מכתב ששלחתי לאנשים, יומיים לפני
יציאתי!
שלום חברה,
אני
כותבת מכתב זה, כי אני נפרדת מכם למשך כ-6 שבועות ואני ממריאה למרחקים. אני אשהה
בלוס-אנג'לס באותה תקופה.
הנסיעות
לחו"ל, אף פעם לא היו דבר פשוט עבורי. כל נסיעה היתה מאוד משמעותית, והיא
תרמה ממש עוד אבן בניין ועוד נדבך להתפתחותי הרוחנית. אני לא מאלה שנוסעים בקלות.
אני לא מאלה שרצים לתורכיה או איי יוון,
איטליה או בכלל אירופה על מנת להגיד, "הנה נסעתי לחו"ל"!
במיוחד,
בגלל שמזג האוויר השתגע, וכל אלה שנוסעים רק מודים בחצי פה, שהם מתו מחום, כי היה
מאוד חם, אפילו בלונדון, או בצפון גרמניה, ואין להם מזגנים.
אז
אני מסתפקת לי בלהצטנף ליד המזגן, וכמעט ולא מעיזה להוציא את האף מן הבית, ומסתפקת
באיזה שהיא חופשה בבית מלון ישראלי עמוס משפחות, ילדים, רעש, לא משהו...
בכלל,
קשה לקחת אדם עמל כנמלה כמוני, ולהגיד לו, "צאי להינפש". פתאום אין על
מה לחשוב ובמה להיות טרודים...
אבל
במיוחד אני לא אוהבת לנסוע, כי אני מפחדת מן הנחיתה חזרה. איך אמר לי פעם
דידי הררי: "נחיתה רכה על הישבן ללא כריות אוויר". ההיתנתקות והחזרה ישר
אל טרדות היומיום, ויש הרבה, מטרידים אותי.
בפעם הראשונה,
זה היה בשנת 1977. היה זה מסע "שורשים" אל עבר הגלגולים הקודמים שלי,
וקרו לי שם דברים מוזרים. הדרך בא למדתי ספרדית תוך שבועיים, טיולי לטולדו
ולקורדובה וכו'. אחר כך הגעתי לוינה ואף "נעשיתי יוגית", עם כל מה שזה
אומר.
קראו
את סיפורי המוזארים בנושא זה בקובץ הסיפורים המופלאים:
בפעם השניה והשלישית,
זה היה לארה"ב.
כן,
חברה, יש לי קרמה עם המדינה הזו. אני זוכרת את ההלם הראשוני מהגודל העצום,
מהמרחבים, מהשקט, מהשלווה מצד אחד, אבל מהטינופת, הכולל אנושית (שיכורים, חסרי
בית, ועוד מוזרים שהתגוללו במרכזי הערים הגדולות), מצד שני.
אהבתי
ולא אהבתי. מצד אחד 2 הנסיעות באו מתוך קרן ההשתלמות של רפאל. "סיר
הבשר" לדעתי, על חשבון משלם
המיסים הישראלי. בכל פעם נסעתי ל-8 שבועות, ועוד הרווחתי מכל נסיעה 5000 דולר,
ממשכורת שהמשיכה "לדפוק לתוך הבנק", ומקרן ההשתלמות, שכביכול נוצלה לכנסים ולתערוכות.
זה
מה שהיה לי קשה. אתה עובד בעבודה שנואה, ויום אחר יום זוחלים, אך הזמן בגדול נעלם
בחטף, ואז אתה רוצה לפצות את עצמך על ידי צ'ופרים כמו נסיעות לחו"ל. וזה אכן
נותן ריגוש, אבל החזרה שוב לתוך היומיום המתיש, זה כמו נפילה לתוך בור עמוק!
אבל
בכל זאת, היו אלו נסיעות מופלאות, גם אם הם נגמרו באכזבה כתוצאה מאהבה שלא מומשה.
מה שעוד למדתי בנסיעות אלה, זה להתגעגע חזרה לארץ!
איך
זה אצלכם? אחרי שבועיים, מתחילים הגעגועים. תהרגו אותי, אני לא מבינה איך, אבל יש
כאן שדה אנרגטי מיוחד מאוד בארץ זו, אשר מזין את ההילה האישית של כל אחד מאיתנו.
בחו"ל,
אני מרגישה כמו חלולה אנרגטית, מן ריקנות כזו, ואיך שהמטוס חוזר, ורואים מלמעלה את
האורות של חוף תל-אביב המתקרב, אני מיד מרגישה מן מתיקות כזו באוויר, אבל מיד איך
שהוא נוחת, אני מרגישה יחד עם המתיקות גם את המתח! זה ממש עומד באוויר!
ב-2
נסיעותי הקודמות לארה"ב חשתי כמו ציפור, עופפתי ממקום למקום, בעזרת
כרטיס טיסה "חופשי חודשי" מיוחד. זה היה מופלא. לטוס בין ארמונות בשמיים
של עננים לאור השקיעה.
גם
זכיתי להכיר אנשים מיוחדים, חלקם אפילו לא ישראליים, ובכל מקום חשתי גאווה
בישרלאיות שלי, והדגשתי המון את ה"אצלנו".
הכי
חשוב היה לי להדגיש את החמימות שאני רגילה לה כאן בין אנשים, אבל זה בגלל שאני חיה
בתוך חממה של אנשים רוחניים, ומנהלת את הפעילות בתוך ביתי, כי זה הכיף שלי.
לא
אשכח את נסיעותי לארה"ב, אפילו שזה היה לפני 18 שנה!
בפעם הרביעית
נסעתי שוב לאירופה. זה היה בשנת
1987, והמטרה היתה פשוט "לבזבז" את כספי קרן ההשתלמות שעמדה עוד
לרשותי, בדקה ה-90 לפני פיטורי מרפא"ל. נסעתי עם עוד גבר, ועוד אישה. היינו
באיטליה, שוויץ וצרפת. זו היתה נסיעה רבת תרבות, כי הגבר ממש אהב את כל מה שקשור
בתרבות, אומנות, מוזיאונים, פיוטיות, ו-10 ימים מלאים שוטטנו באיטליה המקסימה,
ואחר כך בשוויץ ובפריס.
אבל
מהר מאוד הסתבר לי שאני "בייבי סיטר", וזה היה טיול של גילויי תושייה
מצידי. בתחנת הרכבת ברומא הוא הסתבך עם מנהל התחנה, עם כרטיס הרכבות החופשי חודשי,
בגלל שער הדולר והלירטה שהיו שונים בעת הקנייה בארץ.
וככה
הם עמדו וצעקו אחד על השני בתנועות ידיים חצי שעה שלמה, עד שהתערבתי והצלחתי
להרגיע את הרוחות. אחר כך בנאפולי, הופיע בחור על קטנוע, ותוך כדי נסיעה
חטף את הארנק של הבחורה, עם הדרכון, הכרטיסים, הכסף וכו', ואני זאת שגיליתי תושייה
בהליכה למשטרה וכו'.
היה
לי קשה, כי השארתי מאחורי ילד בן שנתיים והגעגועים ממש אכלו אותי!
עצה
עבורכם, במקום להתגעגע, קחו את הילדים עימכם!
בפעם החמישית
נסעתי לאנגליה וזה היה רק ב- 1996.
גם סידרו לי שם הרצאה בקהילה היהודית הישראלית בלונדון. קהילה ישראלית די
מתנוונת, בכלל לא מלוכדת, לא נהניתי.
אבל
נהניתי מאנגליה האחרת. אנגליה, אשר מחפשת את השורשים העתיקים הקלטיים שלה, ומתחברת
אל אימא אדמה, אל טכסים עתיקים באתרים נוסח סטונהייג' ואחרים אשר פזורים שם ברוחב
יד. אנגליה של המלך ארתור ואבירי השולחן העגול. אנגליה היותר קדומה משושלות
המלכים, וסיפורי האינטריגות של המלך ההוא שנשא 6 נשים, ואת חלקן הרג, ואת תחילת
שושלת האליזבטיות. לזה לא התחברתי. התחברתי לאותה אנגליה עתיקה וקדומה.
ואכן,
כאשר אתה מסתובב באיזור זה אתה נישא
על גלי הזכרונות, אפילו עד אטלנטיס הקדומה. אתה גם חש בוודאות, שאנגליה כנראה, היא
מושבת חוצנים קדומה, מרגישים את זה, יש את זה באוויר!
קרה
לי שם גם דבר מופלא, בהבזק המצלמה, וכתתבי כאן כתבה עם תמונות בשם: "הבזק
הרגע של הנצח". קראו ותבינו את מה שארע לי. זה לא היה מקרי.
הפעם זאת
הולכת להיות נסיעה שונה:
כבר
מלפני כמה שנים ידעתי שאני אסע בגיל 49! ראיתי את זה בנומרולוגיה שלי וגם במפה
האסטרולוגית! ידעתי שיש לי פריצה למרחקים בחו"ל! רק לא ידעתי איך וכיצד! והמוח התחיל להטיל ספק, כרגיל!
כל
הקשרים שהיו לי בארה"ב לפני כ-18 שנה גזו מן העולם, ולדעתי חלק מן האנשים
שהיכרתי כבר בעבר השני. אין לי משפחה או קרובים, אז איך לעזעזל אגיע לחו"ל!
אבל
חברה, הקוסמוס מסדר, כאשר הוא נותן סימנים באסטרולוגיה או בנומרולוגיה, אז
דברים חייבים לקרות. כבר לפני שנתיים כאשר התוודעתי לעולם האינטנרט, נפלתי על זה
מתוך טירוף. ראיתי בזה דרך למארג מופלא של קשר בין אנשים. ואז יום אחד מצא אותי אבי
מלוס אנג'לס, אשר הכיר אותי עוד "בגלגולי הקודם של לפני 15 שנה".
כאשר האגודה לפיתוח המודעות היתה עוד בראשית
דרכה, ואליהו המייסד, עדיין היה חי...
וכך
נרקם הקשר הנרגש בינינו. בתחילה כתבנו שנינו בפורום רוחניות של IOL וכיום אבי
הוא חבר קבע בפורום של וואלה- מיסטיקה. החלטנו לכבוש יחדיו את לוס
אנג'לס בסערה, כאשר אני הולכת לתת שם הרצאות ויעוצים בקהילה הישראלית,
ומקווה שישאירו לי גם זמן לנשום ולטייל!
בקיצור,
חברה אכתוב לכם רבות משם, ככל שאוכל.
הפעם
זאת הולכת להיות נסיעה שונה, כי אני לוקחת את בני, אשר יפסיד, 10 ימי לימודים.
זוכרים את מה שכתבתי על "כמה שווה ילד במערכת החינוך"? על כיצד גאון
המחשבים הצעיר עם קשיי הכתיבה התקבל לכיתת אומנות??? אז הוא יצייר פחות 10 ימים, לא נורא!
אבל
בעיקר זאת הולכת להיות נסיעה שונה, משום שאתם מאחורי, אוהבים, מברכים, שולחים
אהבה, ובהחלט אתגעגע לכולכם, ואשוב אליכם מלאת חוויות!
אכתוב
במיוחד בפורום המיסטיקה בוואלה שכתובתו:
http://community.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=/forum_new/index&forum_id=1632&cat_id=313
ואם תרצו להעביר לחברים
כתובת מקוצרת:
שמרו
כתובת זו במועדפים!!!!
ותאחלו
לי בהצלחה מן הלב, שכל הנסיעה הזו תעבור עלי בקלות, כי אהיה בנמלי תעופה 26 שעות,
ואחליף 3 מטוסים עד שאגיע ליעד!
זה
מעבר מאוד חד עבורי, זה לא שאני לוקחת כמה ימים חופש לפני הנסיעה על מנת לעכל את
הדברים, אלא אני נוחתת מעומס ולחץ כסאח, כדרכי. ועוד הייתי בסוף השבוע באמירים עם
הסדנא של מניה אנטריאלי (גם אותה הכרתי דרך האינטנט). אז פתאום אחרי מסע מתיש אמצא
עצמי בארץ אחרת, ואני עוד לא יודעת "איך לאכול את זה", אז תשלחו לי הרבה
מחשבות של אור!!!
הערה:
למיותר לציין, שבאמת הייתי זקוקה
להרבה מחשבות של אור, כי כאמור טסתי ב-11.9
אבל על כך תיקראו בהמשך.
בברכה
גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות
-
טלפונים:
8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04,
פלא-פון- 625759-050
אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/
-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm
פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum
דואר אלקטרוני: gila@oryada.com
בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:
פעילויות
בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm
פעילויות בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm