנת לה רב גווניות כאן בעולם האינספור של צורות, וזה עולם היצירה בקבלה.

ואילו האהבה אף היא "רואה דברים", אבל בדרך אחרת דרך מה שנקרא בינת הלב, הלב המבין. אין ספק שאהבה זה תהליך בורא בתוכנו, אין ספור צורות של רגש!

לכן זה כל כך חזק מעשה האהבה וכל כך מקרב אותנו לצורה היותר נעלה שלנו, שהיא צלם אלוהים!

אני גם לא יודעת, אם שם למעלה, בחיק אור האינסוף זה אהבה, כי האהבה כמו הראיה, שהיא כבר תגובה על אשר נברא, כלומר "אור חוזר", היא קיימת רק כאשר יש תנועה, יש התפתחות יש זרימה!

מעט מילים על המילה צלם.
אכן הייתי מחלק אותה כחלוקתך - צל + ם.
צל כמשמעו הפשוט הוא הסתרת האור. באותו המקום שבו נופל צל - אין אור.
על פי הקבלה, כל עולם החומר כלומר ספירת מלכות, נתון בצל ואור אינסוף או אור ישר איננו מגיע אליו.
אך אם נביט אל האותיות המרכיבות את המילה 'צל' נראה שהמצב - לפחות בפוטנציה - איננו נורא כל כך.
צ' היא - כשמה - אות הצדיק. זה שאין בו רבב, זה שאין בו מתום, זה ההולך בדרך הישר.
ל' היא אות הלימוד (גם גראפית ניתן לראות זאת - זרוע ארוכה נשלחת אל-על ומורידה ידע אל כלי הנמצא מתחתיה).

העלת כאן רעיון מאוד יפה שלא חשבתי עליו. האור מעמיד בצל! כלומר, אנו נתונים בצל, ואור האינסוף פשוט מאיר עלינו והתוצאה היא צל, כלומר, אנו נמצאים בחושך, אבל רואים את כל האור שמסביבנו, כאשר אנו הגורם לצל שבו אנו נתונים. זה רעיון מאוד מעניין.

עכישו מדובר על הצל של האות מ', מה זה אומר?

מ' היא אות של יסוד המים, מים עליונים אשר נמצאים מעל הריע ביום השני של הבריאה. המים האלה, זה הנפש העליונה אשר בנו, הרגש הנעלה, ספירת בינה! האם הקומסית הגדולה, האינטואיציה, זה דומה לאנרגיות של מזל דגים. וזו אות אשר חודרת לכל מקום!

הרי אתה יודע שעולם האצילות האו מעל הבריאה, הרי משם נאצל האור, ולכן נקבל אצילות זה אצל, וזה בדיוק צל+א'

כלומר, קיבלנו את הצל של האות א' של האור, על פני המציאות שלנו. כלומר הצל אשר האות א' עושה!

גם אנו בצלם אלוהים, חיים למעשה בצל של השכינה, עד למצב שנוכל לשוב לאות מ' בצורתה המקורית, שזה בדיוק השורש ערם, שזה ער+מ.

כלומר כאשר ה"צל" מתוקן הוא מתהפך ואנו מקבלים "לצ" שהוא ליצן או ליצן החצר.
לץ הוא בבחינת צדיק הלומד את דרכיו.
ואכן לצים או ליצנים היו דמויות רוחניות ראשונות במעלה בחצרות המלכים של ימי קדם. הם היו היועצים החשובים, מורי הדרך ומאירי הנתיבים.
עד היום בקלפי המשחק, הדמות החזקה ביותר - אפילו יותר מהמלך - היא הג'וקר וג'וקר הוא הליצן.

האות מ' שערכה 40, או 4X10 = 40, שווה למעשה לאות ד' (דלת) השווה 4 לאורך כל 10 הספירות.
ומהי דלת? שער, פתח.
שער יכול להיות סגור או פתוח - בהתאם לבחירה החופשית שלנו.
כאשר צלם הופך מצל ללץ, כל השערים בכל הספירות פתוחים לרווחה ואור גדול זורם דרכם.

