דצמבר שנת 2001

תורת האותיות לפי אטלנטיס – המשך

מאת: גילה בויום

תמונת ארבעת היסודות

הקדמה

לא היתה לי דרך אחרת להביא את הדברים בפניכים, אלא, להביא קטע מסיפור אותו התחלתי לכתוב בשנת 1995.

הסיפור הוא דמיוני, אך הרעיונות אשר משמשים לו כרקע, הם בהחלט רעיונות חדשניים, אשר חלקם הגדול נכתבו מתוך תיקשור, במצב של כתיבה אינטואיטיבית. הדברים מבוססים גם על ידע מתוך משמעות האותיות על פי ספר יצירה בקבלה, וכן על משמעות האותיות לפי קלפי הטארוט.

כתיבת הסיפור היתה מופלאה! לפעמים "הפרקים ממש כתבו את עצמם", כך שהיה בזה ניצוץ של השראה אמיתית!

המשוחחת בגוף ראשון היא נערה, שעשתה דרכה, אל הר האש, ההר של אלטנטיס, שם היא פוגשת בחבורת "האלים" האלים המיתולוגית. בדרכה למקום היא נפצעת, ולכן היא מסופר בקטע גם על דרכי ריפוי, ואחר כך נסבה השיחה, על משמעות הכוחות, האותיות ותפקידיהם. שמו של הכהן הגדול, סבירן, ויש לקרוא זאת SAA-VI-REN, עם הדגשה, על ההברה האחרונה, כאשר את האות R יש לבטא בצורה מעוגלת.

בקטע מובאים גם התיאורים של מתקני הכוח באטלנטיס, אשר היתה, לדעתי, מושבה של אלים חוצניים אשר חיו בקרב בני האדם הפרימיטיבים יותר.

ארמון האש

כבר למחרת, לאחר שההלם הראשוני חלף כנראה, כשהוא ניצב בפתח הדלת עם כד מים ומגבת לרחצה, פרות, אגוזים ומיץ טעים, יכולתי לפלוט את המילים, "אך כמה שאני מאושרת כאן", ואפילו ניסיתי להניע את ידי.

סבירן שחשש שאעשה תנועה מיותרת מיהר אלי כשדאגה רבה נשקפת מעיניו, מעורבת בזיק של שמחה על השיפור אשר חל במצבי. הוא היטיב את הכרים מאחורי גבי, כך שיכולתי להתרומם למצב של חצי ישיבה. הוא ניגב את פני, רחץ את ידיי וקילף בעבורי פרות ואגוזים. שמחתי על השיפור הרב במצבי, אך הבעיה העיקרית עדיין נותרה בעינה, שיתוק בכל הפלג התחתון של גופי, מן המותניים ולמטה.

"אקח אותך לאולם הריפוי המרכזי, ושם נדע מה מצבך."

הוא גלגל לתוך החדר מעין עגלה שטוחה, שהשמיעה רעש אדיר. הוא ריפד אותה במעטה של שמיכות וכרים. הוא הושיב אותי בזהירות רבה והחל מגלגל את העגלה מחוץ לחדר. השעה הייתה עדיין מוקדמת ורק בודדים מיהרו כל אחד לכיוון בלתי ידוע. השמש עוד הייתה מעבר לפסגות ההרים הרחוקים, והאוויר היה לח היה ועטוי ערפילים כשמבנה הארמון העצום בעל העמודים והחלונות הגבוהים טובל בערפל הבוקר. נכנסנו למעין אכסדרת עמודים גבוהים בעלי כותרות מסוגננות אשר הובילו לאולם הכניסה שהיה מואר באור עמום.

נענו בין עמודים רמים ומכל עבר שמעתי קולות רחש בלתי מזוהים. הגענו לדלת בעלת גובה עצום שפתח קטן יותר נפער ממנה. סבירן נבלע למספר דקות בתוך אווירת המסתורין שמעבר לדלת, ואני המשכתי להתבונן סביבי בציפייה. חשה כיצד מתחת לפני השטח, מעבר למציאות הנראית לעין מתרחשות תעלומות אין פשר.

סבירן חזר, והסיע אותי לתוך אולם אחר אפלולי וקריר עוד יותר. כשרק הרעש האדיר של גלגלי עגלת העץ השוחקים את רצפת השיש המבהיקה מפירים את הדממה.

הוא הוביל אותי עד למרכז האולם, ושם נעצרנו לפני שני עמודים עצומים, ענקים בגובהם, אשר כמעט ונגעו בתקרה. הם היו עשויים בצורת לוחות אבן שטוחים ביותר, כאשר ציבעו של האחד בהק בצבע השחור של אבן הגרניט, וצבעו של השני קרן בצבע רך לבנבן וחלבי. מעליהם השתלשלה מן התקרה מנורה העשויה מצביר של גבישים, שקופים ובעלי חודים דקים ביותר. בין העמודים הייתה אבן מלבנית שטוחה ואטומה דמוית מזבח. מסביב לעמודים היה מעין מעגל אשר נחרט על רצפת השיש, איזור ההשפעה הפנימי של שדה הכוח, כך הבנתי מאוחר יותר.

"הגענו", אמר סבירן.

"לאן", שאלתי.

"אל חדר הכוח המרכזי".

"זה הכל", שאלתיו בפתיעה, זה לב הארמון, מרכז כל היבשת, כאן אולם הכוח המרכזי?"

"כן, זה כאן", אמר סבירן, "וכי מה ציפית למצוא"?

"מכשירים, קריסטלים, עדשות, קרניים מסתוריות, מראות מסתובבות, בקבוקים ואבקות מסתוריות...

"אין לנו צורך בכך", הוא קטע אותי, "אנו עובדים לפי העקרונות של מבנה היקום והחכמה הפשוטה של הבריאה, וכל המידע, הכוח והמכשירים הם כאן בפנים," הוא אמר והצביע על ראשו.

"אולי אתה אינך יודע".

"כנראה שלא הצגתי עצמי כראוי", הוא אמר בנימה פגועה במקצת. "אני משהו, בערך, כמו המפעיל הראשי של מתקני הכוח כאן בארמון! כעת תני לי ואכוון את המתקן לתדירויות הריפוי הדרושות לי".

סבירן הורה לי לא לדבר, ואני הבטתי נפעמת, כיצד המתקן החל נעור לחיים, משמיע נהמות עמומות, כשהוא מגיב למתגים נסתרים בלתי נראים, וכיצד כוחות רדומים ניעורו לפתע מבטן האדמה, והסיתו וסובבו אבנים ולוחות שיש.

בתחילה הוא לחץ על מתג נסתר בכל עמוד, ואז הבסיסים המלבניים פערו פתחים נסתרים, והעמודים דמויי הלוחות החלו להחליק כלפי מטה מעל לגבי מסילה נסתרת, עד אשר נגעו בבריכת מים מבעבעת, בעלת מים סמיכים וכבדים בצבע ירוק כהה נוטה לשחור, אשר זרמה מתחת לרצפת האולם.

ניסיתי לדחוף את העגלה קדימה ולזקור את צווארי כדי להתבונן במראה המוזר מקרוב. עוד רגע ושלחתי ידי ונגעתי במסילה עליו החליק העמוד השחור, אך סבירן עצר בעדי בצעקה!

"היזהרי, אל תגעי זה טעון!"

"במה סבירן"?

"באדירה באנרגיות היקום. העמוד חשוף, והוא הולך ונטען כעת, אסור לגעת בו, דבר לא יעמוד בפניו"!

"באיזו אנרגיה הוא נטען, סבירן".

"באנרגיה של החומר הנגדי, היזהרי, היא מעכלת כל, היא שורפת עד תום".

"אלוהים, החומר הנגדי שעליו קראתי רק ברמיזה, שתמיד כששאלתי עליו השתיקו אותי, האם הוא אכן קיים, וכאן לנגד עיני"?

"כן, כן, שוב את דוברת יותר מדי, אין איזה משהו 'נגדי' שישתיק אותך"!

"אז מה בכוונך לעשות בי עם החומר הנגדי הזה"? שאלתי

"קצת אולי להקרין אותו עלייך מכל כיוון", הוא אמר בבדיחות הדעת, וכשראה שפני מרצינים הוא הרגיע אותי בתנועת ביטול ואמר:

"אל תדאגי, אני עומד לפעול עלייך כשאת תהי שרויה בתוך השדה האנרגטי, אשר יווצר בין הלוחות באופן שלא יאונה לך כל רע."

העמודים ירדו אט אט לתוך בריכת המים שמתחת לרצפה ונעצרו בקול חריקה מוזרה. סבירן פנה לפאתי האולם והביא תיבת עץ מוזרה אותה הניח על שולחן קטן. הוא הסיר את המכסה ואני ראיתי מעין לוח זכוכית ירוק כהה, ולמראה מבטי הסקרניים הוא אמר, "זה לוח הבקרה הראשי המופעל על ידי קרן המחשבה וקרינת ידי".

אחר כך הוא הביא מעטפת בד שבה היו צרורים מספר קריסטלים צבעוניים מלוטשים ללא פגם עד לכדי חוד מעוגל מזדקר. הוא הוציא שני קריסטלים לבנים שווים בגודלם, ונעמד מחוץ ל"מעגל הכח המרכזי", לפני השולחן הקטן עם לוח הבקרה המלבני. הוא אחז כשהוא מניפם לגובה כתפיו ומפנה כל חוד כלפי אחד העמודים, ואז נישמע קול פיצפוץ, ושתי אלומות צרות וזוהרות בצבע ירקרק שיצאו מהקריסטלים פגעו בכל עמוד.

הבטתי בהערצה בדמותו רבת ההוד, ועוטה החשיבות העצמית, ובקרניים הזוהרות שנשמעו לו, ונעו בהתאם לתנועות ידיו, כשהן משנות צבען מירקרק לורדרד ולתכלת. יצור קטן ואפסי, ספק אדם ספק אל, בין שני עמודים עצומים הנענים לתנועותיו בסימפוניה של קרני אור מפזזות. כמו ננס המנסה להכניע לוויתן אדיר בעזרת חבל דק כחוט השערה. כל כך בלתי מובן ובלתי הגיוני. כיצד זה אפשרי, מהו סודו של כוח עצום זה?

לאחר כמספר דקות הוא התרחק מלוח הבקרה כשארשת של סיפוק על פניו, ואמר רק, "יפה, הגעתי למידת הטעינה הדרושה". הוא לחץ על המתג הנסתר והעמודים העצומים החלו לעלות מן המים בקול חריקה, כאשר הם נותרים על שפתם, מוכנים בכל עת לטבילה נוספת.

האדים שהחלו לעלות מבריכת המים אפפו כל עמוד במעטה של ערפל, והחלו להתפשט קדימה עד עד אשר עטפו לחלוטין את שולחן המזבח שבמרכז במעטה סמיך. סבירן הסיע אותי בזהירות, והשכיב אותי על האבן. שכבתי על בטני. הקרירות של האבן קצת הציקה לי ומעטה הערפיליים הפך סמיך יותר ויותר.

אז קרה הדבר המוזר, הראשון בסדרת אירועים מוזרים שעוד ציפו לי, כאן בקרב האלים, במתקן הכוח המרכזי שעל הר האש.

האבן הקרה האטומה עליה שכבתי החלה הופכת שקופה יותר ויותר עד אשר קיבלה את הגוון השחור הירוק הכהה של המים. היא החלה להשמיע רעשים עמומים עמוקים, ואני חשתי שאני נעשית כבדה יותר ויותר, שאני כמו הולכת ונשאבת אליה.

"הרגעי ותתמכרי לתחושה", שמעתי את סבירן אומר מבעד לערפל, "שחררי את התודעה שלך מגופך, אני אעזור לך".

הוא נעמד מחוץ למעגל הכוח המרכזי, כשעל שפתיו חיוך רב מזימות. הוא אחז בקריסטלים שלו, כיוון אותם לעבר העמודים עד אשר קרני האור הירוקות הזוהרות החלו בוקעות מהן, ואז בבת אחת, הוא הצליב את ידיו ויצר אלומה אחת רבת עוצמה, אשר פגעה במרכז גופי!

כל תחושת הכובד העצומה החלה להתנדף ממני, וחשתי שאני נעשיית קלה כנוצה, ואז הניף סבירן את ידיו כלפי מעלה, ובבת אחת התרוממתי לאחור ונעמדתי, כשכפות רגלי ספק נוגעות לא נוגעות באבן הקרה. לא הייתה לי כל שליטה על עצמי, וכשסבירן המשיך להניע ידיו במרץ כלפי מעלה, המשכתי להתרומם מעל האבן. אני, על כל כובד משקלי ורגלי המשותקות, ריחפתי באוויר, חסרת משקל לחלוטין, ככלי משחק בידיו של סבירן, ולא יכולתי להתנגד.

כאשר חפץ, הוא הרחיק את ידיו במעט, ואז הילות האדים שנבעו מן העמודים החלו מתרחקות במקצת והן חפפו את גופי מאיזור הצוואר לתחתית גבי. דווקא שמחתי, כי יכולתי לראות את סבירן בבירור.

אחר כך הוא שוב הצמיד את ידיו והניע אותם בתנועות סיבוביות מהירות, ואלומת אור צהובה, צרה וחדה כסכין חצתה את איזור הצוואר שלי. הוא צעק אלי שאתרכז. בקושי שמעתי את קולו, משום שהאור פיצח את האוויר ברעש אדיר.

שערותי הזדקרו והחלו יורקות נחשולי אש, ואני שמעתי אותו מכנה אותי "נערת האש". אז הוא כיוון את ידיו כלפי תחתית גופי, וכל האור החל לזרום מצווארי אל עבר תחתית עמוד השדרה שלי.

התחלתי לצעוק אחוזת היסטריה, "אבל אני מרגישה, אני מרגישה את הגוף שלי"!

"תירגעי", הוא אמר בחיוך יודע סוד, "את אינך נמצאת כעת ברמת התודעה הגופנית שלך, את בתודעה האתרית".

מאוחר יותר הוא הסביר לי שישנה התודעה האתרית שגם לה זיכרון תחושתי, שהינו הזיכרון שפועל בחלומות. ולכן גם אילו היו רגלי קטועות הייתי חשה אותן, אך רק ברמה האתרית, ובמיוחד תחת השפעת השדה האנרגטי הזה מעצים התחושות והמחשבות.

הוא המשיך להניע את שתי ידיו בתנועות מעגליות, כאשר אלומות האור המרצדות על גופי יוצרות תחושות מוזרות מענגות. תחושת הריחוף באוויר נעמה לי ואני עצמתי עיני, מתמכרת לתחושה המרגיעה.

אט אט הכל גווע ואני צנחתי שוב על אבן המזבח, שהלכה וקיבלה שוב מראה אטום. שמעתי את רחש האבנים הנגולות והחוזרות למקומן, והתבוננתי בסבירן שראשו היה מורכן בין כתפיו ומבטו מושפל. הוא נראה לי תשוש במקצת. הוא קרב אלי, כשהוא מתנשם עדיין בקצב מהיר, החליק את ידו על גבי ואמר, "עשיתי את המיטב שביכולתי וכעת הכל בידי חסדי שמים, מחר כבר נצפה לשיפור".

הוא החזיר אותי לעגלה החורקת וכששאלתיו לאן פנינו מועדות הוא אמר שברצונו להשיבני לחדרי, כדי שאנוח ואתן לכוחות הפועמים בי לעשות את מלאכתם. כמובן שסירבתי בכל תוקף, איך יכולתי אחרת, והפצרתי בו בתקיפות, "אני באה איתך".

"את אינך יכולה, יש לי עבודת ניירת משעממת בספריה"!

חבל שבכלל הזכיר את המילה ספריה. הוא לא הבין עד כמה אני תולעת ספרים האוהבת ספריות עתיקות.

"נו טוב, ובלבד שלא תפריעי לי בעיסוקי", הוא נכנע לבסוף. לא היה קשה לשכנעו. הוא הרי נהנה מבת שיחה כה תוססת וסקרנית כמוני, לשחק בפניה את משחק האלים על איתני הבריאה.

רוב היום היה בודד, כנראה, עסוק בעבודתו החשובה כאחראי הראשי על מתקני הכוח בארמון האש, מתקן הכוח המרכזי ביבשת כולה!

האלים היו עסוקים בשלהם, הס באו ויצאו בחולפם בשמים במרכבות האש שלהם, ולא ירדו עד לפרטי הפרטים הטכניים של הפעלת מתקני הכוח. רק סבירן הנאמן היה נוהג להתבודד שעות ארוכות בספריה, כשהוא רושם כל פרט מעל גבי קלף בעט ציפורן דקה, באותיות מלוות בסימנים מוזרים.

בספרית הפפירוסים

הוא גלגל את העגלה, ברעש מחריש אוזניים, כאשר הוא מצהיר בפני בחגיגיות שעוד מעט ולא אזדקק לה יותר. הוא פתח דלת רחבת ידיים ונכנסנו לחדר גבוה מאד יחסית לגודלו, אשר קרוב לתקרתו חלונות זכוכית שקופים שקלטו את אור השמש, היו בו כארבעה שולחנות שהונחו בצורת ריבוע ועל כל אחד מהם מנורה עגולה. ארבעת הקירות עמוסים היו לעייפה במדפים עם מגילות קלף מגולגלות קשורות בסרטי בד. ליד כל שולחן ניצבו כארבעה כיסאות בעלי מושב רחב. על הקיר ממול הדלת היה גם מעין לוח על כן, עם גירים. כנראה שהחדר שימש גם להתכנסות, לימוד ותדרוך.

על אחד השולחנות היו מספר מגילות קלף פתוחות, כתובות בשפת סימנים בלתי מוכרת, אשר מאד משכה את עיני. סבירן נטל פיסת קלף קטנה ומרובעת והחל רושם סימנים מוזרים בכתב זעיר.

"מה אתה עושה", שאלתיו בסקרנות...

"אני מסכם בכתב את אשר עשינו הבוקר.

ףאם כך, אתה חייב לי הסבר, כי זה נוגע גם לי", אמרתי בתקיפות.

"מה אעשה, אני אשם שהבאתי אותך", הוא נאנח קלות.

"טובים השניים מן האחד, וכך נוכל להעביר את הזמן בצוותא בנעימות.', אמרתי בקול מתוק ומפתה.

הוא הושיב אותי על הכסא, כאשר הוא תומך את גבי בכר רחב. הוא נטל גיליון ריק ורחב של פפירוס ועט ציפורן. אך אני מיד קטעתי אותו.

תתחיל מהתחלה, מההסבר על המתקן המוזר הזה על עמודיו הגבוהים ובריכת המים שמתחתיו."

"אה, זה, את רוצה מהתחלה, בסדר, זהו המתקן בעל העוצמה הרבה ביותר ביקום כולו, אשר עם חוסר הזהירות הכי קטנה הוא עלול להיכנס לתגובת שרשרת ולהרוס את כוכב ארץ במחי יד אחת", הוא החל לדקלם, כמו מרצה בסיור מודרך.

'"די, מה תרחש במתקן הזה, וכיצד זה שאדם אחד שולט בעוצמה כה רבה"?

"טעות בידך, לא אדם, רק אל יכול להפעילו, אדם יהפוך בו מיד לעפר ואפר".

"במה מדובר סבירן, הפסק להתחמק ממני".

"טוב, הניחי לי ואתחיל מבראשית. אני יודע שהדברים נשמעים כאגדה, אך זו האמת לאמיתה. זהו מתקן שאין כדוגמתו, ומטרתו להגן על החומר בפני החומר הנגדי!

"אלוהים אדירים", קטעתי אותו, החומר הנגדי באמת קיים, זו לא סתם אגדה"?

"כן, הוא קיים, והוא גם מסוכן, ואל נא תפריעי לי, הבטחת!"

"הוא קיים, לא כאן על כדור הארץ, אלא רק בידי תרבויות השולטות בחוקי החלל, הזמן והחומר, תרבויות הקרובות כמה שיותר למקור הבריאה, שם הכל הופך אחד! שם הניגודים חיים בצוותא ובהרמוניה מוחלטת", הוא המשיך בהתלהבות גואה והולכת.

"כאן על כדור הארץ החומר הנגדי אינו יכול להתקיים מבלי לכלות את החומר הרגיל ההפוך ממנו לחלוטין! זאת לא ידעו אנשי ההתיישבות הראשונה, וגם לא אלו שבאו אחריהם כשכחתו כאן על כוכב הארץ, נושאים עימם את גבישי האש של החומר הנגדי".

"אם כך, הפכתם את כוכב הארץ לאתר ניסיונות כושלים?"

"לצערנו כן, כי תרבות שקרובה כל כך לשפתם של חורים שחורים..."

"עצור רגע, אגדת אדוני העולם הכחול, אתה רוצה לומר ליי'...

"כן, היא אמת שכתובה בצורת משל פיוטי יפהפה, שאחד האלים חיבר וכך היא התגלגלה אליכם. לא נתעכב על פרטיה. אבל כן, זה נכון, מוצאנו מכוכב הקרוב מאד לשפתם של חורי החלל הריקניים. משם גם הבאנו את קריסטלי האש האדירים"!

סברנו שבתגובה לחומר שכאן על כוכבכם, נוכל להפיק אנרגיות עצומות למסע ולחיים בקרבכם. אצלכם יש הלא כמויות אדירות של מים, אשר לכו משמשים כמרכיב חיוני, אך הסתבר שטעינו ולא ידענו את השימוש הנכון בחומר הנגדי וגרמנו כאן לזעזועים ולאסונות טבע לא קטנים.

כתוצאה מכך, הגו שני אחים תאומים מקרבנו, את הרעיון הפשוט והגאוני של מתקן זה. שמם היה יכין ובועז.

הם הציעו שנביא את הקריסטלים של האש כשהם שרויים במים הכבדים, הריקניים והבולעי כל, 'מימי שאול התחתיות'. הם החומר היחיד שמסוגל היה לכבות את קריסטלי האש.

מהר מאד הבנו את טבע המציאות החומרית שלכם.

ראי, הבריאה הינה רצף של אור ההולך ומתעבה, מהרובד העליון של האור ועד למישורים הנמוכים יותר. אבל כאן, רגע לפני היות עולם החומר, קרן הבריאה "מתנפצת לרסיסים", ויוצרת בריאות נפרדות אוטונומיות, אשר כל אחת מהן היא יחידה בפני עצמה. אתם מכנים אותם אטומים, ואינכם מבינים שהם קיימים רק כאן, במישור הפיזי, והם כה שבריריים, שהם החלו להיהרס בכל פעם שבאו במגע עם החומר

הנגדי.

תביכי, שלמרות שקרן הבריאה התנפצה לרסיסים, עדיין חלק ממנה המשיך להגן על כל חלקיק, על כל אטום יציר כפיה, על ידי מעטה של אנרגיה עוטפת בצורת הילה. מסתבר שהחומר הנגדי מחסל מעטה זה במהירות, והכל שב אל האין, שם מקורו, בקול פיצוץ אדיר.

שני האחים התאומים, הם שהגו את הרעיון, שאסור להשתמש ישרות בגבישי החומר הנגדי כאן על כוכב ארץ, אלא יש להשרותם תחילה במים הריקניים, הבולעי כל, אחר כך יש לחפור עבורם בריכת מים מרכזית מתחת לרצפת האולם, וממנה יש לזקוף שני עמודים דמויי לוחות רחבים שטוחים. הבהיר מביניהם יספוג את הכוח החיובי מן המים, והשני, הכהה את הכוח השלילי.

כמובן שקראו לעמודים על שמם , לחיובי יכין ולשלילי בועז.

העמודים מחליקים מעל גבי מסילות וביכולתנו לשלוט על משך הזמן ומידת העומק בה הם

טובלים בתוך המים, ובהתאם לכך הם גם נטענים לעוצמות שדה שונות".

"אני מבינה שטענת אותם עד לעוצמה המירבית"!

"המירבית"?, הוא גיחך, "זו הייתה רק מידת הטעינה הראשונה מתוך ארבע אפשריות. הרביעית בכלל אסורה כאן על כוכב הלכת ארץ, רק בחלל הגדול הרחב! שם היא משסעת אותו לגזרים, ובכך היא מאפשרת את המסע בתוך הריק הגדול, הלא כך הגענו אליכם, אך בואי ונשוב להמשך סיפורינו".

'"לפני כן, אם גבישים אלו אינם מפה, אז בשלב הם יתכלו, ומה תעשו אז, תיסעו להביא אספקה נוספת", קטעתי אותו.

"זו הטעות היסודית שלך ושל כל בני מינך, בעלי השכל המוגבל. מדובר כאן, הלא, על ההפכים, הקטבים של עצם הבריאה עצמה, אנו מצליחים ליצור את החיקוי האמיתי שלהם, כלום אינך תופסת?", הוא קרא כשקולו מתקרב לצעקה!

"אנו משחקים כאן את עצם משחק הבריאה עצמה. אנו מאפשרים אותה! אנו יוצרים לה את הכלי, ואז חוקיה משלימים את היתר, וכשם שהבריאה היא אינסופית, כך גם האנרגיות שניתן ליצור מהעמודים הללו הם בלתי נדלים!

"כיצד אתה שולט בעמודים, כאשר עמדת שם עם שני הגבישים בידייך מבצע תנועות מעגליות"?

"ראי, לא עמדתי שם כבטלן מנפנף בידי לכל עבר, זה לא כל כך קל! אלו אנרגיות עצומות. העמודים הם כה טעונים, והגבישים הם כה מגנטיים, שאפילו המחשבה הזעירה ביותר משודרת אל העמודים, ואז כוחות אדירים נפלטים ונעים אל עבר הגבישים שאחזתי.

כן, את אלומות האור משכתי מן העמודים אל הגבישים, ולא ההפך כפי שזה אולי נראה בטעות!

"אז כיצד ידעת לכוונם בדיוק לעוצמה הדרושה לגופי?"

"זו לא משימה מסובכת", הוא אמר בביטול. "כל דבר הלא מורכב מקוטב שלילי וחיובי, והעמודים מתחילים למשוך ולהפריד קטבים אלו זה מזה. בדרגת ההפרדה הראשונה הם עושים זאת עד לכדי מחצית, כמו שני עיגולים הנתונים אחד בתוך השני, הבה ואשרטט לך".

את הלוא ראית את אדי המים שעלו ויצרו ענן של ערפל מסביב לכל עמוד. המים החלו קולטים את הפוטנציאל של כל עמוד, וכשהעוצמה גברה הם החלו להתפשט לפנים. העננים נפגשו באמצע הדרך, והחלו להתערבב האחד בשני. כך שידעתי היכן הוא השדה האמצעי המשותף, שם שמתי אותך.

בינתיים, גם בך כבר חלה ההפרדה של ההילות שלך עד לכדי מחצית, במיוחד לאחר שביטלתי את שדה הכובד שבגופך ואז התחלת לרחף באוויר. ואז, כאשר כיוונתי אלומה מרוכזת אל עבר נקודת החיבור שבין שתי ההילות שלך, שם באזור צווארך, נוצרה נקודה של ריק אשר החלה מושכת אליה כוחות אדירים. כשכיוונתי אל האלומה אל תחתית גבך, נוצרה שם נקודת ריק נוספת, ואז כל האנרגיה שבראשך החלה זורמת אליה בזרם אדיר.

"כך קוטב התחבר עם קוטב, הצוואר עם תחתית גבך, ומנה גדושה של אנרגיות מחיות זרמה בין שני קטבים אלו, מה שאמור להשיב את תאי העצב שלך לידי פעולה."

"אז כיצד עופפתי באוויר, זה היה מוזר כל כך"

"משום שביטלתי את תכונת הכבדות שבגופך.

"תביני, לחומר יש שתי תכונות, הנראות והכבדות, וכבר ברמה הראשונה של הפרדת השדות אנו מצליחים לבטל את שדה הכובד"!

"ולמה זה נחוץ לעשות"?

"חשוב שתביני מה קורה במצב של אי כבדות, התודעה שכל כך נצמדת לחומר, זזה במקצת, ואז תודעת המחלה, הזעזוע, ההלם כתוצאה מן הפגיעה שספגת, מרפה מאחיזתה בגוף ונעה אל עבר העמוד השלילי על שם בועז.

תודעת הרצון להחלמה, התקווה ורצון החיים, נעה אל עבר העמוד החיובי על שם יכין, ובכך ניתן לבטל את האחת ולהעצים את השניה, מה שמאפשר אחר כך את הריפוי.

דברים רבים אינך יודעת עדיין על שדה הכובד של כוכב הארץ אשר מושך כל עצם אליו".

"מה אינני יודעת, החומר מעצם טיבו הינו כבד, וכדור הארץ המכיל מסה אדירה של חומר, מושך אותו אליו, זה טבעי."

'"זו הטעות שלכם, הארציים. תכונת הכובד, אינה חלק מך החומר, ניתן לבטל אותה, ואז אני משחרר את שדות המחשבה והתודעה אשר נאחזים בחומר נואשות. כידוע מרכז התחושות, הרגשות והשכל הארצי, נמצא דווקא באיזור מרכז הגוף, מה שאתם הארציים מכנים 'מקלעת השמש'?

"מדוע"?

"מפני שהוא נמשך אל מרכז הכובד החומרי, ומצטבר סביבו, לכן, על מנת לנטרל מחשבות קשות, או לשחרר את גופך מזיכרון הטראומה שספג, הייתי חייב לבטל את תכונת הכבדות של גופך".

"אתה בטוח שבכך תגרום להבראתי?

"כן, אני בטוח, כי במצב של אי כבדות, אשר עבור החומר הפיזי נתפס כמצב של ריק, ניתן גם להזרים כוחות אנרגטייס אדירים, אל מעטה, ההגנה, ההילה שעוטפת שמסביב, אשר מזינה מחדש את הגוף הפיזי, ויוצרת בו את חידוש התאים".

"אבל לא את כל התאים ניתן לחדש"!

"מדוע לא? אנו מרמים המנגנון התורשתי, אנו מספקים לו מידע מוטעה והוא חש שהוא רקמה חדשה של שריר, או עצב של עובר הנוצר ברחם אימו"

"הכיצד"?

פשוט ביותר. מרגע היוולד התינוק בו הוא צף לחלוטין חסר משקל בבטן אימו, מתחיל לפעול עליו שדה הכובד של כדור הארץ, והמידע הגנטי האצור בתאיו מתחיל לפעול בהתאם לכך".

'"חכמה גדולה, תטוס לחלל, תצא מתוך תחום כוח המשיכה של הארץ, ואז יהיה לך מצב דומה"!

"לא את טועה. את מערבבת בין שני דברים, כשאת יוצאת מתחום המשיכה של כדור הארץ,

החומר שלך עדיין נותר במצב של כבדות, ותכונה זו בדיוק עלי לבטל".

"זאת אינך יודעת בבירור וזה גם לא משנה. מי השפיר בכל אופן, מונעים משדה הכובד הארצי לפעול עליו, ומה לעשות, יום אחד אתם הארציים תגלו את סודות הרפואה ללא שדה כבידה."

כעת הניחי לי למספר דקות, אני חייב לערוך חישובים וסיכומים".

הבטתי בו כיצד הוא מסמן בעט ציפורן דקה סימנים שונים דמויי תגים, משולשים, צלבים ועיגולים מעל גבי מגילת פפירוס רחבה. לא דברתי מילה, רק עיני הסקרניות התרוצצו מצד אל צד, מביעות שאלה אילמת.

סבירן שלא יכול היה להתעלם ממני, פתח לבסוף ואמר, "טוב, בואי ואסביר לך על מצב ההפרדה הראשון של הקטבים, ומה ניתן להפיק מכך.

הוא החל משרטט עיגולים וצורות שונות, תוך כדי כך שהוא ממלמל פירושים:

הנה, כאן העמודים, כאן מימין החיובי וכאן השלילי. כאן השדות האנרגטיים שאופפים אותם, ואת היית נתונה כאן באמצע. כאן החיבור של איזור הגרון וכאן נוצרה נקודת אנרגיה, אשר אותה אני מכנה:

מתג האות י', וזה סימנה: י . כאן למטה במורד הגוף בנקודה בו עמוד השדרה מתחבר לרגליים ישנה נקודת י' נוספת"...

"מה זה מתג"? שאלתי מתוך בורות?

"מתג, זה מהות המפעילה דברים, זה כוח מסוים מתוך 22 כוחות, אשר כולם מכונים מתגים,

וכולם מייצגים עקרונות שונים לפעולה אנרגטית", הוא אמר בהתלהבות הולכת וגוברת.

"הנה, זו צורת מתג האות ז', האות ח', והאות ט'", הוא אמר תוך שהוא משרטט את צורתם, וכיצד הם נובעים מתוך מצב ההפרדה הראשון של השדות.

"למה דווקא 22 כוחות?"

"ככה היקום פועל ע"י 22 מותגים.

שלושת העיקריים הם יסוד המים, האוויר והאש, שבעת המשניים הם המתגים שעל פיהם הבריאה בכלל מתחילה את פעולה, ו-12 הנותרים הינם האינטראקציה של שלושת המתגים הראשיים עם עולם החומר.

שלושת המתגים הראשיים הם פשוט מעבר לבריאה, מעבר ליש, הם שם במישור המוחלט בו ה+ וה- חיים בהרמוניה מוחלטת, במצב של טרום בריאה!"

אז מה זה עבורך בכלל בריאה"?, קראתי בהתרסה.

המשחק שבין הקוטב החיובי לשלילי, ותו לא?"

"עבורי זה לקחת את שני הקטבים הללו ולהכניסם לפעולה האחד על השני'".

"אם בכלל תמצא אותם!"

"אין לי כל בעיה, את הלא שמעת על עיקרון הבחירה החופשית?"

"כן, למדנו על כך".

"על פיו, ביכולתי לעשות כמעשיו ואף לחזור עליהם או שמא להרסם? ואם זה כך, הרי שאותו אל שהינו גם הארכיטקט המושלם שלי, חייב להפקיד בידי את תוכניות הפעולה לפיהם הוא ברא אותי".

"רגע אחד", קטעתי אותו, הוא ברא אותך או אותי, את כוכביי או את כוכבך, ואז הותיר בידינו את מלוא תוכניות הפעולה שלו? מדוע? שנעשה במעשה ידיו כרצוננו? אין כל גבולות, אין כל מגבלות?"

"ודאי שלא, חייב הלא להיות חופש בחירה מוחלט!"

"שטויות במיץ', קראתי בזעם, אתה נולד אבל לא תהרוג עצמך, זה בניגוד לעיקרון ההישרדות שהוא הטביע בך כאינסטינקט חייתי. מצד שני אינך יכול להתנגד לכיליון המוות, שבשלב מסוים ישיגך, גם לכם לאלים יש בודאי חוקים ומגבלות. אינך רואה שחוקי המשחק נקבעו מראש! כך שאל תספר לי על תוכניות בריאה שמופקדות בידיך"!

"זה בדיוק הסוד? בריאה זה הגבלה, מסגרת ומערכת חוקים שאין להימלט ממנה, ואיני חייב להמשיך ולהיות חלק ממנה כמו אידיוט! משום שאם הוא ברא אותי או כל דבר אחר עלי אדמות, אזי חייבת להיות לי התוכנית והדרך להתחבר אליה ולפרוץ את מגבלותיה!"

'"זהו, אם כן אל אכזר ובלתי מתחשב, אם הוא ברא אותנו תחת חוקי בריאה כה קשיחים, ובכך הפך אותנו לניסוי מעבדתי של עכברים בתוך מבוך! מה הפיצוי, תוכנית פעולה מעורפלת?"

"ראייתך לחלוטין מעוותת, נהפוך הוא, זה החסד הגדול שעשה עימננו, כי בתחילה הוא לא התכוון לברוא את חלל הבחירה החופשית המוחלטת!"

"למה, אולי שיעמם לו?"

"זאת אפשרות. אולי ראה שאין עוד כל חדש תחת שמי בריאתו, אולי היה לו קשה לבד, ואז רצה להאציל סמכויות, ואז הוא המציא את משחק חלל הבחירה החופשית!

אותנו האלים הוא יצר עם יותר כוחות, ואתכם בני האדם, האומללים ביותר בין יצירי כפיו עם יכולת תודעה גבוהה, אך ניקלים בחומר. מאחר והוא חייב לתת לכל אחד מיצירי כפיו את הבחירה החופשית, עליו לתת לו גם את יכולת הבניה וההרס, ללא שום התערבות מצידו, ולשם כך אנו זקוקים לתוכניות!

גופך, למשל, הוא מושלם, כמובן שלא אחרי התאונה המצערת שלך. אבל רק לפי חוקי העולם הפיזי. למרות זאת, חייבת להיות בו איזו שהיא פינה חבויה נסתרת, שבה הפוטנציאל להפוך את גופך מגוף ארצי לגוף אלמותי. הלא את באת ממצב זח לפני שהתגלגלת בגוף הבשר"!

"יפה, ואם יש בחירה חופשית, אז חייבת להיות לך שליטה מוחלטת על מעשה ידיו?"

"נכון!"

"אם כך, בידד האפשרות להשיב את הגלגל אחורנית ולשוב אל המצב הראשוני לפני שהיית בחומר הפיזי, ולשם כך את זקוקה לתוכניות, אני איש מעשי, אך אני גם יודע שמכל מגבלה חייב להיות מוצא!"

"נו באמת", קראתי בזלזול, "זה כמו שיכניסו אותך למערה חשוכה, אשר אין כל מוצא ממנה, ינעלו את דלת הברזל הכבדה, וישליכו את המפתח למעמקי הים. תקבל תוכניות חסרות תועלת, ככל שתחפוץ. מפת היקום, ההרכב הכימי של המערה והמפתח, המשקל, מידות החום, המידות שלך, המבנה הכימי שלך, כיצד תצא משם"?

"נכון, מנקודת מבט חומרית זה חסר מוצא, אבל חייבת להיות נקודת מבט נוספת"!

"סבירן האומלל", קראתי בבוז, "תשב, תקרא ותהגה בתוכניות עד סוף ימייך, עד שתבין שהן לא שוות אפילו את הנייר עליו נכתבו. מה תעשה? תחלום שאתה חופשי ותצא החוצה בגוף הנשמה שלך, תדמיין שאתה שקוף עד אשר תוכל לעבור דרך הקיר, תגיד שהכל אשליה ושאתה בעצם חופשי" ?

"די, חדלי", הוא קטע אותי.

"לא סבירן, מה אתה מחפש. אם בידך כל הסודות, אזי הפוך אותי לבת נצח כמוך, וקח אותי עמך למרחב הכחול!"

"זאת בדיוק הנקודה", הוא אמר בגמגום מה, "נעלו אותנו בתוך מערה חשוכה ואת המפתח זרקו לים, ואין כל מוצא החוצה!"

"למי אין, סבירן, לנו לבני האדם?"

"לא לכם, לנו, האלים!"

כמו מכת ברק הכתה בי התשובה. חשבתי שאיני מבינה או שמא לא שמעתי היטב, ולכן חזרתי ושאלתיו שוב בהדגשה יתרה למה התכוון.

אמריטה יקרה, זה המצב! אנחנו תקועים כאן עמכם! נעלו אותנו יחדיו, ואת המפתח זרקו לום" !

"הכיצד, סבירן, אתם האלים הכל יכולים, אתה עם מתקנייך המופלאים וההוא, יופיטר, דמות האור, אשר

את מחשבותי קרא כבספר הפתוח, אתם המוגבלים"?

"כן!"

"אז תשברו את קירות המוערה, הלא בידיכם הכוחות האדירים ביקום", קראתי בהתרסה!

"זו בדיוק הנקודה, להרוס את קירות המערה, זה להרוס את כל ההר שהיא בתוכו, זה להרוס את כל כוכב הארץ כולו, יש לכך מחיר, את מבינה?"

"ממש מודה לכם, על התחשבותכם היוצאת מן הכלל, בנו בבני האדם הנקלים".

"זה לא בגללכם, זה בגללנו, עולמכם כה מגוון ועשיר, ולכן חשוב לנו לשמר אותו".

"נו באמת", קראתי בזלזול, "לפי אגדת העולם הכחול, החומר נברא מתוך טעות טראגית, כחלק מחלום הבלהות של הוזה העולמות ההוא".

"מדוע שתתייחסי כך לדברים? מדוע שלא תראי בעולמכם הפיזי את הניסוי המרחיק לכת ביותר של

חומר ורוח הגרים יחדיו בכפיפה אחת"!

"אם כך, מדוע באתם לכאן, מדוע הכנסתם לתוך עולם החומר הכה שברירי, את האדירות באנרגיות היקום, זאת התאבדות, זה הרסני", קראתי בזעם עצור שלא ידעתי מהיכן מקורו.

"את צודקת, אבל לא ניתן היה לעצור בנו מפני הרצון לדעת, לחקור ולדרוש לפשרם של דבריכ. זה גם חלק מן ההוויה האלוהית!

"אם כך, חייבת להיות רשות שתשפוט אתכם, שתבקר את מעשיכם".

"זו בדיוק הטעות שלכם אתם הארציים, המחפשים אחר אלים לסגוד להם. אין שום רשות שופטת מעלינו או מחוצה לנו! תוצאות המעשים שלנו הם אשר שופטיכם אותנו.

אך זה רק כביכול, משום שיש הירארכיות ביקום, וגם לנו יש ממונים, הלא הם הטיטנים הגדולים, אשר עוד יותר קרובים מאיתנו לזרם המרכזי של התודעה העליונה, או אם תרצי, לאלוהים".

"נו, נו האלים האומללים, בעל כורחכם אתם יושבים כאן עמנו, כמה זמן אתם כבר כאן"?

"בזמן ארצי , אלפי שנה , כאשר אנו חברי המשלחת האחרונה שבאה בניסיון לחלץ את בני המשלחות הקודמות, כאשר זו שלפניה נעלמה באסונות שאירעו כאן, ועל כך לא נרחיב כעת את הדיבור".

22 אותיות כ-22 מתגים אנרגטיים

"בואי ונדבר על 22 העקרונות שבהם התודעה המרכזית משתמשת, או שאולי נוותר, זמני קצר."

"בשום אופן לא"!

§ טוב, אז שלושת הראשונים הינם שלושת העקרונות הנעלים ביותר: עיקרון האש, האוויר והמים.

§ שבעת הבאים הם תוכנית הפעולה של התודעה המרכזית בכל היקום כולו.

§ 12 הנותרים הם אופני הפעולה, של שלושת הנעלים כאן במישור הפיזי.

"כלומר, ברצונך לומר, שהשלוש והשבע הראשונים פועלים בכל היקום, ו-12 הנותרים פועלים רק היכן שקיימת אינטרקציה בין חומר לרוח"?

"אכן כך"!

"אתה, רוצה לומר, שבעזרת המתקן המיוחד הזה : העמודים, הקריסטלים ולוח הבקרה המוזר, אתה שולט בעקרונות הללו ללא מיצרין"?

"אני איני שולט בהם, אני רק משתמש בהם, אני גורם להם להיכנס לידי פעולה!"

אהבתי את ההתלהבות שלו , היה בה, משהו משובב נפש. אהבתי גם את העובדה שהוא מצא בי בת

ברית נאמנה לשיחה, כך שבקשתי הבאה לא איחרה לבוא.

"תן לי בראש וראשונה הסבר על שלושת הראשונים".

"נו טוב, שלושת הראשונים הם הנעלים ביותר. הם שייכים לאלוהים עצמו, לתודעה מרכזית, הם חלק מההוויה האלוהית בעצמה!

מתג אות מ'

הוא יסוד המים, החומר הראשוני האתרי שממנו נובע כל דבר, המים העליונים ביותר, והוא על שם החוויה האלוהית של הנוכח בכל. כלומר ביכולתי להתלכד עם חוויה זו ולחוש שאני כוכב, שאני אבן, שאני בעל חיים, או שאני הראי של הנשמה שלך. מ' זו יכולת ההתמזגות הטוטאלית, בצורתה הטהורה ביותר. היכולת שלי להפוך לחלק בלתי נפרד מן האוקיינוס האדיר, מים ההכרה האינסופית.

מתג אות א'

הוא יסוד האוויר, החכמה האלוהית העליונה ביותר והוא על שם החוויה האלוהית של היודע כל. ביכולתי להתלכד עם חוויה זו ולקלוט את גלי המחשבה אשר יצרו כל דבר ביקום הזה, בין פיזי ובין רוחני. בעזרת מתג אות א' אני גם יכול לקלוט ולהעביר אינטליגנציה זו ממקום למקום. משום שכל חומר, כל יצור נברא משדר ללא הרף את פולס החכמה אשר גרם לבריאתו"!

מתג האות ש'

הוא יסוד האש, והוא הרצון המוחלט והכוח האלוהי האינסופי היוצר ובורא ללא הרף, והוא על שם ההוויה האלוהית של הכל יכול. את מתג האות ש' אני מסומל על ידי 3 זרועות, כאשר הימין והשמאל הינם החיובי והשלילי, החומר והחומר הנגדי, והקו האמצעי מסמל את היכולת שלי לשלוט בקטבים ולהפיק מהם את האנרגיה האינסופית".

"אבל זו בעצם צורת המתקן, של יכין ובועז"!

"בהחלט כך, ולכן גם השרטוט של מתג אות ש' דומה ללוח החיובי וללוח השלילי והאמצע הוא האנרגיה המבוקרת שניתן להפיק מן השדה שביניהם"!

"חשבתי שדיברת אלי בסמלים, אך אתה הצגת לי מתקנים, כאשר מתקן הכוח המרכזי הוא הוא בעצם, יסוד האש, הכוח החזק ביותר ביקום?"

"עלייך להבין שגם המתגים האחרים אינם אלא צורות ההפעלה של מתקן הכח המרכזי, ואין בכך שום סתירה. משום שהצורה היא גם המהות של הדברים, לא ניתן להפריד בין השניים"!

"אבל זה לא ייתכן, כי מכאן נובע, שהמתקן הזה הוא הוא אש הבריאה בכבודה ובעצמה, והאלוהים אינו אוהב שיצירי כפיו ישחקו באדירים שבכוחות היקום! זו התנשאות שאין כדוגמתה! חייב להיות לדברים גבול!"

"את טועה, אנו האלים וגם אתם בני האדם, כולנו חלק מתוך ניסוי אדיר שבו הבריאה מנסה את עצמה."

"אם כך, אין שום חוקים ומגבלות ועלול להיות מצב של 'שברו את הכלים', ולא משחקים עוד"!

"כן זה נכון, כביכול, המשחק עלול להרסני ואין כל מונע בעדנו"!

"הקשב למילות פיך, אין מוסר, אין חוק, אין מגבלות, בידכם הכח, בידכם העוצמה, ובידכם חוסר האחריות לשחק את המשחק, ואחרים ישלמו את המחיר!"

"זה לא בדיוק כך, למשחק יש חוקים, והחוק המרכזי הוא, שכדאי לשחק אותו בדרך יותר משתלמת".

"נו טוב", אמרתי כשלראשונה חשתי מנוצחת. "מה אתה חש כאשר אתה עומד, כדמות עטויית הוד, אני חייבת להודות בכך, ומניע את ידייך האוחזות בגבישים".

"כאן את לא בדיוק מבינה!

"זה לא אני שעומד שם, משום שאני בתודעה שונה. אני מתמזג עם זרם התודעה המרכזית, למרות שהגוף שלי נותר כאן בחלל הפיזי. זה לא אני שחש את הדברים, זה הוא, זה זרם התודעה המרכזית, אתם הארציים אינכם מבינים זאת."

לא היה לי קל להגיע למצב הזה. היה עלי לוותר על תודעת האגו שבי ולשם כך התאמנתי משך שנים רבות. גם בשליטה מוחלטת במחשבות, משום שכל מחשבה, ולו גם הזעירה ביותר, מוגברת אלפי מונים ויכולה לזרוע חורבן והרס."

"אם כך אלוהים אינו אלא זרם אדיר של תודעה הזורם כמו נחל, שאתה מתלכד עימו ואז עושה כמעשיו, בתור חלק ממנו, ואז זה לא אתה שפועל אלא הוא בעצם"?

"כמה שאת נבונה, על אף שנותייך הצעירות", הוא אמר לי בחיבה.

"אז למה שאני לא אוכל לעשות כמעשייך"?

"כי את ארצית, את בנויה מחומר ארצי"

"גם אתה אינך שונה, אתה נראה כאחד מאיתנו, ואם אגע בך, לא אחוש בשוני!".

"זה לא דבר שרואים או מרגישים, אנו פשוט בנויים מחומר אחר. תיאורטית, אין שום מגבלה, תודעתך גם יכולה להגיע לקיבולת העצומה של התודעה הקוסמית, אבל גופך לא יעמוד במעמסה. מתג האות ח', שמאפשר זאת, שרגליו בקרקע וראשו בעננים', לא יפעל עבורך!"

"וזאת מדוע, משום שאינכם אוכלים, או שותים, ואינכם מנהלים חיים עם נשים"?

"כן, בדיוק כך, אבל זה לא הזמן כעת לדון בכך, עוד המלאכה מרובה, הניחי לי".

"לא לפני שתסביר לי על שאר מתגי האנרגיה שלך".

"בתנאי שתתני לי לעשות זאת בקצרה".

"הסכמנו!"

"טוב, אז לאחר שהסברתי לך על שלושת הכוחות הראשיים של התודעה המרכזית, בואי ונדבר על

שבע- תוכניות הפעולה של התודעה המרכזית

"מתג אות ב'- הינו העיקרון של חיבור בין שמיים לארץ, או 'כמו בעליונים כך בתחתונים'. החכמה שבראה כל דבר אחת היא, ולכן אני יכול לקלוט את אותה ולהשתמש בה על מערכת אחרת.

מתג האות ג'- הוא עיקרון החכמה הנסתרת. הוא מראה לי את התוצאה, כשהוא מסתיר ממני את סיבותיה. הוא מראה לי שלמות לכאורה, ומסתיר ממני את היציאה לגבוה ולמושלם יותר ממנה. למשל המילה גוף, מכילה מתג זה כרמז לכך שגם בגוף הגשמי ישנו איזשהו חיבור מסתורי עליו מורכב חלק נוסף שהוא ממישור הרוח, ולכן מתג אות ג' הוא בדיוק החוליה המקשרת והנסתרת שבין הגוף לבין הנשמה, למשל.

מתג האות ד'- הפוכה מג., היכולת של שני הקטבים החיובי והשלילי להתחבר וליצור שטף תוסס של אנרגיה מחיה, המן של העולמות העליונית, הדם שהוא הנפש והחיים אשר זורם בעורקים ומעניק להם חיים. נשמת החיים שהוכנסה לתוך גולם העפר, במעשה הבריאה.

מתג אות כ'- הוא עיקרון המעגל, הכדור, המחזוריות, שני הפכי הבריאה החיים זה לצד זה בצורה מחזורית ונעים כמטוטלת אינסופית ההופכת את עצמה: חיים ומוות, קיץ וחורף, יום ולילה... גלגל אינסופי העולה ויורד ולעולם אינו חדל. מעגל אינסופי שאין ממנו כל מוצא, אך מצד שני הוא מאפשר את הזמן, המחזוריות וההתמדה.

מתג אות פ'- עיקרון הניצוץ, הצמצום ושבירת הכלים!

הדרך להכניס ניצוץ רוחני אל העולם הפיזי, לעטוף אותו במעטה של גופים שונים, להותיר אותו עם הערגה לשוב ולהתחבר עם המוחלט. זהו עיקרון ההפרדה, המאפשר לתת לכל מערכת מרכז יצירתי משלה. למתג זה צורת ספירלה, המתכנסת כלפי פנים, אך גם יוצאת החוצה.

מתג אות ר'- שני הפכים החיים זה לצד זה בשלום ובשלווה יחסית, ובכך הם מאפשרים התחלתה של בריאה חדשה, אבל בתנאי שלא תפריד או תרחיקם האחד מן השני.

מתג אות ת'- המתג החסר! אולי הוא קיים אבל רק כאידיאל, אף אחד עדיין לא המציא את השליטה בו משום שהוא מאחד הכל, חומר ורוח, ריבוע ומעגל, הבריאה ומה שמעבר לה, הוא הראשית וגם התכלית של כל אשר נברא."

"מאד מעניין", אמרתי, "אך מאד בלתי מעשי"

"זה מה שאת חושבת, וכי לפי איזה עקרונות פעלתי במתקן הכח המרכזי אם לא לפי מתגים אלו, והבה ואמחיש לך טענתי."

"מתג אות ב' מאפשר לי את החיקוי של תדירויות, צבעים וצלילים, כך אנו מעבירים פולסים ממישור אחד לשני, למשל, אנו יכולים לבנות מקדש אשר יחקה את הרמונית הבריאה, ואז מנגינת הבריאה תנוגן בו כסימפוניה אדירה של צלילים, צבעים ותדירות.

אנו יכולים לקלוט את אור השמש לפעול לפי עקרונותיה, ואז ליצור את נר התמיד. הלא ראית את המנורות של פוסידה, אשר זהרו מיד עם רדת החשיכה, כמו שמשמות קטנות באפילת הלילה.

מתג אות ג' מאפשר לנו למצוא את נקודת החיבור שבין גוף לנפש, ולכן הוא מאפשר לנתק בינם ולקשרם מחדש. הוא חומר אתרי רב עוצמה, אשר מאפשר לתת למחשבות ביטוי מוחשי, מעין מצלמה של מחשבות.

מתג אות ד', מאפשר ליצור את המן, החיים, הריפוי, החידוש של רקמות, צמיחת איברים, ככל אשר תחפצי, וכי מה ניסיתי לעשות היום בגופך.

מתג אות כ' מאפשר לנו ליצור מנוע אשר פועל לעד. זה העיקרון של הכדור.

האם ידעת שאת החומר הנגדי אני יכול לאחסן בתוך מבנה כדורי. ההפכים ינועו אז זה לעומת זה בתנועה כדורית, ואני אוכל לקבל גל אינסופי אשר נע ונד לנצח. בעזרת מתג זה אני גם מחבר את הניגודים כך שיתפקדו ללא הפרעה זה לעומת זה בעולם הפיזי.

מתג אות פ' מאפשר לנו ליצור את חלקיקי העפר, אשר לתוכו ניתן להקרין צורות ובכך ליצור אפשרויות של ריפוי ותקשורת. הוא גם מאפשר את התעופה בחלל, כלומר הוא העיקרון של האחדות אשר פועלת בתוך עולם הפירוד, והשיבה בחזרה מן הפירוד אל האחדות.

מתג אות ר' הוא הקריסטל המוחלש אשר הועמד לרשותכם בפוסידה. הוא מאפשר ליצור חום, מחשבות, קיטור, ריפוי, תעופה, כלומר הוא מקור הכח לכל המתגים האחרים.

מתג אות ת' הוא היחיד שאינו עוד בידי."

"וכיצד כל זה מתבצע בפועל, העבודה עם כל המתגים הללו".

"הכל בעזרת מתקן הכח המרכזי המסוגל לפעול בארבעה דרגות עוצמה, כאשר כל דרגה יוצרת שדה כח מיוחד משלה."

חשתי שאני מתחילה להבין עניין, והייתי אחוזת התלהבות, "אתה מתכוון ברצינות, אני אוכל לראות הכל באופן חזותי?"

"אין כל בעיה כל עוד זה אינו מסוכן עבורך".

"אם כך זו האדירה בחכמת היקום"! קראתי בהתפעלות.

"זו אינה חכמה, זו עצם הבריאה בכבודה ובעצמה".

"אבל המתגים האלו, זו בעצם השפה בה אתם עצמכם דוברים, זו שפת האלים המוזרה והמסתורית שלכם", אמרתי והסטתי את אחד הספרים הכבדים ופתחתיו על מנת להמחיש את דברי, ואז נפלו עיני על משפט מוזר ביותר שעוד תהיה לו משמעות עבורי:

"הדרך היא כל היש"

הוא נכתב באותיות המוזרות של שפה זו בליווי תרגום לשפת הארציים.

"כן זה נכון, זאת שפתנו האחת והיחידה, האמיתית שבשפות, שפת האלוהים בכבודו ובעצמו"!

"אם כך, ללמוד את סודות השפה, זה גם להשתמש בה, אפילו לרעה".

"אמריטה יקירתי, עד שהארציים ידעו את סודותיה, לא אנחנו ולא המתקנים שלנו יהיו כאן עוד!"

"אלפי שנה יחלפו בטרם ידעו אותה, ואולי אי שם ברבות הימים, מישהו ייזכר בנו, ויבין עד כמה אנו, שרידי האלים האחרונים עלי אדמות, היינו כה קרובים לפיענוח סודות הבריאה הדגולים, עת התהלכנו כאן עלי אדמות בקרב בני האדם ודיברנו את שפת האלוה."

"עוד יבוא היום ולאומים רבים ידעו אותה וכשהם ירדו לפשר סודותיה, הם יוקירו אותה ואז זה יעורר אצלם געגועים עצומים לחסות בצילו של האלוהים כפי שאנו עושים זאת?"

"האם יהיה בידיהם הכח להתגבר על מכשולי הבורות העצומים?"

הלא אנו והמתקן המיוחד מאד במינו של יכין ובועז, לא נהיה כאן עוד"!

"אם לא תהיו, אז תשובו לכאן, כאשר כולם ידעו אתכם וידברו בשפתכם, בינתיים אתם עוד ממילא תקועים כאן"!

"שוב את גורמת לי לגלוש לנושאים צדדיים", אמר סבירן כמנהגו, כל אימת שהשיחה הפכה מחייבת מדי, "הייתי רוצה שנסיים את פגישתנו".

"טוב, אבל בתנאי שתמלא אחר בקשתי הצנועה, אני רוצה עט משלי, מגילת פפירוס וספר לימוד. ברצוני לדעת את שפתכם".

בקשתי נשאה חן בעניו. הוא הסיר בזריזות מעל אחד המדפים ספר קטן מידות אך עב קרס שעל כריכתו נחרט באותיות זהב: "מילון להבנת שפת הארציים" ודפי פפירוסים דקים מגולגלים וקשורים בחבל דק. הוא נתן לי קסת של דיו ועט ציפורן דקה. את הכל הוא צרר לחבילה אחת, אותה הניח על ברכי והחל לגלגל את העגלה לעבר החדר. בחוץ כבר החלה החשיכה יורדת ואור הפנסים העגולים השליך עיגולי זוהר על הדשא.

ניכנסנו אל החדר, היה שם קצת חשוך, וסבירן הדליק מנורת שמן. הוא אמר שהוא יוצא לחפש לי דבר אוכל ושמיד ישוב. הוא הושיבני על המיטה וכיסה רגלי בשמיכה עבה, ובאדרת פשתן גדולה. הוא סגר אחריו חרישית את הדלת ובכך נותרתי לראשונה עם עצמי.

בבית המרפא

קרן אור, ציוץ ציפורים וקולותיו של יום חדש, ללא ספק טוב יותר מיום האתמול העירו אותי. מעניין שסבירן, תמיד ידע להימצא עמי ברגע הנכון, עם מטלית, כד מים, צלחת פירות, שקדים וצימוקים, ועם החיוך צחור השיניים על פניו הרחבות, מבט עניו הכחולות, וזיפי שערות ראשו המזדקרים.

"אז מה שלומך הבוקר"?

"טוב יותר, בזכותך ישנתי היטב, לא חלמתי, גם הפחד חלף לו".

"תראי, את עברת חוויה לא קלה, את למדת דברים שלא כל בן תמותה מסוגל לקלוט. הרבה השתנה בך בעיקבות זאת, אני בטוח, אני יודע שזה קשה. לא כל אחד מבין אותנו, בגלל זה העדפנו גם להתרחק מכם בני האנוש. אני יודע שמספרים עלינו שם למטה סיפורים נוראיים, אך בסך הכל איננו כל כך נוראיים כפי שזה משתמע. מעולם לא חטפנו, לא הכרחנו, לא ניצלנו ולא עשקנו אף אחד מכם."

"אז מה אתה מתכונן לעשות בי סבירן".

"אין לי עדיין את התשובה, בראש וראשונה עלי להבריאך, בואי ונראה כיצד מתקדם התהליך, בואי שבי, בכוחות עצמך ללא משענת".

לא האמנתי שאוכל לעשות זאת, אבל עובדה, דחפתי עצמי חזק מאד בעזרת זרועותי ומרפקי ולבסוף התיישבתי.

הוא הרים את כותנתי עד לירך והחל בוחן את רגליי בעניין. הוא ניסה להניע את קרסולי, ללחוץ על ברכי וירכי, כאשר ללא הרף הוא שואל בקול מלא דאגה אם אני מרגישה דבר מה.

כל כך רציתי להרגיש, בשבילו אפילו, אך מלבד דקדוק קל שבקלים לא חשתי דבר.

"אני לא מבין, הוא מלמל לעצמו, "היה לי מספיק כוח, אפילו יותר מן הדרוש על מנת לבצע את המשימה, בואי אנו הולכים, לראות את פניו של סרינו הזקן.

שוב הוא הסיע אותי בעגלה החורקת, הוא תמיד עשה זאת כה מהר, האם על מנת שאראה כמה שפחות מן המראות שבחוץ. הוא הסיע אותי על מרפסת עמודים רחבה, ונעצר לפני אחת הדלתות, והקיש עדינות, שמא לא רצה להפריע אף אחד ממנוחתו.

שמעתי צעדים חרישיים, ואדם בא בימים בעל פנים אדמוניות, פתח לנו את הדלת.

"היכנס סבירן", הוא אמר, תוך שהוא מסמן בידו, מנסה להבליע אותנו מאחורי הדלת כמה שיותר בחופזה.

"חיכיתי לך, ידיעתי שתבוא".

"אתה מה", פלטתי בפתיעה.

"ידעתי עוד מהערב הראשון, שיהיה לך קשה לרפא אותה, בוא ונראה במה נכשלנו כאן, במה דברים אמורים.

שכבתי לי על בטני על השולחן הקריר כאשר ראשי על זרועתי. הבחנתי בכך שהם נוגעים בי, מטלטלים אותי קלות, ומתווכחים בשפת האלים המוזרה שלהם.

"ראי", פנה אלי סרינו כשסיימו. פגיעתך קשה מדי, חוט השידרה שלך נחבל קשות, וזאת איננו יכולים לתקן כרגע, לא ברמת הקרינה אשר חשת אתמול. אנו חייבים לנסות לעלות בדרגה, אבל זאת לא ניתן לעשות בתקופה הקרובה, זה מסוכן מדי עבורך. אולי בעוד מספר ימים, וגם זה אינו מבטיח דבר, אולי רק שיפור במצבך.

סרינו פנה אל ארונות זכוכית והחל מוציא משם מספר צנצנות. ברובם היה מעין אפר שרוף בצבעים שונים החל מהלבן, אפור וכלה בשחור כפחם. מארון אחר הוא הוציא מעין נוזל ירקרק שמנוני בעל ריח חריף. הוא החל מערבב מהאפר, בליווי שמן ומים בקערות שטוחות, תוך שהוא מפורר היטב היטב את כל הגושים. את התערובות הוא הכניס לתוך צנצנות זכוכית, ועל כל צנצנת הוא סימן דבר מה בכתב אטלנטיס המוזר כנראה, לא בדיוק הבנתי.

הוא מסר הכל לסבירן ונתן לו הוראות בשפת אטלנטיס. כל הזמן היבטתי במבט מלא שאלה, וסרינו רק אמר לי, תראי, נתתי לך כאן משחות לחיזוק השרירים, בעיקר שרירי הרגליים, ואיזור הגב התחתון. את המשחות יש למרוח מדי ערב לפני השינה, ולעטוף בתחבושות עבות, כך שבמשך הלילה הן נספגות לתוך העור"

"אבל מה יש בתוך המשחות הללו"?

"יש בהם תערובות רבות ושונות, הרוב מורכבות מצמחים, כאשר כל אפר מכיל את מה שמכונה רוח הצמח!

"נו אמריטה", פנה אלי סבירן, "בואי ונראה עד כמה יישמת את אשר למדת ביום האתמול, מה פשר המילה אפר שהינה א+פ+ר בשפת אטלנטיס, בואי ותשרטטי לי".

רשמתי את הסימנים כפי שזכרתי, איך יכולתי לשכוח.

"יפה, את רואה", ואיך את כעת מסבירה זאת"?

"מעניין סבירן, א' הינה האוויר, החכמה העליונה ביותר, פ' הינה ההפרדה לפרודות, והר' הינה אנרגיית החיים של הקריסטלים המוחלשים".

"תמשיכי, יפה, מה זה אומר לך".

"פשוט מאד לקחו כנראה את הצמח וספגו ממנו את מהות, או תמצית האנרגיה שלו"..

"תדייקי יותר", קטע אותי סבירן, "מה עוד ניתן לספוג מצמח זה".

"את הצורה שלו אתה מתכוון?"

"בהחלט"!

"כלומר קיבלתי כאן משחות המורכבות משורשים של צמחים בעיקר, כי בעיותי הינן ברגליים?"

"מסתבר שאת מתחילה לחשוב בכיוון הנכוו, "המשיכי".

"את הצורה הטביעו בתוך החומר המיוחד שהינו העפר, הראה לה את התמונה, סרינו"!

סרינו הוריד מעל המדף העליון מעין פנס אשר הקרין אלומת אור ירקרקה, ונטל את אחת הצנצנות ממנה הוא הרכיב את התערובות. הוא שפך את התערובת לתוך קערה שטוחה והאיר אותה, ואז אני ראיתי מעין תמונת פנטום מופלאה, תמונה שקופה כמעט כמו אוויר בצבע כחלחל אשר עלתה מן הצלוחית וניצבה בחלל ממולי. היה זה עץ בעל שורשים עבים בשרניים, סרינו ציין שזהו אפר שורש הפיקוס.

"תמשיכי", האיץ בי סבירן, גאה בתלמידתו.

"טוב, אז יש לנו את הצורה, אבל משהו כאן חסר לי, מה עם האינטליגנציה מה עם האות א', כאן אנו צריכים לרדת למהות שהינה מעבר לצורה, למהות אשר בראה עץ זה על תכונותיו".

"את צודקת, יפה אמרת, ולשם כך היינו זקוקים להפרדה גדולה יותר, של המתקן אשר ראית באולם, כאן כבר אנו קולטים את עצם החכמה האלוהית שבנתה את אותה העץ, את קשיותו, את קישרו החזק לאדמה, את ההסתעפות שלו. לשם כך היה עלינו להגיע עמוק יותר ולקלוט תדירות עדינה יותר.

לשם כך השתמשנו באור, באור הצבע הטהור, אותו הקרנו על נתח מהשורש אותו סרינו הביא לי. ובמקרה זה, היה זה האור האדום, שהינו שורש כל נברא בעולם המעשי, אשר מכיל את המילים: אדם, דם וכמעט את המילה דמות."

סבירן פנה לסרינו ואמר לו עוד מספר מילים בשפת האלים המרתקת אך הבלתי מובנת, עקבתי רק אחר סרינו אשר הנהן בראשו בתנועות הסכמה, ולבסוף כאשר סיימו שיחתם הוא פנה אלי ואמר.

"סבירן טוען שאת מאד חזקה בכוח החלימה, ולכן החלטנו לנסות שיטת ריפוי נוספת עימך. הוא פנה אל אחד הארונות והוציא משם קריסטל יפהפה בצבעים כחול סגול מתחלפים, הוא עטף אותו בחתיכת אריג גסה ומסר לסבירן למשמרת.

"שימי זאת למראשותייך, ודיימני לעצמך את הזוהר אשר בו, לכי לישון כאשר הנר דולק, ומטיל את אורו על גביש זה, ואז באישון לילה אני אבוא אלייך".

"אתה מה"? קראתי בתמיהה.

"אני אבוא לרפאך על כנפי הרוח הגדולה של החלומות"!

באותו הלילה היתה החוויה מרטיטה ומשכרת. אני החלקתי לתוך שינה נעימה כאשר הקריסטל המצנץ מונח לו למראשותי. הוא לכד את אור הנר והפיץ קרני קסם, אשר פיזזו על מיטתי. לאחר שכיביתי את הנר והתכסיתי בשמיכות, ואני איני זוכרת אפילו שנרדמתי, החל לפתע הקריסטל לנצנץ בחשיכה.

בתחילה הוא קיבל גוון לבנבן חלבי, ורק לאחר מכן החלו לזרום בו מעין זרמים מנצנצים, כך שהוא הפך לבעל גוון חלבי עם נצנוצי אור. אני זוכרת שהתיישבתי על מיטתי, ולא שמתי לב אפילו שקמתי. הייתי כמו מהופנטת למראה יופיו של הקריסטל. הרגשתי שיופי זה אוחז בי ושואב אותי לתוכו כמו מגנט.

ואז ראיתי את דמותו של סרינו. הוא היה יחף, על צווארו קריסטל ירוק מנצנץ, אשר צבע את כל דמותו בגוון ירקרק.

"סרינו, זה אתה או שמא זה דמיוני".

"זה אני על פני הרוח הגדולה של החלומות".

"בואי ושכבי, הוא פקד עלי, ובלי כל מאמץ ראיתי כיצד אני נשכבת במיטתי.

"סרינו, הכיצד זה שאני מסוגלת לנוע ללא כל כאב".

"את נמצאת בעולם החלומות".

"אבל אני לחלוטין ערה".

"לא את רק חולמת שאת ערה".

"אז מדע לא חשתי כיצד נרדמתי"?

"משום שהחלקת לעולם החלומות באופן טבעי, ללא לאבד את ההכרה ואת המחשבה. אצלכם הארציים המעבר הוא חד, ואז ההכרה נאבדת, ועד שהיא שבה אתם בעצם מתעוררים. אך כאן לא!

מיד כאשר נרדם גופך, הצליחה מחשבתך להישאר ערה, ואז היא אוספת לה את חומר המחשבה, וטווה עימו את גוף החלומות".

"מה זה גוף החלומות סרינו".

"זה הגוף בו אני דובר אלייך כעת, אני בפועל שכוב במיטתי, אבל מחשבתי יצרה לה גוף מושאל, ובו אני מטייל והנה אני מצוי אצלך, למרות שיכול מאד שלהיות שמחר לא אני ולא את נזכור דבר מה מכל הקורות עימנו הלילה".

"אז כיצד תוכל לרפאני בעזרת החלום".

"אוכל לרפא רק את גוף החלומות שלך, הנה ראי", הוא אמר והצביע על רגלי, "אין בהם כל פגם, אצלכם הארציים גוף החלומות חלש, אכול מסיוטי הלילה. אתם מתרוצצים בחלומות יותר מאשר בחיי היומיום, ולכן מה הפלא שאתם עייפים.

“הנה, בואי ושכבי במנוחה, ואוכל להסביר ולהדגים לך את דברי."

עשיתי כדבריו, כי יותר מכל רציתי לשמוע את הסבריו.

"ראי, כאשר את ישנה, גוף החלומות נפרד ממך, והוא נטען אנרגטית. כאשר הוא חוזר אלייך למחרת בבוקר, הרי שהוא מתמזג שוב עם גופך כאשר הוא מביא אל גופך את מטען הלילה המרענן. וכעת בואי ונתחיל את פעולת הריפוי. עזרי לי לדמות את הדברים".

הוא הוציא מתוך כיסו מעין מטה של קריסטל שקוף כזכוכית. הוא הסיר את המדליון הירקירק מעל צווארו, והחל סורק בידו האחת את גופי במרחק של כ10- ס"מ ובידו השניה האוחזת במוט הקריסטל, הוא נגע בקריסטל הגדול, ואז המטה ניצת באש מסתורית, ואת זה הוא קירב אל גבי. אחר כך הוא הפך אותי, והחל לנוגע באיזור ברכי ומתוני ובכל מקום שנגע החלו להתפשט עיגולים עיגולים של אור, ואני שכבתי לי שם, בגוף התודעה שלי, שבויה בקסמה של החוויה.

למחרת לא זכרתי דבר. רק במעומעם אולי, כאשר ראיתי את הקריסטל המנצנץ למרגלות מיטתי. סבירן נכנס אל החדר בחיוך עוטה סוד. הוא הביא לי בגדים מחמיאים ואביביים, והותיר אותי לנפשי על מנת שאוכל ללבשם.

עשיתי זאת בעצלתיים תוך הרהור, מנסה להבין את מאורעות יום האתמול. גודש האירועים הרב, יצר עלי לחץ. סבירן האל בין העמודים הענקיים, הסבריו המופלאים, כל אלו שבו אותי בקסמם.

"עד היכן הוא מסוגל להגיע", חשבתי לעצמי. איזה עוד רבדים נסתרים אין חקר עומדת אני לחשוף על הר זה. היכן מתחיל ונגמר הגבול הדק בין להיות אדם לבין להיות אל, הלא סבירן הינו כל כך אנושי. ממה בכלל בנוי גופם של האלים שהוא שונה משלנו, מחומר בר אלמוות?

כל השאלות הללו לא נתנו לי מנוח, וכמובן שהתנפלתי על סבירן מיד כשחזר לחדר, תפשתיו בידו השרירית והאיתנה, וזרקתי לו את השאלה במפתיע, "סבירן, הינך אדם או אל"?

"מה זאת אומרת", הוא שאל בתמיהה.

"אתה מבין אותי היטב, האם גופך הינו אמיתי, או שמא אשליה נוספת כמו חלומות ליל אמש שלי".

"אמריטה מספיק, בואי ונהיה ענייניים".

אבל אני תפסתיו בחזהו, ולא נתתי לא להתחמק, ואז הוא הפליט מפיו את המלים המוזרות ביותר ששמעתי מאז שדרכו רגלי על ההר, הוא פלט אותם לחלל האוויר ולא יסף עוד:

"אני אל משוחזר בגוף אנושי".

בבית הלימוד

בימים שלאחר מכן היה סבירן עסוק במשימות סודיות ומטלות שונות, בקושי ראיתיו. בכל פעם שניסיתי לשאול אותו לפשר עיסוקיו, הוא רק הניד בראשו, וקפץ את שפתיו בסירוב. פניו היפים והמחייכים גם כוסו בעננה של דאגה. אני רק ראיתי אותו יוצא ובא ברכב האש הקטן שלו, הוא אמר שהוא נוסע למקומות אחרים ביבשת, וגם לבסיסים במקומות אחרים על כוכב ארץ.

הוא ביקש שאקרא, והוא גם הביא לי אוסף של ספרים בשפת הארציים. הוא ביקש מסרינו שיבלה עמי מספר משעות היום, בטיולים, הסברים ותשובות על שאלותי. הוא גם ביקש שלא אכנס לשיחה מיותרת עם אנשי הארמון.

לי דווקא היה הדבר נוח. הייתי חיייבת לעכל את כל המידע העצום אשר התווסף למוחי. כל תפיסת העולם ודרך החשיבה שלי החלו משתנים. המחשבה שהאלוהים אינו דמות עליונה שליטה ממעל, אלא זרם תודעה אדיר, הפועל על פי 22 עקרונות פשוטים שהם מתגי אותיות, המרכיבים את המילים, שהינם עצם השפה עצמה אשר בני אלים דוברים בה... הקסימה אותי עד לאין שיעור.

עד כמה רעיון זה הינו כה פשוט וגאוני, הרהרתי. חכמת היקום הגבוהה ביותר מוצפנת בדבר שאתה משתמש בו כמעשה יומיומי. זה כמו שהמלך יחלק את כל אוצרותיו למשמרת בין בני העם, מבלי שהם ידעו שהאוצר ברשותם. זה כמו שאתה תצא למסע שאינו נגמר, בחיפוש אחר אמת החיים הנשגבת שלך, מבלי לדעת שהיא כאן לצידך, שלמעשה אתה עושה בה שימוש יומיומי!

קסמה לי גם האפשרות, שבעתיד הרחוק שיבוא, ישתמשו בשפה זו לאומים רבים, משום שעד שלא יבינו אותה, הם לא יפענחו כהלכה את סודות הבריאה!

הם לא ידעו את השילוב הנכון שבין קוטבי הבריאה והשימוש הנכון באנרגיות האלוהיות. גם רעיון החומר והחומר הנגדי כקוטב החיובי והשלילי המשתלבים אחד בשני אך לעולם אינם נפגשים פנים אל פנים, גם הוא הקסים אותי לאין שיעור.

דיברתי על כך עם סרינו. אמרתי לו שאני רוצה ללמוד את כללי השפה, שאני רוצה להבין את השימוש באותיותיה, ואת צירופי מילותיה, והוא הבטיח לי שיכול לעזור לי בכך.

ביום המחרת, הוא דפק על דלתי בביישנות לעת בוקר. הוא ביקש שאמהר להתלבש, משום שהוא רוצה לקחתני אל בית הלימוד.

עשינו את דרכנו אל בית הלימוד שבפאתי חצר הארמון, בבניין נמוך, רחב ידיים ובעל קומה אחת. היינו הראשונים להגיע, כך שיכולנו לתפוס את מקומנו כמה שיותר קרוב לעמדת המרצה. כיתת הלימוד הייתה דומה במראה שלה מאוד לזו באטלנטיס.

במראה אולי, אבל לא בחומר המרתק שעומדת הייתי לשמוע בקרוב.

דמויות חפוזות, שקורי שינה עדיין תלויים בעיניהם, חמקו להם פנימה, מצטנפות מקור הבוקר. כולם נשאו מגילות פפירוסים ארוזות ומגוללות בתוך סרט, ועטי ציפורן דקים. בצד על שולחן היתה מונחת ערימה של דפי פפירוסים ברובם משומשים, וסרינו חיטט ביניהם ונטל מספר דפים על מנת שיוכל לכתוב ולהסביר לי את הדברים.

המורה, אדם צעיר, גבה קומה, רזה מאד ובעל תווי פנים מחודדות וחיתוך דיבור עצבני במעט נכנס אל הכיתה, וכולם קמו ממקומם לברך אותו לשלום. הוא רמז לכולם לשבת, הוא סקר אותי במבט חפוז והחל מיד בשיעור, כשר סרינו רושם לי כל מילה בנאמנות.

12 האותיות הפשוטות כ-12 המזלות

"היום אנו הולכים ללמוד על 12 מתגי האותיות הפשוטים ושימושיהם בעולם החומר", הוא פתח ואמר, ואני מאד שמחתי כי בנקודה זו, הפסיק סבירן את הסבריו לפני ימים מספר.

"יסוד המים, האש והאוויר, מתפצלים כל אחד מהם לשלושה אופני ביטוי- מהויות, כאשר הם באים לפעול בתוך העולם הפיזי", הוא פתח ואמר.

בראש וראשונה ישנה המהות היציבה

היא פועלת על פי העיקרון הקוסמי המאד חשוב שכל דבר שואף להתמיד במצבו עד אין סוף. היא אשר מאפשרת את קיומו היציב של העולם הפיזי.

המהות השניה היא היוזמה

המהות השניה היא המהות של השאפתנות, או היוזמה. דהיינו, השואף להיות מה שהוא לא. גם יסוד האש, גם המים וגם האוויר יחושו כאן את אי השלימות עם העולם הפיזי, ובכל הזמן תהיה להם את הערגה לשוב למימד היותר גבוה ממנו הם נובעים, אבל זה לא יעלה בידם בטרם השלימו את משימתם כאן על המישור הפיזי בצורה המלאה ביותר.

דהיינו, היציב שואף להישאר כאן, טוב לו עם חיי החומר. היוזמתי או השאפתן, לעולם אינו חדל משאיפתו, ותוך כדי כך הוא עסוק ביצירה מתמדת ובלתי פוסקת, יצירה הנובעת מכך שעד שהוא חדל להיות כאן, לעולם אינו פוסק מלברוא!

השלישי שבחבורה הוא המשתנה

הוא הנווד הנצחי החי בין שני העולמות- הרוחני והגשמי. הוא מסוגל לעלות ולרדת ולחוות את חייו בתוך שני העולמות, הוא המסוגל להנות מזיוו של גן העדן אך גם מחיי הכאן והעכשיו במישור הפיזי, כי זה טיבו."

"לא ברור לי ההבדל בין היוזמתי למשתנה", התפרצתי כי רציתי לדעת דברים לאשורם, עד אחרון פרטיהם.

סרינו תרגם את דברי, והמלמד הקפדן, חזר על דבריו תוך כדי הדגשת ההבדל.

"המתגים היוזמתיים, הם רק תנועה של ערגה כלפי מעלה, הם השאיפה של החי בפירוד, בנקלה בתוך העולם הפיזי לשוב למעלה, אל השלם, אל האחדות אל המקום בו אין הניגודים קיימים.

לכן אנו גם נראה בצורה של מתגי האותיות את הפירוד והניגודים. למשל, יסוד האש שהוא מזל טלה, שנצטווה להמשיך וליצור צורות בריאה שונות, ללא הרף! הוא כאילו פועל מתוך חוסר סיפוק, מתוך כך שהוא מחכה ללא הרף לגאולתו הסופית, וכשהוא מגיע אליה, לאחר המוות, הוא אינו עוד חלק מן החיים הפיזיים.

המשתנה לעומתו, הוא החבר בכל העולמות!

הוא עולה ויורד, הוא בא והולך. הוא בתנועה מתמדת. הוא אינו שייך עוד למישור המוחלט, שם הכל שלווה, שם אין בריאה, משום שהוא כבר החל את בריאתו, ומצד שני הוא לא חלק מהעולם הפיזי, כי הוא מרגיש את הצד הנעלה אשר בו. כלומר, הוא מרצד בין המציאות הגבוהה לנמוכה.

כלומר, היוזמתי, חווה כל הזמן את הערגה, את כך שהוא בעצם לא מה שהוא, ולכן הוא חי בתוך חסך מתמיד. המשתנה לעומתו טוב לו, הוא מסוגל להיות הראשון אשר חווה את האלוהי, והאלוהי אשר חווה את הארצי. מכאן תבינו עד כמה המשתנה הינו רגיש ופגיע, ולכן הוא עלול לשקוע יותר מדי בפיזי, מבלי לרצות בכלל לממש את הצד הרוחני שלו, או לחוש כאן בפיזי כנטע זר."

"אבל הפיזי והרוחני כה נפרדים האחד מן השני, וכי איזה כלי יכול להכיל את המהות של המשתנה", קראתי בהתרסה.

"אוה, או", אמר המורה בנחת רב, "יש לנו כאן תלמידה נבונה אחת ויחידה. יופיטר כבר הזהיר אותי מפני הבאות, אני שמעתי על בואך, יפה שאלת. איזה מהות יכולה לחדור לכל העולמות ולכל הרובדים רבותי"?

"התודעה", קראו כולם פה אחד.

"בודאי שהתודעה וכל מה שקשור אליה. כלומר בעולם המחשבות, החלומות, הדמיון וכל מה שקשור לכך, אנו יכולים לחוות גם התעלות, וגם את החיים במישור הפיזי. מה שאין אנו יכולים לעשות עם האיכויות של היציב ושל היוזמתי. כי אלו נותנים את האנרגיה של יסוד האש, את החכמה של יסוד האוויר, ואת הכלי של יסוד המים, על מנת לבנות וגם לשמר ולקיים את העולם הפיזי".

"למה לכן ישמשו האיכותיות הללו, היציב והיוזמתי", הוא שאל וכולם השיבו לו במקהלה.

"היציב ישמש על מנת לברוא את החומר הפיזי, או את הגוף האנושי כמו של הארציים"!

"נכון, היציב הוא לב עולם החומר. הוא אשר יברא ויישמר את גרעין האטום בלב עולם הפירוד, את גרעין התא, את השמש במערכות כוכבים שונות עד לגלכסיות הרחוקות, את כל מה שמהווה את האמצע היציב שבכל מערכת.

היוזמתי לעומתו, הוא האנרגיה אשר פועלת בעולם החומר ולאחר שהוא חדל להיות היא ממשיכה את תפקידה בעולם הרוחני. לכן היוזמתי הוא שיאפשר לנשמה לצאת מן הגוף ולהמשיך את קיומה אחר המוות. הוא האנרגיה אשר תעלה מן החומר, או מן הצמח לאחר שהוא יחדל את קיומו, והיא תתגלגל אחר כך למחזור חיים נוסף בעולם הפיזי, או שתברא בריאה חדשה במקום אחר."

"אבל מה יקרה, עם האנרגיה של היציב"?

"יפה, שוב שאלה נכונה. כעיקרון היא נשארת כאן בעולם הפיזי, היא עוזרת לבנות אותו, לחזק אותו, עד אשר בבוא היום הפיזי יחליט לגאול את עצמו, ולהפוך את קרן הבריאה לכיוון הנגדי שלה ולהתחיל את המסע הרוחני שלו מלמטה כלפי מעלה. היציב הוא אשר מאפשר ליצור כאן את היסוד הנוסף החסר בתמונה, וזהו יסוד האדמה, כאשר האדמה היא כל מה שהנשמה כאן חוותה והשיגה בעולם החומר"

"אבל מה איכפת לכם האלים, על מה שאאנו הארציים אמורים להשיג, הלוא ממילא אנו נקלים בעינכם, ואתם כאן כאורחים הנוטים ללון, הבזים לאכסניה הזו, כאשר בעל כורחכם אתם כאן"!

"זאת בדיוק הטעות שלך וגם של חלק מאיתנו. אין לעולמנו משמעות ללא קיום העולם שלכם, את מבינה זאת? אנו ואתם חלק מניסוי אדיר, של אנרגיות הבורא אשר מבקשות לרדת ולחדור גם לנידחת שבפינת היקום, אל תוככי העולם הפיזי הדחוס ביותר, כמו כאן על כוכב הארץ. זה כל היופי שבקיום. זה שישנם תקלות, לכם בחיים כאן, ולנו בכושר הניידות שלנו, זה חלק מן המשחק."

"טוב, כעת אני מציע שנעזוב את החלק הפילוסופי וניגש לפירוט הדברים מבחינה מעשית. הבה ונתחיל ביסוד האש, היסוד היצירתי הבורא אשר נובע ממתג האות ש'. הוא פועל באמצעות שלושה מתגים:

היציב הינו מתג האות ט'

היוזמתי הינו מתג האות ה'

המתשנה הינו מתג האות ס'

היוזמתי, מתג האות ה' - מזל טלה

זאת אנרגית האש בשיא עוצמתה ותפארתה. כך היא חודרת אל העולם הפיזי, כפולס אדיר רב עוצמה. כלומר, היא אינה זורמת באופן רציף. היא כמו פולס, היא מתחילה דברים, מכניסה אותם לידי פעולה, ואז היציב ממשיך את המלאכה. מתג האות ה' הוא שגורם להפריה, ומתג האות ט' הוא שמגדל את העובר בבטן אימו.

מתג האות ה' הינה אנרגיה אשר גם יוצרת הפרדה, מרכז אגו, תחושת עצמי, ולכן אתה מוסיף אותה לפני שם העצם כאשר כה' הידיעה. החפץ במקום סתם חפץ. הנפש במקום סתם נפש.

מצד שני, למרות ההפרדה, יודע כל תא, שהוא חלק ממשהו גדול יותר, חלק מהאינסופי, ולכן גם צורתה שהיא תחום חצי סוגר, עם פתח, עם חלון לאינסופי.

היא גם הופכת כל עצם למין נקבה, משום שהנקבה היא אשר מסמלת את ההמשכיות הבלתי פוסקת בטבע. ילד הופך לילדה, איש הופך לאישה וכו'.

בגוף שלנו היא הריאה, אשר עד אין שוב שואפת ונושפת את האוויר. היא גם הפה, אשר בהבל פיו ניתן גם לבנות וגם להביא להרס.

משום כך היא כח המילה. כאשר במילה, היא כח האמירה, אשר בעזרתה נברא העולם. לכן מתג האות ה' היא כח כה חזק, שבעוצמתה היא מסוגלת להרוס. מבחינת חמשת החושית היא חוש הראיה מהשורש ראה, ומכאן אנו מבינים שזהו הנעלה בחושים, ושהראיה היא תהליך אין סופי, כי הראיה יכולה להגיע להרבה מעבר לראיית המציאות הנוכחית.

מבחינה זמנים היא השורש שנה ממנו נקבל את המילים בכל כך חשובות ומשלימות זו את זו:

שנה, שינוי, שונה, שנית. כאשר שנה היא מחזור בחיים שבו הכל שב שנית, אלא אם כן ישנו השינוי.

היא הפולס המכניס לפעולה את כוחות הזמן, ולכן כל כך מילים הקשורות בזמן שייכות אליה: שעה, שניה, הרף עין, מהר, מתמהמה, משתהה, הווה, הוויה.

היא גם האנרגיה הטהורה, העוצמה הראשונית המופיעה במילים כמו טהור, ראה, בהיר, או כהה. הוא או היא, יהלום, אהבה, תהו ובהו. הרבה, המון, נהר. זוהר, צוהר, צורה, עשייה, מהר, שוהם, אלוהים, פרה ורבה והפריה. גם מילים שיש בהם מן החשיבות העצמית כמו רהב, יהיר, הר, מהומה, מהלומה.

"אבל מה בפועל אומרת לנו צורתה"?

"צורתה של מתג האות ה', היא כמחצית העיגול הימני עם הקו האמצעי. טוב הצורה, תתבאר לכם מאוחר יותר, מאחר והצורה היא גם הדרך להפקתה על ידי מתקן האנרגיה, וזו המומחיות של סבירן, ונשאיר זאת לאחר מכן".

היציב - מתג האות ט' - מזל אריה

האות ט' היא כמחצית עיגול תחתון הפונה כלפי מטה, היא כמו כלי, כמו שקערורית בעולם הפיזי, אשר שולחת זרועותיה למעלה וקוטפת טיפה, מן האינסוף.

יש במתג אות ט', מהרעיון של חלל הבחירה החופשית, משום כך היא שלך לנצח, שלא כמו מתג אות ה', שאם תרצה להמשיך להחזיק בו מעבר למותר לך, הרי שהוא יהפוך לך להרס. משום כך האות ה' היא בדיוק האנרגיה הגורמת להיוולדותו של התא אבל גם להרס שלו. היא המתחילה את בניית הגוף, אבל היא גם הגורמת להרס שלו.

לעומתה, מתג האות ט' היא לרשותך לנצח. היא נטענת, היא מצטברת והולכת. לכן השימוש בה אפשרי גם לשלילה במילים כמו שטן, טרף או טמא, לעומת טוב או טוהר.

מתג אות ט' היא אנרגיה המצטברת במרכזה של כל מערכת,

ולכן למילים הנוצרות ממנה יש קיום לאורך זמן במישור הפיזי:

שטח, שטוח או שטיח- מהות דו-מימדית בלבד, הנפרשת לרוחב.

שלטון- כמו שלטון המלך אשר נמשך לנצח.

השורש טבע- למילים כמו מטבע, טבעת, הטביע טבע שגם בהם הקיום הנצחי.

טל, חיטה, מטר, טיפה- מילים שנותנות חיים ומזינות.

בטחון, מיטה, למטה, מטה המלך, מטמון- מילים שנותנות יציבות.

אטום, טמטום, בטלה, טמון, טפל, שמט, שוטה - מילים בהם היציבות שבאש הינה חסרת תועלת.

מבחינת החושים, הרי שזה חוש הטעם, שהינו ארצי יותר מחוש הראיה.

מבחינת איברים בגוף האדם הרי שכאן תצפה לכם הפתעה:

ט' זה הבטן וחבל הטבור. מכאן אתם גם תבינו שכשהעובר מצוי בבטן אימו, הוא ניזון באמצעות חבל הטבור מאש הבריאה בצורתה היציבה, ולשם כך הוא חייב בתשעה חודשים שזה ה-9 של האות ט' שהינה התשיעית במניין האותיות.

משום כך אין האדם יכול לגדול כמו בתוך ביצה כמו עוף, כי תשעה ירחים עליו לבנות את החלק היציב שבגופו, בו יהלך עד ליום מותו.

מכאן גם הביטוי טבור העולם, מלשון המרכז המזין את העולם כולו. ומכאן גם תבינו שבחלל הבטן יש את האיברים אשר מקיימים את הגוף לאורך זמן, ואלו האיברים האחראיים לעיבוד המזון להמשך בנייתו וקיומו של הגוף לאורך זמן, ואילו בחלל החזה האיברים אשר אחראיים לקיום הגוף מרגע לרגע כמו הלב והריאות, כי שם פועלת האות ה', שהיא כמו פולס.

המשתנה - מתג האות ס' – מזל קשת

בצורתה, הרי שהיא המשולמת שבין כל השלושה. הה' הינה חצי עיגול ימני עם קו אמצעי. הט' הינה חצי עיגול תחתון עם נקודה מרכזית תחתונה, ואילו הס' הינה בצורתה עיגול מושלם, אך ריקני, ומכאן תבינו שאין מתג האות ס' אנרגיה הנמצאת ממש בתוך המערכת, אלא רק בהיקף שלה, בסביבה שלה, כלומר היא הסמיכות, אך איננה המהות האמיתית. היא מעין חיקוי, היא "הכאילו".

§ בראש וראשונה היא מקיפה, מגינה ומסוככת: סוכך, סומך, מסירות, שמן הסיכה, בסיס, מכסה.

§ היא גם מופיעה בשמותיהם של חפצים ורהיטים בעלי צורה מעוגלת החיונית לתיפקודם: כיסא, כורסא, קופסא, סירה, ערסל, סולם, סוכה, סכך, כיס, סל, סנדל, ספל, ספינה, סירה,

§ היא מרמזת על הנשגב על המעבר הנראה לעין: קסם, סמל, סגולה, סם, סימן, נס, נסך, הנסתר מהעין.

§ היא מרמזת על קושי כאשר אתה נלכד בתוך ה"מעגל" הסגור שלה: סבל, סבל, סוחב משאות, סבלנות וסובלנות, סרבול, סגור, סדק, סאה, סבך, סיום וסוף, הספד, ספחת, ספק, סקל, סלק, סריס. סתום, רסק

§ היא מרמזת על פראות על שליטה של יסוד האש: נסחף, סוס, סערה.

§ היא מרמזת על המשכיות, מעגליות וחוזר חלילה: סליל, סוג, מספר, סיפור, ספר, ספיר, סחור סחור, נוסף, סיבוב, סחור סחור, סלסול.

§ היא מרמזת על בשלות ובגרות ולמידה בשלב מאוחר יותר: סתיו, סבא, עסיס, נסיון.

§ עם האות ט' היא לא משתלבת היטב, משום שהט' מאד מושכת לעצמה: סחיטה, סטייה, סטירה סיוט.

§ בגוף האדם היא על שם חלקים עגולים התומכים באחרים: סנטר, סחוס, סשה גידים, כיס המרה, סרעפת.

"הכל משחקי מילים אבל מה התכליתיות שבדברים", קראתי בסערת רוחות.

"בראש וראשונה, את רואה לפי צירופי המילים מתי האותיות משתלבות היטב.

דבר שני, במיוחד לגבי מתג האות ס', לאחר שראית את הקסם שבה, התמיכה, ואת צורתה כעיגול אשר באה לביטוי גם בעצם המילים עצמם, תביני מכך שהיא אנרגיה מעגלית. אין בה את הקוטב החיובי והשלילי, ומשום כך היא תנועה הרמונית בעולם הניגודים, כלומר: היא מפעילה את הניגודים שבעולם החומר מתוך הרמוניה מוחלטת.

תבינו את אשר קורה, מתג אות ה' ירדה כמעט לחלוטין לעולם הפיזי, מתג האות ט' נותרת כאן לנצח ובמקרה הטוב היא מותמרת למהות החומר שזה יסוד האדמה. חייבת להיות אנרגיה נוספת אשר תדור בשני העולמות, אשר תתמוך בעולם הפיזי, וזה מתג האות ס' המשתנה של יסוד האש.

היא אנרגיה מיוחדת, משום שהיא מקיפה אותך, אין לה קו אמצעי, כי אתה הופך להיות המרכז שלה, הקו האמצעי שלה, ואז היא מקיפה אותך כמהות נוספת, כהילה המקשרת אותך עם חלק הנשמה שבך. כלומר היא אינה חיונית, אבל בלעדיה, חייך יהיו חיי בהמה. לכן זו האנרגיה של מראות הקסם, התפיסה שמעבר לחושים, החלומות, הדמיון המדמה את המציאות שממעל, ובכלל, היא המאפשרת את הקשר שבין הגוף לנשמה.

בפועל- היא מאפשרת לאחסן מחשבות בתוך בועות הגנה, והיא מגינה על האל יופיטר כאן במישור הפיזי על ידי כך שהיא מעניקה לו כסות של אור, וניתן בעזרתה גם ליצור חליפות מגן, עבור אלו אשר עובדים במתקן של יכין ובועז. תשאלו כיצד, על ידי שאנו טוענים את החליפה באש המשתנה, אין האש החזקה יותר יכולה לחדור פנימה".

האם עד כאן יש שאלות?"

אם לא אני מציע שנחדש את המשך הלימודים שלנו בעוד כשעתיים."

כולם קמו ממקומם ומיהרו לצאת בחופזה אל מחוץ לחדר. אני עוד השתהיתי אוספת מאחורי את צרור הניירות, וסרינו מביט בי בציפיה. מבטי בהה למרחקים ומחשבתי נדדה נוכח העולם הקסום אשר החל נגול לפני.

"אמור לי סרינו, כיצד הורכבה השפה. מה קדם למה, השפה היתה קודם, או שמא צירופי המילים"?

"אכן כך, השפה הורכבה בקפידה, תוך תשומת לב רבה ביותר, אף מילה ואף אות איננה מיותרת, כאשר כל אות ואות היא הסבר למהות המילה עצמה."

"אבל זאת מלאכת מחשבת מפוארת, זה לא מעשה ידי אדם"!

"אגן כך. עיקרי השפה נוצרו על ידי הטיטנים הגדולים ממקום מוצאינו, אבל חלק גדול ממנה הורכב כאן על כדור הארץ! הם עצמם משתמשים רק ב10- מתגי אותיות, כי אין עולמם פיזי. אבל כשעולם זה נברא, חייבים היו להוסיף עוד 12 מתגים נוספים, ובהתאם לכך גם נבראו מילים חדשות.

"אבל מי ישב וחישב, וצירף את כל המילים הללו".

"זו דמות מוזרה ומיוחדת, אשר אינה נמצאת כאן, היא בשליחות מתמדת, וזה האל הרמס, הוא אשר חישב, צירף וכתב את כל כללי השפה, והשימוש הדיקדוקי שלה, והוא אשר הוסיף מוני מילים חדשות, כשלהפתעתו התברר, שגם במילים החדשות יש התאמה בין האותיות ותוכן המילה.

אז הוא הבין שהטיטנים בראו שפה כה מופלאה, שהיא תתאים לכל מילה חדשה שתיווצר אפילו עוד אלפי שנה, כך שבעצם ניתן לומר, שהם חשבו מראש על כל מה שעתיד להיברא בעתיד, וזה המרתק בשפה זו. זה גם מביא אותי למחשבה, שבעצם הכל היה קיים מראש עוד בטרם נברא, ותחשבי גם על הכלל:

סוף מעשה במחשבה תחילה, ואיך תפעל מחשבת הבריאה אם לא באמצעות המילה?

"זה באמת דבר מדהים", קראתי, לא מצליחה עדיין להתנתק מן הקסם. צורת האותיות, היישום המעשי שלהן במתקן המופלא של יכין ובועז, צירופי המילים, הדרך בה כל מילה מסבירה את עצמה, מלאכת מחשבת אשר אין כמוה."

"חכי, זו רק התחלה", השיב לי סרינו כשהוא נסחף אחר התלהבותי, "זה רק חלק קטן מן הסודות, אשר את עוד עומדת לגלות ולדעת עלינו".

האלים הנפילים

כולם החלו אט אט נכנסים שוב לחדר הלימוד ואנו מיהרנו לתפוס את מקומותינו. המורה הצעיר הנמרץ נכנס בצעד קל אל תוך האולם.

"אנו הולכים ללמוד עכשיו על יסוד האוויר, אשר חשיבותו רבה עוד יותר מחשיבותו של יסוד האש", הוא פתח ואמר.

האוויר הינו היסוד אשר מייצג את החכמה האדירה שביקום, עצם חוכמת הבריאה בעצמה.

היוזמה שבאוויר - מתג האות ל'

היציב שבאוויר- מתג האות צ'

המשתנה שבאוויר- מתג האות ז'

מתג האות ל' מזל מאזניים

"ביוזמה שבאוויר, שהוא מזל מאזניים ומתג האות ל', הארכיטקט הזה אשר בנה את עולמו מתוך תוכנית מושלמת, אינו מותיר כאן ברובד הפיזי, את החכמה אשר בנתה אותו, ולכן קשה לנו לחקות את מעשיו.

הוא משאיר לנו רק את הביטוי הדו-קוטבי, את החיובי והשלילי, את המשחק האינסופי הזה בו הניגודים משחקים האחד עם השני. נשימה ונשיפה, יום ולילה, חיים ומוות, טוב ורע, שחור ולבן, חומר ואנטי חומר, הכל בעצם אחד, הכל נובע מתוך המימד של כוליות מקפת כל. וכך הניגודים האלו נעים לנצח, בחפשם לשווא את נקודת האיזון, אשר אינה נמצאת כאן, משום שהיא נמצאת שם מעבר".

"הכל טוב ויפה, אבל מה היישום המעשי של הדברים", שאל אחד מן הנוכחים?"

"פשוט ביותר, הכל כאן בעולם הפיזי, הינו תנודה, הינו פעימה, הכל גלים וקצב, כמו גלי קול בתדירות מאד מאד גבוהה. החומר משדר ללא הרף את הגלים של עצמו. אם צליל יפגע בו, הוא יעלה הד חוזר, אם קרן אור תפגע בו, אולי היא תחלוף דרכו, אולי חלקה ישוב לאחור, אבל אם תפגע בו קרן מדרגה מאד גבוהה, וכוונתי כאן לקרן של הצבע הסגול הטהור, הרי שהיא תיגרום לכך שהחומר יקרין, את גל האינטליגנציה אשר גרמה לבריאותו, נכון יותר, את המעבר לחלק החיובי והשלילי שבו, שהם כמו שני ההפכים של אותה מטבע".

"וכי מה תעשו בשני ההפכים הללו".

"אוי, יצור ארצי נלוז שכמותך", פנה אלי המורה מתוך תחושת עליונות, "אתם הארציים אינכם מבינים במה אנו האלים עוסקים.

אני הלא רוצה לנסוע במרחב, לזנק לתוך מרחקים אין פשר. כיצד אוכל להעביר חומר דרך המרחב והזמן, אם לא דרך מתג האות ל' והצבע הסגול והכחול, אשר מכילים מתג זה?

בעזרת הצבע הסגול, אני קולט את גל החכמה אשר הביא ליצירתו, כאשר גל זה מסוגל לנוע ולחצות את מישור האין-זמן ואין-חלל, ואז אני יכול להתחיל ליצור אותו במקום אחר".

"אבל אז אתה חייב קודם להרוס אותו במישור הזה?"

"זה באמת כך, אם את רואה ביקום הפיזי, את שיא תפארת הקיום. אבל אם תראי ברובד הרוחני את הקיום האמיתי שלו, ואת קיומו בפיזי רק כהשתקפות של אשליה, הרי שלא תהיה עוד משמעות למה שאת קולטת בעיני הבשר שלך, ובשאר חושייך הארציים"!

"הכל טוב ויפה, אז למה אתם כאן תקועים"?

"אני רואה שכבר דאגו להזין את מוחך בצרור של הבלים, אבל אם תביני את הדברים היטב, תראי שהמצב אינו נורא כל כך.

הבעיה אינה עם מתג האות ל' והאור הטהור הסגול, אלא כפי שתביני לאחר מכן, דווקא עם מתג האות צ' של היציב. אבל בטרם נגיע לכך, אם את כל כך חכמה, אז אנא נתחי לי בבקשה את משמעות הצבע הסגול על פי אותיותיו.

נראה לי שעלי להתחיל מן הסוף להתחלה".

"אכן את צודקת"!

"ובכן, כאשר האור הסגול פוגע בעצם מסוים, הוא מתחיל להקרין את שני ההפכים שבו וזו פעולת מתג האות ל'.

אלה מתחברים עם מתג האות ג', המאפשר לעשות את השיחזור לאחור, ולקלוט את תדמיתו השלמה של העצם, כאשר שני ניגודיו מאוחדים זה עם זה, על הרקע של מתג האות ס' שהינו המשתנה של האש, דהיינו, מתחילה להופיע מעין הילה זוהרת מסביב לעצם המכילה את המהות המושלמת שלו"

"באמת נכון, את רואה, המשתנה שבאש, האות ס', קולט לתוכו, את הניגודים שעולים מעולם החומר, ובכך הוא סולל את הדרך להעבירם למימד אחר, כי האות ס' הינה מהות אשר מתפקדת בכל העולמות, האם ברור לכם שאנו עוסקים כאן בדברים ממשיים?"

"כן בהחלט, וזה מרתק", השיבו כולם במקהלה.

"כלומר, השניים חוזרים והופכים להיות אחד, וזה הרעיון של השילוש הקדוש:

השניים חוזרים להיות האחד אשר ברא אותם, ובכך אנו עולים למימד גבוה יותר. שוחחתי עם הרמס, האל משכלל הכתב, והוא סיפר לי שהוא עומד להוסיף לכתב את הכיוונים שלו! את הניקוד, כאשר צורת הסגול בצורת 3 נקודות, תהיה אחד מן הכיוונים!

ראו את השילוב הנהדר שבין מתג האות כ' למתג האות ל' העובדים במשולב ויוצרים את המילה כל:

הכ' הינו הגלגל המייצג את התנועה המעגלית של הניגודים האחד לעומת השני, והל' את עצם הניגודים עצמם!

ראו את המילה שכל המייצגת את פעולת החשיבה המשלבת בין מח ימין למח שמאל"!

"למה הכוונה, השילוב של שתי פעולות המח?"

"אצלכם הארציים השכל הינו נפרד, האונה השמאלית הממונה על ההגיון, והאונה הימנית הממונה על הדמיון מתפקדים בנפרד.

לכן אצלכם לא פעולת השכל אינה קיימת"!

"למה אתה בדיוק מתכוון, אנחנו מפגרים"?

"לאו דווקא! היכולת המנטלית שלכם חזקה ביותר. אני מתכוון לכך שאינכם יכולים להתגבר על הל' המפרידה ולהגיע לכ' ול-ש' אשר במילה שכל, דהיינו אינכם יכולים להפעיל את האונה הימנית והשמאלית של המח במשולב.

אצלנו זה מעשה יומיומי, וזה פעולת השכל היוצרת כח עצום ההופך את השכל למחשבה, מילה הנובעת מן השורש חשב, את מבינה את העצמה שבדברים.

זה בדיוק אותו שדה אנרגטי מאוחד הנוצר מעל הראש, שעליו המלכים מניחים את כתר הזהב להם, על מנת להעצים אותו. הוא מגביר את יכולת השימוש בשכל לעוצמה אדירה.

רוצים לדעת מה השימושים של השכל"?

"כן בודאי", קראו כולם במקהלה מתוך סקרנות עצומה.

"בואו והתבוננו במילים המכילות את מתג האות ל':

קול, צליל, צלם, חלל חליל, מילה, חלום, כלי נגינה, גלים!

תבינו מכאן שבכל אלה ניתן לשלוט באמצעות כח השכל, כך שאת הארצית, אל נא תאמרי שאני דובר אלייך בחידות.

בקשי מסבירן שיראה לך כיצד הוא ניצב ליד מתקן הכח אדיר העוצמה, כשהוא מכוון את האנרגיות באמצעות שיכלו. אין עוד כאן על היבשת אף אחד בעל עוצמת שכל העולה על שלו"!

"טוב, אנו מתעכבים יתר על המידה.

לפני שנמשיך, הרי לכם מספר מילות מפתח עם מתג האות ל':

בגוף האדם- לב הפועל בקצב, לבלב, כליה, לסת, לוע, לשון, לחי, רגל, חוליה, שלד- ברוב המילים יש את הדואליות, כאשר במילים ללא דואליות זו, יש את השימוש בצליל וקול.

מילים קוסמיות- עולם, חלל, אלוהים, כלל, צלם, כלי, כחול, מוגבל, אלמוות, גילוי, גל, גלגול, חלש, כלום, יכולת, כלימה, מלא, סליחה, סלע, עיגול, על ועליון, פלא, פעולה, צל, צלם, צליל, גלגל, חלד."

מתג האות צ' – מזל דלי

"אני מציע שכעת נעבור למתג האות צ', היציב אשר באוויר.

כאן האינטליגנציה העליונה, יורדת אל העולם הפיזי, כניצוץ של החכמה הקוסמית, ומתחילה לברוא את בריאות המשנה משלה. לכן יש לנו את מערכת העצבים, אשר קשורה אל עמוד השידרה, ולעצבים תכונה מיוחדת, שהם מעבירים פקודות, ובכך הם מבצעים את הבלתי אפשרי לחלוטין- את שליטת המחשבה בחומר. אנו הופכים את הרצון לפעולה: מצ' האחדותית אנו יורדים אל הל' אל עולם הפירוד.

תחשבו על החכמה שבמערכת העצבים, תחשבו על ניצוצות מתג האות צ' כניצוצות החיים של האור והצליל, אשר מכילים את הידע שמעבר לרובד הנראה לעין. תחשבו שזה מועבר על ידי צליל וצבע, וזה בדיוק הפעולה של צלם האלוהים, שהיא צל פעולותיו כאן על העולם הפיזי.

תחשבו על כך שכל האיברים בגוף האדם בהם האות צ' מופיעה, מייצגים למעשה יכולת אינטליגנטית אדירה: הביצית אשר נוצרת בשחלות האישה, המצח, העצבים, הצוואר!

שימו לב, במילים עם צ' יש בהם, אחדות לעומת פיצול, יציבות לעומת קצרות מועד והשפעה ניכרת:

§ מילים של יציבות, ביצור, ביטחון, ודברים שהינם ברי קיימא.

§ מילים שיש בהם פיצול מן האחדות: אצבע, עץ, פיצול, צבעים, צלילים, עצבים.

§ מילים שיש בהם קיום לעד: נצח, ניצחון.

§ מצד שני, מילים קצרות טווח בפעולתן, אבל השפעתן ניכרת: קצר, פיצוץ, ציפור, נצנוץ, ציוץ.

§ מילים המהוות ציר מרכזי: אמצע, ציר, עצמיות, עצמי, עצם, ניצוץ.

"אבל כיצד אתה מכניס אינטליגנציה זו לפעולה, וכיצד אתה משדר אותה הלאה", שאלתי?

"באמצעות הצבע הצהוב כמובן"!

"אז למה דיברת על הסגול"?

"את מערבבת, הכל הרי נברא בצלם, כלומר בכל עצם ממשי יש את המרכיב של מתג האות ל', שהוא המשחק של הניגודים, ואת החלק היציב האמצעי שבו והוא מתג האות צ'. את הניגודים אני מעלה ברמה באמצעות האור הסגול, ומשדר אותם על ידי האור הכחול, אל מעבר לחלל, ואת הניצוץ האמצעי, שהוא בעצם המהות, לב המערכת, אני משדר באמצעות האור הצהוב".

"מדוע כל עצם פיזי מכיל את השניים"?

"נכון שכל דבר נברא בצל העליון ממנו"?

נכון"!

אותו חלק עליון הופך לחלק מהקיום הממשי, כלומר, הוא החלק הרוחני שבמערכת הפיזית, כאשר כאן בפיזי, אנו מקבלים את שני חלקי השלם, שזה פעולת מתג האות ל' של ההפרדה."

"אם הכל כל כך טוב ויפה, אז מדוע אינכם מצליחים לחלץ עצמכם ממלכודת המוות של העולם הפיזי בו אתם שרויים בעזרת קרן האור הצהובה"?

"משום שאין את מבינה, התאים, האטומים של גופינו עברו התמרה נוספת ואז במקום צלם קיבלנו נפל, קיבלנו נפילה, מתג האות צ', הפכה למתג הריקנית של האות פ', כתוצאה מכוחות הכבידה שפעלו עלינו, ואז לא ניתן היה לשדרם עוד באמצעות הקרן הצהובה!

אינך מבינה, מתג האות צ', הוא כמו נשמה אחת כמו יחידה אחת, אשר מקרינה עצמה על כל תא ותא בנפרד, זהו עיקרון ההולגרמה, שכל תא מתחבר אליו!

כלומר, גוף הנצח שלנו מתוחזק, על ידי ניצוץ אחד המקרין עצמו כמרכז בקרה ראשי לכל תא ותא, ולכן גם ליופיטר אל האור, ולג'ונו אישתו, יש את האבן הנוצצת מעל מצחם!

שימי לב, מצח, נצח ונוצצת, את מבינה?

הנצנוצים של אותה אבן באור הם אשר מנצנצים ויוצרים את אותו מראה מרהיב, של לשונות האש המקיפים את ראשם כעטרת!

לכן אנו גם דואגים להשתמש בקריסטלים מלוטשים, בעלי פאות כה רבות, עד אשר הם שולחים ניצוצות של אור לכל עבר! ומדובר כאן על האור של הצבע הטהור!

כשהגענו לכאן, הלך כל אחד מאיתנו, עם אבן זוהרת על מצחו, אבל הגוף אשר נחשף לאוויר ולכח הכובד עבר התמרה נוספת, פיצול נוסף, פיצוץ, תהליך המכונה "שבירת הכלים", והכל קרס למרכזי בקרה בודדים, כך שבמקום מתג האות צ' קיבלנו את מתג האות פ', השולט על עולם ההפרדה".

"את מבינה כעת", הוא אמר כשקולו מתקרב לצעקה, "הצ' הופכת לפ', וכדי להשיב לה חזרה את תכונות הנצח של האות צ', אנו צריכים להגיע להפרדה מסוכנת מאד במתקן של יכין ובועז, עד כדי כך שהחומר עלול לקרוס, ולכן גם לא ניתן לבצע את הקפיצה הגדולה, שוב אל המרחב הכחול"?

"ולמה יופיטר כן יכול", קראתי בהתרסה?

"כי מספיקה עבורו דרגת ההפרדה הראשונה, אותה בעצמך חווית, על מנת לנוע אל תוך המרחב הגדול! משום שהוא שרוי ברמה של מתג האות צ'!

הוא מסתובב תמיד לבוש ובחליפה אשר מגינה עליו, כאשר בתוך החליפה הוא בעצם רק בצורתו האנרגטית!

"ולמה לא ניתן היה לרפא אותי לחלוטין?"

כי פגיעתך היא עצבית, ודרושה לכך, אנרגיה חזקה יותר, עד כדי דרגת ההפרדה השלישית, על מנת לרפאך, וספק אם תוכלי לעמוד במעמסה"!

חשתי כיצד התמונה הולכת ונעשית לי יותר ויותר ברורה. הרעיון של האטומים הנפולים, העולם הפיזי, אשר נותק מן האחדות המשתלשלת מטה מאור אין סוף על ידי מנגנון של ניפוץ ושבירה, נראה לי דווקא מאד הגיוני, וגם תמונת האלים אשר בשל כך נפלו ממרומי הזיו האנרגטי שלהם, נראתה לי הגיונית יותר ויותר!

"את מבינה", המשיך המורה לטוות את חוט מחשבותי, ממצב של אלים הפכנו לנפילים וזה אנחנו כפי שאת רואה אותנו, "אנו הנפילים", הוא אמר בהדגשה, והתמונה החלה להתברר לי בהדרגה יותר ויותר!

שובו של סבירן

השיעור המרתק נפסק בזה, וכל אחד התפזר לו אט אט לדרכו. אני הייתי אחוזת הרהורים. קצת הצטערתי על תוקפנותי וחוסר סבלנותי. קצת התפלאתי על הפתיחות של סבירן וסרינו, וכמובן של המורה. הלא אף אחד לא מנע ממני לדעת דבר.

הנה האלים היושבים כאן בקרבנו במערומיהם האנרגטיים. הנה, לא עוד כל יכולים, אלא חבורה מפותחת ויותר מתקדמת מאיתנו אשר לא ידעה כיצד לתפקד עם הצעצועים הכל כך משוכללים אשר הופקדו ביניהם.

הם הלא אינם שונים מאיתנו, הרהרתי, ולא ידעתי עד כמה יהיו לדברים השלכות לעתיד לבוא. לא ידעתי איזה מסכת של ידע, גילויים, ועוד, עומדת ונפתחת בפני.

"אמריטה", חשבתי לעצמי. עלייך להיות צנועה יותר, טובה יותר ולא כל כך תוקפנית. בכל זאת הייתה בי אכזבה מרה, וכי בשל ההתנפצות של תדמית האלים הכל יכולים?

מצד אחד, הרי שום דבר אינו מושלם, לכן הוא בכלל נברא, על מנת לחפש את שלמותו, אבל מצד שני, היתה בי תחושה של אכזבה וריקנות, במיוחד נוכח המחיר בבריאות אשר גבתה ממני ההרפתקה הבלתי ידועה אליה יצאתי. לא כך חשבתי שהדברים יסתיימו. הלא הקרבתי את חיי הצעירים, וכל זה בשביל מה?

הלא ברחתי מעיר הולדתי פוסידה, כאשר משאת נפשי הייתה להגיע להר האש, אשר אף אחד טרם חזר משם, והנה העפלתי אליו באומץ רב, ומה מצאתי בו? עדת אלים מנוונת שלא ידעתי מהיכן באו? פרחי כהונה מגולחי ראש לבושים באורח נזירי?

האם לשם כך כל המאמץ היה כדאי?

וסבירן, סבירן הסבלני עד אין קץ, אשר צריך היה לסבול את החוצפה וחוסר הסובלנות שלי. סבירן הטוב והמיטיב אשר הגן עלי בכל עת, אשר שמר אותי ללא פגע, מה יש לו מחייו. סבירן, ודמותו עטויית ההוד, סבירן אשר משתמש בכוח השכל על מנת להתקשר עם החזקות בארנגיות הייקום, מה התכלית של כל זה?

האלים שלי נוצחו, שיני הזמן כרסמו בהם ללא הרף, כך או כך לא היה להם שום מוצא מהעולם הפיזי שלנו, וכבר עדיף הייה להיות בני כליה כמונו בני האדם, אשר לא צריכים לסבול את הטרגדיה הזו, את ההליכה הזו לקראת חידלון. אלו היו המחשבות שהעסיקו אותי.

מחשבות אלו אשר לא נתנו לי מנוח לא העסיקו אותי לזמן רב, כי עוד בשעות הערב הפטיר סרינו כמתוך הערת אגב: "את יודעת, סבירן עומד לשוב למחרת בבוקר".

כמובן שנמלאתי סקרנות בלתי רגילה. וכבר למחרת חיכיתי לכך בקוצר רוח.

רכב האש הלך וקרב למשטח הנחיתה, כאשר הוא מבצע מספר סחרורים ועיגולים, ואז נחת לו בשקט על המשטח. שתי דמויות זינקו מתוכו ובאו לעומתי בריצה, והם אחזו בי אפילו בגסות וביקשו שאתרחק. אחר כך ירדו מן הרכב מספר דמויות סוחבים עימם ארבעה אלונקות, כאשר בתוכם דמויות עטופות בסדין לבן.

סבירן צעד בעיקבותיהם מהורהר, וכשהוא ראה אותי מרחוק, אורו פניו והוא רק נופף בידיו לשלום, כשהוא נעלם באחד המבנים הסמוכים. במהירות הבזק הוכנסו האלונקות ונבלעו אל תוך פתח המבנה אשר נפער לעומתם.

סרינו, אשר אליו מיהרתי בשאלה, רק השיב לי שאלו חברי משלחת פצועים, אשר הוחזרו לאחר שהייה באחד מהמושבות הנידחות והרחוקות של אטלנטיס, ואז בפעם הראשונה שמעתי על קיומם של מושבות מחקר במקומות כל כך רחוקים.

סרינו, האיץ בי תוך שהוא אוחז בכתפי לבוא עימו, משום שהשיג לי היתר מיוחד להיכנס לשיעור פיזיקה, על מנת שאוכל ללמוד פרטים על עולם החומר, החלקיקים, הקרינות, ועל השילוב המופלא שבין חומר לרוח. זה מיד הלהיב אותי, למרות שסרינו הסביר לי שהשיעור כלל לא הולך להיות קל.

הפעם מספר הנוכחים היה קטן יותר, והמורה היה אדם עצבני למדי, קצת שמנמן ומקריח.

"אני רוצה לשוחח היום, על העברת מידע, חומר ואנרגיה בחלל ובמרחב", הוא פתח ואמר.

אני רוצה לשוחח על היציב שביסוד האוויר על האינטליגנציה שהיא לב כל מערכת, הייתי רוצה לשוחח על מתג האות צ', שהוא מתג מפתח לקיומו של כל חלקיק.

"זה פשוט מאד, לחשתי לסרינו בשקט, הלא אלו הם חלקיקי החכמה המיוחדים עליהם למדנו אתמול, אשר נמצאים בלב ליבו של תא העצב, בלב הגרעין שבתאי הגוף, הם עצם ליבה של כל מערכת. אלו החלקיקים שמהווים אמצע, שמקרינים עצמם בצורת, צבע, צליל או צורה, והם הם החלקיקים ההופכים למתג האות פ' כאשר הם נופלים ויוצרים את עולם ההפרדה".

זה בדיוק פירוש המילה צופן, מהשורש צ.פ.ן כלומר כל מערכת לוקחת את חלקיקי האות צ', מצפינה אותם בעזרת פ' בעולם המוות שהוא נ'.

לכן ניתן לעורר את המערכת מחדש, לשדר בחזרה את הצופן שלה על ידי צליל או צבע, ואם נוסיף לזה את אנרגית החיים של האות ר', הרי שנקבל את הצורה שבדברים. כלומר, גם צורות ניתן להפוך לאנרגיה, על ידי הקרנתם בצבע הצהוב, הנה, מצורה (צרה בחולם חסר) לזהב זה בדיוק אותם אותיות חוץ מאשר הב', והרי למדנו שהב' מעבירה משמיים וארץ ולהיפך!

"יפה אמרת, אבל תהי בבקשה בשקט, היסה בעדי סרינו".

"למתג האות צ', על פי צורתו, שני זרועות הפונות כלפי מעלה, גזע מרכזי אותו אני רושם דווקא בכיוון ישר, ולבסוף בסיס איתן על פני הקרקע. שתי הזרועות העליונות מייצגות את הפוטנציאל החיובי והשלילי הפורשים את זרועותיהם אל האין סוף, כלומר הם מופיעים בצורה מאוחדת, אבל על מנת להתבונן בהם במישור הפיזי, אנו עושים זאת על ידי מתג האות ל' המפריד, כלומר אנו יכולים לקלוט רק את הצל, או את הצלם, כאשר אנו מקבלים פעם את החיובי ופעם את השלילי.

בכל אופן מתג האות צ' הוא כזה שעל ידי שילובו עם מתג האות ב' אנו מורידים אותו כלפי מטה, כלומר יוצרים לו כאן בסיס במישור הפיזי. כאשר מתג האות ב' כאמור הוא העיקרון הקוסמי של היכולת לחבר בין שמים וארץ, כמו בעליונים כך בתחתונים ליצור כאן במישור הפיזי העתק של המישור הרוחני.

לכן שני מתגים אלו יוצרים שילובים כל כך חשובים כמו:

§ צבע ועצב, אצבע, עצם, בגוף האדם.

§ מילים המשרות מצב של הווה תמידי: ביצוע, חצב, ביצה, צלב, מצב, ניצב, קצב, בצר, צבע, יציב, צבת.

בכל אופן, מתג האות צ' הוא כמו חלקיק חסר כל משקל ומסה, והוא נושא עימו רק מידע ותו לא. הוא גם שליח ישיר של המימד הרוחני שאנו כלל לא יכולים לקלוט אותו, לא בחושים ולא באמצעות שום מכשיר. הוא הקצה, הוא המצב, הוא המוצק והוא היציב שבכל חומר, למרות שמתג האות צ' עצמו מרמז דווקא על מילים מאד מאד קצרות מועד כמו:

ציפור, פיצוץ, ניצוץ, קצר, צלצול, צליל וכו'.

אנו יכולים לקלוט אותו בחושים שלנו, רק על ידי הפיכתו לצליל, צבע, קצב וצורה.

המילה קצב, מייצגת את העירוב של הצ' עם הק', כאשר הק' היא הכלי אשר יכול להכיל אותו, היא מזל דגים".

"אבל עוד לא למדנו בלימודי האותיות על המשמעות של יסוד המים", קראו כמה במקהלה.

"אין צורך לדעת על כך הרבה", אמר המורה בביטול.

"יסוד האש והאוויר הם כמו המהות ויסוד המים והאדמה, הם כמו הכלים, כאשר ההבדל הוא שהאדמה הוא היסוד אשר יוצר כלים כאן בעולם הפיזי ואילו המים הם יסוד אשר מטרתם לתפקד בעולם הרוחני, ועד לכדי עולם הנפש.

כלומר, יסוד האדמה מטרתו ליצור את מה שמכונה האור החוזר, התגובה אשר העולם הפיזי מעלה כלפי העולם הרוחני. כלומר אלו הם כלים אשר מטרתם לפעול מלמטה למעלה, על ידי כך שהם מפעילים את עצמם ככלים אשר בבוא היום יוכלו לקלוט את האור העליון ואת החכמה העליונה כאן המישור הפיזי, האם תרצו שארחיב על כך קצת את הדיבור"?

"כן בוודאי", קראו כולם במקהלה. ניכר היה עליהם שכל מה שקשור היה בעולם הפיזי דווקא סיקרן אותם ביותר.

"טוב, נתחיל מיסוד המים".

"לא", קראו כולם במקהלה, "תתחיל דווקא מיסוד האדמה, זה יותר מעניין כרגע".

"בעצם למה לא", אמר המרצה בקולו הנחפז.

אותיות ומזלות האדמה

"טוב תראו, יסוד האדמה מופיע גם הוא כיציב, משתנה וכיוזמתי. הנאור ביותר שביסוד האדמה הוא דווקא מזל שור, כי הוא האדמה הפוריה, אדמת גן עדן, והוא מתג האות ו', אבל כאמור בצורתו המושלמת ומתוקנת כאשר הוא מופיע כעיצור, דהיינו כאשר שומעים את הו' כמו במילים, ורוד, שווה, שוויון, הווה, חוויה, הוויה וכו' וכו'.

הוא כל כך הרמוני ושוויוני שהוא מסוגל לקלוט כיאות את יסוד האש, בעיקר את היוזמה ואת היציב כמו במילים, הווה והוויה, או טוויה, אבל גם במילים שהו' הינה פחות מושלמות כמו טוב, חטוב, יהודה, הוד, הודיה וכו' וכו'.

מתג האות ו' – מזל שור – היציב שבאדמה

מתג האות ו' הוא החומר בגאולתו, ממנו נוכל להרכיב חומר גמיש יותר, חלקיקים אשר ניתן להחליפם בקלות כאשר אנו מסיעים אותם בזמן ובמרחב, בקיצור לבנות אדם שהוא בגוף של אור כמו יופיטר.

תראו כיצד המון מילים מכילות את מתג האות ו' הזה, אבל הבעיה איתו כאשר הוא מופיע כחולם או כשורוק שהוא אינו יכול להתקיים לנצח באוויר החופשי אלא רק בתוך שדות אנרגטיים בעלי הפרדה כמו במתקן של יכין ובועז, שזה מצב מעורער של החומר ואז אנו נוכל לקבל את כל התופעות המוזרות כמו: אור, קול, רחוק, קרוב, כובד, חומר, מוח, קור, חום, כל סדרת הצבעים כמו- אדום, כחול, ירוק, שחור, סגול, צהוב, עולם, צורה, יצור, כל, מאד, כוכב, יסוד, גוף, וכו' וכו'.

כלומר, רק במילים כאשר ה-ו' מופיעה כעיצור, הרי שהיא מושלמת, ואז יש לנו כלי שקיים לנצח כמו הווה, מצווה, חוויה, הוויה, ורד, כיוון, שווה, רוויה, ויתור, ותיק, מוות, וכו' וכו'. מילים אלו יכולו להיות קיימים לנצח ברשות עצמם, הם לא יצטרכו את המתקן של יכין ובועז, אשר ברגע שנפסיק את פעולתו הם נעלמים, כלומר, הם לא צריכים את השדה של + ו- - אשר מזינים אותם.

לצערנו, מילים עם ו' מלאה, אין להם כוח רב בעולם הפיזי, אלא רק בעולם המחשבה והדימיון, כמו הווה, חוויה וכו'.

ו' מלאה יוצרת מה שנקרא, מצב של רווח, כלומר של דו-מימד, מקו, זה הופך לרווח, בשילוב עם האות ח' שהיא "המרווחת" את החלל.

בגוף האדם יש לנו את איזור הצוואר, איזור "הגאולה כי רבה", של שוויון בין הראש לבין שאר הגוף כאשר הוא המקשר בין המח לבין שאר הגוף. יש לנו גם את צוואר הרחם צל האישה, ויש לנו את קנה הושט, אשר מעביר את המזון מן הגרון אל הקיבה.

חישבו על כך, עד כמה הצוואר הינו בעל מראה דק ושברירי אבל עד כמה רבה עוצמתו, בנושאו עליו את הראש, כמקדש רם ומתנשא. חישבו על חוליות הצוואר והעצבים החשובים אשר יוציאם מאיזור הצוואר, חישבו על המפרקת אשר אם היא נשברת, הרי שחל שיתוק מוחלט ואפילו מוות.

מתג האות ע' – מזל גדי – היוזמה שבאדמה

עד כאן הבנו את המשמעות של מזל שור היציב, ואת האנרגיות המתלוות אליו, ונפנה רגע לכלי האיום והנורא לכלי של היוזמתי, למזל גדי המאד מאד שקוע בעולם החומר, עד כדי כך שהוא לוקח לעמו את הכבוד ואת הבכורה, וזוקף את כל ההישג לעצמו.

§ מתג האות ע' הינו מעוות, בולע ושומר לעצמו את האור האלוהי ואת החכמה האלוהית אשר הכוחות העליונים מעמידים לרשותו.

§ מצד שני הוא אשר בכלל מאפשר לידה וחיים, כי הוא הכח של עובר, של עץ, של עצבים.

§ כלומר כאשר יסוד' האש או האוויר מתקשרים אליו, הרי שהוא בולע אותם לחלוטין, מחזיק אותם בתוך חובו ואומר שהם שלו.

§ גם את האות ש' שהיא האש הישירה, הוא הופך לרשע, עושר ארצי, עושק, געש, שוועתם, עונש, שסע, פשע, רעש, פרוע.

§ אבל הוא נותן גם מילים חשובות המזינות את העולם הפיזי כמו: שפע, עשב, שעה, עיש, שמע, שער, שיעור, עשתונות, ערב, עפר.

§ את האות צ' שהיא טהורה הוא דווקא צובר יפה, וחייב לשחרר, כי הם לא יבלעו בתוכו ואז נקבל, צבע, עצב, עץ, עצה, וכו'.

§ אבל האות ל' תיבלע בתוכו ותיצור בו חוק וסדר של ברזל כמו לוע, בולע, על, עולם, עול, עלם, עלבון, עילג, עוול, נעל, לעיסה, פעולה, עצל, עקל, קלע, רעל, ערל, שעל וכו' וכו'.

§ ועם המשתנה של האוויר שוב יהיו מילים קשות כמו עזאזל, עוז, זעזוע, עזיבה, לעז, זעם, זועף, זרע הפורענות.

כלומר, באופן כללי, ניסיתי להוכיח לכם שבשפה שלנו יישמו את הרעיון שכאשר צירופי מילים של 2 אותיות מסוימות הם יותר לכיוון השלילי, הרי שהשימוש בצירוף ההוא אינו מומלץ, הוא אינו מביא שפע וחיים אלא רק ביטול וצמצום, וכאשר יש היפוך של משמעות כאשר משנים את הסדר, הרי שכן אנו מקבלים, את האלמנט של הגאולה אשר האות ע' יכולה לעבור:

למשל במילים כמו ער ורע שזה חבר לעומת רע, רשע לעומת עושר ושער, פשע לעומת שפע.

בקיצור, מתג האות ע' היא יסוד האדמה הבולע והמעוות, המעוור והמחשיך, והוא שומר את האור והאינטליגנציה לעצמו, עד אשר אנו מחליטים לגאול אותם משם, ולכן מתג האות ע' באמצעותו הנשמה נכנסת את תוך הגוף הפיזי הזה, ושוהה ברחם 9 חודשים בתור עובר ואז היא נולדת למציאות הפיזית, כאשר היא שכחה את מקורה העליון.

היא פשוט הופכת להיות עיוורת, כאשר היא מוזנת על ידי האור והאינטליגנציה אשר מזל גדי גנב לעצמו, והוא אינו משחרר זאת בקלות, הוא משחררם רק לאחר שמבטלים את קיומו, ולכן הוא "אדמה ארורה".

מתג האות י' – מזל בתולה – המשתנה שבאויר

הכי מוזר הינו המשתנה שבאדמה, שהוא מזל בתולה, שהוא מתג האות י'.

שוב הוא מופיע כמעט בכל המילים, כאשר הוא נותן להם כיוון של צניעות.

מתג האות י' יוצר בעצם את כלי של ריקנות, הוא ביטול האגו, הוא הריקנות אשר שואפת להתמלא, אבל שוב, הוא כלי אשר ניתן לקבל אותו רק במצב מעורער של החומר, רק כאשר אנו מבצעים את ההפרדה הראשונה של השדות האנרגטיים במתקן של יכין ובועז, כי הוא המצב המכסימלי, שחומר יכול להגיע אליו ועדיין להיות כצורה של יחידה נפרדת ואינדיוידואלית.

הוא השלב האחרון לפני מחיקת היחיד והפכנו ליחד או לאחיד, ולכן יש הופכיות בין מילים כמו:

יחיד הופך ליחד. אחד הופך לאחיד. אני הופך לאין. ירק הופך לריק. יום הופך לליל. מי הופך לים. המילה כל על ידי התוספת שלו הופכת לכלי.

שוב, הוא יכול להיות עיצור והוא יכול להיות תנועה נספחת אשר אינו עומד ברשות עצמו. שימו לב, מתוך יסוד האדמה שני אותיות הם כלים שהם גם תנועה או גם עיצור. בקיצור, את מתג האות י' אנו מקבלים במצב מעורער של החומר כבר בהפרדה הראשונה של הכוחות האנרגטיים, וזה מצב לא יציב, האטומים וחלקיקי החומר מגיעים כאן למצב המקסימלי שהם עוד יכולים להיות חלקיקים, ואז הם הופכים לכלי למשהו אחר."

"זה לא ברור", קראתי כאשר אני מפתיעה אפילו את עצמי, "למה צריך את האות י' אם היא מתבטלת והיא הופכת להיות משהו אחר."

"כאן אנו נכנסים ללב תורת הפיזיקה וללב תורת החלקיקים.

האות י' פועלת, יוצרת, עובדת, עד אשר יום אחד היא מגיעה למסקנה שהיא חיה בלא מושלם, שהכל היה אגו בעצם, ואז היא מפנה את מקומה, כלומר היא אומרת, במרחב, ביחידת החלל אשר תפסתי במקום שאני נמצאת נוצרה עכשיו ריקנות ואני מבקשת למלא אותה בחסר, אבל היא לא נעלמת היא יוצרת ריק.

כלומר, החומר כאן במישור הפיזי מתרוקן מהגרעין המרכזי אשר בו, כלומר מן האות פ' שהיא "הנפול" של האות צ', ואז בזכות ריקנות היא מצליחה להתחבר, ולו רק לרגע, אל ג' הראשונות, אל אותיות א.מ.ש

§ אל הש' ואז היא יוצרת את היש

§ אל הא' ואז היא יוצרת את האני

§ אל המ' ואז היא יוצרת את הים או את המילה מי

גם מילים כמו: ימין, ישר, אני ואין, יום, ים, ליל, עין, מעי, קיבה, יד, כלומר היא מתמירה אנרגיות מלמעלה כלפי מטה, בדיוק כמו שהעין שלנו עושה, אם נפתח את האנרגיות ונעלה אותם אל הראש, הרי שהעין תתמיר את האנרגיות הצפונות בצבע, ותוריד אותם כלפי מטה אל הגוף.

למשל המילה יד

הידיים הם אשר יכולות לקלוט שפע אנרגטי מחוץ להילה שלנו, כי הם אלו אשר יכולות להזרים את השפע של האות ד'.

כלומר, מה שהם עושות, הם מרוקנות את השדה האנרגטי שלהם, וקולטות שדה אנרגטי יותר גבוה. הן לא מפסיקות להתקיים הן לא מתבטלות. כך גם כל התופעות אשר יום אחד יתגלו כתופעות חשמליות ומגנטיות.

כלומר, החומר מרוקן את עצמו, ואז הוא הופך להיות נושא כלים של אנרגיות יותר גבוהות ממנו. לכן אטומים מעורערים על ידי שדה אנרגטי מאד מאד חזק מתחילים להקרין את הצבע שבהם, או את הצליל שלהם. במקום צ.פ.נ אנו מקבלים י.פ.ץ, כלומר, האות י' יוצרת ריקנות ואז היא מקדישה את כך לגילומן של אנרגיות יותר גבוהות, ואם היא רוצה היא יכולה לחזור למצבה הנורמלי.

אותיות ומזלות המים

כעת אני חייב לעבור בקצרה אל יסוד המים.

המים מתחלקים למים עליונים מים תחתוניים המים הכי נשגבים הם מתג האות מ', אשר משמשים לכלי לכל דבר שאין בו אגו יותר ואין בו יחודיות אלא יש בו התמזגות טוטאלית ונתינה טוטאלית כמו:

ים, מיזוג, מים, אמא, אמר, רעם, מראה, שמש, אמת, מקום, עולם, נשימה, נשמה.

לכן מתג האות מ' מכיל את המידע האחדותי של כל מערכת, את המקור הכולי ממנה היא באה, את השתלשלות הבריאה מן האור האינסופי ועד למישור הפיזי, הוא האמת שמאחורי הדברים הוא המהות, הוא העולם, הוא הנשמה. הוא גם החלק האינסופי אשר בתוך המילה חומר, הוא עשר המאמרות אשר בעזרתן העולם נברא.

אבל האות מ' אינה יכולה להגיע ישירות את העולם הפיזי, אלא העולם הפיזי צריך להתעלות אליה צריך להגיע לעבר ממישור המוות, אל מישור הנשמה, אל הממשות האמיתית ואל האמת.

מתג האות ק' – מזל דגים - המשתנה שבמים

לכן מתפצל יסוד המים שהוא כלי האחדות העליונה שוב לשלוש והוא שולח את השלוחה העליונה שלו ביותר כמים של מזל דגים ואז יש לנו את הצירוף של מ' + ק' כאשר הוא נותן:

מקום, להקים, קדימה, קדם, אבל גם חמק ומחק, קיום וקיים, קמל, נקם ונמק, קסם וקוסם, רקם ומרק וקרום, משק.

רוב המילים כאן הינן חיוביות ומראות על בניה משולבת, של האות מ' העליונה יותר עם השלוחה שלה כאן במישור הפיזי, כלומר מה שיוצר מעשה רקמה. מה שיוצר את הקרום, שהוא חלק מאד חושב בתא, כאשר הקרום הוא חצי חדיר, הוא שומר על האישיות העצמית של התא אבל הוא גם מאפשר את החדירה של חומרי מזון ולצערינו גם גופים הרסניים כמו וירוסים וחיידקי מחלה.

כלומר, מתג האות ק' הוא כלי ריקני מאד עליון אשר נושא עימו אל העולם הפיזי את חלקיקי האינטליגנציה של מזל דלי ואז יש לנו קץ ומוצק, ויציקה, וקצה, ואת האינטוליגנציה המפורדת של האות ל' ואז יש לנו את גלי הקול.

חלקיקי האות צ' חייבים כלי כדי להתקיים בתוכו, ולכן או שהם מתקיימים בכלי של האות ע' ואז יש לנו את הצבע, או שהם מתקיימים בכלי העליון שזה האות ק' ואז יש לנו את הקצב.

מתג האות ק', הוא מזל דגים הנעלה וחסר הגבולות. הוא הינו השתקפות מושלמת של המציאות העליונה, השתקפות אשר אינה משנה את המציאות העליונה. למשל המרחק. היא מסוגלת לכווץ את המרחק, כי היא לוקחת מהמרחק הכבר מפורר, כבר מפותח, את החלק הנסתר אשר בו, והיא מעבירה אותו בחלל מכווץ לאיזור אחר. כלומר היא מאפשרת את הקפיצה במרחב מהשורש קפץ. כלומר, היא מעבירה את המהות העליונה כפי שהיא, והיא עובדת חזק מאד עם מתג האות ר' שהוא השמש שלה, צד היום שלה. הירח והשמש, החתונה האלכימית ביניהם.

"אתה רוצה להגיד שיסוד המים הינו בעצם חלל", התפרצו כמה מן הנוכחים?

"כן בוודאי זה חלל, זה תווך, זו מהות אשר הופכת להיות חדורה ביסוד האש וביסוד האוויר והיא מעבירה אותם אל המימד הפיזי ללא שינוי.

למשל בגוף יש לנו את הקודקד, קיבה, קורקבן, עקב, עורקים, פרקים, ועוד.

מבחינת הפיזיקה יש לנו: קול, רקע, קרבה, רקיע, קל, עומק ועוד.

מתג האות נ' – מזל עקרב – היציב שבמים

מתג האות נ' הוא החלל אשר יוצר את העולם הפיזי, הוא המים החודרים עמוק מאד של המזל עקרב"!

"אמרת שמתג שהאות ע' הוא הכלי של העולם הפיזי, הוא הגדי, אז מה פתאום אתה מדבר כעת על המים של מזל עקרב"?

"את שוכחת שהמים הם הכלים של הלמעלה, כלומר, הכלים להחדיר את המהויות העליונות למטה אל המישור הפיזי, כי הם באים מלמעלה, והאדמה, הם מה שהמציאות הזו יוצרת על מנת להלעות כלפי מעלה".

"בשבילי זה נשמע אותו הדבר".

"זה לא אותו הדבר מפני שהמים הם חסד, אשר מוזרם מלמעלה, ללא קרמה, כלומר ללא צורך לעורר אותם מלמטה. לכן את יכולה להזרים אור דרך הקודקוד שלך, או לשגר אותות על ידי ויברציות של קול, או לעבוד עם האיברים של האות מ'.

אבל מזלות האדמה נוצרים, כלומר הם פרי של עבודה קשה, הם פרי של קרמה, יש להם את גורם המזן, לכן הם יכולים להיווצר רק כאן במישור הפיזי, היכן שהעולם קיים, והיכן שור, הרי שהם יוצרים מציאות הקיימת בפני עצמה, שגם עולם הנשמה וגם עולם האגו יכולים להאחז בו.

נכון שיש מעין דמיון בין הגדי והעקרב. שניהם מזלות מאד כבדים, שניהם מנטרלים, שניהם מושכים לעצמם, רק שהגדי עושה זאת על ידי עיוות, הוא מהפך בין ה+ לבין ה-. הוא מעוות את כולם. לעומת זת האות נ' מסמלת את העיקרון של העומק שר אין לחדור למטה ממנו. של המים הבולעים כל, אבל יכולים להשתמש בהם כאן במישור הפיזי, ולכן אלו המים הכבדים אשר בעזרתם ניתן היה להקים את בריכת המים מתחת לעמודי יכין ובועז, אלו בדיוק המים הכבדים אשר מכבים את יסוד האש, להבדיל מהמים של האות מ' אשר מחיים אותה ואז יש לנו מילים כמו שמש וממשות.

כלומר, מתג האות נ', שהיא מזל עקרב, עוזרת ליצור כאן את המהות הפיזית, והיא לוקחת את האש או האוויר של האור העליון מעבירה אותם כלפי מטה, אבל כן משנה אותם, כך שהם לא יכולים לחזור יותר למעלה, אלא בצורה שונה, וזה על ידי האות ן הסופית, שם כבר היתה הגאולה כמו למשל, עין, גרון, האני שהפך לעין וכו'.

נכון, הגדי בונה את העולם הפיזי, הוא הבועה אשר מכילה את העולם הפיזי, יותר נכון את ההפרדה אשר בו, כי הוא הע' אשר מפילה את הצ' לתוך עולם הפירוד והופכת אותו לעפר.

מצד שני, האות נ' זה מנגנון מאד מתוחכם להניס את האש אפילו הכי עליונה, אל תוך עולם הפירוד, ולכן האות נ' משמשת יותר כיסוד פעיל על מנת לבנות את הנפש או את יסוד הנשמה, כלומר, בכל זאת הנ' מכניסה לתוך העולם של הבחירה החופשית, לעולם שהוא הגבול בין חיים ומוות את אנרגיות האחדות."

"בל זה לא ברור", קראתי וסוף סוף שם לב המטרה לב אלי".

"כן שמעתי, שאת הנערה אשר מחפשת את התכליתיות, ובכן הבה ותראי. הלא באנו לכן למימד אשר טרם הרחקנו לכת להגיע אליו, הגענו עד למחשכי העולם הפיזי, נכון"?

"נכון", קראו כולם במקהלה.

"והיינו צריכים להכניס לכאן אנרגיות מאד חזקות של האנטי חומר בצורה אשר לא תגרום לריאקציה של הרס, נכון"?

"כן נכון בהחלט", הם שוב קראו במקהלה כמו בבית תפילה.

"אז מתג האות נ' זה כמו שלוחה של הלמעלה, אשר לוקח את האנרגיות העליונות, כולל את אותיות הא.מ.ש, ויוצר מהם, נפש, נשמה, מן, מנורה, אני, וכו' וכו'. כל זה אבל בתנאי אחד, שמתג האות נ' מדגים את הבחירה החופשית, הוא מאד עמוק, מאד מיני, ומאד זקוק לטרנספורמציה, ולכן לפעמים יש את זה ואז יש מילים כמו: נס, כניסה, נכס, נסך, נטע, נר, רינה, נאה, לעומת מילים כמו: ננס, סינן, ועוד ועוד.

כלומר, כאן היא מגיעה מאד עמוק, והוא אפילו עובד עם 7 המתגים של הכוכבים, שהם 7 העקרונות הקוסמיים ואפילו יוצר עימם מילים קצרות כמו:

בן, גן, דן, כן, פן, רן, תן, זה מאד משמעותי כאשר אות מסוגלת ליצור כבר מילה של 2 אותיות."

"אבל גם עם שאר האותיות נוצרת קומבינציה"!

"נכון, כי יש לנו: נא, הן, זן, חן, לן, מן, נס, נע, נץ, קן, רן, שן, תן.

כלומר, האות נ' יוצרת יותר קומבינציה כי היא אות של כלי, ולכן יש הרבה מילים שהאות נ' מופיעה בהם, וזה מסמל את הקשר לעולם פיזי נמוך יותר. זאת להבדיל ממילים עליונות שם אין את הנ' כמו: אור, אוויר, אלוהים, אל, רוח, אצילות וכו'. בל זה אבל כללי.

מה שחשוב לי שתבינו, שאם רוצים להיאחז ברוחני, להעלות חזרה אור חוזר מן העולם הפיזי אל העולם הרוחני, אנו חייבים לעשות זאת דרך הכלי של האות נ'".

מתג האות ח' – מזל סרטן – היוזמה שבמים

"ומה עם הכלי האחרון, של היוזמה שבמים, של המזל סרטן".

"או, זה כלי מאד מוזר ובמיוחד השארתי אותו לסוף, כי הוא מתג האות ח', המחוברת למעלה אבל המפורדת למטה, המחוברת למעלה אבל חסרת אונים למטה.

השדה הנוצר בין ה+ ל- כאשר סוף סוף יכולים להפעיל אותו, אבל רק במישור ההילה, מישור הנפש, המישור העליון מישור החלום, המח, המחשבה, האחדות, הרוח, החיבור וכו'.

שימו לב כיצד האות ח' לא מתחברת עם האות ע', אתם בקושי תמצאו מילים המצרפות בין ה-2.

טוב, אז גמרנו להסביר על הכלים, הכלים המיוחדים של יסוד המים, כאשר אני מדגיש שהאות ח' משמשת לתחושה, מחשבה, מח, חזה, חיבור, חזון, חושן, חלימה, ולכן היא אות מאד מיוחדת בפיתוח כח השכל וכח האמונה, והיא אינה מסתדרת עם שאר האותיות הנמוכות יותר, ואחר ואנו כאן בשיעור פיזיקה ורצינו לדבר על החומר, הלא עכשיו אנו נוכל להסביר ולחזור לחלקיקי האות צ'".

הדברים אשר למדתי לא היו כלל קלים. שפה אדירה ועשירה במשמעויות החלה נפרשת לנגד עיני. מילים, צלילים והברות, החלו לצוף במוחי. מילים החלו להתפרק להברות מתנגנות, כאשר המשמעויות הולכות וצפות לנגד עיני. י' עם ה' הרי זה יה, ביחד זה הריק המוחלט כאן בתוך המישור הפיזי, עם ניצוץ האש היוזמתי המצית את כל החיים ואת כל ההתחלות, אז מה? היכן היישום המעשי של הדברים.

והאות ו' היא עמוד התווך של כל המילים השואפות להיות מהות מוחלטת, אשר קיימת גם במישור הפיזי וגם הרוחני, ואז נקבל, מקום, חוש, חום, אז מה?

היכן הוא אותו חומר אלמוותי אשר האות ו' שואפת לייצג. מדוע בכלל המילה מוות אף היא נכתבת על ידי שימוש ב-ו' מלאה, על מנת להראות לנו שהמות הוא בעצם חיים. ומה פירוש המילים: חי, גוף, צליל, עם, רעם, פעימה, הכל התחיל להסתחרר בראשי כסחרחרה מופלאה, אבל סוחפת כמערבולת. די ראשי עמד להתפוצץ מתוך כמות הידע אשר החלה לזרום לתוך ראשי.

במיוחד התחילו לעניין אותי, ההבדל של חיים ומוות. היכן בדיוק הם נפסקים, ובמה שונים בני האלים ויצורי הכלאיים שיצאו מחלציהם מאיתנו? מה פשר היכולת שלהם להפריד את התודעה האחוזה בגוף בצורה חזקה כל כך לעומתנו.

סרינו סירב או שלא ידע להשיב על שאלותי. הביטוי אל משוחזר אשר סבירן השתמש בו ספק בצחוק, וספק ברצינות, לא מצא לו מענה. סרינו דחה מכל וכל את שאלותי. חשתי מועקה רבה. גם הרגל אותה סחבתי, אשר טרם הבריאה שבה והציקה לי ללא הרף.

את סבירן ראיתי בימים הקרובים רק במעומם, הוא בא ושאל עם סרינו דואג לכל מחסורי במיוחד האינטלקטואליים ואני השבתי שכן, אך חברתו הנעימה היתה חסרה לי במיוחד.

ואז ביום מן הימים לקח אותי סרינו לאחד השיעורים אשר טרם אשכח. היות והתקדמתי כבר הרבה מאד בלשון, בדקדוק ובלימוד משמעות האותיות, הסביר לי שסרינו שכעת אני יכולה ללמוד גם את היישומים המעשים שלהם, ואכן ה היה אד השיעורים המרתקים ביותר.

"האדם נברא בצלם", אני זוכרת את דבריו של המורה הצעיר הנמרץ, "ובשעורים אלו אנו נברר, עד כמה משמעות הצלם הזו היא נכונה.

צלם לעומת דמות

"הצלם, הוא שלושה מרכיבים קוסמיים אשר משתתפים בבריאתו כאשר כל אחד מהם תורם את שלו. הצ' זה הלו זה מידת החכמה, האינטליגנציה העליונה, אשר מועברת, על ידי, צבע צליל וצורה. כלומר, בעצם הצורה שלו יש את האינטליגנציה. צורתו הי כמו אנטנה אשר קולטת את החוכמה האצורה בו, כלומר, הצורה, קולטת את הרעיון אשר מוטבע ביקום, הצורה קולטת את חלקיקי האינטליגנציה של האות צ' ומיישמת אותם על ידי מתג האות ר' שהוא החיים בהתגלמותם כאן, ומתג האות ה' המכניס לפעולה אנרגיות חזקות מאד כאן על כדור הארץ. תוסיפו לזה את אותיות המלים צליל וצבע ותקבלו את המשמעות האדירה ביותר של הדברים.

הל' הינה אינטליגנציה מפולגת, היישום של החיובי והשלילי בגוף אחד, ואילו המ' היא היסוד האוניברסלי של המים העליונים אשר מאחדים את כל הדברים האלו.

לכן המפתח לחיים ובריאות מושלמת הוא לשמור על היסודות הללו, על האינטליגנציה, על הקוטביות הנכונה, כמו הקוטביות הזכרית והנקבית ועל הקשר המחייה, האוחז אותנו כמו ברחם נעימה על האות מ'.

אנו נבראנו גם בדמות, אבל דמות היא משהו נרכש, היא העבודה הרוחנית האדמתית שאנו עושים כאן במישור הפיזי, ולכן יש לנו דמות, מות, אדמה, אדום, אדם, כולם נגזרת של אותו שורש, של ד.מ.ת, כאשר את מתג האות ת' טרם למדנו כיצד להכניס לשימוש.

כל הרעיונות האלו הינם הרעיונות של הדרך לאלמוות, מה שיום אחד יעסיק את האנושות במלוא, מלוא התנופה. האפשר לעצור את תהליכי ההזדקנות, האם ניתן לדחות את המוות?

ברור שגוף האדם מהווה לכך את המפתח כי עצם המילה גוף טומנת בחובה את האות ג' שהיא הקשר הבלתי ידוע אל הנסתר, ואת האות ו' שהיא יסוד האדמה אשר שואף לשיא השכלול שלו, ואת האות פ' שהיא החכמה של האותיות צ' אבל נפולה. כלומר הגוף הינו נפול, הגוף שייך האחדות אשר מעבר לגוף המתפורר, כלומר, יש לנו גוף ויש לנו רוח, יש לנו איזורים בגוף האדם אשר מטרתם לשמר את הגוף ויש לתנו כאלה אשר מטרתם לשמר את הרוח.

בראש וראשונה יש לנו מספר פתחים בגוף.

יש לנו את פתחי החושים העליונים. יש לנו את הפה, אשר הוא המקור לכל אותם חלקים שהם תחתיים בגוף, כלומר, הוא המשמר כל תא ותא בגוף, הוא גם נותן לו את פקודת ההשמדה, לכן ידברו בעתיד במילים של "חיים ומוות ביד הלשון".

יש לנו את האף שהוא המריח של ריח הניחוח, אבל הוא זה אשר מריח את האד העולה בחזרה, כלומר את הארומה, את הריח העדין של גוף הבנוי מחלקיקיו אשר נמצא בהרמוניה כה רבה.

יש לנו את האוזן, אשר אחראית על תהליכי האיזון בגוף, ובעזרת המשתנה של האוויר, היא יכולה לאזן את צד ימין ושמאל בגוף, כאשר הימני הוא הצד המזרים את האנרגיות החיוביות, והשמאלי הוא המגביל, הוא המקבל לעצמו, וזה גם דבר מאד מאוד חשב אותו תדעי בהמשך.

בקיצור האוזן פועלת על ידי צלילים מאד מאוד דקים, אשר סמויים מהיכולת של האוזן הרגילה לשמוע. לכן הצלילים האלה, יכולים לרפא כל מחלה, כל חולי כי הם מחזירים את האיזון שבין חלק ימין ושמאל של הגוף...."

עד כאן קטע מתוך סיפור אותו כתבתי בשנת 1995 אשר מסביר את משמעות האותיות. כמו כן, ברשותי חומר רב נוסף, אך לא מגובש כל כך, כפי שמגובש קטע סיפורי זה.

בנוסף לחומר זה עשיתי מחקר, על האותיות וקלפי הטארוט, אשר פורסם בחוברת שלי על הסדרה המרכזית, וכן יצרתי הקשרים גם עם המספרים, ופיתחתי תורה נומרולוגית מיוחדת.

אני מקווה ביום מן הימים לכתוב מסכת מופלאה זו, בספר עב כרס, ובנתיים מקווה שנהניתם מן הקריאה.

בברכה

גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות -

http://www.oryada.com/

טלפונים: 8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04, פלא-פון- 625759-050

אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/

-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm

פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum

דואר אלקטרוני: gila@oryada.com

בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:

פעילויות בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm

פעילויות בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm