ספטמבר 2004

רומניה- המלכה שירדה מגדולתה

מבנה משופץ למחצה, כמה אופייני! ניצנים בדרך לשמר את העבר

לנסוע לרומניה? וכי למה לי? מאז 2001 כאשר נסעתי לארה"ב אז ב-11.9 החלטתי שאני מפצה עצמי, וזה גם הזמן הכי טוב לנסוע... אז ב-2002 הבחירה נפלה על טוריקה. בשנת 2003 היתה זו סיני עם החולות הזהובים והחופים הכחולים, ועד שארם הדרמתי.

השנה, נפל הפור על רומניה. ובעצם למה לא?

מסקרן לדעת מהיכן הגיעו ההורים. בילדותי שמעתי רומנית ולא העזתי לדבר, והנה יש לי הזדמנות לשפשף את השפה, וזה גם לא יקר, ושמעתי שיפה שם, שהטבע פראי וירוק, וחוץ מזה יש לי שם זוג חברים שמאוד ישמחו לקראתי, וגם יש שם מעיינות מרפא שזה גם שיקול..

בצעד קל, וללא הרבה היסוס חיפשתי לי בנט טיסה לבודפשט, שכנתה של רומניה, ומצאתי את הצ'רטר המיוחל, המלא עד אפס מקום בישראלים שהשיגו מציאה גדולה, 4 לילות בבודפשט, לחגוג שם את ראש השנה. במטוס מתעניינים לאן כל אחד נוסע, ומתברר שאני היחידה שנוסעת לרומניה ועוד לשבועיים.

אני מגיעה ביום שלישי בבוקר, מחכה בשדה התעופה עד שנהג המונית יבוא לאסוף אותי, עד שעה 11. הוא מגיע ויוצאים ב-12, כי מחכים לנוסעת נוספת. לא בדיוק מונית, מן טרנזיט שידע ימים טובים יותר.

אני מתעניינת מה המרחק, וזה בסך הכל 250 ק"מ משהו כמו מחיפה עד ארד, אבל תשכחי גילה מהאוטוסטרדות של ישראל. כבישים צרים, ונוסעים ממשאית למשאית. כלומר, כל כמה מאות מטרים משאית איטית ואחריה נהגים עצבניים, וככה זה גם ברומניה, ונסיעה של שעתיים אורכת בערך 5 שעות.

רוצים הדגמה?

רוצים ללמד נהגים ישראליים, שיעור בסבלנות וזכות קדימה, ולא לעקוף, שילחו אותם לרומניה או לרחבי הונגריה המזרחית.

הנסיעה מתארכת ואני כבר שמחה שמגיעים לגבול, והפקיד מחתים לי את הדרכון בלי בכלל להניד עפעף.

עד מהרה מגיעים לאורדיה, מחוז חפצי. העיר ה-5 בגודלה. אחת מהערים הראשיות של האיפמריה האוסטרו-הונגרית לשעבר שידעה ימים יפים מאוד במאה ה-19. מופת לעוצמה של בית הבסורג, אבל מאז שהיא עברה שלשיטת רומניה ב-1920 היא הפכה לחסרת כל חשיבות. כאשר שומעים את היבטוי טרנסילבניה, חושבים שזה מחוז כזה רומנטי, הונגרי כמובן לשעבר, אבל זה בעצם שליש ממדינת רומניה.

מצד שמאל כתוב להשכרה, ובצד ימין מישהו שכר ושיפץ- כמה אופייני

אני לא יודעת אם זה מעוני, או מזלזול בערכי העבר, ועד מהרה, אני מבינה שאני בארץ קומוניסטית לשעבר, שלעומתה הארץ שלנו נראיית כמו מעצמת על. הזנחה, חוסר שימור, מבנים שידעו הוד והדר, וכיום נראים כמו איזה שהיא שכונה נידחת בפאתי רמלה-לוד או שכונת התקווה, בצד שיכונים מתנשאים לגובה של 8 קומות, ששום שיכון עולים של עמידר, או שיכון ג' כזה בקריית גת או שמונה או טבריה לא היו מתביישים בפניהם.

בניה קומוניסטית חפוזה של שנות ה-70, בשטאנץ אחיד של 2 וחצי מ' מרצפה לתקרה, סלאמס של שיכוני בטון אינסופיים.

למרות זאת, הבתים נקיים, האנשים מנסים לטפח את הבפנים כמה שאפשר, לא מזבלים בחוץ, מנסים לשמור על הניקיון, ילדים לא מתרוצצים ברחובות כל היום, יש מספיק מרחב בין בלוק לבלוק עם דשה ועצים, יש מספיק מקומות חניה.

סיפרו לי שבשלטון הקומניסטי פשוט לא חשבו על יופי. במילא כל אחד קיבל דיור, קצת כסף, אפשרות ללמוד וגם סידרו לו מקומות עבודה.

ראית אחד- ראית את כולם, ככה הם בעצם נראים!

אז בקיצור, מגיעים וזה כבר 3. המארחת שלי מקבלת אותי באהבה רובה והתרגשות, ועם קצת דמעות בעיניים, וזה כיף.

בלילה יוצאים קצת לטייל, ואני נדהמת מהרחובות החשוכים.

בכל עיר יש את המדרחוב המרכזי. בן זה יפה, אין מה לדבר. ריצוף יפה, חנויות מלאות שפע וכל טוב, לעשירים בלבד כמון, או למתעשרים החדשים, אבל אלוהים אדירים איזה חושך! כל כך הרבה אנשים מסתובבים, אז למה חושך? ולמה המסעדות ובתי הקפה נסגרים כבר ב-10 בלילה, אולי אפשר למצוא ברים ודיסקוטקים, אבל מי רוצה את זה.

התיאטרון, מואר באור יקרות. תוכנן על ידי האדריכלים הוינאים הנודעים פלנר והלמר, בסגנון ניאו-קלאסי ונבנה בשנת 1900. פסלים מקסימים מקדמתו בצד עמודים מתקלפי טיח.

להלן תמונה לילית בצד למונה לאור היום, וצילומים מהתיאטרון המוקף גינה יפהפה.

החושך, האור, הצללים והטיח המתקלף

המראה מעל המדרגות ומבין עמודיו האיתנים המתקלפים של התיאטרון

אז במדרחוב אני מעדיפה לטייל לאור היום וזה טיול יפה, עם שדרת חנויות, שלרובן הרומני הממוצע לא יכנס, אבל יש גם בתי קפה, מסעדות, וגם חנויות מזכרות, והמדרחוב תוסס ושוקק חיים.

חנויות מפוארות- מי יכול לקנות שם בכלל- קצת על כסף!!

אז אחד מן הכיפים, במיוחד לישראליים כמונו, זה לצוד מציאות, וכל הזמן לשאול את עצמנו, אז כמה זה עולה לנו לעומת כמה זה עולה להם! למי שמחפש מציאות ב-2 ש', שילך לתורכיה, בעצם לא צירך שילך לרחוב אלנבי בתל-אביב או הרצל בחיפה, לפגוש שם את אמא תורכיה.

לא ברומניה! שם האיכות מדברת והמחירים לפי כסף שלנו סבירים. אפשר לקנות שם סוודרים טובים, מעילים, חולצות, נעליים, שהם לא בעלות שם מפוצץ ובעצם made in Gaza. כן אפשר לצאת שם עם מחירים כמו 50 ש' ועד 100 ש', מה שבארץ יצא אולי ב-30 עד 100 אחוז יותר.

דולר זה בערך 35000 ליי, כן קראתם נכון והיורו מזן עבר את ה-40 אלף. וכשמדובר באלפים זה בציק צ'ק נוזל בין האצבעות, כאשר לפי כסף שלנו, זה מסתכם בשקלים בודדים.

אז הנה כמה דוגמאות:

רחצה בבריכת המינרלים של פליכס עיירית המרפא: 60 אלף שזה כמו 8 ש'.

רחצה בבריכה העירונית של אורידה שהיא גם מיים חמים 30 אלף, 4 שקלים בלבד.

נסיעה הלוך חזור בחשמלית- 3 שקלים.

12 המושבעים- רומן ברומנית 200 אלף, 25 ש'.

ק"ג גבינה- תוצרת בית- זה יצא שליש מחיר מאשר בארץ.

קופסת תה צמחים- מגוחך- 17 אלף- 2 ש'.

עבורנו זה נשמע מגוחך, אבל לא עבורם, זה עצוב!!

פנסיונר משתכר שם פחות מ-100 דולר לחודש, המורים שבתו כי קיבלו רק 150 דולר. חצי מהתושבים מחוץ למדינה, כל אחד עובד בארץ זרה, מוחות טובים כמו רופאים, מהנדסים וכו', הולכים להתפרנס בגרמניה וכד'. אחרת אין שום קיום למשפחה שנשארה מאחור!!

לשכור דירה בשיכון כזה- זה 100 דולר. לשלם הוצאות גז חימום + חשמל + מים זה יכול להגיע עד 60 דולר לחודש. ק"ג ירקות או פירות שמחירו דולר יוצא אופן יחסי אחד אחוז מהמשכורת, כלומר, זה כמו לשלם 30 ש' לק"ג, אז אוכלים תפוחי אדמה, עם אורז וכו'.

לנסוע ברכבת?

תשכחו מזה, אני נסעתי מרחק של 500 ק"מ וברכת הכי מחלקה ראשונה ושילמתי הלוך חזור 25 דולר, אז מי יכול לעמוד בזה? או לקנות נעל או בגד שזה יכול להסתכם אפילו ב-20 דולר?

אומרים שהכל יחסי. אנחנו יושבים כאן ומקטרים, ושם די מקבלים את הגזירה בדממה. הישרדות יומיומית קשה מאוד.

המתעשרים החדשים, שמה זה בעצם? דירה קצת יותר מרווחת, טלוויזיה גדולה, מכונית, משהו כמו להיות ברמת אביב או ראשון לציון, שחקו את מימד הביניים, המחירים עלו, וככה נוצרו "חנויות לעשירים" שלנו זה נראה מגוחך!

החשמל שם כנראה יקר, כי למה כבר צריך אותו? חימום ומקלחת זה לא בחשמל. אז מה נשאר? קצת טלוויזיה, מאור, מכונת כביסה? אז יושבים בחושך. אולי זה מנהג מתקופת הקומוניסטים.

הזקנים בוכים על מה שהיה. היה מעט, אבל היה לכולם, ואם צ'אוסקו לא היה מטורף שסגר את הדמידנה ולא נתן לאף אחד לטייל לחו"ל אז הם מעדיפים את מה שהיה ובצדק, כי כעת זה אינפלציה ואנרכיה ופשוט אין!

הערים מוקפים בכפרים, סדרה אינסופית של כפרים, אבל אתה רואה שם רק זקנים, הצעירים עזבו מזמן, או שהם באים בסופי שבוע לעזור להורים במשק ולקחת אוכל.

זכיתי להיזכר בילדות שלי. זוכרים את המאזניים האלה עם הכפות או האלה הלבנים האלה עם המחט הזו מצד לצד, ופקקי החשמל העגולים שהיינו משחילים את החוט. והשוק הזה עם פירות וירקות ללא ריסוסים, והפרות שיוצאות למרעה וחזורות בלילה לכפר, והתרנגולות המטיילות, ויוגורט תוצרת בית, יחד עם גבינות, כאשר השוק מוצף מעל ומעבר והמחירים זולים...

אלה שגרים בכפר לא צריכים כלום בעצם, יש להם בארות, כי המים נובעים ממש מן האדמה מכל החורים, ויש חלב, ויש חקלאות, ויש ביצים אז מה צריך?

ונעליים, בעצם צריך מגפיים, עוברים בירושה, וגם בגדים..... החיים הפשוטים הנושקים למודרניות.

והנהרות יפים, והשקיעות זה משהו וכל יום זה משהו אחר....

כן, כן, תשטפו טוב את עיניים כי זה מה שיש שם ברומניה!!!

שקיעות מדהימות.

נופים מדהימים, טבע פראי, חיים פשוטים, אנשים נחמדים שקל לדובב אותם, אוויר טוב ומזון בריאותי!!

רק תעשו לעצמכם טובה, תצאו מההרים אל הכפרים ואל היערות ואל ההרים.

בהמשך אספר על מעיינות המרפא, הנקודה היהודית, מרפאים טבעיים ועוד.

הנקודה היהודית

אומרים שנשארו בסך הכול 10000 יהודים ברומניה, אחת מן הקהילות המאוד מפותחות, אשר לא כל כך נפגע בשואה. תמיד שמחתי שיש לי בכלל דודות ובני דודים ובנות דודות, ואני עוד זוכרת כאשר הייתי ילדה, בכול גיל הגיעו עוד זוג כזה מוזרים, ואימי אמרה לי הנה עוד אחות שלי הגיעה לארץ. זה תמיד היה בעל ואישה ועוד 2 ילדים קטנים, כאשר אני "לקחתי על עצמי", את התפקיד של קליטת העלייה. זה תמיד היה במפתיע, פתאום הם היו מגיעים, וככה גדלתי בצד משפחה עניפה.

אבל הורי הם מהאזור המזרחי, שם באזור המערבי, שם באורדיה נפגעה יהדות רומניה קשות, ורק מאורדיה עצמה הלכו כ-300 אלף איש, ככה סיפרו לי וזה היה עצוב מאוד. הרוחות שלהם עוד מרחפות על המקום. בית הכנסת הגדול ההדור עומד שומם. גם בית הכנסת בקהילה היהודית, מתפללים בקטן יותר.

למרבית הפלא, להיות כיום יהודי ברומניה זה גאווה לאומית. משום מה יהודי ברומנית נקרא HEBREU, כלומר עברי. ואני עומדת לי שם וכשאני מספרת שאני מישראל, אז כל אחד נזכר לספר לי שגם לא יש איזה שהיא נקודה יהודית מהסבתא של...

והנה האישה שמנקה שם את בית הכנסת. חמושה בסמרטוט שלה, היא כל הזמן מנקה שם את האבק, אבל לא בדיוק ראיתי אבק, היא כמו מלטפת את מושבי העץ, כאשר פניה נוהרות, והיא עוד מספרת לי שהיא גויה ושהיא היתה ילדה כאשר היתה המלחמה, ולקחו את כל החברים שלה היהודים, וזה רק סמלי שהיא עומדת שם ומנקה כבר 40 שנה, והנה תמונתה גם ליד השלט של לזכר הקורבנות.

לא בדיוק חשתי שם הזדהות, פער עצום היה ביני אני מישראל ושם, עם היהדות בשמרנותה, עם בית הכנסת שאת תקרתו מעטרים שטיחים, אבל עזרת הנשים היא כמו בכלוב כזה מאחורי סורגים של עץ.

וזה הי לי קצת מיושן, ובמיוחד חדר האוכל, בסגנון מטבח פועלים כזה. ושימו לב זה לא השתנה משך 60 שנה. אולי זה נקמה בזמן הזה, שלא היטיב עימם, ואז הם הקפיאו אותו בכוונה, לא חידשו, ולא צבעו ולא שיפצו, ולהיכנס לשם, זה ממש מסע בזמן. עם הלחם הלבן והדבש על השולחן, עם מרק הירקות והאטריות המסורתיות, ואחר כך מנה שנייה פירה, ולפעמים עם כרוב כזה מבושל ביחד, ומנת העוף המסורתית ולבסוף קומפוט. אוי חומוס חומוס, עם פיתה עם זאתר איפה אתה???

ובליל שם הונגרית נשמעים ברקע, והאוכל מוגש עם המון חום ואהבה ועם חיוך, וזה מפגש חברתי כזה, וגם שומעים שם עברית...