זו המשמעות האמיתית של הבריאה בצלם אלהים - להיות לאור זורם וזו גם מטרת הרוחניות.

כך נוכל לאחד מים עליונים עם מים תחתונים ושם תאבד הטומאה לעד מאחר ומים אינם מחזיקים טומאה ואז נוכל לממש לחלוטין את האמירה "קדוש קדוש קדוש אדני צבאות מלוא כל הארץ כבודו" ומשם להגיע לאיחוד הקדושה, לאמר "קדוש" פעם אחת, "מלוא כל השמים כבודו" ומשם אל האיחוד המלא ואל הזיווג השלם.
במהרה בימינו אמן.

דברייך על משה מרתקים. אני בהחלט מסכים איתך שהיום ניתן להתקרב אל השכינה רק לאחר המוות, אך אני מאמין שכולנו עובדים על זה...
ההצלחה תלויה כמובן רק בנו.

נאה דרשת על האות מ' הנותנת 40 והיא 10 פעמים ד' ואז מקבלים מ'.

אבל גם ת' היא 10 פעמים מ'.

יחד: ד' + מ' + ת' = דמת כלומר דמות!!

כלומר, להגיע לדמות זה לעלות באוקטבות פעמיים!

מ-4 להפוך ל-40 ומ-40 להפוך ל-400!

כלומר זה 4 X 10 X 10

אתה לא חושב שזה מעניין?

כעת שים לב, שיש לנו משחק חזק מאוד עם המספר 40, ולא אכנס לזה כרגעכ, כי בעבר שנת 1985 עשיתי הקבלה בין ימי המבול, לימי יציאת מצריים, כי יש לך שם 40 יום ולילה של גשם, ואחר כך 40 יום של שקט.

ויש לך 40 יום לפני מתן תורה, ואחר כך 40 יום מ' א' באלול ועד ליום כיפור וכו' וכו'!

חוץ מזה, האות מ' הזו, זה מה שהיה לאדם הראשון בגן עדן!

כי נאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה, ואדם אין לעבוד את האדמה!

אחר כך התוספת של האות מ' היא על ידי האד אשר הפך לאדם!

וזה העבודה של נוח אשר חטף 40 ימי מבול וכו'!

טוב, זה בהחלט הפך לדיון מעניין. שמחה על כל ההערות שלך, ושוב אני רוצה להיזכר מנין אנו מכירים.

בברכה

גילה

נושא : גילה בויום - המשך דיון על אהבה וצלם אלהים - חלק א'
תאריך :  24/09/03  18:10
מחבר/ת :  דוד

שלום רב.

ראשית לכל הרשי לי להודות לך על דברייך המאירים, המופלאים והמאלפים.

אכן אחד ויחד מצורפים ל'אחיד'.
אחיד = אח + יד.
כלומר, בהושטת יד איש לאחיו, יוצרים את האחיד, את היחד, את האחד.

השיבה אל האחדות תתבצע אכן באמצעות השוני, הייחודיות. הרי כל אחד ואחת מאתנו הוא עולם ומלואו, יחיד ומיוחד ומקסים בייחודיות שלו.
עובדה היא שכל המאמצים וכל האמצעים המלאכותיים שהמציא האדם לקידום אחדותו, לא צלחו. החל מדת המונית ומצוותיה וכלה בתנועה אידיאולוגית דוגמת הקומוניזם. אפילו - לא עלינו - הקיבוצים שלנו פושטים היום רגל ואידיאליזם ופונים אל המהות הקפיטליסטית, טפו... טפו... טפו...
אפילו בזעיר אנפין קיימת תופעה דומה: מי שמאמין שהנהגה של תלבושת אחידה בבתי הספר תביא לעליה ברמת הלימודים, ימצא (או תמצא) עצמו בפני שוקת שבורה.
חובה עלינו, במלוא מובן המילה, לשמור על הייחודיות שלנו, תוך שמירה קפדנית ביותר על מתן החופש לזולת לשמור על ייחודיותו שלו.

ולסיפור האין והיש.
ראשית עלי להבהיר דבר מה. הדברים שנעשו וקרו שם, באינסוף, הם מעבר ליכולת ההבנה והתפישה השכלית, הרגשית, האינסטינקטית ועו' האנושית בכללותה. הדבר היחיד אותו אנו כן יכולים לעשות הוא לנסות ולפרש ולבאר במילותינו שלנו, בהבנתינו שלנו, בתחושותינו שלנו, את שנעשה במקומות רוחניים גבוהים מאיתנו אלפי מונים.
אביא דוגמה להבהרת דבריי.
אנו חיים הרי בעולם תלת-ממדי, כלומר: אנו מכירים בממד הרוחב, ממד האורך וממד הגובה.
זה בלבד ותו לא.
נניח שעולם בעל שני ממדים בלבד נוחת לפתע על שולחן העבודה שלנו. זה עולם שהיצורים המודעים החיים בו מכירים רק שניי ממדים: ממד הרוחב וממד הגובה. אם תזכיר באוזניהם את המושג "גובה" הם יתלו בך עיניים דו-ממדיות צוננות וינודו בראשם לעומתך לאות חמלה.
נניח שאתה רוצה לעשות ניסוי עם אותם יצורים תבוניים דו-ממדיים ומניח (בעדינות כמובן) קוביה תלת-ממדית באמצע כיכר העיר שלהם.
הנה אתה משלב ידיך מאחורי ראשך ומכין עצמך לצפיה בנעשה.
מרבית אותם יצורים תבוניים, לא יבחינו בכלל בקוביה וימשיכו בדרכם. אותם מעטים שכן יבחינו, יבינו שקרה משהו חריג, אולי יצליחו אפילו למדוד את אותו משהו חריג, אך רק את אורכו ורוחבו. גובה הקוביה לא יהיה מוחשי בעבורם כלל וכלל, אפילו לא בדמיונם הפרוע.
כל שידעו הוא רק שמשהו טמיר מבינתם התרחש.
ההתייחסות היחידה בעולם דו-ממדי אל גוף תלת-ממדי יכולה להיעשות רק באמצעות ההיטל של אותו גוף. היטל איננו הגוף, רחוק אפילו מלספר אמת על אותו גוף, יכול בהחלט לשטות בחוקרים אותו מאחר והוא פועל יוצא של האור המוקרן עליו, של זווית האור ושל עומצתו.
כפי שהזכרתי קודם, היטל הוא למעשה צל. הוא היעדר אור ולכן ההתייחסות אל ההיטל תיעשה בדיוק כפי שהחוקר מתייחס אל אור וצל (במובן המטאפורי כמובן). יהיו חוקרים שיתעלמו, יהיו כאלה שידחו את המחקר ליום המחר שלעולם איננו מגיע, מעטים יתישבו וינסו לפענח את התעלומה.

כך קורה גם אצלנו.
נראה שכולם משוכנעים שקיימים ממדים מעבר לתלת-ממד בו אנו חיים. אך פירושיהם נובעים מתוך הכרח לפרש ולתרגם את אותם ממדים למגבלות התלת-ממדיות. ולכן לפתע זמן נהיה לממד, מין צורות משונות בתוך קוביה נהיו לממד וכך הלאה והלאה.
חבל. אילו היו מדענינו והוגי הדיעות שלנו מבינים ששכלינו האנושי - כל עוד אנו חיים ונמצאים בעולם של נפרדות - איננו יכול לתפוש את היש והמתרחש בעולם רב-ממדים הגדול יותר משלושה, היינו אולי מגיעים להבנה רבה יותר של היש והמתרחש בעולם התלת-ממדי שלנו.

ואם כך בעולם בעל 4 או 5 ממדים, קל וחומר בעולם האינסוף שמניין ממדיו אינסופי בדיוק כשמו.

נושא : חלק ב'
תאריך :  24/09/03  19:17
מחבר/ת :  דוד

בתגובה ל: גילה בויום - המשך דיון על אהבה וצלם אלהים - חלק א' - דוד
================================================
הבה נפנה שוב אל נושא הבריאה.

