על שיחותי עם משה קרוי לפני מותו

ומלחמת בני אור בבני חושך

פרסום בכורה של

קטעים מספרו של קרוי שלא פורסם לעולם!!!

(ראו לינק בסוף המאמר)

מאת: גילה בויום

הקדמה

על משה קרוי שמעתי גם אני בסוף שנות ה-70 כאשר המדינה רגשה מדמותו מעוררת המחלוקת, כאשר התפרסם ספרו הראשון, "חיים על פי השכל".

חיים על פי השכל באתר מיתוס

http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=1201

חיים על פי השכל בסטימצקי- במבצע

http://www.ibooks.co.il/GetProductInfo.asp?product_id=10030131

אחר כך יצא ספר, אשר די סתר את הראשון בשם:

הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה- לא מצאתי באינטרנט

אחר כך יצירת המופת שלו, לדעתי

מעבר ליש ולאיין – באתר סטימצקי – במבצע

http://www.ibooks.co.il/GetProductInfo.asp?product_id=11650248

גם אני כעסתי, כמו רבים אחרים, על הספר חיים על פי השכל, היה לי קצת קשה עם הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה, כי הייתי כבר עמוק במיסטיקה, וחשתי דברים על בשרי, ולא הייתי זקוקה להוכחות של השכל. בכל אופן, הספר בהחלט היה עבורי תרגיל מבריק בחשיבה האנושית.

ואז יצא לאור ספרו האחרון, מעבר ליש ולאין. ספר זה היה עבורי יצירת מופת בכל מה שקשור למיסטיקה ומחשבה טהורה.

מצא חן בעיני השילוב של רעיונות מזרחיים עם חשיבה מערבית. אהבתי את הרעיון שישנו העולם של המוחלט ואנו חיים במציאות יחסית, אשר מכונה עולם האשליה- המאיה על פי תורות המזרח. שאנו כאן כמו בתודעה של חלום, ושהנשמה היא מהות אשר מאחדת את כל גלגוליה, ולעבור מפרק חיים אחד לשני, זה כמו להתעורר מחלום למצב של עירות גבוהה יותר, ושכל גלגול הוא בעצם כמו חלום של הנשמה, כאן בתוך עולם המאיה.

אהבתי את הדיון וההייחסות שלו לזמן, על כך שהווה לא קיים, אלא רק העבר והעתיד כמו האימרה המפורסמת:

"העבר כבר אין והעתיד אין עדיין אז ההווה מניין".

את כך שבעצם הווה הוא נקודה סינגולרית ללא כל מימד בין העבר לבין העתיד, בעוד אשר עולם המוחלט, מהיכן שהנשמה נובעת הוא הווה נצחי מה שאין התפיסה שלנו מסוגלת להבין, ומה שבעצם איננו חווים כאן במישור הפיזי, וכך אנו חיים בתוך פראדוכס.

כל כך אהבתי רעיונות אלה שהם בהחלט עיצבו חלק מתפישת עולמי המיסטית, וראיתי בקרוי את שיא התפארת של שילוב בין חשיבה מיסטית לחשיבה לוגית.

היה זה שנת 1988 ואל פעילות האגודה לפיתוח המודעות, בסניף תל-אביב, אשר בדיוק עבר אז למרתף קרוב לדיזנגוף, התחיל להגיע אדם מאוד סימפטי בגיל העמידה וזה היה ד"ר יוסף טרגין ז"ל, עורך התוכנית עולם המדע, תוכנית ששודרה מדי יום שבת בבוקר בקול ישראל.

אלה מבינכם השייכים לדור המובגר יותר, כמוני, זוכרים בודאי כיצד היו מתעוררים בשבת בבוקר למשמע קולו העמוק: "כאן יוסף טרגין, עולם המדע..." קול שאי אפשר לשכוח אותו.

והנה, אותו אדם יקר, החל להימשך לנושאים המיסטיים והוא החל לפקוד את הרצאותינו באופן תדיר. עד מהרה הצענו לו גם לקחת בהם חלק כמרצה והוא נאות בשמחה. והנה לקראת סוף שנת 88 הוא מתקשר אלי ומודיע לי, שיש לו ידידה יקרה בתל-אביב ושמה הוא סוניה קרוי, אמו של משה, ושהבן עומד להגיע לארץ, והוא מחפש במה להשמיע את דבריו.

יצרתי עימה קשר, שאלתי פרטים על הגעתו, וחיכיתי לכך בקוצר רוח, כי רציתי מאוד לפגוש את האיש אשר עומד מאחורי הדברים בספרו "מעבר ליש ולאין". גם הבעתי את רצוני לתת לו במה להשמיע את דבריו כאשר יגיע לארץ. סוניה מאוד שמחה לדברים, ומאז החלה לנהל עימי שיחות באופן סדיר, היא ממש ראתה בי ידידת נפש, וגם כותל מערבי לקיטורים, והיה לה הרבה.

להזכירכם, זה כבר היה אחרי שמעלליו באוסטרליה פורסמו בעיתונות המקומית. הצטרפותו לכת בעלת אמונות מוזרות, מות אשתו אשר נורתה על ידי חתנו...