אז תסכלו על המרצפות בשחור לבן, ועל מפות השולחן מהפלסטיק עם המשבצות הירוקות וצבע השמן הדהוי על הקירות, ותגידו אם זה לא מזכיר לכם ילדות רחוקה…

ובחגים הג'וינט שולח לכל קהילה יהודית רב וחזן מישראל ונותן טיסה, מלון ומחייה, וכך זכינו בראש השנה לכבוד הרב פירון, הרב של צה"ל לשעבר.

הכול בגלל נקניק של סויה

כשמסתכלים בעיניים שלהם, קשה מאוד למצוא את הגשר. לפעמים אני חושבת שהיהדות הפכה למסכת של הפחדות על ידי אינספור איסורים שלי נראים קטנוניים.

בקיצור, לא בדיוק היה לי מה לאכול שם ואחרי שכבר נקעה נפשי ממנות הפירה, כי זה הזכיר לי את הצבא לפני 30 שנה, ואת המפורסם, של כל יום תפוחי אדמה, אז שלפתי את נקניק הסויה שקניתי בחנות טבעית וניסיתי להסיר את העטיפה, ולא הצלחתי לחתוך בסכין. אז מישהו מהשולחן ניסה לעזור לי, והוא קרה למגישה, וביקש שהיא תחתוך, וההיא במקום לסרב, חתכה בסכין חד, אבל גם הלכה למשגיח הכשרות המובטל, וזה היה נראה ממש כמו נקניק והתחילה שם מהומה שלמה, כאילו שהכנסתי לשם מעדן ממיטב חזירי רומניה.

ניסיתי להסביר שזה לא בדיוק זן נדיר של חזיר, אלא שזה לחלוטין צמחי, אולי משהו שחזירים יאהבו לאכול, אבל לך תסביר את זה...

חברה, בקיצור מה אגיד לכם, התחיל שם בלגאן שלם על הרס הכשרות שגרמתי להם, וצריך לזרוק את כל הסכינים, וזה סויה אבל זה בלי חותמת של כשרות ואם זה היה מן הארץ.... אלוהים אדירים, אנשים חיים שם במן אשליה של מנהגים שזה מה שמחזיק אותם, האיך צריך להגיד את זה ולהתפלל את זה ובאה גילה ובמחי יד אחת.... מצטערת קשה לי להיכנס לראש שלהם.

בקיצור, יומיים הם דיברו על זה, השפילו אותי ואיימו על המארחים שלי... אחר כך הייתי אני המכשפה שעוסקת באסטרולוגיה, ושזה אסור. אולי היו לי גלגולים קודמים איפה שהעלו מכשפות על המוקד, אני בטוחה בזאת.

בדיוק יצא לי לקרוא את הספר צופן דה-וינצ'י שלקחתי עימי כחומר קריאה וטוב עשיתי. רק שהיה לי קשה לקרוא בלילות, האור כל כך היה חלש. עכשיו אחרי שחזרתי כל הבית שלי מואר במנורות הניאון, עוד לא התרגלתי לאור כזה....

אז בדיוק הוא מדבר על זה, על דתות המערב כשוביניזם גברי, ועל כך שהם הוציאו בכלל את האלמנט הנשי החוצה, למרות שיש סימבולים נשיים רבים. גם כיצד העלו על המוקד בתקופת אינקויזיציה גם נשים מאוד נאורות ומלומדות במסווה של מכשפות... וכיצד הפכו כל הדתות לכאלה ששמים את האישה מן הצד.

אז ככה עמדתי לי שם, המכשפה האסטרולוגית עם החפץ הבלתי מזוהה בדמות נקניק סויה, ומאז העדפתי לאכול את ארוחותיי בגינה הציבורית.

כאשר הגעתי לבראשוב וזה היה ערב יום כיפור, שוב רציתי לבקר בבית הכנסת, ואז גיליתי שם להפתעתי מבנה מדהים ומשומר היטב ועליו 1901. היה זה היכל התפילה היפה ביותר שראיתי, ולתדהמתי ישבו גברים בצד שמאל, נשים בצד ימין, קרוב לבמה היה כתוב מקהלה וישבו שם בחורים ובחורות יחדיו. ארון הקודש היה רב פאר ביותר, והחזן הפליא לשיר את הפילות והמקהלה ליוותה, והבנתי שהוא תושב ירושלים... וזה היה מדהים.

האנשים היו לבושים בהידור, וניכר היה עליהם שהם "מלח הארץ".

אלבום התמונות של אורדיה

http://helix-network.net/oryada//romania/oradea/oredea-romania/index.html

בינתיים אני מביאה מסע בתמונות:

שאלנו לאן כדאי לנסוע, מרחק שלא יותר מ-80 ק"מ, שגם זה לקוח די הרבה זמן, ואמרנו לנו סעו לואלי-דראגנולי, כבר ציורי בין ההרים, לצד יערות ומעיינות טבעיים, ששיני הזמן המודרניים לא נגסו בו!

כפר ענקי באורך של 10 ק"מ, עם דרכי עפר, הכנסייה על ראש הגבעה, ושערי העץ המגולפים. עם הבבושקות הישובות בימי ראשון עם הבגדים היפים, עם המטפחות הצבעוניות על הראש, אבל עם המגפיים! אז יושבים על ספסל האבן, בחוץ מעבר לגדר, מסתכלים מי עובר ומרכלים.

אז 3 בבושקות יושבות שם, כאשר הם נראות כמו אמר, דודה ובת, לך תדע! עוצרת מכונית ירוקה. גילה ברוב חוצפתה מבקשת להצטלם ואלכס מבקש מים מן האדמה והיא מעלה בגלגל דלי של מים צלולים. והגינה שלה? עצים לחורף בכל מקום, וגפנים משתרכות על הבית, וזה ממש מדהים.

ביציאה מן הכפר, העננים יוצרים צורה של מלאך שומר בדרך. אז תהנו.

http://helix-network.net/oryada//romania/vale-dreganuli/

ממשיכם במסע ומגיעים לעיר של צועניים. אלה הכי עניים, מקבצי הנדבות, המלוכלכים, הילדים שם מגיל 6 פושטי יד, נחשבים לבזויים, ויש הרבה ברומניה.

אז יש להם בכל זאת עיר, והם בנו מבנים עם עיטורי מתכת וכסף. בונים משך דור! בונים קצת, עד שיש עוד כסף ואז בונים עוד קצת.

ובהמשך עיירה משגעת בשם UEDIN ושם מחוץ לבית הם עשו יריד עבודות יד! במקום סתם לשבת על הספסל ולרכל, אז מחכים לקליינטים שלא כל כך באים, אבל גם אם יקנו דבר אחד זה כבר טוב. והם סבלניים, ולא לוחצים ושוב מסבירים, ושוב מראים את הסחורה. אז תשטפו את העיניים.

http://helix-network.net/oryada//romania/uedin/

החלטתי שאני ילדה גדולה, ויודעת רומנית, ובמילא לא באתי בשביל לשבת בבית כנסת ביום הכיפורים, ורוצה ללכת לאיזור הכי יפה ברומניה. למחוזות הסקי, וההרים הגבוהים, והיערות והאוויר הצלול ואין כמו בראשוב!

הייתי גם בטירת בראן המיוחסת לדרקולה, וארמון פלש בסינייה, אבל אני מביאה לכם קודם תמונות מבראשוב ואחר כך מרישנוב המצדוה העתיקה של המאה ה-13 אשר שמרה על העיר מפני אויבים.

ואתה עומד למעלה, אחרי טיפוס של 40 דקות, ואתה לא מאמין למראה העיניים.

אז תהנו מן התמונות.

ברשוב:

שימו לב לצילומים מן הדרך מהרכבת המהודרת:

http://helix-network.net/oryada//romania/brashov/

ושימו לב למסע למצודת רישנוב- התמונות הכי יפות שעשיתי:

http://helix-network.net/oryada//romania/rishnov/index.html

אז בנתיים להתראות

בברכה

גילה בויום

המתאקלמת