אטלנטיס – היבשת האבודה

מאת: גילה בויום

מאז אשר אפלטון כתב את התיאור המופלא שלו בדבר היבשת ששקעה, העסיקה קושייה זו את דמיון האדם בוויכוחים עד לאין ספור.

בתחילה מזכיר אפלטון את סיפור אטלנטיס בטימואס, אשר נכתב במאה החמישית לפני הספירה. הוא מתאר שיחה מסוימת בין כומר מסוים וסולון המחוקק ואיש הרשות אשר חי במאה השביעית לפני הספירה. הכוהן מציג את אטלנטיס כאי גדול הגדול יותר מאסיה הקטנה ומלוב גם יחד הנמצא מעבר למיצרי גיברלטר. הוא מספר שהיתה זו ממלכה רבת עוצמה כ-9000 שנה לפני הולדתו של סולון בשנת 638 לפנה"ס ואשר גייסותיה הנועזים פלשו ולשלטו בכל הארצות אשר היו לחופי המזרח התיכון. רק האתונאים עצמם הם אשר עמדו בעוז בפני הפולשים.

לבסוף, בשל רשעות תושביה, רעידות אדמה ומשברי הים שקעה יבשת זו. בסיפור המשך הנמצא בחיבור קריטיאס, אשר אפלטון לא סיימו לצערנו הוא מספר את ההיסטוריה של החברה האוטופית של אותה תקופה.

פליניוס, הרומאי מחבר ההיסטוריה הנטורלית אף הוא מדבר במאה הראשונה לספירה, אף הוא מתייחס לאטלנטיס, ואנשי גיאוגרפיה ערביים קדומים אף הם ציינו את אטלנטיס על מפת העולם. סופרי ימי הביניים קיבלו אותה כעובדה קיימת מבחינה היסטורית, כאשר אמונותיהם נשענו על אין ספור עובדות מן המסורות של איים מן המזרח.

במסורות של כל העמים מופיע סיפור המבול, המציין שמוצאו משותף. במאה ה18- וה17- שוב עלה נושא אטלנטיס על המדוכה באין ספור ויכוחים על ידי סופרים אומנים שונים. פרנסיס בייקון כתב את האלגוריה האוטופית שלו "אטלנטיס החדשה" שיצאה לאור בשנת 1627, בה הוא מתייחס לאספקט המדעי של אטלנטיס.

רבים חיפשו אחר מקום אפשרי למקמה, זיהו אותה למשל עם אמריקה, ארצות סקנדינביה, האיים הקנריים, אבל על פי רוב היא שוייכה לצפון האוקיינוס האטלנטי.

הקרקעית של האוקיינוס האטלנטי הינה מוזרה ביותר, כאשר גיאולוגים סבורים שקו היבשה של אירופה היה יותר רחוק לכיוון הים. מצויים עליה שרשראות הרים, עמקים וגאיות. בשל כבל טלפוני שהתקלקל מצאו גיאולוגים לבה בקרקעית הים אשר יכלה להתקשות רק באטמוספירה, לפני פחות מ-15000 שנה.

יש דמיון מדהים בין ממצאים ארכיאולוגיים של מצריים העתיקה ומרכז אמריקה במה שנוגע לארכיטקטורה, פירמידות וכו', וכן דמיון בשפות, מילים ומנהגים, דבר שמעלה את הטענה שחייב היה להיות לכל אלה מוצא משותף, וזה יבשת מרכזית שהיתה אטלנטיס.

האם קיימות עובדות מדעיות לקיום אטלנטיס?

עובדות אריכואלוגיות אינן קיימות למעשה. הרבה מחקר תרבות אטלנטיס נשען למעשה על מיתוסים ופולקלור של עמים שונים. כמו למשל אגדות של שבטים אינדיאנים הטוענים שמוצאם הינו בעצם מהמזרח. השבטים הקלטיים של ספרד וכן הבסקים טוענים שמולדתם בים המערבי. הגאליים המקוריים של צרפת בעיקר אלו של החוף המערבי טוענים, שאבותיהם הגיעו ממרכז הים המערבי.

השורש אטלנטיס חוזר ומופיע במספר רב של שמות כמו, האוקיינוס האטלנטי, אטלנטואידי על שם שבטים בשם זה, הרי האטלס, כאשר אלו נקראים על שם הענק המיתולוגי היווני אטלס, והשם אטלנטיס פירושו ביוונית "בתו של אטלס".

מבחינה סיסמוגרפית הרי שקרקעית האוקיינוס האטלנטי היא הכי לא יציבה שיש, כאשר באיזור זה קרום כדור הארץ הוא הכי לא יציב. בקרקע הים ישנו רכס הרים תת-קרקעיים אשר נמשך מברזיל הצפנית ועד לאיסלנד בצפון. ב1940- ניבא אדגר קייסי שבסביבות 68 ו69- יתחילו להתרומם איים מן האי המרכזי פוסידה. ואכן הופיעו ליד בימיני מבנים תת-קרקעיים של מעין חומה ענקית אשר צולמו על ידי שני טייסים על יד בימיני ואנדורס.

תיאוריו של אפלטון

נתחיל מתיאוריו של אפלטון אשר הוא בעצם הטביע את המסורת על אטלנטיס והוא כל הזמן חזר וטען שדבריו הינם עובדה ואין הם אגדה.

בראשונה נזכרת אטלנטיס בדיאלוג על שם טימאוס שם מדבר קריטיאס עם החכם סוקרטס האומר לו להאזין לסיפורו של סולון, אחד מחכמי יוון, על פועלים מופלאים של העם האתונאי העתיק, מעשים אשר בהחלט יכול ההי סולון להעלותם על הכתב כמסכת אדירה של שירה. סוקראטס מתעניין גם ממי שמע סולון את סיפור אותה מעשיה מופלאה ואז משיב לו קריטיאס שבקצה הדלתה המצרית היכן שהנילוס מתפצל ישנה עיר מחוז גדולה בשם סאיס ולהם אלה בשם נאית שיש לה דמיון רב לאתונה, ואותם תושבים מאד אוהבים את האתונאים.

סולון הגיע אליהם והתקבל בכבוד גדול על ידי בני העם והכוהנים וכשהם התווכחו על ימים עתיקים השיבו להם הכוהנים שלא הוא ולא יווני אחר יודע את קורותם של אותם ימים עתיקים מופלאים ואז אמר לו אחד הכוהנים:

"או סולון, סולון, אתם היוונים אינכם אלא ילדים... היו בעבר ותהיינה בעתיד הישמדויות רבות של המין האנושי הנגרמות בשל סיבות רבות, וכאשר למשל האלים מטהרים את העולם בשיטפון מים נפגעים דווקא אלו שהם יושבי המישורים".

הכוהן המשיך וטען שבמסורת היוונית יש מידע רק על מבול אחד בעוד אשר היו כמה וכמה מבולים, ושבארץ יוון ישב אי הפעם הגזע הכי טוב ואציל שאי פעם היה קיים. וזה היה לפני המבול האחרון, ואז הייתה אתונה בשיא תפארתה. במיוחד היא היתה מפוארת בסדרי החוק והמשפט שלה. האלה אתנה ייסדה את אתונה כ1000- שנה לפני שייסדה את סאיס, כאשר סאיס הינה מלפני 8000 שנה, דהיינו 9000 שנה, ואם נוסיף את זמנו של אפלטון הרי שקיבלנו 11000 שנה. מעשים נהדרים של ההיסטוריה של אתונה רשומים דווקא בהיסטוריה של סאיס, המשיך הכוהן ואמר לסולון, אבל הגדול מכולם אותו מעשה הגבורה עליו הוא מספר בהמשך.

צבא עצום ורב התקיף את אירופה ואת כל אסיה, ורק העיר אתונה הצליחה לעמוד בפניו. הוא בא באוניות מכיוון האוקיינוס האטלנטי, כאשר הוא בא מעבר למייצרי גיברלטר, שם שכן האי אטלנטיס שם היתה אימפריה אדירה ונהדרת. רק אתונה עמדה לבד במערכה והכניעה את הפושעים. אבל לאחר מכן התחוללו רעידות אדמה איומות ושטפונות עזים ותוך יממה שקעו כל הלוחמים האתונאים לתוך האדמה, וגם האי אטלנטיס עצמו נעלם כלא היה וטבע מתחת לפני הים, ולכן עד היום לא ניתן לעבור את הים בחלקים אלו ולחצותו שכן יש שם כמות אדירה של בוץ רדוד בדרך, והדבר נגרם בשל שקיעת האי.

בזה נפסק דיאלוג זה מאחרא והם עבור לשמוע את דברי טימאוס אשדר דן בטבע האלים ורק לאחר מכן הם שבים לקריטיאס המתאר את אותה יבשת מופלאה, אטלנטיס.

אותו כוהן ממשיך ומספר שבהיותו ילד קרא את הכתבים של אבי סבו ולמד אותם בקפידה. מסופר בתחילה על התנחלות האלים אשר חילקו את הארץ בינם לבין עצמם, הקימו מקדשים והנהיגו העלאת קורבנות. את אטלנטיס קיבל פוסידון אל הים והוא הוליד ילדים מנערה יתומה מהוריה בשם קליטו, והוא הושיב אותם באותו אי אטלנטיס תוך כך שהוא מחלק אותו לחלקים נפרדים.

קליטו התגוררה על מישור הר באמצע האי, ופוסידון אשר התאהב בה ותינה עימה אהבים, לקח ויצר מעגל של מים סביב לאי זה והפך אותו לאי פנימי. והוא המשיך ויצר רצועות של ים ויבשה המקיפות בזו אחר זו, שתי רצועות יבשה, ושלוש רצועות ים. הוא בנה אותם כך שלא יוכלו לחדור אל מרכז האי, כי לא שמעו אז על ספינות וספנות, וכדי שהוא יוכל להגיע הוא בנה מעברים מימיים תת-קרקעיים.

שני מעיינות מלאכותיים נבעו מתחת לאדמה, האחד חמים והאחד קרים., וזה מה שהפרה את כל האי בכמות פירות הרבה למעלה מן הממוצע.

הוא גידל 5 זוגות של ילדים זכרים, ואחר כך חילק את האי ל10- חלקים כאשר לכל אחד מהם נתן חלק למלוך. על כולם הוא המליך את האח הבכור אותו קרא אטלס. משפחתו של אטלס הייתה החזקה והענפה ביותר, כאשר הם הצליחו לספק את כל צורכי עצמם וצרכי האי כולו.

הם חפרו מן האדמה את כל המתכות היקרות האפשריות, כולל מתכת יקרה כמו הזהב אשר לא ידועה יותר כיום, בשם אוריכלקוס המכונה "נחושת ההר" בתרגום מילולי, ואשר זהותה אינה ידועה. בהמשך ממשיך אפלטון ומתאר בעלי חיים אפילו פילים, אגמים, נהרות, יערות. מזון בשפע לכל האדם ולכל החי. צמחי בושם שהדיפו ריח. פירות מתורבתים וירקות המזכירים את הנוסח של ימינו.

במשך הזמן הוקמו גשרים, במרכז האי במקום הארמון המלכותי הישן הוקם ארמון חדש, אשר היה בניין אשר סינוור את עין רואיו בגודלו וביופיו. את פתח הים הרחיבו לנמל לספינות גדולות. מסביב לרצועות האדמה הם בנו חומות עם צריחים מאבן לבנה, שחורה ואדומה. החומה השלישית זהרה בברק האדום של האוריכקלוס. הארמונות אשר בתוך המצודה המרכזית תוכננו בצורה הבאה:

א. במרכז מקדש קדוש מוקדש לקליטו ופוסידון. הכניסה אליו נאסרה והוא נותר סגור ומוקף בחומת זהב. שם נולדו עשרת הנסיכים ולשם הביאו כל שנה את פירות הארץ והעלו קורבנות.

ב. כאן היה גם מקדשו של פסידון עצמו, שכוסה בכסף ואילו החודים שלו כוסו בזהב. בפנים היו הקירות מכוסים באוריכלקוס והתקרה בשנהב. בתוך המקדש היו פסלי זהב. היה שם האל עצמו עומד במרכבה עם ששה סוסים, שגודלו היה כה רב עד אשר ראשו נגע בתקרה. מחוץ למקדש הוצבו הפסלים של עשרת המלכים ושל כל נשותיהם.

ג. בנוסף היו שם ארמונות רבים, מזבח גדול וכו' וכו'.

אפלטון ממשיך ומתאר את מערכת המים. מזרקות של מים קרים וחמים, ברכות שחלקן שימשו כאמבטיות חמות מקורות לחורף, ברכות של אנשים פרטיים, בריכות לבהמות ולצאן, אמות מים שעברו לרוחב רצועות האדמה. אפלטון ממשיך ומדגיש את האלמנט הספורטיבי. גנים, מקומות אימונים ומסלולים למירוצי סוסים.

מבחינת מבנה, הרי שהיו שם שלושה נמלים, ואחר כך חומה חיצונית אשר קצותיה בקצה התעלה היוצאת אל הים. התעלה החיצונית והנמל הגדול מכולם היו עמוסים כלי שיט וסוחרים שהגיעו מכל קצות העולם. הארץ הייתה גבוהה ותלולה בקרבת הים, אבל סמוך לעיר הבירה פוסידונה, היה מישור עצום שהקיף אותה. האי היה מוגך מצד צפון ומצד דרום פתוח יותר לים. בהרים היו כפרים נפלאים. היו בהם כפרים מאוכלסים ועשירים רבים, נהרות, אגמים, שדות מרעה, וכו'.

לכל מלך מעשרת המלכים הייתה אוטונומיה מלאה בתחומו. זכותו הייתה להעניש ואפילו להוציא להורג. כל מנהיג חייב היה לספק כך וכך, מכסה מסוימת של פרשים, לוחמים, מרכבות, ומושכי משוטים לקרב. חוקי הממלכה נחקקו מראש עוד על ידי פוסידון, אשר כתבם על עמוד אוריכלקוס אשר הוצב במרכז האי, בתוך מקדש פוסידון.

במקום זה התכנסו אנשים כל שנה ששית וחמישית ודנו ביניהם בענייני הציבור השונים, ודנו במיוחד בעבירות, תוך הקרבת קורבן שוורים, ותוך שבועה בדם שלא יעברו עוד את אותה עבירה. הם גם נשאו תפילה בהתאם לכך. לאחר סעודה ותפילה, כאשר ירדה החשיכה, והאש סביב העמוד כבתה, הם התעטפו בשמלות תכולות יפות להפליא, וביושבם בלילה על הרצפה, קרוב לאפר הקורבנות שעליהם נתנו את שבועתם, לאחר שכיבו את האש באיזור המקדש, הם קיבלו ונתנו את דיניהם. עם הפצע השחר הם כתבו את גזר הדין על טבלת זהב הם נתנו אותם למשמרת במקדש עם השמלות.

חוק אחד היה להם ככל בל יעבור, שהם לא ישאו נשק האחד כנגד השני, ושלכולם יבואו לעזרה עם עיר אחת תנסה להפיל את בית המלוכה. עליהם גם להתייעץ בצוותא בדבר מלחמה ושאר עניינים. את השליטה עליונה הם נתנו למשפחת אטלס, כאשר לא ניתן היה להמית את אחד הנסיכים אלא בהסכמת כולם.

מתוך מחשבות אלו, ובשל הטבע האלוהי שהמשיך להשתמר בהם כל התיאור עד כה רק העצים וזרח, אבל כשטבע זה החל להעלם, וגבר בהם הטבע האנושי, כי בסך הכל צאצאי אל היו כולם, הרי שהם איבדו את כבודם. אז אסף זאוס את כל האלים למקום מישכנו הקדוש ביותר שהיה ממוקם במרכז העולם, וכשאסף את כולם יחד נשא דברו ואמר...

וכאן נקטע הדיאלוג.

אפלטון מעולם לא סיים דיאלוג זה, או שמא הוא אבד.

אדגר קייסי וסיפור התפתחות האנושות ואטלנטיס הקדומה

אדגר קייסי, אשר חי בתחילת האמה, מכונה הנביא הישן בשל מסרים אשר נהג לתת מתוך מצב של מעין שינה. הרבה מידע הוא סיפק לנו, תוך שהוא ערך קריאות אישיות לאנשים.

אטלנטיס מופיעה לראשונה בקריאה שערך אדגר קייסי בשנת 1923. אחר כך היא שבה ומוזכרת משך מאות קריאות לאנשים משך 23 שנה.

כאשר התגשם לראשונה האדם בגוף פיזי על פני כדור הארץ, היו פני האדמה שונים לחלוטין מאשר היום, לפי קייסי. לאחר שינוי הסיבוב של הצירים ושבירת היבשות לפני אלפים רבים של שנה, קרו שינויים מרחיקי לכת.