הקבלה מדברת על שני שלבים בבריאה: בריאה ראשונית ובריאה משנית.

בורא ראשוני שמהותו אור של נתינה מוחלטת ברא שני "אלמנטים" - אור אינסופי וכלי אינסופי.
איננו יכולים להבין ולדעת דבר על מהותו של אותו בורא ראשוני מאחר והוא בחר להפנות אלינו רק את צד בריאת עולם האינסוף ולא כל צד אחר.
ואם ציינתי קודם את אי יכולתינו להבין את המתרחש בעולם האינסוף, על אחת כמה וכמה לא נבין את המתרחש בעולמו של בורא האינסוף.
גם הקבלה (זו הגלויה) איננה עוסקת באותו בורא ראשוני.
הוא סיים למעשה את תפקידן ופרש מין התמונה.
בריאה ראשונית זו היא למעשה הבריאה היחידה של מה שמכונה "בריאה של יש מאין".
הדבר מסובך ואנסה לא להסתבך בהסבר:
אותו בורא ראשוני היה כל היש, כל המלאות כל האור. לא היה בו רצון או צורך מאחר ואלה הם הבעות של חסר.
בבריאה הראשונית ברא הבורא את האור האינסופי שהוא נתינה אבסולוטית ואת הכלי האינסופי שהוא קבלה אבסולוטית.
קבלה היא הבעה של חסר. כלומר, כאן ברא אותו בורא ראשוני דבר-מה שלא היה בו.
בריאה של רצון וצורך לקבל היא בריאה של יש (אין) מתוך אין (יש), כלומר בנברא י ש רצון או צורך מתוך בריאה של משהו ש א י ן בו רצון או צורך.
במילים אחרות, יצירה של "אין" מתוך אין "אין".
זו משמעות המושג "יש מאין" ואני מקווה שהבהרתי את עצמי.
עד כאן לגבי אותו בורא ראשוני ומכאן אל האינסוף.

עולם האינסוף מורכב כאמור משני אלמנטים: אור אינסופי וכלי אינסופי.
זה מלא וזה איננו חסר. זה שווה לזה בכל, זה מתאים לזה בכל, זה משלים את זה בכל.
עולם האינסוף הוא ביטוי השוני באחדות מלאה.
עמק והר שווים, שחור ולבן שווים, גבוה ונמוך שווים, חומר ואנטי-חומר שווים, משיכה ודחיה שווים, גדול וקטן שווים, קרוב ורחוק שווים.
פרדוקס? אכן פרדוקס, אך עם כל זה אנו צריכים להתמודד.
האור כאמור הוא נתינה אבסולוטית והכלי הוא קבלה אבסולוטית.
כך חיו להם זה עם זה כאחד וכיחיד אור וכלי עד שיום אחד התעורר הכלי ואמר לעצמו: אני רוצה להיות כמו האור.
אבל לא חסר לך דבר, התפלא האור. מה שתחפוץ, אני נותן לך.
חסר לי משהו אחד, ענה הכלי. חסרה לי נתינה.
נתינה? שאל האור.
נתינה! ענה הכלי. אם תוכלתי להיות בדיוק כמוך, שווה אל שווה, אתה נותן לי ואני לא יכול לתת לך מאחר ואין בך חוסר. לכן אינני יכול להשתוות אליך.
רגשות עזים הציפו את הכלי האינסופי.
זה הרקע ליצירת אותן רגשות שהקבלה מכנה "לחם בזיון", כלומר קבלה ללא יכולת לתת בתמורה, או במילים אחרות: "לקבל על מנת לתת" שזו מחשבת הבריאה מלכתחילה, בריאת האהבה והסיבה לבריאת העולם.

ישבו אור וכלי במועצה ודנו בדרך הטובה ביותר למתן אפשרות לכלי האינסופי לממש נתינה. הוחלט פה אחד (הרי הכל שם באחדות, לא?) לברוא עולם.
היכן בונים עולם? במקום שבו יצמצם האור האינסופי את עצמו ויצור חלל.
אמרו ועשו.
הרשי לי להביא כאן את התיאור המופלא והמרגש מתוך "תלמוד שר ספירות" של הסולם הלא הוא רבנו יהודה לייב הלוי אשלג:
א. דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות. ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור אינסוף פשוט ההוא, ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור אחד פשוט שוה בהשואה אחת, והוא נקרא אור אינסוף.
ב. וכאשר עלה ברצונו הפשוט, לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו וכינויו, אשר זאת היה סיבת בריאת העולמות.
ג. והנה אז צמצם את עצמו אינסוף בנקודה האמצעית, אשר בו באמע ממש, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית.
ד. ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני, מנקודה האמצעית ממש. והנה הצמצום הזה, היה בהשוואה אחת בסביבות הנקודה האמצעית בהשוואה גמורה, ולא היה בתמונת מרובע בעל זוית נצבת, לפי, שגם אינסוף צמצם עצמו בבחינת עיגול, בהשוואה אחת מכל הצדדים.

נושא : חלק ג'
תאריך :  24/09/03  19:41
מחבר/ת :  דוד

בתגובה ל: חלק ב' - דוד
================================================
תפקידו של העולם ושל האדם הוא אחד - פתרון לאותו לחם בזיון שנוצר באינסוף, כלומר חוויית הלימוד של הנתינה הנכונה ושל הקבלה הנכונה ושל הבאת האיזון המלא והשלם בין זה לזה.
עצם מחשבת הבריאה שהיא רצון לקבל על מנת לתת שהיא האהבה בהתגלמותה, מורה על תכלית הבריאה גם כן שהיא כאמור למידת הקבלה והנתינה הנכונים ובכל "לחסל" את אכילת החינם או את אותו לחם בזיון.

ובאשר לחושך. החושך איננו דבר נברא. הוא חסר. כאשר אין אור, יש חושך.
אפשר לגרש את החושך העמוק והכבד ביותר באמצעות האור הדל ביותר. אך בלתי אפשרי לגרש אור ולו הדל ביותר באמצעות חושך ויהיה זה העוצמתי ביותר.
אין לחושך קיום בפני עצמו. אור אינסוף שצמצם את עצמו, הטיל צל על אותו מרכז לשם נוצק העולם. אדם הראשון אכן בחר באותו פוטנציאל וירטואלי ומימש את החושך לכאורה בעולם המוחשי, אך זה רק לכאורה מאחר ואנו בני אדם היינו מוכנים להכיר בקיומו של החושך.


לבסוף אני חייב לציין לשבח את מה שכתבת על "שלושת הגראציות" - ד', מ' ת' = דמת ובתוספת ו' החיבור = דמות.
שאלת אם זה מעניין. זה לא מעניין. זה מ ר ת ק. לו היית יכולה לחוש את הצמרמורות החולפות בגווי מהתרגשות בכל פעם שאני קורא או חושב או חש דברים כאלה.

לדמות שתי פנים:
1. דמ המקושר ל-ת באמצעות עולם זעיר-אנפין (האות ו') - אלה החיים. זו הזרמת נוזל החיים (דם) אל התכלית (ת) דרך מערכת המגן דוד (ו).
זו גם המהות והשיבה אל האחד. ת התכלית = 400 + מספר האדם הנושא בנטל 6 = 1. זה יקרה כאשר כל 400 השערים יהיו פתוחים.

2. ד + מות. כפי שאמרנו, כל דבר ניתן להכרה רק בהשוואה עם ניגודו.
כך החיים ניתנים להכרה רק אל מול המות.

אכן לא לחינם המספר 40 מקושר בהשגת כוחות רוחניים:
משה היה בהר סיני 40 יום ו-40 לילה
ישו הלך להתבודד במדבר 40 יום
בני ישראל הלכו במדבר 40 שנה להכינם לעלייתם אל ספירת מלכות הרוחנית שבאה לידי ביטוי בארץ ישראל.
ועוד ועוד ועוד.

גילה יקרה. הרשי לי לאחל לך שנה טובה מלאת אור ואושר ותובנות, המשיכי לתת מאורך ואנו בשמחה נקבל ונעביר.

ערב נפלא