9.6.01
שבוע הספר – חג הספר העברי
הספר כחג
עבורי
מאז
ומתמיד היו הספרים חברי הטובים ביותר. כבר מתחילת דרכי במיסטיקה בשנת 1975(!), (כן
קראתם נכון), חיפשתי ספרים שיורו לי את הדרך, ולא היה אז. בעברית בטח לא,
ובאנגלית? בכלל לא היה בארץ.
רק
לאחר מסעי לאירופה בשנת 1977 חזרתי עם ערימה מכובדת של ספרים. בכל דירה שכורה, אליה נדדתי, תמיד דאגתי
שתהיה לי כוננית ספרים, ותמיד אהבתי לישון לידם, כך שאולכ להושיט יד ולהתפנק לי עם
איזה ספר שארצה. בלילות החורף הקרים, לילות של בדידות, ושיממון בטלויזיה בשחור לבן,
היתי מושיטה ידי וקוראת קצת בספר זה או אחר, ואז המילים היו ממש מתנגנים בליבי.
לכןף עד היום אני אומרת, שהספרים היו חברי הטובים ביותר!
לאט
לאט התחילו להופיע הספרים הרוחניים הראשונים בעברית. זה התחיל מספרי יוגה, וספרי
הגות הקשורים לתורות המזרח, כמו קישנמורטי ואחרים. הופיעו ספריו של צ'רלס ברליץ על
משולש ברמודה ואחרים, וכן הספר המאוד פופורלי- "החיים המסתוריים של הצמחים".
כל
הופעה של ספר מהסוג הזה, התה ממש חגיגה עבורי, וכמבון שגם רבים מן הספרים זכו מיד
לכותרות ראשיות.
בשנת
1981 נסעתי לראשונה לארה"ב ושוב חזרתי עם ערימת ספרים מכובדת. בין היתר,
הבאתי לארץ את ספרה של אליזבט הייך, INITIATION אשר תורגם לעברית בתחילה בשם
"חניכה לאמת" ואחר כך בשם "התקדשות". מסופר שם על קורותיה של
המחברת, מורה ליוגה שוויצרית, בגלוגליה הקודמים במצרים העתיקה. הספר הכתוב בנימה
אישית מאוד אמוציונלית, מהווה, עד היום, ספר חובה לכל מיסטיקן מתחיל, לדעתי.
החיפוש הנואש שבו, אחר תוכן לחיים, ומציאת הדרך הרוחנית, מבוא שם כחוויה מסעירה
ומרגשת, שדיברה לליבם של רבים!
אני
הייתי זו אשר דחפתי שספר זה יתורגם.
אני הפגשתי בין המתרגמת לבין האנשים אשר אחר כך הפכו למו"לים של ספר זה. אחד
מהם היה אליהו אלקובי, הוגה ומייסד האגודה לפיתוח המודעות. הוא והאדם הנוסף
הקימו הוצאת ספרים בשם "לאור",
ובשנת 1982 ישבתי לכתוב את ספרי הראשון: "וילהלם רייך ומחקריו
באנרגיית החיים".
כיצד הפכתי
מקוראת נלהבת ליצרנית ספרים בעצמי
וכאן
אני רוצה לעשות אנחתא, ולספר לכם, כיצד היינו אז מייצרים ספרים. זאת בתור אחת
שחוותה את כל השיטות על בשרה, ואשר עברה הכל.
ובכן,
בשנת 1982 התחום היה עדיין בתהליך המעבר הארוך מדפוס בלט (כמו בסרטים שהיו מסדרים
לוחות עופרת עם אותיות) לדפוס אופסט. עושים גלופות כאלה, אפילו מנייר, מעבירים את
זה במכונה מאוד כבדה, עם חומרים מאוד מסריחים כמו נפט ומדפיסים. עבודת ההכנה של
החומר לצילום הגלופות, היא שהייתה מאוד מסובכת.
המחשבים
האישיים היו אז בראשית הדרך שלהם, זוכרים? עבדנו עם מחשבים עם מסך ירוק כזה, עם
תוכנות עיבוד תמלילים כמו איינשטיין, וורדסטאר ווורמיל ועוד. התוצר שתוכנות אלו
הפיקו היה מתאים לכתיבת מכתבים במשרד ולא להוצאת ספרים!
המדפסות
שהיו לנו, היו בעצם שכלול של מכונת כתיבה של IBM או המניפות האלה כמו במכונת כתיבה
רגילה, רק שזה היה מחובר למחשב, וזה היה מקיש בקול רעש אדיר כאשר זה היה מדפיס!
היה
לנו גם את מדפסות הסיכות האלה, עם הניר הרציף, שעד היום ניתן למצוא במשרדי ממשלה.
מדפסות
המניפות או כדוריות ה-IBM הפיקו את האותיות במה שנקרא מרווח קבוע בין האותיות.
כלומר, אתם הדור החדש שנולד כבר לתוך השכלולים, מכירים כבר מראש את "המרווח
היחסי", גם כשאתם מדפיסים במחשב או קוראים מאמר זה. פירוש הדבר: שאותיות
"רזות" כמו י' או ו' חייבות מרחק יותר קטן אחריהם, אחרת הם יראו
מפוזרות. כלומר, פתרון בעיית המרחקים בין האותיות הייתה הביעה הראשונה שצריך היה
לפתור כאשר רוצים להגיע לדפוס ברמה של ספר או חוברת, ואת זה המדפסות הישנות
הפרימיטיביות שלנו לא ידעו לעשות!
הנה דוגמא למרווח קבוע באות מרים, כאשר זה
יוצר בעייתיות במיוחד כאשר מדובר באותיות רזות כמו י' או ו'. ולמטה אדפיס את אותו
הקטע במרווח יחסי, כאשר כאן זה כבר יראה הרבה יותר נעים לעין.
הנה דוגמא למרווח קבוע באות מרים, כאשר זה יוצר
בעייתיות במיוחד כאשר מדובר באותיות רזות כמו י' או ו'. ולמטה אדפיס את אותו הקטע
במרווח יחסי, כאשר כאן זה כבר יראה הרבה יותר נעים לעין.
מקווה שהבנתם את ההבדל!
בשנת
1981 חברו ביניהם אליהו אלקובי ושותפו והקימו את הוצאת הספרים המיסטיים
הראשונה בארץ. הם רכשו ציוד חדש, ולא תאמינו באיזה סכומים! משהו כמו ב-20 אלף
דולר. היה זה מחשב ישן וכבד, קופסא ענקית כזו בגובה של מטר וחצי. היה לזה מסך
פרימיטיבי בצבע ירוק כזה, והיתה מחוברת לזה מדפסת של IBM עם כדורית הקסם. היה שם מעבד תמלילים פרימיטבי, וזה היה מדפיס
במרוווח יחסי, ורק סוג אות אחת וגודל אחד, והיינו מדפיסים על נייר מחשבים רציף
כזה. וזה היה דופק, ועושה רעש, ומדפיס כל דף במספר דקות! זה היה נתקע ומתקלקל ללא
הרף, ולכ ביקור של טכנאי עלה למעלה מ-100 דולר, ואחריות שלנה משהו כמו 1000 דולר.
קראו למערכת "מילולית" וזה היה שכלול של מערכת דומה בשם
"קומפוזר".
כשהיית
רוצה לעשות כותרות היית צריך לעמוד ולגרד אותיות מעל דפים כאלה שנקראו לטרה-סט.
ואת הכל היו גוזרים ומדביקים על ידי נייר דבק. כמה גלילי נייר דבק חיסלתי בימי
חיי, זה לא יאומן!
בקיצור,
בשנת 1982 יצא לאור הספר "חניכה לאמת" אחרי הרבה מאוד תהפוכות, בלגן
ומריבות בין השותפים. אהבתי אותו, למרות שלא היה ערוך עד הסוף ולמרות טעויות
הדפוס, והתרגום שלא תמיד היה מושלם. היתה בו אוירה של התלהבות כזו ושל ראשוניות.
בהתחלה,
לא היה לי כל כך ברור, כיצד בליל הנייר, שאותו היו מדביקים על דפים כאלה, על גבי
שולחן אור, היה הופך לספר. אבל מהר מאוד למדתי את כל התהליכים. אחרי שהיו מדביקים
את הדפים, היו מצלמים אותם במכונת פלטות נייר, שעד היום עומדת בדירתי כאבן שאין לה
הופכין, ואחר כך מריצים את זה בדפוס אופסט באחד מבתי הדפוס בעיר, ואז ממלאים משאית
קטנה עם התוצרת, ומעבירים את זה לכורך, כאשר את הכריכה היו מכינים בנפרד, במכונת
דפוס צבעונית כמובן.
בתחילת
שנת 1983, אחרי מלחמת שלום הגליל, ואחרי שעבדתי 7 חודשים בהתנדבות עם פצועי
צה"ל בבית חולים רמב"ם, ואחרי שלמדתי את קורס הביו-אנרגיה של אז, עם רפי
רוזן, כתתבי את ספרי הראשון, על וילהלם רייך, שקטע ממנו פורסם כאן
באינטנרט.
http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/files/35/1622/2646571/2646571.htm
אני לא
אשכח את החוויה. באותה תקופה עבדתי ברפא"ל במשך היום, ובלילות הייתי
כותבת את ספרי, מדפיסה אין סוף דפים במכונת כתיבה. אחר כך העלינו את זה למחשב
הסדר, והנה הגיע היום המיוחל, שעמדנו להכין את החומר לדפוס. ואנו עומדים שנינו
בלילות וממדביקים ומדביקים, ובעיני זה נראה מגוחך. שאלתי את אליהו: "מה זה,
מערימת ניירות כאלה מודבקת בסלוטייפ, מזה יוצא ספר? ממה שאנו מדביקים כאן כמו 2
חמורים ועוד בכזאת פרימיטיביות, מזה יוצא ספר"?
"כן",
הוא משיב לי בבטחה, "ואנשים עוד יחפשו את זה, וישלמו עבור זה כסף".
זה היה,
כאמור, הפעם הראשונה בה ראיתי, כיצד
עושים ספרים, והמחשבה שיבוא יום ומאות ידיים ידפדפו ויהפכו את הדפים, היתה
עבורי בלתי נתפשת, בדיוק כפי שרעיון האינטרנט, הוא בלתי נתפס עבורי כיום, מי חלם
על כך אז?
חלפו
שנתיים ימים, הוצאת לאור הוציאה עוד כמספר ספרים והפסיקה פעולתה, אז יסדנו את
האגדוה למודעות. השותף של אליהו איים שהוא מוציא את ציוד הדפוס ואנו חשנו חסרי
אונים, כי בלי המילה הכתובה מה אנו שווים?
במיוחד
כאשר ייסדנו את האגודה לפיתוח המודעות, היתה לנו בעיה רצינית. את מעט הכסף
שנשאר לי מהמשכנתא, הקדשתי על מנת לקנות
מחשב IBM, וזה במקום רהיטים. לא תאמינו, הייתי האדם הראשון בחיפה אשר קנה
מחשב IBM, אז עוד לא היו התואמים, ושילמתי
5000 דולר, טבין ותקילין! זה היה עם
שני כוננים של 312 K ועם זיכרון פנימי של 116 K, הייתם
מאמינים? כך עבדנו אז. וקנינו מדפסת מניפות פרימיטיבית, ואז גילה בוגרת המחשבים,
הצליחה לתכנת את האותיות שידפיסו במרווח יחסי, בעזרת תוכנה מיוחדת שכתבתי, ואת
התוצאה אתם רואים במאמר זה!
לאליהו,
היה חזון. בשנת 1985 הוא אסף מאמרים שם סופר, על טכנולוגיה חדשה שהומצאה, וזה
הדפסה על ידי קרן לייזר. היו אז עדיין את המערכות הכבדות של מאות אלפי הדולרים.
הוא היה זה שאמר לי שעוד יבוא היום, ובכל בית תהיה מדפסת, לייזר או משהו אחר,
ושכולם ידפיסו ברמה של דפוס, וכל אחד יוכל לפרסם ולהוציא את ספריו בקלי קלות.
כשאני יושבת היום ומסתתכל לאחור, אני רק רואה איזה כברת דרך עברתי ואני מצירה על
כך שהוא לא זכה להיות חלק ממהפיכה זו.
ספרים
רבים הוצאתי לאחר מותו. הייתי
מהראשונות שקנו מדפסת לייזר לשימוש ביתי וזה היה בשנת 1988. התחלתי אז להוציא
ספרים דרכה, בעיקר את כרכי כתב העת מודעות. הוצאתי גם את חוברות הטארוט שלי, ואחר
כך את החוברת "אבן לדרך".
אבל שום
דבר לא ישווה למה שקיים היום, לאחר תפוצתה של מערכת ההפעלה של החלונות, שלא לדבר על האינטרנט, מי בכלל יכול
היה לחזות את הדברים.
חוויות
משבוע הספר
לכבוד
חג הספר העברי, אשר חל השבוע, בחרתי להביא לכם את חוויותי מההשתפות בשבוע הספר
הראשון, לראשונה בחיי. אחר כך, באופן רציף השתתפנו בכל שבוע ספר משך 9 שנים עד שנת
1993. היינו דוכן המיסטיקה היחידי בכל הכיכר, כמובן בתל-אביב!
הוצאת אור-עם
היתה אז בחיתוליה והיא הייתה היחידה שהתחילה להוציא ספרות מיסטית. אחר כך נוסד
אסטרולוג וזה היה בתחילת שנות ה-90, וכן הוצאת גל. אנו היינו הראשונים שמכרנו את
ספריהם כאשר הם עוד טרם לקחו דוכנים. הייתי גם הראשונה, עם הרעיון המבריק של לפתוח
לאנשים בקלפים מאחורי הדוכן, מה שהעלה את המכירות, עד לאין שיעור.
משנה
לשנה, תמיד הייתי עם האצבע על הדופק לראות מה חדש, מה יצא בעברית, ותמיד שמחתי
שעוד ספר ועוד ספר תורגם, ממה שיש לי בספרייתי המכילה קרוב ל-2000 ספרים בנושאי
המיסטיקה, הקבלה, הרוחניות ועוד, בעברית ובאנגלית. 3 קירות מלאים ספרים, בבית עוד
עם תקרות גבוהות, ותעשו אתם את החשבון!
והנה,
כאשר עילעתי בחוברות ישנות, נפלו עיני על חוויות אותם עברתי בשבוע הספר הראשון
בחיי בו השתתפתי בשנת 1985. זה היה בפעם הראשונה שיצאנו בפרהסיה עם ספרות מיסטית,
וזו היתה חוויה מיוחדת במינה. העליתי אז את הדברים על הכתב מבחינת נקודת המבט של
אז, והייתי רוצה לחלוק עימכם את הדברים, בדיוק כפי שהם נכתבו אז. אז תקראו ותראו
בעצמכם, איך זה נראה אז, וכיצד זה נראה היום!
העמוד השני
העמוד השלישי
העמוד הרביעי
סוף המאמר
סוף
המעגל
השנה
שבוע הספר, הוא מאוד מיוחד עבורי. לפני כשבוע הכניסו לביתי את מכונת הדפוס, בה אני
מדפיסה את החבורות שלי ואת עלוני המידע. היא מונחת בספרייתי, וזה סמלי מאוד.
למעשה, אני יכולה כיום, גם לכתוב, גם לערוך, גם להכין לדפוס, וגם להדפיס במו ידי!
הכל
בהישג ידי? אז זהו, אולי זה סימן מן הקוסמוס שסוף סוף הגיע הזמן לכתוב? מה דעתכם?
אקווה שאגשים חלום זה במהרה.
ובנתיים, שלכם
גילה, תולעת ספרים
בברכה
גילה
בויום - האגודה לפיתוח
המודעות -
טלפונים:
8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04,
פלא-פון- 625759-050
אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/
-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm
פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum
דואר אלקטרוני: gila@oryada.com
בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:
פעילויות
בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm
פעילויות
בתל-אביב:
http://www.oryada.com/daftel.htm