האגודה לפיתוח המודעות וגילה בויום

סיפור חיים, מתוך הספר אלוהים קטנים

מאת רוני שיר, שיצא בהוצאת כתר

הספר מביא 13 דיוקנאות מרתקים של אנשים,

החיים ופועלים בארץ וכל אחד בתחום אחר.

הסיפור שלנו מופיע בפרק על מטוטלת וקריסטלים.

כ-2900 שנה אחרי שאליהו הנביא עלה בסערה השמיימה במרכבת אש, אולי הצלחת המעופפת הראשונה במקרא, שוב נוחתים חוצנים על הכרמל. כשהם נעים בעל-חלל בזמן מכווץ, נושאים בידם את אנרגיית החיים והסודות הקוסמיים, הם מעבירים ידע מתוחכם וצפון מדור לדור, ממדינה למדינה, עד שהוא מגיע לבית אחד לא הדור ולא מקודש בחיפה, שספק אם אליהו היה מזכה אותו במבט.

ברחוב קטן ותלול המתפתל במרכז העיר, בשכונה שרוב תושביה ערבים, והכביסה תלויה בחצרותיה האחוריות והקדמיות, יושבת גילה בויום ומנסה לפענח את מסריהם, תכליתם ודרכיהם של אותם חוצנים. ילידי תרבות מתקדמת שהגיעו לכאן מהחלל החיצון לפני מיליוני שנים, הקימו את מושבתם הניסויית ביבשת הקדומה אטלנטיס ונעלמו כלעומת שבאו. אולי מיצו את סדרת ניסוייהם בגזע הנחות, לאחר שהתחברו עם בנות-אדם ולמדו מה זאת אהבה ארצית, ואולי נואשו מן הניסיון להחדיר את תורתם למוחות בני-אנוש.

כך או כך, מתישהו לפני 5000 עד 10000 שנה הם לקחו רגליים, או מרכבת אש, ונעלמו. אטלנטיס נעלמה איתם. מאחוריהם הותירו, כחסד אחרון ומופלא לבני ארץ, את תורתם. נראה שלא קיבלו רושם מי-יודע-מה על הכושר השכלי והמוסרי של היצורים הגשמיים שבכוכב הקטן הזה, שכן בחרו להצפין את הידע בדרכים שונות ומשונות. מתוכן מעניינות אותנו שתי צורות צופן מיוחדות: קלפי הטארוט וחוכמת הקבלה.

הראשונה הגיעה איכשהו מאטלנטיס לחכמי מצרים (ומהם למשה); השנייה הגיעה לבני ישראל, שוב דרך משה, במעמד הר סיני. שתי השיטות מקדדות את הצופן הזה לסמלים: הראשונה לאיורים וצורות, השנייה לאותיות האלף-בית (ודרכן - לתורה כולה). שתי צורות צופן שבסיסן אחד - סוד הקסם המופלא של אנרגיה אדירה. ומאז מנסים בני אנוש לרדת לפשרה, ולשווא, תרצו - אלה תורות האור האלוהיות שעם ידיעתן יגיעו ימות המשיח.

כמובן, ניתן להתייחס בביטול לתיאוריה המדע-בדיונית הזו, הנעדרת כל ממש מדעי (ממילא לא נמצאו מעולם הוכחות לא נסיבתיות לקיומה של אטלנטיס, וממילא רב מספר הספקנים לגבי עב"מים המתועדים גם בימינו על ידי ה-CIA, לא כל שכן אלה שאולי הגיעו לפני הרבה אלפי

שנים). ועם זאת, גילה בויום טווה מארג קשרים אחוז היטב, שבוקבלה, טארוט, אסטרולוגיה, נומרולוגיה ואותיות האלף-בית נקשרים בכוחה של חוקיות שהיא חזקה מסתם היגיון הזוי של אדם משועמם או רב דמיון במיוחד.

שום פרק העוסק במיסטיקה/מאגיה/אוקולטיזס/אזוטריקה מודעות בישראל אינו יכול להיות שלם ללא אזכורה של בויום. אם להשתמש בטרמינולוגיית הטארוט, הרי שבישראל צפופת המקובלים והאסטרולוגים היא בוודאי הכוהנת הגדולה (תרתי משמע) של התורות הללו. יש לכך כמה טעמים - ראשית, היא זו שייסדה, לפני כתריסר שנים, את "האגודה לפיתוח המודעות", הגוף הישראלי היחיד המחזיק מעמד בתנאי שוק בלתי אפשריים. האגודה עוסקת בשלל תורות הידע הקדום וסודותיו, באמצעות סדנאות, הרצאות וימי עיון. שנית, ובאותו הקשר, בויום היא היחידה השומרת על עקביות רציפה של פרסומים בנושאים אלה: חוברות, כתבי-עת, מאמרים וספרונים. שלישית, וזה מה שמעניין אותנו במקרה זה - היא מפתחת שיטות ניבוי ואבחון משלה, על בסיס תורות קיימות.

לפני עשרים שנה בדיוק ירדה גילה לים המלח וראתה חיזיון מוזר: אנשים משונים צפים במים ושרים. לא זו בלבד, אלא שהם נשאו גם שם מוזר, "עדי יהוה". והעיקר, אחד מהם ניגש אליה ובפיו בשורה מוזרה עוד יותר: "יום יבוא," אמר לה, "ואת תהיי אחד ממרכזי האור בישראל". ולא היה דבר רחוק יותר מן ההיגיון באותו רגע, ככל שזה נגע לה. על מה ולמה ומה לה, מתכנתת מחשבים אלמונית, ולאור? אילו סיפר לה, כי שבע שנים מאוחר יותר היא תתעורר בוקר אחד, והחזון הזה יהיה שם, בהישג ידה, ודאי היתה מייחסת זאת ללגימה מופרזת מדי של מי גופרית. באותו זמן לא ידעה כי הזרע כבר נבט בה.

בסלון גדול, שהוסב לחדר הרצאות, מסודרות שורות של כיסאות שפניהם אל לוח קטן. על הלוח משורטטים כמה רישומים המתייחסים לעב"מים שהגיעו, כנראה, לישראל ולצדם איור דמוי חבית (או אולי זו צלחת מעופפת). על שולחן רחב, סמוך לקיר נמוך החוצה בין הסלון למטבח, מונחות עשרות אבני חן גולמיות (קריסטלים), חלקן נראות כתכשיטים מעוצבים להפליא. סדרת ספרים וחוברות ארוכה נשענת על קיר מסדרון צר, המוביל אל דירתה הפרטית של בויום. קשה מאוד להבדיל בין פרטי לציבורי ובין אישי למקצועי בחייה. מטבח אולם ההרצאות הופך, עם צוהריים, למטבח המשפחתי. שבכות ברזל נפערות אל חצר אחורית צרה ודחוסה, שבה מהדהדים קולות השכנים.

בחדרון הצמוד לסלון פולטת המדפסת מפה אסטרולוגית של לקוח ביש-מזל, שהכוכבים לא התאמצו להאיר פניהם אליו עם לידתו. גילה תולשת את המפה, משרטטת עליה קווים בטוש אדום וכחול וירוק

וכתום. מנענעת ראשה בינה לבין עצמה בשיח פנימי. לאחר מכן פורשת את קלפי הטארוט, לפי שאלות שהוכתבו לה מבעוד יום על ידי הלקוח, כשהיא אוחזת בידה טבעת ישנה שלו. מאוחר יותר תשתמש באותה טבעת כדי לנענע מעליה מטוטלת קוורץ זוהרת, בעודה מצויה בדיאלוג פנימי נוקב לגבי עתידו של הקליינט. שואלת שאלות במחשבתה, והמטוטלת עונה לה בכן או לא-ואולי, וכשזה "אולי" מתקנת גילה את עצמה בשאלה - והמטוטלת ממשיכה לנוע, לעתים בקווים אופקיים, לעתים אנכיים, לעתים מעגליים.

על שולחן קטן בכניסה מונחות עשרות חוברות פעילות חצי-שנתית של האגודה לפיתוח המודעות בשני המרכזים העיקריים - חיפה ותל- אביב. מרכז נוסף פועל בירושלים. מניתי שם, בכל אחד מהסניפים, כמאתיים פעילויות שונות המכסות תחומים כגון, שיטות לחיזוי העתיד, גורל ואופי לפי קלפי טארוט, מטוטלת וקריסטלים, נומרולוגיה קרמטית; שימוש בהדמיה בתהליכי הרזיה, האם מסע בזמן אפשרי וקיימים יקומים מקבילים, ערב הילינג, אהבה וזוגיות; תורת כף היד על פי יונג; על מהותה של החוויה המיסטית, מבוא לתורת המספרים, האותיות וגימטריות, חיים קודמים כראי למערכות יחסים בעייתיות בזמן הווה; עולם הדמיון, הרוחות, המלאכים והמדריכים הרוחניים לפי

הקבלה; ערב ספיריטואליזם; פיתוח כישורים על-חושיים, גיאוביולוגיה, שדות אנרגטיים בבית ובאדמה והשפעתם על בריאות, הצלחה ואורך חיים, החיפוש אחר המופלא על פי תורת אוספנסקי, רפואה עממית, ביטול כישוף ועין הרע, צבעים והשימוש בהם לתרפיה; גילויים מפתיעים על התרסקות עב"מים; שפת הגוף ויישומיה; שינה וחלום כמציאות שונה, ועוד ועוד. ערב-רב אינסופי של היבטי הקבלי והעל-טבעי.

מה שמחזיר אותנו לאותו יום קיצי על שפת ים המלח, ולנבואתו של איש עדי יהוה. שבועיים לאחר אותו מקרה קיבלה גילה מכתב מידיד בארצות-הברית שלמרבה ההפתעה אמר לה גם הוא: "יום אחד תהיי אחד מהאורות הגדולים בישראל". ואם זה נשמע לכם מופרך ומגלומני, הרי זה בדיוק מה שחשה גילה בויום, ילדה יפה ומבולבלת בת 23, ברגע ההוא. אבל לשם כך יש צורך לחזור מעט לאחור.

היא נולדה בחיפה למשפחה רומניה ממעמד הפועלים. הורים קשי-יום, שהמרחק בינם לבין הרוחני היה כמרחק שבין הממליגה ללחם הקודש. בגיל 15 כבר התעמקה בכתבי סארטר, אריך פרום ובובר, ילדה רצינית ורגישה, ששעשועי החברה משכו אותה פחות מפילוסופיה וספרות "רוחנית", הגם שזו טרם עשתה את דרכה לישראל העסוקה בבעיות

קיום ושאריות תקופת הצנע. אחרי השירות הצבא, כמו ילדה-טובה-חיפה, נרשמה לטכניון ללימודי מחשבים, למרות שבעצם נמשכה לפסיכולוגיה. הטכנוקרטיות, הניכור הרגשי והתחושה שהמוח נעשה כלי מתוכנת, כל אלה הפכו את לימודיה לסיוט מתמשך.

ואז, בשנה השנייה ללימודים, שמעה הרצאה על תזונה ויוגה כדרך של שליטה אבסולוטית בגוף, ברגשות ובחשיבה. לפתע הבינה כי כאשר מרוקנים את הגוף ממחשבות ומרצונות, והופכים אותו כלי לקליטה רוחנית, כל הסבל הנובע מתשוקות או רצונות האגו הופך ללא-כלום.

היוגה הפכה למרכז חייה, ועד מהרה החלה ללמד בעצמה את התורה המזרחית העתיקה. טיול קצר במסגרת חילופי סטודנטים בספרד הפך לסיור חיפושים בן שבעה חודשים ברחבי אירופה, אחרי היוגה ומרכזי השיווננדות, הרג'ניש טנטרה ויתר תורות ההבנה העילאיות של ההודים והסינים הקדמונים.

כששבה לישראל, כדי להשלים את לימודיה, הכירה ישראלי שהגיע לביקור מארצות-הברית ופתח בפניה אופק חדש. "הוא נתן לי להבין שכל מה שקורה לי - צמחונות, יוגה, מודעות - קורה לא רק לי, אלא לאלפי-אלפים בכל העולם. השנה היתה 1978, ובארצות-הברית כבר פעלה תנועה עצומה של אנשים שקמו יום אחד והשילו את עורם ואת עסקיהם היומיומיים כדי לבצע קפיצה קוונטית, כאילו וירוס מיסטי נדבק בהם, והם החלו לתור אחר המודעות העצמית.

"בעקבות אותו ביקור נכנסתי לענייני המדיטציה והנסתר. יום אחד ישבתי בקמפוס, בשמש הצהריים, והתחלתי לראות אור צהוב וכחול מקיף אותו. איבדתי את תחושת הגוף ובקושי גררתי את עצמי אל החדר. כשעשיתי זאת בפעם השנייה, ביקשתי עזרה, ואז, לפתע, ואיתי מול עיני את דמותו של רודולף שטיינר (מיסטיקן אוסטרי, מייסד תורת האנתרופוסופיה, האומרת כי לכל אדם כשרים רוחניים). אז הבנתי כי אני צריכה לחפש את התשובות שם, כי דבר אינו מקרי. אז גם הבנתי את סיפורו של האמריקני שכתב על התופעה שבה אנשי עסקים, עורכי-דין, רופאים ושאר אנשי הצמרת החברתית עוזבים הכול ומתמסרים לחיפוש המודעות. פתאום התחלתי לראות סביבי מאות אנשים שעסקו בכך גם בארץ.

"הייתה זו תקופת צמיחתן של הכיתות השונות בארץ, שאריות שנות הסיקסטיז האמריקניות שהחלו חודרות ארצה. אני חושבת שעברתי כל כת אפשרית, מהארי קרישנה ועד לאננדה-מרגה. היה קורה לי דבר מוזר - מצאתי את עצמי נמשכת ונדחית, כמו כדור פינג-פונג. הבנתי את האלמנט ההיפנוטי כיתות ונרתעתי ממנו. כמו שטיפת מוח, שאדם נקלע אליה במהלך ההתפתחות המיסטית שלו, והוא עלול להישאר שבוי בה כתורה אחת ויחידה. לא סתם אומרים בזן, שאת המטאטא שמים מחוץ לחדר אחרי שסיימת להשתמש בו, כדי שלא תעריץ את המטאטא עצמו."

ואז היא קיבלה ספר קטן, בכריכה לבנה, שעליה נדפס באותיות מוזהבות "סיפורי אל-דורדו". שמו של הסופר האמריקני, ג'וזף וייטפילד, לא אמר לה דבר, גם לא סיפור אלדורדו האגדי (ארץ השפע והזהב האגדית בדרום אמריקה,ש בה מצויים אבנים טובות לרוב ואגם קסום. חוקרים רבים ניסו למצוא את הארץ הזו במאות ה-16 וה-17, אולם לשווא.) הספר מספר על מנהל בנק מפלורידה, שמתחיל לשמוע בראשו קולות של ישות ששמה אלדורדו. זו לוקחת אותו למסעות אסטרליים בחלל ובמרחבי היקום: למפגש עם אוצרות הפירמידות במצרים, לאטלנטיס האבודה, לעב"מים הנמצאים כאן בממדים אחרים.

"עם הראש הספקני-מתמטי שלי, הכול נראה לי כשעטנז מוזר של בדיות. אבל מה שמשך אותי במיוחד בספר הייתה העובדה שהישות ההיא, אלדורדו, אומרת למנהל הבנק המתמטי והספקני כמוני כי האנושות והעולם הולכים לעבור למימד הרביעי. כשהבנקאי שואל את אלדורדו איך נגיע לוויברציות היותר גבוהות ולכל אותם אוצרות, עונה לו זו: אתם תפתחו הכרה קוסמית. איך? שואל הבנקאי, ואלדורדו משיב: "כל הסודות נמצאים כבר כאן, בתנ"ך, שהוא-הוא הצופן הסודי

לכל סודות הבריאה והעולם.

"ואז שאלתי את עצמי, האם גוי צריך לספר לי שאני צריכה לחפש את משמעות הכול בתורה שלי? אם מישהו צריך לפענח את סודות התורה, הרי הוא צריך להיות מפה. ואז התחלתי לחפש כל מיני מקובלים וגיליתי להפתעתי שמסתובבים בשוק הרבה אנשים שאני קוראת להם 'מוארים', כאלה שנדלקו בדרך זו או אחרת ומחפשים את הידע הקדום, העילאי. קראתי כל מה שניתן לקרוא וללמוד תיאורטית, נרשמתי לשיעורי המכון לחקר הקבלה שהחל לפעול."

"במקביל שלחתי מכתב למחבר הספר האמריקני, ולהפתעתי העצומה גם קיבלתי תשובה. אני, בחורה אלמונית מישראל, שפתאום המחבר המואר מארצות-הברית שולח לה מכתב תשובה."

"אני מחכה שתשלחי אלי את המידע שאת מודרכת אליו", כתב לה במכונת כתיבה פשוטה, על נייר נטול גינוני סופר צמרת. "במשפט הסיום ציין שהיה שמח להכיר אותי אישית". מאוחר יותר התברר לי שהספר הודפס בסך הכול באלף עותקים, שחולקו בין אנשים שהיו יקרים לסופר. והנה, התברר כי כל אחד מהעותקים עשה את דרכו לקצה אחר של העולם, וכך היה הסופר הזה מקבל מכתבי תשובה מקניה, הודו, או ישראל, ועונה לכל אחד מהם באהבה אישית.

ומאותו רגע, ועד עצם היום הזה, רעיון התורה כצופן קוסמי אינו נותן לה מנוח. היא התחילה לעבוד ברפא"ל כמתכנתת, בפרויקט טילים מסובך שוודאי היה מסב הנאה ועניין רב לאדם מן היישוב. אבל לגביה היתה זו נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא: לחיות בפיצול אישיות נוראי - במשך היום לעבוד במחלקת אמצעי הגנה, ובלילה לפשוט צורה ולהצטרף לחוגי מדיטציה ומודעות, או לארגן הרצאות. זה היה מאבק נוראי של הישרדות נפשית ורוחנית. נורא קל לשקוע אחרי יום עבודה בכורסה, מול הטלוויזיה, ולהעביר עוד יום ועוד יום, כך עד סוף חייך. יוגה לא יכולתי יותר לעשות, אבל אמרתי: אני אוכיח לעצמי שאפשר להישאר רוחנית גם כשאתה עסוק במשך היום בעבודה רגילה."

ואז היא פגשה את החבר'ה הצפים מכת עדי יהוה, ואז גם קיבלה מכתב מחברו של מחבר "אלדורדו", שבו ניבא גם הוא כי יום אחד "תהיה מאור גדול בישראל".

"שתי הנבואות האלה יצרו בי תסכול עצום - איך אחד שעובד משמונה עד ארבע וחי חיים אפורים, פתאום מספרים לו שהוא עתיד להיות אחד האורות הגדולים. שלחתי אליו מכתב מחאה, מושפעת אולי מתחושת הבורג שנתנה לי העבודה ברפא"ל, בין אלפי האנשים שעושים כל אחד את עבודת הנמלים שלו, ואני מתפללת שלא יצטרכו במיוחד את מה שאני עושה (אמצעי לחימה), ושהגורל יאפשר לי להיות ציפור רוחנית ולא לקרקע אותי עוד יותר."

בתחילת שנות ה-80 החלה המיסטיקה להתפתח, במקביל לדעיכת הכיתות המיסטיות. גילה התחילה לארגן, בדירת ידיד, חוגי בית בענייני קבלה, מיסטיקה עולמית ומודעות. זמן קצר לאחר מכן נסעה לוירג'יניה, כדי לפגוש את אותו וייטפילד המרתק. המפגש עם הסופר הגרוש, המבוגר ממנה בכעשרים שנה, הפך למפגשן של נשמות תאומות. "לראשונה בחיי הרגשתי שאני פוגשת מישהו שהוא אני, גם בשתיקותיו וגם בדיבוריו, גם במעשיו וגם במחשבותיו. אחר כך הייתי שואלת אותו שאלות לגבי דברים שהועברו אלי בטלפתיה במשך הלילה, והתברר להפתעתי שכל מה ששמעתי היה נכון! הרגשתי שחולפת בנו ממש אותה אנרגיה."

היא שבה ארצה ופגשה באליהו אלקובי, טברייני המבוגר ממנה ב-23 שנה, אנטיתזה לכל מה שהיא מייצגת: איש חביב, מלא קסם, שמן, מעשן ללא הפסקה, אוכל בשר, מתגלגל במרץ בלתי נלאה מפרויקט לפרויקט - בעל בתי דפוס, הראשון שמייסד בארץ בית-ספר להשכלה בכתב, מוציא לאור את האנציקלופדיה המשפטית הראשונה ללא כל רקע במשפטים, ועוד. יחד החליטו להקים הוצאת ספרים שתעסוק בענייני מיסטיקה, אוקולטיזם ומודעות, בשם "אור-על". הספר הראשון שהוציאו היה על וילהלם רייך, מדען אוסטרי שבנה תיאוריה פסיכוסקסואלית אודות כוח שאותו כינה ביואנרגיה, ואשר תורתו יובאה לארץ באותן שנים על ידי רפי רוזן.

לפי תפיסתו של רייך, קיימת אנרגיה קוסמית המפעילה את מערכות החיים, והיעדרה גורם לחסימות גופניות-רגשיות ואנרגטיות. אחד מביטוייה החזקים ביותר שלל של אותה ביו-אנרגיה הוא היכולת להגיע לאורגזמה מינית מלאה. הדחקתה של אותה אנרגיה "אורגונית", כפי שהוא כינה אותה, עלולה לגרום לכל סוגי המחלות, הגופניות והנפשיות, אלה של הפרט ואלה של החברה. אותה אנרגיה אורגונית, טען רייך, יכולה להיווצר באופן מלאכותי ולהיאגר בקופסאות. השלטונות האמריקניים שבדקו את רייך, החל בשנות ה-40, מצאו לבסוף כי מדובר באלכימיה ממין חדש, כלומר - הטעיה. רייך נידון למאסר ומת במהלכו. מאז זכתה התיאוריה שלו לתפוצה רחבה בעולם כולו, ובין היתר גם בארץ.

לאחר שנה הם יסדו את האגודה הראשונה בישראל למיסטיקה. הכוונה היתה להקים אגודה שלא תלך בדרך הספיריטואליזם בלבד, כפי שעשתה עד אז מרגוט קלאוזנר - בלי כיתות מיסטיות, בלי הטפה, בלי חזרה בתשובה - אלא כזו שתספק רוחניות טהורה לאנשים מן היישוב. כנס היסוד שלה נקבע לינואר 1984, מבלי לדעת כלל אם תהיה קבוצת מייסדים או אפילו קהל צופים. בסופו של דבר הגיעו לכנס, שנערך בחיפה, כ-300 איש מכל רחבי הארץ. גילה ואלקובי נדהמו לנוכח הצימאון האדיר הקיים בשוק לידע מסוג זה.

"ומאז אני לא זוכרת יום אחד של חופש," היא אומרת בחיוך הנובע מעייפות גדולה. הגהות המדריך החדש לפעילות החצי-שנתית עדיין ממתינות לה. היא העורכת והכותבת והמדפיסה והכורכת - הכול שלה והיא הכול. מעורבות טוטלית שאינה מניחה לה לרגע. הטלפון מצלצל. משתתפת קבועה מבררת מדוע המדריך לא יצא עדיין לאור. הטלפון מצלצל ללא הרף, גם כדי לוודא פרטים לגבי פעילויות הערב. בתיך זמן קצר יתמלא האולם בכמה עשרות משתתפיה של ה"סדנה לריפוי רוחני באנרגיות ולמפגש עם גלגולים קודמים" כחלק מסדנת ההילינג למתקדמים.

גילה ואליהו החלו להרוות את אדמתה היבשה של המודעות הישראלית בנוזלים רוחניים. הם היו הראשונים שערכו כנס בנושא החיים שלאחר המוות (כולל עדויות), כנס על הגאולה, על ירושלים כמרכז העולם. הרצאותיהם השבועיות בתל-אביב הפכו בית-ועד לכל אלה שבתוך שנים אחדות עתידים היו להפוך למי ומי של עולם המודעות והמיסטיקה הישראלי. בלי שים לב הם גרמו זעזוע עמוק בעולם האזוטריה המקומי ולשינוי כביר. פעילויותיהם התרחבו לשלוש הערים הגדולות, כשהם נוסעים ממקום למקום באוטובוסים (עד היום אין לגילה רישיון נהיגה).

קשרי העבודה בין גילה לאליהו היו לקשרי חברות. היא הרתה. סוף- סוף הרגישה שמצאה את מקומה מכל בחינה שהיא. ואז קרה האסון.

שנה וחצי אחרי הקמת האגודה, בגיל 56, נפטר אליהו מהתקף לב. גילה היתה בחודש השביעי להריונה. עולמה קרס עליה באחת. האדם היקר לה מכול נפטר בפתאומיות, בלי שיספיק לדעת אם תתקיים תקוותו לבן. גם את עבודתה ברפא"ל עזבה לבלי שוב. בתקופת השבעה מילאה מחברות על גבי מחברות בידע שזרם אליה לגבי התרחשויות עתידיות, שלמרבה הפתעתה אכן התקיימו כפי שחזתה. באחד הלילות התגלה אליה אלקובי בחלום, ואמר לה בדמעות: "ניסיתי להאריך את תוחלת חיי, התחננתי וביקשתי ומשכתי, אבל לא אפשרו לי יותר. זה מקסימים הזמן שנתנו לי. אני בטוח שתוכלי להמשיך לבד מהנקודה הזאת."

והיא המשיכה. מאז היא נתונה עמוק בעסק, הופכת מאמרגנית אירועים וידע למדיום בעצמה, מנצלת אותם כוחות שתמיד היו בה ומעולם לא עשתה בהם שימוש. תחושת הידע הפנימי מתגלגלת אליה בראשה, כמו פתיחת מפסק המזרים עובדות שמקורן, כדבריה, "אולי בגלגולים קודמים, וכשחסרים פרטים - אני משלימה מסביב. זה קורה להרבה אנשים, פתיחת מאגרי ידע מחיים קודמים, בלי שיבינו איך ההכרה והתפיסה זורמות אליהם."

בביתה היא מחזיקה בספרייה המיסטית הגדולה בארץ, אבל בספרים היא רואה רק "עטיפה חיצונית לידע שקיים בתוכי, למזלי אלוהים שלח אותי לטכניון כדי לקבל שכל פרקטי, כדי שאוכל לפשט דברים. אני מאמינה כי דבר שהוא אמת, חייב גם להיות פשוט ומתנגן ללב האנשים." בדיוק מסיבה זו היא לא מוצאת את ידיה ורגליה בקבלה. "קשה ליישם דברים עם המופשטות שלה, ומצד שני הסתירה שבין המופשטות הזאת לניסיון לתארה בכל-כך הרבה פרטים שרק הולכים ומסבכים את התמונה. לא נמשכתי למאגיה ולקבלה המעשית, וגם לא מצאתי מורה רוחני שהוא הבסיס כמעט לכל אמונה בכיתות. הבנתי שכמו רבים, עלי להתפתח בעצמי."

היא למדה אסטרולוגיה וגילתה כי (בניגוד לתפיסתם של אסטרולוגים רבים) הקארמה (הייעוד, הגורל) כן מתגלה באסטרולוגיה ואיננה ניתנת לשינוי בזמנים מסוימים. ודרך האלים הגיעה גם למיתולוגיה היוונית. בגיל מאוחר למדי פגשה באחד העולמות הספרותיים המדהימים של ההיסטוריה האנושית, ולפתע נדלקו במוחה הנורות האדומות. היא הגיעה להכרה בדבר הידע הקדמון שעליו רמז לה אלדורדו שנים קודם לכן!

* * *

כשהיא שחה בענייני התרבות המתקדמת, שהגיעה לכאן מהחלל החיצון, עיניה בורקות מבעד למשקפיים הרבועים, הגדולים. מדי פעם, בסיומי משפטים, בוקע מגרונה צחקוק קצרצר, כאילו רצתה לומר: ראו מה גדול הידע ומה מושלמת הנוסחה הזו, הגדולה מהחיים. את התורה היא מרצה באיטיות ובפשטות. יש לה כישרון לפשט דברים. היום, היא אומרת, שוב איננה נזקקת למדיטציה כדי להפוך את עצמה כלי ריק לקיבול הידע. כמויות אדירות של חומר זורמות אליה בכל מצב ושעה.

בינה לבינה היא עורכת אינסוף דיונים על חומרי הגלם הקוסמיים הנצברים במוחה. כשהיא מרצה, נשלף ים המידע באורח אינטואיטיבי. תלמידיה יודעים שאין טעם להפסיקה כדי לשאול מה אמרה לפני שנייה. היא לא תזכור, וספק אם תוכל לשחזר זאת באותה דרך. מעגל האסוציאציות אינסופי, וכשהכול מתחבר אל הכול - הכול הוא זרימה אחת בלתי פוסקת. כמו חייה הזורמים ללא הרף סביב הייעוד.

בשעת צהריים מגיע בנה, המכונה בכינוי החיבה "אליקו" על שם אביו שלא זכה להכירו ולא ידע כי בכל זאת בורך בבן. נער נבון, שחור שיער ועיניים, המשתלט על שאריות ארוחת הצהריים ומתייחס לעיסוקי אמו כאל דבר יום ביומו. חברת האלים ההיא, שהגיעה מתישהו ליבשת האבודה אטלנטיס, היא חלק ממערכת המושגים שלתוכה נולד. אם ברבות הימים הם ישובו לכאן - הוא ודאי יהיה האחרון שיופתע לראותם.

"המיתולוגיה," אומרת גילה, "מתארת חברת אלים ארציים שבאו אחרי הטיטנים וחיים חיי נצח - אותה משאת נפש נצחית של בני התמותה בכל התרבויות, החל באלכימיה הסינית, דרך חניטת הפרעונים המצרית וכלה בתחיית המתים היהודית. אותה תרבות עתיקה של חוצנים היא, כנראה, זו של בני הנפילים במקרא, האלים הנופלים היורדים ארצה כדי להינשא לבנות האדם ולהוליד גזע חדש, או היצורים המגיעים בעב"מים.

"אבל ייתכן גם שהם מגיעים עוד קודם לכן ובונים אנדרואיד אנושי, מקימים מושבה על כדור הארץ ומתעסקים באנרגיות האדירות שאנחנו לא מבינים, מתוך ניסיון להחיות את זרע הנצח בבשר. ואז הם מתחילים להנחיל את תורתם לבני הארץ, דרך עם ישראל, כשהשפה העברית הופכת לשפת קוד: כל מילה, על הרכב אותיותיה, מסבירה את עצמה ומהותה, או את היפוכה. חלק משפת הקודים הזאת מתגלם גם בקלפי הטארוט, סמלים שלפי המסורת נוצרו על ידי האל המצרי תות, הוא הרמס, בעל לוח הכתב.

"כך, למשל, המילה מוות מכילה את סוד ההוויה של חיי הנצח, מעין נוסחה מיוחדת במינה שאם חוקרים בה, מגלים יותר ויותר את נפלאותיה. כך האות מ' היא בטארוט קלף התלוי, קלף רוחני שמשמעו ויתור מוחלט על האגו, בדומה לדרך שבה מובילות היוגה והמדיטציה. זהו מות האגו, הקורה בדרך כלל אחרי המוות, או כשהאדם הולך בדרך רוחנית גבוהה, עד כדי התמזגות רגשית מלאה עם הבורא (למשל, במצב של אקסטזה דתית). ה-מ' היא גם יסוד המים, אותם מים עליונים שמורים על יכולת להתמזג בשכלו של העליון לפי הקבלה.

"האות ו' היא קלף הכוהן הגדול, זה שיושב בין שני עמודים אפורים המייצגים את הימצאותו במציאות של הווה נצחי. כך, כל המילים המכילות את האות ו' כעיצור, מייצגות חוויה נצחית: יהוה, הווה, ורוד, מוות. הנשמה, המכירה רק מצבי עירנות או שינה, אינה מתייחסת לגוף או לאגו. מצב של תודעה ערה מושג רק אחרי המוות הפיזי, אבל אם משיגים אותו מראש, באמצעות החוויה המיסטית, רק מרוויחים. ה-ו', לפיכך, מראה כי ויתור על האגו מוביל להווה הנצחי, אותו סוג של אוויר שהיה מצוי בגן העדן.

"האות ת' היא קלף העולם, הגאולה, השחרור הסופי, שממנו יוצאים ממעגל הגלגולים שנועד להשיג תיקון וגאולה.

"ובמילה הווה - האות ה' היא קלף הקיסר, זקן עם פנים צעירים, עתיק יומין המתחדש בלי הרף, עבר המתחדש בלי סוף. הפסיכולוגים יגידו שקשה לתפוס את ההווה, ואילו העוסקים בזן או במדיטציה יגידו שאם ניתן לתפוס את רגע התחלפות השאיפה והנשיפה - הרי שניתן לתפוס את ההווה. לעומת זאת, אחרי המוות קיים ההווה הנצחי באין גוף פיזי. האות ו' היא המקשרת בין ה' העבר ל-ה' העתיד כאותו וו שבו ניתן להיאחז לצורך השגת ההווה הנצחי בעזרת הוויתור על האגו."

"החיים כולם," אומרת גילה, "הם תופעת תנודה, ויברציה, בין קוטבי הפלוס והמינוס, בין שני הניגודים: אור וחושך, ים ויבשה, חסד ודין, נקבי וזכרי, יין ויאנג, חיים ומוות, חומר ואנטי-חומר. הקטבים האלה הם המייצרים זרם חשמלי בגוף האדם, וברגע שאין ויברציה - אין גם קיום, ממש כמו אצל המערכות בגוף. ברגע שהמוח מפסיק לשדר אותות חשמליים - זהו מוות קליני."

"באטלנטיס, לעומת זאת, הם יכלו לעבוד עם הפלוס והמינוס גם במצב נייח, ללא ויברציות. אותם יצורים שבאו אלינו ושלטו באנרגיה ובחומר הגיעו מחלל הקרוב מאוד לשפת החורים השחורים, שם אין בעיה של חומר ואנטי-חומר. על כדור הארץ החומר הנגדי עלול לכלות את החומר הרגיל, ההפוך לו, מה שמסביר, כנראה, אסונות טבע אדירים שאירעו בשחר ההיסטוריה. רגע לפני עולם החומר התנפצה קרן הבריאה ממצב של אור אינסופי לרסיסי רסיסים ויצרה חלקיקים נפרדים שאנו מכנים אטומים. רסיסים אלה שבריריים ביותר, והחומר הנגדי עלול לחסל אותם, מה שלא קיים במציאות הלא-חומרית שבעולם האחר.

"אנחנו, לצערנו," אומרת גילה, "לא גילינו עדיין את האנרגיות הנכונות שהיו קיימות באטלנטיס, אלא אנרגיות נחותות שחייבות להיות בתנועה ללא הרף. הכוהנים במקדש היו בעלי טעינה אנרגטית מאוזנת או חזקה מאוד. אצלם לא היה מצב של עיכול הפלוס והמינוס זה על ידי זה, כשם שמצבר המכונית מעכל עצמו. בעצם, עיקרון זה דומה לעיקרון הקבלי, של רצון אינסופי לתת ורצון אינסופי לקבל. האנרגיה הזאת, היא אש הבריאה, אינה יכולה להיות מוכלת בעולם הזה, שבו האנרגיות כפופות לחוק שימור החומר.

"נראה שמספר משלחות חוצניות ביקרו כאן. הם ראו שקריסטלי האש המכילים את האנטי-חומר, את האנרגיה האחרת, מסוכנים במקום הזה ועלולים לפוצץ את כל כדור הארץ. לכן חזרו והביאו איתם מתקן זיקוק מיוחד. זה הורכב משני עמודים, שהאחד הוא הקוטב החיובי והשני הקוטב השלילי והם שקועים במים כבדים (אולי אלה המים התחתונים והעליונים שהפריד האל ביום השני לבריאה) שבתוכם מצוי קריסטל האש המכיל את האנטי-חומר. כך היה המטען המסוכן שבקריסטל מפורק ונטען לתוך עמודים.

"יחד יצרו עמודי בועז ויכין הללו מתקן אדיר עוצמה, שהגן על כדור הארץ וניסה לשחזר את אנרגיות הבריאה האינסופיות. זאת משום שאין אלה אנרגיות במובן המקובל של המילה, אנרגיות שמבצעות עבודה ולכן נשחקות ומתבזבזות. שני העמודים הללו הם כמו שני קטבים הניצבים במצב של מנוחה, קיימים לנצח, כאשר ניתן להטעינם או לפרוק אותם בכל עת, אבל סך הפוטנציאל שלהם נותר תמיד קבוע!"

במצב של תודעה חדשה, היא המימד הרבעי מוטענים העמודים מכוח האנרגיה המחשבתית בלבד, במצב שבו הגוף מרוקן מן האגו. האלוהים, אם כך, אליבא דגילה, אינו אלא זרם אדיר של תודעה הזורם כמו נחל, שאנחנו עשויים להתלכד אתו ולעשות כמעשיו, כחלק ממנו, ואז לא אנחנו הפועלים, אלא הוא. במצב זה התודעה שבגוף האנושי נצמדת לחומר ומצליחה להגיע אל הקטבים - התודעה השלילית (עצב, מחלה, הלם, כעס) נצמדת אל העמוד השלילי, בועז, בעוד התודעה החיובית (רצון להחלמה, עליזות, שמחה, תקווה) נעה לעמוד החיובי, יכין. בכך מבטלים שניהם את האחת ומעצימים את השנייה, מה שמאפשר את הריפוי שלנו ושל רגשותינו. דהיינו, לפי אותם יצורים עצם העובדה שאנו מצויים במצב של כבידה, כוח המשיכה של כדור הארץ, אינה מחייבת כלל. ניתן לבטלה כדי לשחרר את שדות המחשבה והתודעה שנאחזים בחומר נואשות.

את היקום מפעילים 22 כוחות, שאתם התחילה הבריאה ושהם הקשר של שלושת הכוחות הראשיים - יסודות המים, האוויר והאש - לעולם החומר. הכוחות האלה מתבטאים כמתגי הפעלה ב-22 אותיות האלף-בית העברי. בעזרת המכשור המשוכלל הזה - מתקן הטיהור של עמודי יכין ובועז ולוח הבקרה של האותיות - מפעיל האל את עולמו.

לא מקרה הוא שהלוויים שנשאו את ארון הברית בזמן מסעות ישראל הלכו יחפים. הם שימשו הארקה בין שמים לארץ, כשהם מאזנים את הקטבים החיובי והשלילי, מקשרים בין החומר לאנטי-חומר המיתי בלי להתחשמל. גם בגוף שלנו ישנם קטבים חיובי (ימין) ושלילי (שמאל), כאשר בהילינג מביאים אנרגיות מלמעלה אל הגוף. אלה לא אנרגיות חשמליות, אלא אנרגיות החיים (ביואנרגיה) - אלה שמצויות בתוך הגוף ואשר עליהן כתב וילהלם רייך בספריו.

זוהי אנרגיה שפועלת בצורה הפוכה מזו של החשמל - היא עוברת דרך עץ וזורמת דרך חוטי משי, היא מצטברת ולא נופלת ממתח גבוה לנמוך, ובקיצור - היא סותרת את כל חוקי התרמו-דינמיקה, שכן אחרת כל כוח החיים (ה"פראנה" במינוח ההודי) היה בורח מהגוף. היות שהיא מצויה גם באוויר, אנחנו "נושמים" אותה ומתעצמים. לכן אלה שנגעו בארון הברית ללא רשות - נשרפו חיים. למעשה, האנרגיה של חומר ואנטי-חומר שהובאה מהמחוזות האחרים רוקנה את האנרגיה שבגופם והם "התאדו".

לדברי בויום, דרך קלפי הטארוט ואותיות האלף-בית – שבהם הועבר הידע הזה לבני ארץ - ניתן להצביע גם על היכולת שהיתה לבני אטלנטיס להפיק מהמים הכבדים את יסודות קריסטל האש (המיוצגת לפי הקבלה באות ש' והיא האש, והמים הכבדים, המיוצגים בקבלה על ידי האות נ'). כך גם ניתן לראות, כי על בסיס שתי אותיות אלה (ולא זה המקום להיכנס להסבר מדוע דווקא אותיות אלה מייצגות את הסימנים הללו), לפי השורשים המשולשים של הדקדוק העברי ניתן למצוא את

רוב סודות היקום:

דשן - מייצג את השבחת הגזע הגנטית שבה עסקו באטלנטיס. היכולת לגדל איברים שנכרתו, יכולת שהרפואה עדיין מייחלת לה.

שנה - היא שליטתם של בני אטלנטיס במועדי השנה ובמהלכי הכוכבים, גרימת שינויים בזמן ותכנות נשמות שייוולדו בתקופות שונות באנושות (כמו משה רבנו, איינשטיין, או בטהובן). משום כך גם חנטו המצרים הקדמונים את מלכיהם, בתקווה לקחת מהם יום אחד חומר גנטי שבעזרתו יוכלו לשכפלם. בגרסה המודרנית ניתן למצוא ניסויים דומים אצל מנגלה, טכניקה שעמדה ביסוד הסרט "הילדים מברזיל".

חשן/נחש -יכולת הריפוי והחיזוי. משה ריפא בעזרת נחש הנחושת (שוב אותו שורש) את בני ישראל שהוכשו במדבר, ומכאן הפך הנחש סמל הרפואה המודרנית. החושן שימש את הכוהנים לחיזוי, ועוד נחזור אליו בהמשך כדרך לחיזוי באמצעות הקריסטלים כיום.

שטן - כוחות המאגיה, השחורה והלבנה.

ישן - כוח השינה והחלימה, כדרך לצאת מהגוף למסע אסטרלי, במצב של מודעות אחרת. אז יכולה

הנשמה לשוטט במקומות רבים, או אף לרפא באמצעות חלום.

שכן - שורש המילה שכינה, או המשכן, המקום שבו הוצב ארון הברית. האות כ' מייצגת את מבנה הכיפה הגורם לקשר האנרגטי בין הפלוס למינוס בלי שיעכלו זה את זה בכורים האטומיים כיום. מהתורה ברור, כי לעתים די היה בקשר עין עם ארון הברית לגרימת קצר אנרגטי. לא מקרה הוא שהאל שם את משה במבנה דמוי כיפה, כהגנה, כאשר עלה להר סיני כדי לקבל את לוחות הברית ("ושכותי כפי עליך" מלשון סוכה). המשכן עצמו נבנה בצורה גיאומטרית מסוימת, כדי שעמודי בועז ויכין יוכלו לפעול בצורה היעילה ביותר.

לשן - תורת הלשון, המילים, המנטרות. העולם נברא במילה, ומאז הוכנס כוח המילה לקמיעות.

שמן - הוא שמן המשחה שבו נמשחו הכוהנים.

עשן - ה' מדבר אל משה באוהל מועד מתוך העשן, וכשהוא עולה להר סיני הוא עושה זאת בעשן. הופעת העב"מים והיעלמותם מתרחשת תמיד בתוך עשן. בבית המקדש היה עמוד העשן העולה ישירות למעלה, אחד מעשרת הנסים האופייניים למקום.

נפש - בריאת נפש חיה - היא הנשמה. יכולתם של בני אטלנטיס להעביר נשמה מגוף לגוף. בעולם הזה הנשמה יכולה ליצור לאחר המוות (או דרך מדיום) קשר עם נשמה אחרת, המופיעה כהילה סביב הגוף החי שיש בו אנרגיה טעונה. אילו ניתן היה לאחסנה בכלי שבתוכו האוויר שנלקח מכוכבם של בני אטלנטיס, ייתכן שהנשמות היו יכולות לתפקד שם במצב דחוס. אזכור לכך יש ב"ספר חנוך" שבו מלאכים מופיעים כאש לוהטת ובחפצם הם מופיעים כאנשים. תיאורטית, ניתן לקחת נשמות בלי גוף, רק בתנאים אנרגטיים, ולחברם.

נקש - נקישה, תורת הקצבים, הפולסים החשמליים והוויברציות, שבהתאם לתדירותן בנוי כל חומר ובנויה כל רמת מודעות.

נשר - מלך העופות, המייצג את יכולת הנסיקה באמצעות אנרגיית החיים (פראנה) המיוצגת באות ר'. בעזרת אנרגיה זו מבטלות התורות ההודיות את כוח המשיכה וגורמות למודטים לנסוק. בכתבים ההודים נאמר, כי אם אדם אוגר די פראנה - הוא יכול לבטל את כוח המשיכה ולהגיע לריחוף.

* * *

בידיה של גילה הופכים קלפי הטארוט לעולמות ומלואם, הן ככלים פסיכולוגיים (הכוהנת הגדולה שבין עמודי יכין ובועז כמייצגת מצב פסיכולוגי של רצוי ולא-רצוי, בעודה מחפה על המציאות ויוצרת בלבול ומבוכה), הן ככלים קבליים והן ככלים להבנת הידע מאטלנטיס. את האחרון איננה מיישמת, כמובן, בזמן חיזוי ואבחון אישי.

עם זאת, בטארוט מצאה רק יכולת לתת רמזים על אירועים בעבר-הווה-עתיד, ואילו את חוקי הייעוד (קארמה) של האדם גילתה דרך האסטרולוגיה. זו האחרונה, היא אומרת, מראה במדויק את מקומו של האדם מבחינת התפתחותו.

על שתי תורות אלה הלבישה, עם הזמן, גם את המטוטלת. זו העונה ב"כן" ו"לא" בלבד לשאלות מדויקות לחלוטין. בעצם, דרך הצגת השאלה חשובה כאן יותר מהכושר הנבואי. "כל מה שאתה צריך," אומרת גילה, "זה יכולת לאפשר להכרה שלך לשתוק ולהתחבר לתת-ההכרה של השני.

"כשאני קוראת בקלפים, או משתמשת במטוטלת, חלק בתוך הלקוח שלא יוצא בדיבור מתקשר עם תת-ההכרה שבתוכי. המטוטלת פועלת בצורה מאגית, גם מתוקף כך שניתן להפעילה על חלק או חפץ המייצג את כל האדם. טבעת, למשל, או אפילו ציפורן. עם זאת, המטוטלת לא תענה על שאלות שחסומות על ידי הגורל, מצב הקיים גם בטארוט בדמות קלף הכוהנת הגדולה, או בזמן השפעת כוכב נפטון באסטרולוגיה."

בסך הכל, כל אמצעי החיזוי הם גירויים בלבד. האדם, כמדיום, הוא העושה את עבודת ההשלמה, רואה את דימוי העתיד בראשו. היא עצמה מעדיפה לקרוא באמצעות המטוטלת. "הראש הטכניוני שלי רוצה מתמטיקה, ולכן אני מתחילה במפה אסטרולוגית, שנותנת תשובות מתמטיות מדויקות ואכזריות, אבל אין בה כדי לתת תמונה מדויקת לחלוטין מעבר למצבים הכלליים." כך, למשל, המפה האסטרולוגית יכולה להצביע על שנה קשה בבית 4, שהוא בית המשפחה, הילדות והמסגרות, אבל היא אינה יכולה לפרש מה בדיוק יקרה: האם מדובר בהחלפת דירה, או שמא במחלת אחד ההורים, ואולי זו סתם כוונה לתהליך פסיכולוגי של האדם עם עצמו? מי שמצליח לנבא באמצעות מפה אסטרולוגית מעבר לזה הם אנשים שממילא פיתחו מיומנויות מדיומליות.

כך, למשל, גילתה כי האסטרולוגיה הרגילה לא תעבוד אם קיימות הפרעות קארמטיות" במפה. דהיינו, מערך הכוכבים מציין מצב שבו וקי היקום פועלים נגד בעל המפה. לדוגמה, באות אליה בחורות שמזמן היו אמורות להינשא ובכל זאת לא עשו זאת, או באים אנשי עסקים שוב ושוב אינם מצליחים. הצצה במפה תגלה כי הקארמה שלהם "לא קינה", זאת אומרת - בתקופת זמן מוגדרת כל מה שיעשו לא יצליח. מצב זה כדאי שיידעו מראש מתי תחלוף התקופה הקשה, כדי שהייאוש לא יעבירם על דעתם.

לאחר מכן היא מעבירה את המטוטלת מעל חפץ של אותו אדם ומבקשת תשובות מדויקות לכל שאלה ושאלה: למשל, האם השותף המסוים מתאים, או האם בן-הזוג הזה הוא-הוא הבעל העתידי - שאלות שאותן לא ניתן להוציא מהמפה האסטרולוגית, או מהטארוט.

"אין סתירות באסטרולוגיה," אומרת גילה, "בדרך כלל אנשים באים ברגעי מצוקה - 'פתאום' האישה מגלה שבעלה בוגד בה, או 'פתאום' הוא עוזב אותה לטובת אחרת. מה פירוש 'פתאום'? הדבר כתוב במפה, והדברים קורים בזמן הנתון לפי הכוכבים. זאת אומרת, המשבר הרשום במפה קורה כשהאישה מגלה את הבגידה, לא כשהבעל מתחיל לבגוד. המטוטלת באה ומחדדת את הקצוות. היות שהיא עשויה קוורץ, חומר שקולט ומשדר מחשבות, היא עובדת חזק על התת-מודע האישי או הקולקטיבי. זאת אומרת, המטוטלת עוזרת לאדם לגלות עד כמה הוא יודע במימד הרביעי. מסיבה זו, לצורך חיפוש אוצרות טבע משתמשים במטוטלת מתכת (כדי להגביר את המגנטיזם), ואילו לצורך ריפוי - העברת אנרגיה מעל מקומות חולים בגוף – משתמשים במטוטלת עץ (המחממת אנרגטית את הגוף וקולטת את אנרגיית החיים)."

לעתים די לה בתמונת האדם כדי לקרוא מעליה באמצעות קלפים או מטוטלת, אבל כשהאדם נמצא מולה היא יכולה לנצל גם את היכולת המאפיינת אותה באופן ייחודי - קריאה בקריסטלים. לא שזו המצאה חדשה בהיסטוריה האנושית. השימוש בקריסטלים היה נהוג עוד בתרבויות העתיקות. לדבריה של גילה הקריסטלים שימשו לצורך הפרדה בין גוף לנפש ולמסעות אסטרליים מחוץ לגוף, לצורך תקשור עם ההכרה הקולקטיבית והגעה לכל רמות התודעה.

השיטה הזאת, שגילה היא היחידה בארץ ואחת היחידות בעולם המשתמשת בה, פועלת כך: הלקוח בוחר שבעה קריסטלים מתוך ערימת קריסטלים שונים, שלכל אחד משמעות משלו. הלקוח נמשך באופן תת-הכרתי לקריסטלים המתאימים לו ולמצבו באותו רגע. לאחר מכן מבקשת גילה מן הלקוח לסדר את הקריסטלים שבחר בכל צורה שנראית לו (לאו-דווקא בצורות גיאומטריות מוגדרות). העובדה שאדם בוחר להצמיד אלה לאלה קריסטלים מסוימים דווקא, או להפריד קריסטלים אחרים, מורה, לדבריה, על משמעויות ייחודיות לאותו אדם.

לדוגמה, אם אדם מניח את אבן הטורקיז (אבן ההצלחה לטווח הארוך) ליד אבני הסמוקי קוורץ (מסמלת ערפול), עין הנמר (תקשורת) והאגת האזובי (סמל התת-מודע, מיסטיקה), יש לכך משמעות מצטברת: תוכניותיו של האדם לטווח הארוך מעורפלות מעט, המון רצון להצלחה, אבל הדרך עדיין לא ברורה. נראה שהיא תהיה תלויה בתקשורת והגשמה העצמית של אותו אדם, כאשר התקשורת פונה דווקא לכיוונים לא רגילים.

לאחר מכן בוחר הלקוח, בעיניים עצומות, עוד ארבע אבנים ומניח אותן ליד הקבוצות שבחר קודם לכן. כל אחת מאלה מייצגת תחום מוגדר (שותפים, בני-זוג, הצלחה, תהליכים פנימיים).

השלב השלישי הוא מה שמוכר לנו כשיטת החושן בתנ"ך – הכוהן הגדול, שהיה טעון אנרגטית, נהג לחזות את העתיד באמצעות תריסר אבני החושן. אלה היו מנצנצות בסדר מסוים בתשובה לשאלותיו, וכך יכול היה להרכיב משפטים שלמים על סמך תשובות האבנים. באותה דרך מפזרת גילה על שולחנה כמה אבנים ומציגה בלבה שאלות מדויקות. האם היא רואה נצנוצים? לאו דווקא, אבל כוח הדמיון, או אולי שוב תת-ההכרה הקולקטיבי, מאותת לה את התשובות, לעתים עד כדי ציור דיוקנאות מדויקים של אנשים ומקומות וגורלות.

כשהיא שואלת את השאלות, היא יוצאת מאבן אחת, כחולה ויפה להדהים, המייצגת את האני השואל. אבנים אחרות מוגדרות לפי תפקידיהן: האחת מייצגת את בת-הזוג, האחרת את השותפים, שלישית את העבודה, וכך הלאה. באותה דרך יכול אדם לשאול על אנשים אחרים שהוא מכיר. התשובות, יש לציין, מדויקות להפליא, הן באבחון האישיות והן באבחונים קונקרטיים של פרנסה ובריאות. לעתים היא מבקשת כי אבן "תראה" לה מצבו של אדם בכל שנה ושנה. על סמך ניסיונה - התשובה המתקבלת תתאים לחלוטין עם המפה האסטרולוגית של אותו אדם. בדרך זו ניתן לראות באמצעות האבנים גם "קארמות" של אדם - מצבי גיאות ושפל בחייו : ולהגיע לתיקשור שלם דרכן, כאשר משיגים את רמת המיומנות הגבוהה.

"אפשר לומר שאני מתכנתת את תת-ההכרה שלי כדי שתפעל כמכשיר על סמך הדמיון. כשאתה מבקש מכוח הדמיון להראות לך את האבן המתאימה - מתברר כי זהו כלי לא רגיל. וזאת, בלי להתייחס לסגולות האבנים כמרפאות, היות שאני לא מתעסקת בהילינג."

* * *

חוצני אטלנטיס משכיחים את העובדה שהערב יורד מוקדם בעונה זו של השנה. ראשוני המתכנסים לסדנת הערב כבר נקבצים. ערב-רב של נציגי האוכלוסייה הישראלית: צעירים ומבוגרים, ספרדים ואשכנזים, יהודים וערבים, דוברי עברית וערבית ואנגלית וצרפתית וספרדית ורומנית ופולנית והונגרית.

גילה בויום אפילו לא הספיקה להחליף את לבוש היום שלה, שילוב חופשי ובלתי אפשרי של צבעים וצורות. אישה שעד לפני זמן קצר היתה מלאה מאוד ולאחרונה הורידה ממשקלה כעשרה קילוגרמים בתוך חודשיים, באמצעות שיטה חדשה להרזיה שאותה גילתה על בשרה: הרזיה תוך אכילת-יתר והתבססות על תורות רוחניות חדשות. עכשיו היא יכולה ליישם גם את השיטה הזאת בקורס חווייתי אישי, שיצטרף למכסת השעות הבלתי נגמרת של פעילות האגודה.

רוח קרירה פורצת מבעד לחלון המרפסת. רוח כרמלית שפעם, לפני שנים, נשאה מכאן את אליהו אל הרקיעים שמהם הגיעו חוצני אטלנטיס. השכנה הערבייה תולה את כבסיה. שלושה צעירים ערבים ישובים על הברזלים, מנתחים את סיכויי מכבי חיפה במשחק הליגה הקרוב ומחשבים עתיד מזהיר יותר באמצעות שיטות מצומצמות, כפולים ומשולשים. אי-אפשר לדעת - אולי הקארמה שהיתה מתגלה באבניו של מי מהם היתה מבשרת את הזכייה הגדולה הבאה בטוטו. אבל המודעות, אומרת גילה, נעצרת כשזה מגיע להימורים.

היא דווקא מהמרת גדולה - על המודעות עצמה כזכייה הגדולה בטוטו של החיים. הטוטו של כולנו.

הספר ניתן להשגה במסגרת האגודה, התקשרו לפרטים ולהזמנות.

בברכה

גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות -

http://beaware.web.com

טלפונים: 8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04, פלא-פון- 625759-050

אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/

-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm

פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum

דואר אלקטרוני: gila@oryada.com

בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:

פעילויות בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm

פעילויות בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm