כיצד החל העידן החדש

מאת: צפורה ויהודה אלפרין

אפשר להציג את ראשית העידן החדש כתנועה של אנשים, סחורות, וקשרי תרבות בין העולם המערבי לבין המזרח בתקופת הרנסאנס. במאה ה- 15 החלו חילופי משאבים, רעיונות וכלכלה בין עמים ותרבויות במערב ובמזרח.

העידן החדש היא תנועת התודעה שצמחה על ברכי הפולמוס, התנועה והדיאלוג בין שני זרמים ארכיטיפיים קוטביים:

1. המדע במערב הרואה את המציאות החומרית, את החומר, החלל והזמן בתור המציאות הבסיסית.

2. תורות החכמה של המזרח הרואות את התודעה כטבעו המהותי של היקום, המציאות הבסיסית היולדת את החומר, החלל והזמן.

התוכנית האלוהית ה"מנהלת את עולמנו" גרמה לכך שהעידן החדש יצמח בעצם בחמש מאות השנים האחרונות, מאז הרנסאנס, על הבסיס של "אדם, דע את עצמך", עם דגש על התפתחות מנטלית, רגשית ורוחנית עבור האדם, דרך שלבי צמיחה חברתית ומהפכה מחשבתית מוסרית.

החברה המערבית שהתבססה על ההתגלות האלוהית התנ"כית ועל המיתולוגיה היוונית, הגיעה במאה ה-15 אל שבירת המונופול של הכנסייה בימי הביניים. המצאת הדפוס של גוטנברג במאה ה- 15 איפשרה לכל אדם לקרוא את כתבי הקודש בעצמו, כי הם נעשו זמינים לכל.

כך נשבר מונופול הכנסייה ולפני כ-350 שנה החלה המהפכה המדעית במחשבת האדם. בעקבות זאת התרחשו מהפכות רבות:

1. המהפכה הצרפתית הכניסה את ערכי האחווה, השוויון והחירות לעולם.

2. ההתיישבות בארה"ב הציגה את החוקה האמריקאית ובמרכזה חירות האדם, וזכויות האדם במרכז סדר היום הציבורי.

3. המהפכה התעשייתית הביאה למהפכה חברתית וכלכלית. קמו ועדי עובדים ואיגודי הפועלים, ובתחילת המאה ה- 20 המאפיה החלה להשתלט על איגודי הפועלים, עד פרוץ הסוציאליזם והקומוניזם..

מאחר וכיום בעידן המידע ההמוני והזמין לכולם, מגזרי ציבור רבים עולים על שביל ההבנה והמודעות העצמית, ולכן הדגש עתה הוא לא רק על התפתחות יחידים אלא על קבוצות שלמות המתפתחות יחדיו!

מאז אמצע המאה ה- 20 ההתפתחות לוותה בגלי אנרגיה חדשים אשר פקדו את עולמנו:

לאחר משבר שנות השישים ומרד הסטודנטים של 1968 חלה קפיצה אבולוציונית קוואנטית, כאשר תלמידי רוח רבים התנסו באבולוציה מואצת ובעליה למימד יותר גבוה בחייהם, לידה מחדש ושינוי פאזה בהתבטאות ובפעילות, שאובחנה במיוחד מאז שנת 1972 אשר הוכרזה על ידי מהרישי מהש יוגי כתחילת עידן ההארה.

גלים אלה הסתמנו בשנות השבעים, השמונים והתשעים, והביאו אנשים רבים אל חיים יצירתיים ואינדיבידואליות מוגשמת, על בסיס מסורות אזוטריות של התפתחות רוחנית בתרבויות ואמונות שונות.

הבה אם כן, נסקור את התנועות השונות, והיחידים אשר מהווים נקודות ציון בהתפתחות העידן החדש במאה השנים האחרונות

התכנית הקוסמית של המאסטרים של האחווה הלבנה

היה זה בשנת 1875 כאשר התכנסה מועצת המאסטרים לסקירת הישגי האנושות ב- 50 השנים שחלפו. מאחר שכל התפתחות כלכלית וחברתית חיצונית, חייבת להיות מלווה על ידי התפתחות פנימית בהתאם, נוסדה האגודה התיאוסופית העולמית על ידי מדאם בלאוואצקי, המבוססת על עקרונות רוחניים אוניברסליים ובהתבסס על חילופי מידע ואנרגיה בין החכמים של המזרח לבין התרבות המערבית.

על פי התכנית הקוסמית המנווטת את התפתחות עולמנו, המאסטרים הנ"ל הם האחראיים על התפתחות התודעה של האנושות, כיחידים וכקבוצה. לכל אחד מהם תחומי התמחות שונים, והם נחשבים על פי התאוסופיה למומחים הגדולים ביותר לכל החי, הצומח והאדם שעל כדור הארץ.

המאסטרים של החכמה, אשר כבר אינם עוד בגוף פיזי, התפתחו על פלנטה ארץ וזו, דהיינו, היה להם כאן גלגול, ולכן הם מכירים את כל מכמני הטבע ואת פוטנציאל ההתפתחות האנושית. לאחר מותם הם בעצם עברו למימד אחר ולקחו על כתפיהם תפקידי מדריכים, כל אחד על פי התמחותו המיוחדת. הם תמיד עם האצבע על הדופק, כדי שכל החי על פני הפלנטה יתפקד נכונה, בהתאם לחוקים הפלנטריים והקוסמיים, המתווים את תכנית התפתחות היקום.

המאסטרים נוהגים להיוועד מדי 50 שנה ובהתוועדויות אלו הם בוחנים אי אלו התפתחויות התחוללו בעקבות גלי אנרגיה הנכנסים לעולם במועדים מסוימים. האבולוציה איננה קטעי אירועים מקריים, אלא רצף תהליכי צמיחה תבוניים על פי מירקם התכנית של תודעת היקום.

המאסטרים סוקרים את המהלכים הניצבים בפני האנושות, אך ללא התערבות מעשית, על הנעשה כאן על כדור הארץ, מאחר והם פועלים בהתאם לחוק הרוחני של הרצון החופשי והבחירה החופשית.

התפתחות רוחנית לעומת טיהור רגשי

וכך המשיכה ההתעוררות הרוחנית הגדולה של האנושות לפעול כשהיא מכוונת מאחורי הקלעים, כשמטרתה לארגן מחדש את החברה האנושית, על פי סדר גבוה יותר. אך אליה וקוץ בה, התפתחות רוחנית תודעתית, אינה יכולה להיווצר ללא טיהור הרגשות השליליים וגוף הרגש הסובל של האדם.

ההיבט הרגשי של האדם לא התפתח כמו השכל הקונקרטי בעקבות המדע והטכנולוגיה. סקאלת הרגש החייתי נעה ומתנדנדת בין שני קטבים, בין תשוקה ורצון "לבלוע את כל" העולם, לבין התבטלות ותחושת חוסר ערך עצמי, המלווה בייאוש קיומי.

אך בכל התורות הרוחניות מדובר על תיקון הרגש החייתי, שהוא ניקוי הקרמה הכוללת של האנושות; התקועה במצב רגשי פגוע עקב הטראומות והשואות שעברו עליה בעקבות מלחמות אחים על הבכורה והשליטה במשאבי הפלנטה, שזהו סיפור ההיסטוריה האנושית.

הזדמנות קרמתית גדולה

לאור הדברים הנ"ל, יש לנו לכן בהחלט הזדמנות קרמתית גדולה, להתמודד מול בעיות קרמתיות ולעבד אותן, וזו הבחירה שלנו, למצוא דרכים להתעלות. האדם תואר בחכמת הדורות כחיה-אל, כלומר, בעל גוף חייתי אך גם בעל ניצוץ אלוהי. הצד האפל במין האנושי נחשף במאה האחרונה חשיפה מאסיבית ומתייצב עתה מול הצד המואר, המבקש להתעלות אל ייעודו ההתפתחותי.

משמעות המושג קרמה היא פעילות:

הכל בתבל הוא פעילות של רשת החיים האורגניים שאנו חלק ממנה. אך יש שתי אבולוציות ושני מסלולי התפתחות בבריאה - האחת האבולוציה של הטבע והשניה האבולוציה של האינטליגנציה, הניצוץ האלוהי, שהאדם הוא חלק ממנה.

עבור האדם, שלא כבטבע, הכל נתון לבחירה חופשית, בהתאם לחוק הראשון ביקום, חוק הרצון, ובהתאם לחוק השליט בתהליכי התפתחות, חוק הסיבה והמסובב, כל דבר הוא תוצאה של כוחות השכל, הרגש והמעשה שהפעלנו בעבר, והוא גם הסיבה לדברים שיקרו בעתיד. בכל רגע יש הזדמנות להתחדש, על ידי נקיטת עמדה מודעת מתוך בחירה חופשית. כיום אנו שרויים בזמן של התפתחות מואצת, המזמנת הזדמנות פז ואפשרות להשתחרר מקרמה על ידי הבנה, קבלה וסליחה. זאת מבלי להשקיע גלגולים שלמים של התרת פקעות העבר בצורה ממושכת ומתישה.

תנועת העידן החדש בראשית המאה העשרים

מאז שלהי המאה ה-19 עברו 50 שנה, ובשנת 1925 נכנס גל אנרגיה חדש: באירופה שטופת המלחמה הופיעו מורים רוחניים, וביניהם ניקולאס רוריך הצייר הרוסי שהביא לרוסיה מהמזרח הרחוק את האגני-יוגה, המכונה "היוגה של האור", או היוגה של האש. הוא הציג את לוחם האור בקרב מול כוחות החשכה והבערות, בעזרת כלים כמו אמנות ויצירה.

מר גורדייף, המורה הארמני, הביא ממסעותיו במזרח אל העולם המערבי את תורת התפתחות ההרמונית של האדם, על כל מישורי תודעתו השונים. בין מלחמות העולם, מר גורדייף, שהיה אגב פילוסוף ומתימתיקאי רוסי, תיאר את האדם כנתון בכלא ושבוי בתרדמה כבדה, בתודעה של שינה.

ההתפתחות ההרמונית החדשה נועדה לאפשר לו להימלט מכלא הרגשות השליליים, ולהיות אדם חופשי, על ידי עבודה פנימית. על מנת לפתוח צוהר להתעוררות יש להשתחרר מאשליית הרגשות הנמוכים. ההתפתחות השכלית התקדמה במערב על ידי דיסיפלינות המדע, אך, התברר שללא התפתחות רגשית בהתאם.

בתוך העולם האנגלוסכסי החלה האנגליה אליס ביילי את תנועת העידן החדש, שבמרכזה הקשר עם הנשמה, התפתחות בקבוצות והשירות לקהילה. ביילי החלה את דרכה על ברכי התיאוסופיה והסבירה שבעידן החדש ההתפתחות נעשית בקבוצות. גם רודולף שטיינר עזב את התיאוסופיה והקים את האנטרופוסופיה, חכמת האדם, כדרך להקמת חברה חדשה ותרבות חדשה על בסיס מודעות המשיח.

בעולם החלה התעוררות של קבוצות קטנות ללימוד, למדיטציה ולהתפתחות התודעה. קבוצות אלה החלו להוות תנועה עולמית רחבה. כעבור שתי מלחמות עולם, שסימנו את המאבק הקוסמי בין כוחות האור והחושך, התחזק האור. במחצית המאה העשרים, קם ארגון האומות המאוחדות ששם לו למטרה להשכין שלום ולהוות כוח לשמירת השלום, מטעם האנושות, בסוף עידן ישן של המלחמות.

אנרגיות העידן החדש העלו ביוצרים רבים רעיונות וגישות שונות אל סיפור האנושות. רבים העלו הצעות משלהם המסבירות את ההיסטוריה של העולם והשינויים שחלו בו. למשל, בשנת 1987 החל גל מדיטציות פלנטריות כאשר חוקרי לוח השנה של המאייה, חגגו סיום עידן גדול, שמחזוריו הגיעו לנקודת אפס בהתלכדות הרמונית בתאריך -17 לאוגוסט; שסימן פתיחת חמש שנים של היטהרות, עד שנת 1992. אכן אז התרחשו נפילת בריה"מ, והתארגנות מחדש של מזרח אירופה ויחסי המערב עם המזרח. לאחר מכן אמור היה לחול מחזור ביניים של 20 שנה, בהן קורים השינויים והחניכה עבור הזמן החדש. ואכן, לפי חישוב זה, עפ"י המאייה, יתחיל העידן החדש בשנת 2012!!

המודע או התת מודע הקולקטיבי עיבדו תהליך גיבוש שתכליתו לאחד את מכלול הרעיונות לסיפור מחדש של עבר האנושות, עבור גיבוש אזרחות ואישיות פלנטרית. מדובר על סיפור מוסכם שידבר אל כל אחד. גל האנרגיה שנכנס לעולם בשנת 1975 הוליד תפיסות חברתיות חדשות סביב יחסי אנוש נכונים יותר, יחסי עבודה מתוקנים, עבודת קבוצות.

הסיפור של הקבוצה דן בסוגי אנרגיה של בתי ספר רוחניים שונים, אשר משמרים את האנרגיה של קבוצות למיניהן, על ידי השירות לקהילה. לפי אליס ביילי, הקבוצה היא במרכז סדר היום הציבורי! קבוצה יכולה להיות המשפחה או הקהילה המקומית, הקבוצה הרוחנית, קבוצה וירטואלית, העם שלך, התרבות שלך או הקהילה הבינלאומית. האנושות כולה!

לפני כשלושים שנה על רקע הפסיכולוגיה ההומניסטית והפסיכולוגיה הטרנס פרסונלית, נולדה התנועה להתפתחות הפוטנציאל האנושי. כותבת ברברה מארקס הווהרד, שהייתה מועמדת לסגנות נשיא ארה"ב, כי תנועת הפוטנציאל האנושי החלה עם הפסיכולוג אברהם מסלאו שהציע לחקור אנשים בריאים שהגיעו להגשמה עצמית, במקום לחקור אנשים חולים. הוא העמיד פירמידה של צרכים אנושיים כמו הישרדות ובטחון, צמיחה והערכה עצמית. לדבריו, לאחר שצרכים ביולוגיים, רגשיים וחברתיים באים יחסית על סיפוקם, מתפנה מקום לצרכים רוחניים. ויקטור פרנקל ואסגיולי היו מראשוני התנועה שעברה טרנספורמציה, ממימוש התודעה ברמה האישית, לגלגולה החדש בשנות התשעים כתנועה למימוש הפוטנציאל החברתי.

הדגש המאפיין את התנועות התומכות בפוטנציאל האנושי ואת העידן החדש הוא הצגת הנשמה בתור הזהות המהותית של האדם. לדבריהן חייבים לכלול בתפישת מבנה האדם, את הממד הרוחני, את ההארה, את האינטואיציה והחוויה המיסטית.

הנשמה מוצגת כמי שבחרה להתנסות גם במישורים הנמוכים, כאשר הקונפליקטים נתפשים בתור אתגרים לצורך ההתפתחות. למען הריפוי של היחיד ושל העולם, חשובה החירות הפנימית להיות מי שאתה! ליצור, ולחיות מה שמשמעותי עבורך כאדם שלם לפי מהותך. ברם, הודגש כי ההתפתחות לא נועדה למען נטפס ונחווה כל מיני מצבי תודעה מעניינים, אלא למען נקדם את הקהילה שלנו – הקבוצה, החברה והאנושות בכלל.

מושג הנשמה כרעיון הראשי של העידן החדש

הבנות אלו התאפשרו על ידי שני זרמים בתודעה, והדיאלוג ביניהם. הזרם הריאליסטי שהוביל גורדייף באירופה בין המלחמות, תיאר את האדם במצב התודעה הרגילה כנתון בבית האסורים, במודעות של שינה, כאשר הוא נע ופועל מכאנית, אוטומטית, במקביל לפיזיקה הישנה, הקלאסית-ניוטונית שתיארה את היקום כמכונה גדולה.

גם הוגה כמו זיגמונד פרויד, תיאר את ההיבט החייתי של האדם, בתור המניע להתנהגות האנושית, ואילו הפסיכולוג אדלר הציג את המוטיבציה המרכזית של הבריות בתור השאיפה לכוח ולשליטה. זאת, בניגוד לתפישה שצמחה בזרם המכונה העידן החדש, בארה"ב, שלא חוותה את המלחמה באירופה, והציגה את האדם בתור הנשמה, כשהמניע העיקרי הוא החיפוש אחר המשמעות, במקביל אולי לפיזיקה החדשה של המאה ה- 20 שפתחה ערוצים לרוחניות. זאת, גם בניגוד לתפישה הדתית הגורסת ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" והדגישה את ההיבט החייתי.