לאלה מכן אשר לא מכירים את הפרשה, ורוצים להתעדכן ולהיזכר בפרטים, הנה לכם כתבת ענק בעיתון תל-אביב, משנת 1998 במלאות עשור למותו.

http://www.tam.co.il/20_3_98/mag.html

מכאן תבינו, שבואו של קרוי לארץ אכן היווה סנסציה, ובהחלט אמצעי התיקשורת הישראליים היו ערים לכך. טראגין הציע שלמרות הכל, אצור קשר עם האיש, ואבדוק מתן אפשרות להופעות במסגרת האגודה.

בקיצור, הגיע היום המיוחל וקרוי הגיע לארץ, ואז שוחחנו בינינו את שיחת הטלפון הראשונה, בקשר המאוד אמיץ אשר יצרנו. שתבינו אותי נכון, אני לא מחזיקה מעצמי חכמה במיוחד, ובטח לא בקיאה בפילוסופיה בדרך האקדמית. אבל יש לי הרבה ניסיון בתחומים המיסטיים משנים של קריאה וחוויה. למצוא עמית לשיחה, שאפשר להפליג בה לגבהים אין חקר לא מצאתי, מלבד בקרוי.

עד מותו שוחחנו בסך הכל כ-20 שעות של שיחות בטלפון, וגם פגשתיו פנים אל פנים אצל אימו. כמובן שהיה עלינו לתכנן את סדרת הרצאותיו בארץ, אך מעבר לכך מצאתי בן איש שיחה מרתק ומעניין, והשיחה גלשה אפילו לנימה אישית חברית. ראיתי בו אדם מאוד עדין בעל נפש שברירה מאוד, אשר חש במיוחד מוכה מבחינה רגשית בשל כל הסבל שעבר. הערתי לו אפילו על כך, והוא אמר שעבר נישואין ומשבר קשה מאוד בזוגיות.

הוא סיפר לי קורות חייו מאז שעזב את הארץ, דברים קצת שונים ממה שכתוב בעיתונות. ראיתי לפני אדם, שממש החליט להקדיש את חייו לדרך רוחנית ולמיסטיקה, וחבל רק שהוא "הלך עד הסוף" בדעותיו.

קרוי נולד כאן בארץ קצת לפני קום המדינה:

בתאריך 6 לינואר 1948 בשעה 12:30 בצהריים ולהלן מפתו:

קרוי היה מזל גדי אומנם, אבל תראו את מזל דלי שיש לו בבית 10 בית הקריירה, עם ונוס כוכב התשוקה, אשר כאן התבטאה כתשוקה לידע תוך כדי מיוחדות. ראו את יופיטר שיש לו בקשת בבית 8, בית תת-ההכרה ותבינו מכאן את ההעזה ואת המעוף אשר העז לבטא במחשבתו.

אבל מה שיותר בולט אצלו הוא עקרב בבית 7 בית הזוגיות. עם הירח בעל ההיבטים הקשים (הקווים האדומים אשר יוצאים ממנו), שזה מראה על הקשר הקשה אך הסימביוטי עם אימו, ועל כך שחיפש אישה שתהיה עבורו כל עולמו.

יש לו גם את זנב דרקון, נקודת הגורל מחיים קודמים- הקרמה, כתיקון בבית 7.

בנוסף, פלוטו ושבתאי "מכים קשה" את הירח בבית 7 ולכן מכאן משברי הזוגיות שהיו לו, וגם זמן פטירתו סמוך מאוד להגעת פלוטו אל הירח במפת לידתו.

לפי יופיטר בקשת, קרוי לא פחד מן המוות והוא הלך אליו באומץ רב, וראה בו חוויה של שחרור טוטאלי והתעלות, ועל כך אספר בהמשך.

עיקרי תורתו מתוך השיחות עימו

אני חייבת לציין שהדברים היו מוזרים ביותר. לפעמים היו בדבריו ניצוץ של גאונות, ונגיעה מאוד חזקה באמת, ולעתים הדברים גלשו למוזרות ופנאטיות, ושאלתי את עצמי האמנם זה האיש אשר כתב את הספר "מעבר ליש ולאין", והיה לי חבל שהוא קצת התנכר לדברים הכתובים שם, וראה המוזרה של הטוב והרע, "והרכילות" על אלוהים את שיא תפארת הישגי הידע שלו.

הוא לא נרתע מלהשתמש בסופרלטיבים מאוד חריפים כמו: חושך, מפלצתיות, סדיסטיות וכו'. שאלתי את עצמי עד כמה לראות בזה השלכה של מצב הרוח האישי שלו, והמשבר הרגשי בו הוא היה נתון. לדעתי לא ניתן להפריד בין הדברים. זה דומה למי שלמשל נפגע מנשים ואז עושה הכללות לגבי כל המין הנשי.

קרוי הפקיד בידי כ-50 עמודים מודפסים במכונת כתיבה ואמר שזוהי הטיוטה לספרו החדש. התנדבתי להדפיס לו אותם, אבל הוא לא זכה לראות את התמליל המודפס. החומר הזה נשאר עד עצם היום הזה עימי. את הדפים מסרתי בזמנו לעיתונאי מהקריות שפרסם על כך כתבה, אבל הכתוב נותר אצלי במחשב, וזאת זה אני מפרסמת כאן באינטרנט.

אביא את תקציר דבריו כפי שסיפר לי, וכן את הערותי בפונט שונה

הוא דיבר על גנוסטיקה שהינה מסורת עתיקה אשר מחלקת את הבורא והבריאה לטוב ורע. הוא טען שזה רומנטי וחסר ערך לתת יחס אידאליסטי לאלוהות, כי העולם לא יכול להיות ביטוי של אלוהות אוהבת. זאת לנוכח הסבל הרב והייסורים שהם מנת חלקינו.

כלומר, נוצרה אלוהות נפרדת, שהיא סדיסטית מעיקרה ומפלצתית למדי. אבל אלוהות זו נגזרה מאלוהות האור, כאשר אלוהות האור הלכה ונחלשה ונותרה ללא אנרגיה משל עצמה.

אלוהות החושך מיושמת בנו בתוך גוף האמוציות, הגוף האסטרלי. כאשר יש אינטרקציה של אהבה, אזי יש החלפה של אור בין האחד לשני. כאשר בן אור נשוי לבת חושך וההיפך, אזי בן האור החיובי נמצץ ונשמד על ידי בן החושך. במיוחד אהבה אמוציונלית, היא זו שיכולה להשמיד כל קשר.

נושא זה של אור וחושך מופיע גם בקבלה היהודית, ויש את קבלת קורדוברו לעומת האר"י. אצל קורדוברו, אין רע, הכל אמנציות מן האין-סוף. אצל האר"י זה שונה, כי הוא מדבר על האור אשר צמצם את עצמו ויצר חלל שחור.

בתנ"ך ידעו על אלוהות החושך, אבל השתיקו את זה, והתנ"ך עבר עריכה בהתאם.

הערה-

תפיסת האלוהות, הלכה ונשתנתה אצלנו משך הדורות. לדעתי, האל התנ"כי היה יותר מוחשי, ולכן מיוחסים לו תכונות אנושיות יותר, החל מאהבה וחמלה ועד כדי כעס וזעם. גם במקומות מסוימים הוא מקבל ממש האנשה, עד כדי דמות מוחשית.

כמובן השתפיסה הגנוסטית המעמידה כנגד אל האור, אל של חושך, יוצרת האנשה של דמות האל. כי איזה משמעות יש עוד לדבר על האלוהות כאינסוף וכרעיון מופשט עם יש לנו 2 ישויות.

בכל אופן הגישה המיסטית רואה באלוהות מהות של אור, אהבה אינסופית וכו', ואילו מקורו של הרע הוא בעולמנו, הוא הקרמה שלנו, התיקון שלנו.

לדעתי זה מסוכן להסתבך עם השקפות העולם הגנוסטיות האלה, כי אז אתה הופך את כל סיפור האלוהות, ל"רכילות של השמים". קרוי בכל אופן, הלך עד הסוף עם נושא זה.

הרע, לפי קרוי, אינו משהו יוצא דופן ומנותק ומרוחק מאיתנו, אלא חלקים מסוימים בנו, כמו גוף האמוציות ועוד, ממש נבראו על ידי הרע.

רעיון זה של איברים מהאור ומן הקליפות מופיע גם בקבלה. יש את רמ"ח האיברים, וסש"ה גידים, כאשר הם פרי מצוות עשה ואל תעשה. יש איברים המיוחסים "לקליפות", ואלה כמובן מושב התשוקה והיצר, וכו'.

מצבם של בני האור הוא קשה למדי. רק 30 אחוזים הם בני אור ומספרם הולך ופוחת. אצל 70 אחוז מבני החושך יש 58 אחוזים שהם רובוטים, והשאר הם בהחלט מלאים רוע וכוונות זדון, כאשר כל המנהיגים שלנו נמנים עליהם.

בשל מיעוטם של בני האור, תלך הפלנטה ותושמד.

בבריאה המקורית שלנו, עדיין לא היה קיים העולם המטריאליסטי. הגוף שלנו הכיל רק 7 צ'קרות והוא לא נזקק לחמצן, כי הוא פעל רק על פראנא שהיא אנרגיית החיים.

ואז נוצר המימד הפיזי שלנו, שנקרע מתוך מימד האור, על ידי האל הקוסמוקרט אשר שולט בכל העולם הפיזי. הוא פשוט השתלט על המערכת. הוא השתלט בראש וראשונה על הפראנא והפך אותה לבלתי מושגת, ואז גופי האור סופגי הפראנא הפכו בלתי שמישים ובמקומם נוצרו גופים חדשים. הוא נתן לנו את החמצן, אבל החמצן שובר את התודעה בעצם, ומונע מאיתנו את הגישה לפראנא. אז היתה לבני האור דילמה אם להיכנס לגופים אלו או לא, וכנראה שלא היתה להם ברירה. הכניסה לגוף הפיזי יוצרת אצל בן האור טראומה של שכחה ואמנזיה, וזה גם התחיל את מעגל הקרמה והגלגול.

הערה-

כאן יש לקרוי בהחלט "קייס" בלתי רגיל. גם אם לא ניקח את הדברים באופן כל כך ציורי, הרי שידוע, שמצבי מדיטציה והארה, דורשים פחות חמצן, והופכים את הנשימה לשטחית ביותר.

מצד שני, נקלטת הפראנא- אנרגיית החיים בצורה יעילה יותר במצבים של מדיטציה, ובעזרת תרגילי נשימה מיוחדים, אשר מכונים "פראנא-יאמה". בתרגילים אלה, יש מרכיב חזק מאוד של עצירת הנשימה!

כמו כן, נמצאת הפראנא בריכוז גבוה ביערות במיוחד של אורנים. כמובן שהיא נקלטת גם על ידי אכילה של ירקות טריים במיוחד ירוקים.

2 עובדות נוספות:

מנגנון הנשימה אצלנו מופעל על ידי החמצן, אשר נקלט על ידי ההמוגולבין שבדם העושה שימוש בברזל. מבחינה אלכימית, הדם, הצבע האדום והברזל נשלטים על ידי כוכב מרס, שהוא כוכב של מלחמות, ובכלל האדום מסמל את העולם הפיזי ועולם האגו והתשוקות.

בלילה הצמחים מייצרים דו-תחמוצת הפחמן. אולי אלו "שעות השינה" שלהם, ההתחדשות וקליטת הפראנא.

בנוסף, בל נשכח שלפי הקבלה, מוצאנו מגן-עדן, כאשר היה שם אוויר מאוד מיוחד, והיה לנו גוף של אור, ולא של עור. כמו כן לא מסופר בתורה שבגן עדן בכלל היתה אכילה, מלבד מעץ הדעת.

הסיכונים הקשים העומדים בפני בני האור

די בקלות ניתן לזהות מי הוא בן אור. אתה חש בחברתו שמחה, קלילות והקלה ואילו בחברת בן חושך אתה חש עייפות ואובדן אנרגיה.

האטמוספירה כולה מלאה יצורים דמוניים, ויש סכנה שנשמת בן האור תסתלק ותיכנס נשמה דמונית. לבני החושך, שאלו ישויות הנמצאות מעבר למימד הפיזי, יש מעין "מחשבים אסטרליים". הם מסוגלים לשתול בנו נשמה דמונית ואנרגיות שליליות במצבים בהם אנו חשופים וזה קורה כאשר יש ניתוק של התודעה מן הנשמה.

ניתוק כזה מתרחש במיוחד בשעת יחסי מין. נוצרת סינכרוניזציה מיוחדת בין הצ'קרות ואז התודעה נעה החוצה אל הגוף האסטרלי, ולרגע שוכחת את היישות האמיתית. אז קיימת הסכנה.

עלול גם להיות מצב שבן אור יוחלף בבן חושך במצב של תאונה.

הוא היפנה את תשומת ליבי לספרו של פנחס שדה, החיים כמשל- על מצבו של האדם, ואמר ששם יש דיון על 2 נשמות חדשות.

האנרגיה השלילית מצויה גם ברוב המזונות. במיוחד בכרוב.

לכן עלינו לדבוק באור בכל מחיר. להאמין בו אמונה עצומה, להשתמש בכוח הרצון והלגיד לא לכל פיתויי האגו, וצריך להתפלל במלא הכנות של הכוונה.

הערה- שוב לקח קרוי רעיונות מקבולים למדי והרחיק לכת עימם לקיצוניות שאינה יודעת גבול. נכון, היהודי אשר קם בבוקר משינה, מברך ברכת מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי. כלומר, קיימת אומנה שהנשמה עוזבת בשינה ועלולה להיות מותקפת.

אצל כל עם מושווה השינה למצב של מעין מוות, ויש פחד מפני סיוטים והשתלטות של יצורים דמוניים. האינדנאנים תולים לוכדי חלומות, על מנת שילכדו את הסיוטים והאנרגיות השליליות.

על יחסי מין, אין בכלל צורך להרחיב את הדיבור. הם נחשבים למורידים אנרגיות לצ'קרות הנמוכות, אלא אם כן הם נעשים מתוך מודעות לפי שיטות של טנטרה יוגה וכו'.

לגבי "מחשבים אסטרליים" וכו', זוהי אמונה הרווחת למדי מצד אלו הטוענים שהפלנטה שלנו מוקפת חוצנים אשר מצויים ברובד האסטרלי ומפעילים עלינו השפעה טלפתית באמצעות מחשבים.

קרוי די חזה את סוף העולם או את קץ האנושות. הוא טען שמצב מעין זה לא יוכל להימשך זמן רב, ושהפלנטה תושמד תוך שנה עד 8 שנים. (זה היה בשנת 1988). כולנו נעבור מוות פיזי, אך יהיו בינינו כאלה אשר יחולצו על ידי עב"מים. נכנסנו כבר לתוך שרשרת של הרס בשל המתחים הפוליטיים, הכלכליים והאקולוגיים.

קרוי פחד שהפלנטה מוקפת עב"מים שליליים, בין היתר, אשר יוצרים קרינה טלפתית שלילית על המנהיגים שלנו, "העלולים ללחוץ על השלטר".

ד"ר שפלוני ואשתו, הם שעוררו אותו להארה הגנוסטית, כי הם שליחים של האור. מטרתם לעורר את בני האור שאינם יודעים שהם כאלה, משום שהם אלו אשר יחולצו על ידי הצלחות המעופפות.

הערה-

קרוי בהחלט חש שאנו במצב קיצוני. ידוע שבמצבים קיצוניים אנו נמצאים בגבול הכאוס, ואז טוב ורע יכולים להתהפך ביניהים במהירות הבזק. בל נשכח את סוף שנות ה-80 ממש לפני התפוררות הגוש הקומוניסטי, משברים כלכליים, התחזקות האינתיפאדה אצלנו, מלחמת אירן עירק הנצחית, ולפני מלחמת המפרץ!

ועוד קרוי דיבר יל כך שנתיים לפני מלחמת המפרץ, שהיתה בעצם מלחמה עולמית, ובקלות היתה יכולה להיגרר לסיוט אטומי!

קורותיו בשנים האחרונות כפי שסיפר לי

הוא סיפר לי את קורות חייו על פי ראות עיניו, מאז שעזב את הארץ. הוא סיפר שהגיע לאוסטרליה בשנת 1975 בתור אחד מן החסידים של איין ראנד, ואף התחיל שם פעילות במפלגה ראנדיסטית.

שם הוא פגש את בוב קארל שהיה סיינטולוג. אז הוא התחיל להתעמת עם השאלות: מהי תודעה, מי אני המודע, ומי זה בכלל אני!

הוא סבל מצרבת קשה והיו לו נדודי שינה קשים, וזה בהחלט עזר לו. מ-75 ועד 79 הוא היה סיינטולוג הדוק, ואז הוא טיפס והגיע על לראש הסולם בהיררכיה הסיינטולוגית.

תוך כדי מחקר סיינטולוגי בשאלה "מי אני", הוא הגיע למסקנה שחייבים להיות חיים קודמים, ואז הוא עבר למעלה מ-700 שעות של רגרסיה היפנוטית!

בעקבות התנסות זאת, הוא כתב את ספרו השני, "הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה".

השלב האחרון בתהליך הסיינטלוגיה הוא אודיטינג של העצמי ה-self. אבל אז הוא התחיל לקבל בתוכו אינפורמציה שסתרה לחלוטין את מה שלמד בסיינטולוגיה וזה היווה עבורו בעיה.

בשנת 1979 היה לו ברור שאין לו יותר מה ללמוד מהסיינטולוגיה. קרוי הלך ונעשה יותר ויותר מיסטי, פן אשר הציבור לא כל כך הכיר בו!

הוא הוזמן לסיאנס, וזה לא עורר בו תגובות מי יודע מה. אבל אז הוא התחיל לבלוע בשקיקה ספרים בנושא התיאוסופיה בספרייה התאוסופית.

בשנת 1980 הוא פתח מכון לחקר התודעה, אותו כינה "תודעה חדשה". הוא לימד שם פנומנולוגיה, תורת סארטר וכו', תוך כדי כך שהוא מנסה לתרגם מושגים אלו לציבור הרחב. בשלב מסוים ההרצאות נראו לו משעממות ואינטלקטואליות למדי. כתוצאה מכך הוא התחיל לשלב הרפיה ודמיון מודרך.

זה היה מספיק עבורו על מנת לעורר בו זרם של אינפורמציה בלתי נדלה אשר זרם אליו. במילים של היום, זה במפורש היה תיקשור. בהשראת ידע זה נכתב ספרו השלישי הבלתי נשכח: "מעבר ליש ולאיין".

המכון פעל עד שנת 1983 ואז הוא גילה את המסר של שרי אורובינדו ומצא שיש הרבה דמיון בין דבריו, לתורת הקבלה. הוא נסע להודו וגם ביקר אצל הסאי בבה וכאן זכה לחוויות מיוחדות ביותר של אהבה אוניברסלית.

כבר בשנת 1981 הוא התחיל לעסוק בגירוש שדים!! כן, קרוי, כמו רבים במערב האמין שמצבים פסיכוטיים ומחלות נפש, נגרמים על ידי מעין "וירוסים כאלה", ישויות דמוניות שמתלבשות על האדם!

הדברים דווקא אינם מעוררים בי גיחוך מאחר והייתי עדה באופן אישי לתהליך כזה, אצל חברה שהיתה סכיזופרנית, אבל הייתה בה גם אנרגיה שדית מזיקה כזאת. השמאנים הגדולים והמרפאים השבטיים עסקו בזה מתוך אמונה גמורה, ששיגעון הוא רוח רעה שהשתלטה על האדם. הוא פיתח טכניקות של ויזואליזציה של אש לסילוק שדים, דבר שהוא ראה בו תחליף איזוטרי לפסיכולוגיה.

בשנת 85 הוא חזר ללוח הוויג'ה (הלוח עם הכוס למעשי סיאנסים), ואז התחילה להגיע אליו אינפורמציה קבלית. לאט לאט האינפורמציה התחילה לגיע גם במבצ של ישיבה, עינים עצומות ושקט.

והנה בשנת 1986 נפל לידיו הספר אשר שינה את כל חייו, אבל גרם גם לשרשרת האירועים הטראגיים של מות אישתו.

מיד בקוראו את הספר, הוא חש שהאינפורמציה אמיתית, ושהוא גילה את הגורו המיוחל של חייו. לפני כן בשנת 1983 הם הגיעו לסן פרנסיסקו, ושם עלו נישואיו עם על שרטון. אחר כך התחילו מאבקים משפטיים, והין היתר הריב על החזקה על בתו היחידה.

הוא כמובן חזר לאוסטרליה, והצטרף למאמיניו של שפלוני. אבל בני החושך לא הניחו לו. אשתו בראש קבוצת אנשים שהתנגדו לשפלוני ניסתה לתקוף אותו בכל דרך. היא נסתה להפיץ שמועות, לפעול נגדו באופן משפטי, ואף להצית את ביתם, וזה מה שהוביל לאירוע הטראגי בו חתנו הרג את אישתו.

הערה-

לדעתי, קרוי עבר תהליך מאוד ארוך מאז התחיל את דרכו כראנדיסט וכתב את החיים על פי השכל. בערוב ימיו הוא הלך ושקע יותר ויותר במיסטיקה, והוא היה מיסטיקן אמיתי בגוף, בנפש ובנשמה, והוא גם מת מתוך חוויה מיסטית עמוקה.

לדעתי, הוא היה קיצוני, ונתן פירוש אישי מדי לתיאוריות שונות ומסוכנות, שאני מכנה אותם פסאודו-מיסטיות. האמונות בדבר מלחמת הטוב והרע, אינן חדשות, גם לא האמונות על שמד כללי של העולם, אבל קרוי לקח את זה באופן אישי, כי עם כל דבר הוא הלך עד הסוף.

בנימה אישית

השיחות עם קרוי הלכו ונעשו יותר אישיות. הוא סיפר של על קורות חייו בשנים האחרונות ועל כך בהמשך. הוא סיפר לי שהוא שרוי שעות רבות ביום במצב של מדיטציה, ולכן הוא מחפש לעבור לגור בדירה נפרדת, הוא גם לא מסתדר עם אימו, שהיא אחת מבני החושך כמובן.

כאשר שאלתי אותו בצחוק, "ומה איתי", הוא אמר שאני אחד מבני האור החזקים שהוא מכיר... אחר כך הוא אמר שכבר בהיותו בהודו הוא שקע במדיטציות עמוקות מאוד, והגיע להארה, ואז תיאר בפני את חוויות האור והאנרגיות שהוא חש.

הוא טען שהוא כבר "חצי לא כאן", וביקש שאמצא לו מקום בגליל להתבודדות ולמדיטציה. ראיתיו רק בפעם אחת בבית אימו. נסעתי לשם עם חברה, והוא הצטייר בעיני, דווקא כטיפוס ביישן, עדין ומאופק.

הוא הפקיד בידי צרור של דפים, וביקש שאעלה אותם על הכתב, משום שזוהי הטיוטה הראשונה של ספרו החדש, הדן בטוב וברע.

עד היום אני כועסת על עצמי. למה לא נכנסתי בו "ראש בראש" בעת ויכוח, ופחדתי לערער על הנחרצות שלו. כיום אני יודעת, שאולי זה לא ניתן היה לעשות. ראו מה אומר עליו אחד מעמיתיו בכתבה שבעיתון תל-אביב.

. "לקח לי הרבה זמן לנתח במה היה קרוי מבריק, וגם זה לא פשוט

היתה בו יכולת פנומנלית להשתלט על ז'רגון של תחום דיון ולדבר

עליו כאילו הוא בחזית התחום. תוך שבוע הוא היה יכול לדבר איתך

על תורת הקוונטים באופן כזה שלמומחה ייקח שבוע ימים להבין

שהאיש אינו מבין דבר בתורת הקוונטים. מה שהוא עשה דרש בפירוש

הרבה כשרון, כשרון תחבירי, אבל היה בו משהו שרלטני עד הסוף.

הוא בעצם לא באמת למד כלום, בעצם לא ידע כלום. אבל כל זה היה

כשהוא עוד היה מעניין. אחר כך הוא כבר נהיה גורו וקשקשן והפסיק

לעניין בכלל."

בכל זאת אני מצטערת, שלא אמרתי לו בתוקף, "תפסיק עם הבולשיט הזה". במיוחד כאשר הוא היה אומר בנימה של ערגה וגעגועים, שהוא מתגעגע "לחזור לחיק האוהב של האב", כלומר לאלוהים.

אני גם כועסת, שלקחתי על עצמי את המשימה של הקלדת הדפים שנתן לי, והבטחתי לו שאעשה זאת במהרה, אבל אצל אישה עסוקה כמוני, זו היתה קצתב עיה להתחייב. לכן לא יצרתי עימו עוד קשר, כי היה לי לא נעים, אם היה שואל מה עם החומר.

ניסתי ליצור עימו קשר רק סמוך להרצאותיו, לדירה השכורה ברחוב נורדאו ששכר מידיד. הייתי בטוחה שהוא נסע לגליל כמתוכנן, אבל חברי שם אמרו שהוא לא הגיע אליהם. הנחתי שהוא נסע למקום אחר ואולי הוא מנותק!

הייתי בטוחה שהוא ישוב לקראת ההרצאות שלו.

המזכירה האוטומאטית שלו היתה מלאה לחלוטין, אך למרות זאת היא קלטה את אין ספור ההודעות הנואשות שלי: "משה משה היכן אתה!"

גם הגעתי לדירתו, הלמתי בדלת, דחפתי מתחתיה פרוספקט, עם כתב ידי עליו, כפי שזה מופיע בתמונה שלמטה, והשארתי בתיבת הדואר למטה.

ואז הגיע יום הכינוס הראשון בתל-אביב. השתעשתי במחשבה שאולי הוא עוד ישוב ברגע האחרון, כי הוא הצטייר בפני כאדם אחראי. הגיעו אנשים והמרצה הנוסף, ד"ר לקבלה ויהדות מרדכי פכטר, והאיש כמובן לא הגיע!

למחרת טלפנתי בדחיפות לאימו, ומסרתי לה שהוא איננו. היא סרבה להאמין. לחצתי עליה שתפנה למשטרה ותגיד שהוא נעדר, אך היא סרבה בכל תוקף.

צלצלתי למשטרה, ושטחתי בפניהם את לבטי, אך הם השיבו לי שרק קרוב משפחה יכול להודיע על נעדר. הייתי לחוצה, היתה לי הרגשה שמשהו לא טוב קרה, ולא יכולתי לעזור או להושיע!

ואז, שבוע ימים לאחר מכן, הגיע תור ההרצאה בחיפה. צלצלתי לעיתון המקומי כל-בו ואמרתי להם, שאני חוששת לגורלו של משה קרוי, אבל הם אינם רשאיים לכתוב על כך, כי המשפחה אינה מעוניינת בפרסום.

ואז נתתי להם את "הסקופ של החיים שלהם", (עבורם זה רק סקופ). במוחי עלה רעיון מבריק. אמרתי להם שביום מסוים ובשעה מסויימת עומדת להיות הרצאה עם קרוי באולם מרכזי בחיפה. אמרתי להם שאני בטוחה שהוא לא יופיע. בכל אופן ביקשתי שישלחו כתב על מנת לסקר את האירוע, אשר פורסם גם בעיתונות המקומית. ואז כאשר קרוי לא יופיע שיראיינו אותי כמארגנת ואז אספר להם על כל חששותי.

וכך היה. מעל 100 איש חיכו לקרוי שיגיע. אני ישבתי בצד, ופתאום שרתה עלי הרגשה מאוד מיוחדת. מחשבות מוזרות חלפו להם במוחי: "אל תדאגי אני בסדר, אני חש מצויין, חזרתי אל האב..." מרגע זה והילך, הייתי בטוחה שהוא אינו עוד בין החיים!

ירדתי למטה, ורואיינתי על ידי העיתונאי. הכתבה פורסמה בסוף השבוע תחת הכותרת: "פילוסוף ידוע נעלם בגליל". ואז ביום א' זה כבר נדד לעיתונות הארצית ולרדיו, "החלום הרטוב" של כל עיתון מקומי, ומכאן והילך התחילה המהומה להתגלגל.

אימו שכרה בלש ידוע, ולבסוף הוא נמצא בדירה בנורדאו, לבוש בפיז'מה, עם אוזניות לראשו, ולדעתי הוא התאבד התאבדות פילוסופית, שלם עם עצמו ועם דעותיו!

לאחר מותו של קרוי

דבר מותו הכיה בהלם את כל הציבור הישראלי. הקשר ביני לבין אימו הלך והתהדק עוד כאשר הוא היה בחיים, היא היתה מתקשרת אלי ללא הרף ומתנה בפני את צערותיה.

אני ראיתי בה אישה למודת סבל, חכמה בצורה בלתי רגילה, אולי דומיננטית ואיתנה בדעתה, אבל בטח לא בת חושך ושטלתנית! היה בדבירה המון היגיון, אבל כפי שראיתם לפי מפתו של קורי, הם לא הסתדרו ביחד!

לכן היא היתה מקטרת בפני ללא הרף, על הניכור שהוא מפגין לכפיה וכו'.

לאחר מותו התחילו "קיטורים" מסוג אחר. כמובן שהגעתי ללוויה. יצאנו במרוכז באוטובוס בתל-אביב משכונת מגוריה. אני ישבתי לצידו של ד"ר יוסף טראגין אשר הפגיש ביננו.

לא הרבה אנשים השתתפו, ומספר העיתונאים היה זהה כמעט למספר המשתתפים. בלוויה היה גם חברו הוליק של קרוי יגאל מוסינזון. הוא גם השכיר לו את דירתו.

אם אני לא טועה, הוא אפילו נסה הספד קצר. אני אחזתי בידי את דפי הטיוטה של ספרו. ואז כאשר נשתררה לפתע דקה של דומייה, צעדתי קידמה בפני הקבר הטרי, פתחתי את הדפים והקראתי מתוכם, את הקטע שהוא הכי אהב. מתוך הברית החדשה, המסר של פול אל הקורינתיים.

משום מה אני לא מוצאת מילים אלו בחומר שהוקלד, מה שמעלה בי את הספק, האמנם הקלדתי את הכל, או שאולי פסחתי על קטע זה בהקלדה.

אם בלשונות אנשים ומלאכים אדבר ואין בי האהבה,

הייתי כנחושת הומה או כצלצל תרועה.

וכי תהיה לי נבואה, ואדע את כל הסודות וכל הדעת

וכי תהיה לי כל האמונה עד כי אעתיק הרים

ואין בי האהבה - הייתי כאין

ואם אחלק את כל הוני, ואם אתן את גופי לשריפה

ואין בי אהבה – כל זאת לא תועיליני!

האהבה מארכת אף, ואף עושה חסד

האבה לא תקנא, האהבה לא תתפאר ולא תתרומם!

לא תעשה דבר תפלה ולא תבקש את אשר לה

ולא תתמרמר ולא תחשוב הרעה.

לא תשמח בעוולה, כי שמחתה עם האמת

את כל תישא, את כל תאמין, את כל תקוה

ואת כל תיסבול!

האהבה לא תיבול לעולם,

אך הנבואות הנה תיבטלנה

והלשונות תיכלינה והדעת תיבטל....

ועתה, שלוש אלה תעמודנה:

האמונה, התקווה והאהבה

והגדולה שבהן היא האהבה!

הברית החדשה, האיגרת הראשונה אל הקורינתיים י"ג פס' 1

המילים ניסרו והדהדו בחלל האוויר בעוצמה רבה. לאחר הלוויה ניגשו אלי רבים, ולחצו את ידי. אני חושבת שהמילים האלו היו צוואתו האחרונה, ועד היום אני לא מבינה למה עשיתי זאת.

העיתונאים ביקשו ממני שאזדהה, אבל אני סירבתי. אמתרי שאני סתם אחת ושיניחו לי!

ואז ניגש אלי אדם מאוד נעים סבר, בעל זקן, שעימו אישה פילפינית וא תאילנדית, והוא הציג את עצמו כד"ר שפלוני. הוא סיפר שהוא הגיע ללוייה מאוסטרליה ושהוא מתאכסן במלון הילטון. ביקשתי לשוחח עימו, ואז חזרנו יחדיו אל המלון שלו, וישבנו בלובי.

מה לעשות, החיים חייבים לזרום... ולי היה תאריך פתוח ומרצה שהחליט לעבור לעבר השני. עבורי הוא היה צ'פלוני (מקרוני- כך כיניתי אותו). איטלקי מדושן עונג, אשר חי באוסטרליה, חיים נוחים ומשעממים ועל מנת למצוא תעסוקה לעצמו, שרבט כל מיני תיאוריות על הטוב והרע, תוך כדי אכילת פסטות, ומי לקח אותו ברצינות, קרוי ז"ל.

אדם בעל תיאוריות רדודות, פסיאודו גנוסטיות, מעין תערובת מוזרה של קבלה, אמונות עב"מים ורכילות על העולמות העליונים שמטרתה לעורר זעזוע. תורתו לא נתנה מנוס למי שרוצה להתעמק בה, אלא ללכת עימה עד הסוף, דבר שהוא עצמו לא היה מוכן להתמודד עימו. זאת משום שבעולם מוקף דימונים, כוחות של חושך, ואנרגיה שלילית שחדרה לכל רובד של החיים שלנו, כבר לא ניתן היה לעשות דבר. אבל היתה בכך צביעות מסוימת בדמותו של האיש, משום שהוא עצמו לא יישם את תורתו, כי באמת על מנת ליישים את הדברים, היית צריך להיות מטורף.

כאשר ישבנו לאחר הלוויה בלובי של מלון הילטון הוא כל הזמן ניסה להתנצל, שהוא לא דחף את קרוי למעשה ההתאבדות. חשתי שהוא מנסה להתנער מכל אחריות, בצורה קצת צבועה. ביקשתי ממנו, "שלא יכבס כביסה מלולכת" ברבים, ושמותו של קרוי זה נושא מאוד רגיש, ושזה יהיה לעג למת אם יתחיל לנתח את כל התנהגותו ומעשיו של קרוי. ביקשתי ממנו, שלמען המת ומשפחתו, ישמור על פרופיל נמוך, שיאמר שהוא מצטער, מבלי להיכנס לפרטים על האיש ולהביע עליו דעה.

הוא שמע בעצתי, וכך היה. ואז הצעתי לו, למלא את מקומו של קרוי באגודה בתל-אביב, והוא שמח דווקא, כי ראה בכך במה לבטא את דעותיו, וכמו שאתם רואים מדיווח הכתבה היה מעניין וגם מקומם!!

החיים חזרו למסלולם, צ'פלוני ואשתו וגם הבת נסעו מן הארץ. רק האמא היתה מתקשרת אלי ומתנה את צרותיה. היא סיפרה שהחליטה להקים פינה לזכרו של קרוי, ולתרגם ספר עב כרס בפילוסופיה על מנת להנציח את שמו באוניברסטית תל-אביב. אבל אחר כך היא כל המזן טענה, שיש לה ריב אימים עם הבת שלו, אשר דורשת חזקה על כל ספריו ודבריו, מתוך מטרה למחות כל זכר מדבריו של האיש.

הבת ממש פנתה לערכאות משפטיות והחלה לנהל עימה מלחמת חורמה על זכויות, רכוש וכו'. היא גם החלב לא לחוש בטוב, ולא ידעה שהסרטן כבר פשט בגופה וימיה קצרים, ואז לאחר תקופה של שנה, היא נפטרה, בודדה וערירית.

אני את כתב ידו שמרתי אצלי מכל משמר. נתתי אותו לעיתונאי מהד הקריות אשר שפרסם ממנו קטעים, והוא לא החזיר לי את הדפים, אך נשאר לי עותק זה במחשב. קרוי התייחס לזה כטיוטה, ולכן לא בטוח שהוא היה סומך את ידיו ב-100 אחוז על הדברים.

בכל אופן, אם פרוץ האינטרנט, ועם כך שעמיתי אלי אשד, העלה כתבה בנושא זה, החלטתי לספר את אשר אני יודעת ואף לעלות את הדברים כאן מעל דפי הרשת.

אלי אשד - כתבה ראשונה באתר אייל הקורא

http://www.haayal.co.il/story.php3?id=581&NewOnly=1#NewReply

אלי אשד- כתבה שניה באתר אייל הקורא

http://www.haayal.co.il/story.php3?id=584&NewOnly=1#NewReply

הכתבה על מציאת גופתו של קרוי מתוך "העולם הזה". הכרתי אותו בתחילת שנת 1989 וארגנתי לו הרצאות באגודה לפיתוח מודעות בחיפה ותל-אביב. הוא לא הגיע להרצאה הראשונה, ואז הלכתי לדירתו, דפקתי בדלת, והשחלתי מתחת לדלת את דף המידע עם הודעה עבורו. לדעתי הוא לא קרא את זה, וזה לא נכון שזה היה ליד מיטתו.