גורדייף שחי באירופה בתקופת הסבל של מלחמות העולם, הגדיל לעשות כשתיאר את השלב המתקדם שבו האדם זוכה בקשר עם הנשמה, כפרי של מאמצים ועמל מודע, לצד עבודה ממושכת על עצמנו, ולא כדבר מובן מאליו. זאת משום שהאדם המכאני איננו מחובר אל הנשמה אוטומטית. גם הקבלה הציגה את חיבור האדם אל הנשמה בתור פרי התפתחות ממושכת ומתקדמת של האופי, המידות והמעשים הנכונים, הלימודים ותיקון הנפש.

אולם גם אליס ביילי מאששת את האבחנה, שהדרך אל הנשמה מתחילה מהכרת העצמי הנמוך בתוך עצמך, על צרכיו, רגשותיו, תשוקותיו ואיכויותיו. לאחר מכן יש להבחין אבחנה ברורה בין שני מצבים: האחד הוא מצב של מגעים "רצוא ושוב" בין האישיות לבין הנשמה, שזה שלב ביניים שבו האישיות מתגבשת, והשלב השני הוא היותר גבוה, כאשר מושג ההיתוך בין האישיות לבין הנשמה, כתוצאה מעבודה, לימוד, ותרגול הרצון.

אז מגיע רגע שבו האדם, בעזרת כוח ההדמייה, יכול להציב את עצמו בתור הנשמה. במשך הזמן קביעה מודעת זו מביאה לזרימה קבועה של כוחות ואנרגיות בין הנשמה לבין האישיות המגובשת, ובהדרגה הדבר מוביל ליציבות ממשית. אך האדם ככלל עדיין לא שם.

לעומת זאת, בעקבות התמורות במחשבה ובחינוך בעשורים האחרונים, התפשטה הקצנת הראייה השוויונית כדלקמן:

אין לבוא ממקום של דואליות מאחר והכל אחד. ובסופו של דבר, כולם נתפשים כשווים ללא אבחנה בין טוב לרע, ומבלי להבדיל בין ההיבט הנמוך לגבוה על סולם הירארכי של ערכים. ראייה זו תרמה למבוכה רבה ובלבול.

מדוע?

כי יש להבחין בין השאיפות! יש לעשות אבחנה המבדילה בין שאיפות לדברים ארציים הקושרות את הנשמה אל הקרקע, לבין שאיפות נעלות המושכות את הנשמה אל על.

הבחירה החופשית מאפשרת להבין איך הקרמה נוצרה ואיך ניתן לתקן את החסימות. השאיפות והרצונות שנוצרו בגלגול מסוים, נהפכים בגלגול הבא לכשרונות ונטיות. מחשבות חוזרות הופכות לנטיות מצטברות. המחשבות והכשרונות המכונים טבועים או נטועים בנו מלידה, הנם תוצאות העבודה השכלית שעשינו בעבר. המעשים שאנו עושים כיום הנם תוצאות המחשבות והתשוקות של גלגולי העבר. תוצאות מעשינו תלויות במניעים שהניעו אותנו לעשותם ואם המניע היה בעל איכות גבוהה וטהורה, גם התוצאה תהיה בהתאם. כשהאדם מודע לכך, הוא יכול לבנות את שכלו בהדרגה ולהפכו לכזה, הרצוי לו. ובהתאם לכך ייבנו גם המוח ומערכת העצבים.

חיכוך וקוטביות כמנוף להתפתחות

אך ראה זה פלא, מה שמאפשר את המעבר מהתפתחות אישית להתפתחות חברתית, הוא דווקא החיכוך והיצירה בין שני הקטבים, המדמה והריאלי, הדינמיקה של האבולוציה; המהווה תחום מחקר וגרעין הבנות ליחסים נכונים, ותפקיד הפולמוס בהתפתחות. דרך לימוד הפוטנציאל היצירתי של הקוטביות, מטילים אור גם על הקבוצה.

דווקא הטלת האור על ידי המדיה על כל סוגי השחיתויות המוקעות לאור היום, והחשיפה המסיבית של התיקשורת לחומרת המצב האנושי, היא המאפשרת את פעולת הניקוי והריפוי בעזרת זרימת האנרגיה של אהבה ואור מהנשמה. דווקא הזרם הריאליסטי הבוחן את אזור האפלה ואת אישיות הצל, הצד האפל של האנושות, החיה שבאדם שהחשיכה יפה לה, מאפשר בכך את הריפוי וההתעלות על ידי איתור והכרת שורשי המחלות.

דווקא ספריו של קרלוס קסטנדה, שהעמיד במרכז את היחיד והתפתחותו ולא את התפתחות החברה, הציגו חשיבות עצמית בתור הגורם המעכב את התפתחותו של הלוחם. התעצמות האגו של אישיות מרכזית שסביבה סוגדים מעריצים, אינה אפשרית עוד משום שהתיקשורת ודעת הקהל חושפים כל אינטרסנטיות מניפולטיבית ואת הדינמיקה של השחיתות. מדיקטטורים ועריצים למיניהם נמנעת האפלה הדרושה לביצוע זממם.

כך מתפנה אנרגיה להתפתחות הכלל!

הכוח המדמה, שנחשב למקור ראיית העולם הפוך על פיו, חלומות בהקיץ ודמיונות שווא, זהו הכוח אשר לפי הפסיכולוגיה הנראטיבית, (ריפוי בסיפור) מרפא על ידי שינוי זווית ההסתכלות על סיפור החיים. בעזרת הכוח המדמה מזמינים מכוח הרצון את הריפוי ואת כוחות האהבה והריפוי הטבעיים של הגוף והנפש, המתקנים חסימות ומאפשרים התחדשות. יצירת הריפוי היא על ידי הבנות חדשות וראיית סיפור חייך באור חדש המעמיד אותך לא כקורבן, אלא כגיבור עלילת חיים משמעותית שמתארגנת סביב התפתחות הנשמה דרך אתגרי העולמות הנמוכים.

עם חיוך וקצת הומור, ראיית עצמך במרכז הבמה מפנה את מקומה להתפתחות חברתית. קודם כל פעלה המגמה של המזרח שחידש את המימד הפנימי, לעומת התמקדות כלפי חוץ או ההיתפזרות החוצה, במערב. שיווי המשקל הוא איזון בין המעגל הפנימי רוחני של התודעה במזרח, לבין המערב האקטיביסט, המוחצן והפעיל מול הסביבה.

רעיון החיפוש המקודש של העצמי במזרח, סביב השאלה "מי אני?" סימן את הכיוון להתעמקות. אך הריכוז בעצמך הכרוך בעבודה רוחנית, נבלם ועתה השאלה היא "מה פירושו של דבר להיות אדם?" מנקודה זו ואילך משתרעת הדרך הלאה אל הכרת הנפש, הצל-האגו, מיפוי הרגשות, תיקון הגוף הרגשי, גילוי הנשמה והלב, והבנה וקבלה של 'האחר'. למעשה, כיום הפרספקטיבה של אליס ביילי, היא לא לכעוס על אירועים חיצוניים כמפריעם, אלא כראי לפנימיות שלנו.

דתות המערב הביאו את מקור הסמכות כאלוהות שמחוצה לנו, אך ברנסנס הוצג מקור הסמכות כנתון בידי האדם עצמו. ואילו המזרח הציע את ההסתכלות שהכל נובע מהתודעה; וממד הבשר נתפש ככלא של לידות ומיתות שיש להשתחרר ממנו אל חרות של קיום על-חומרי.

בנושא זה, ישנו המודל של סורוקין, המחלק את אלפיים השנה האחרונות לפי שני סוגי תקופות:

תקופות של עליונות הרוח, בימי הביניים שבהם החומר נחשב בזוי, כאשר הרנסנס הופיע עם סינתזה והרמוניה, וציין את סופה של תקופה זו.

לאחר מכן אנו רואים את התקופות של עליונות החומר, כפי שהיה במערב מאז המהפכה המדעית ובימי רומא. ואילו התקופה היוונית ותקופת העידן החדש של ימינו, מציינות מועדים של איזון בין הרוח והחומר.

לפי התפיסה ההוליסטית המגשרת בין רוח וחומר, גוף ונפש במשמעות שציין שפינוזה בעת החדשה, נתפשים כיחידה אחת שיש לה היבטים רוחניים ויש לה היבטים גשמיים.

החשיבות המיוחדת של עם ישראל בתהליך העידן החדש

עם גל האנרגיה הגדול שהסתמן ברבע האחרון של המאה ה- 19, כאשר במערב גילו את החשמל, הטלפון, האלחוט והתחבורה ברכבות, החלה להתקיים גם הנבואה התנ"כית על עם ישראל החוזר לארץ ישראל. החלה תנועה מן המערב בכיוון אל המזרח, אל ארץ ישראל שהיא מבחינה גיאוגרפית מקום המפגש בין מזרח ומערב.

ראינו בסעיף הקודם שהבנות של התפתחות חברתית התאפשרו על רקע למידת הקונפליקט והכרת המשמעות של הפולמוס בין שני כוחות פועלים, בתודעה ובטבע. זוהי הדינמיקה הטבעית של האבולוציה.

בתורת ישראל הופיעו שני המחנות מבראשית, במאבק בין קין והבל ובתחרות על המנהיגות בין 12 שבטי ישראל: לבני לאה היה יהודה המנהיג, ולבני רחל היה אפרים המנהיג: יותר מאוחר ממלכת ישראל התפלגה לממלכות יהודה ואפרים (ישראל). הנביא בספר יחזקאל כותב שלאחר תחיית העצמות היבשות ושיבת ישראל לארצו, באחרית הימים יהפכו שני הענפים האלו לעץ אחד. שני ענפים בלב הקונצנזוס היו בית הלל ובית שמאי. עד להיכן תגיע המחלוקת ויהיו החילוניים והדתיים חלוקים ביניהם?

מחלוקת שני מחנות פועלים, כדינמיקה של האבולוציה, משמעותה היא הבנות חדשות של ההיסטוריה האנושית, שבמרכזה הדראמה והעימות בין מנצלים ומנוצלים. שני כוחות פועלים, ברוחני ובחומרי, כמו כהונה ומלכות, הדת והמדע, המדע והמיתוס, הפגאני הסוגד לכוחות הטבע - ומערכת החוק הפטריארכלי, או כפי שניתן לנסח את השאלה כיום: אילו יחסים ייווצרו בין תורת המדע לבין תורת המוסר?

האבולוציה של התודעה האנושית מתפתחת בין שני קטבים כמו לאומיות וליברליזם, דת ומדינה, שתי מפלגות מובילות, והבנות התחום של הקוטביות החלות על מזרח-מערב יפנו זמן ומשאבים גם להתחלקות יותר נכונה בין צפון ודרום.

עבודת עם ישראל, הינה אם כן, להוות גשר בין מזרח ומערב, ליצירת מעגל של אור והבנות בין זרמים מנוגדים זה לזה, וזהו הרעיון של קיבוץ גלויות במשמעותו החדשה.

שיתוף הפעולה התפתח כבסיס לריפוי האנרגטי של מעגל תרבויות העולם, והפך למנוף לדיאלוג בין מסורות ואמונות רוחניות. כלומר לעם ישראל יש אתגר מיוחד, להוות את חיבור הזהות הרוחנית דתית, עם הלאום-המדינה.

עם שהוא גם לאום וגם דת, מזכיר לאנושות את זיכרונות לא מודעים מן הרחוק, את תור הזהב, העת שבה הגוף והרוח היו בתיאום ובהרמוניה, בתרבויות קדומות שחיו על כדור הארץ.

לסיכום

עד להרס תרבות אטלנטיס האגדית, מתוארת ההיסטוריה כתור הזהב של תרבויות עתיקות בחיי האנושות העתיקה. אך כתוצאה ממלחמות אחים פלנטריות, שנאבקו על השלטון, שקעה הפלנטה לתקופת חשכה מאז ועד היום. רק עכשיו מסתמנת תחילתו של עידן חדש. אופי ההוויה ואפשרויות ההתפתחות על הפלנטה שלנו משתנות כיום.