איזורי הקוטב דהיום היו אז איזורים טרופיים וסובטרופיים. חלק גדול מאמריקה הצפנית היה מכוסה בים מלבד יוטה, נבדה, אריזונה וניו מכסיקו. מדבר הגובי באסיה היה מישור פורה. הרי האינדים של אמריקה הדרומית היו מכוסים מים. החלקים העליונים של מערב אפריקה כמו מצרים וסודן היו מעל פני המים והנילוס נשפך אל האוקיינוס האטלנטי. אירופה אסיה, איזור הקרפטים והקווקז, נורווגיה ומונגוליה וטיבט היו מעל המים. אירן וקווקז היו ארצות עשירות והן אשר היוו את גן העדן הקדמוני.

אטלנטיס היתה איזור היבשה החשוב ביותר והיא השתרעה על מרבית השטח של האוקיינוס האטלנטי הצפוני. גודלה היה כגודל רוסיה ואירופה יחדיו. אטלנטיס נשקה לחוף המזרחי של ארה"ב והיגע עד לגולף מכסיקו ולחופי הים התיכון. האי מימיני שלחוף פלורידה היה חלק מיבשת זו וכנ"ל איי הבהמה ויקטן בדרום מכסיקו.

הגזע המושלם אשר הופיע באטלנטיס היה ידוע כגזע האדום. באותה עת שכנו בארץ יצורים דמויי מפלצות. היו אלו נשמות אשר לבשו צורות גוף גרוטסקיות מרוב תשוקתם לחוש את החוויה של החיים הפיזיים על פני כדור הארץ. הם התקיימו משך מאות אלפי שנה בכל רחבי העולם החל מננסים זעירים ועד ענקים בגובה של 4 מטרים. העיוותים נוצרו כתוצאה מזיווגים עם בעלי חיים.

בתחילה הם חיו בדו-קיום הרמוני, כאשר נשמות אשר לבשו צורת גוף מושלמת המשיכו להופיע כאן על פני האדמה. מדובר על תקפה של כלפני 10 מיליון שנה.

הם התאגדו למשפחות ול"חמולות". הם אכלו הם אכלו צמחים ופירות אשר כעת החלו לצמוח, ולבשו עור של בעלי חיים על מנת לכסות את החלקים המיניים אשר הפכו למבישים. הם חיו בסלעים, מערות ובעצים. מונעים על ידי הדחף למצטיינות, בקרה, שליטה וכו' הם החלו ליצור חברה שבטית, שרצתה לספק לחבריה הגנה, התפתחות מסחר וחברותא.

היו אז על כדור הארץ חמישה גזעים כאשר האטלנטיים היו אחד מהם, והם עברו מסלול דומה של התפתחות כמו כל היתר, אם כי בצורה יותר מואצת. חייהם היו הרמוניים ושלווים ועד מהרה הם למדו להשתמש בחוקי הטבע.

אט אט הם החילו להשתמש באבן על מנת להבטיח לעצמם מזון ולהתגונן בפני התקפות בעלי חיים. בתקופה עתיקה הם בנו בתים מעץ, אחר כך מאבן, שהיו בעלי צורה עגולה. בתחילה הם היו ציידים אחר כך בוקרים וחוואים אשר השתמשו בכלים של אבן ושל עץ. לראשונה הם גילו את האש ואת הגז. אחר כך את הברזל ואת הנחושת.

דמויי המפלצות והמעוותים אשר היו מוגבלים על ידי גופים מגושמים ושכל דל כמעט ולא ביצעו שום קידמה בעצמם. אט אט משך השנים הם החלו לאבד ממראם החייתי על ידי נישואי תערובת וגם גלגולים חוזרים ונשנים.

אבל הבעיה הכי רצינית היתה עם ממלכת החיות. מספרים עצומים של חיות אוכלי בשר שוטטו בחורשות ההרים והג'ונגלים שבעמקים. עופות ענקים ריחפו מעל פני האדמה בטורפם את כל אשר מצאו מעל פני האדמה. לאדם כביכול היה רק כלי נשק אחד כנגדם, שכלו. הכוח ליצור מכשירים לאלתר ולהערים. רק כך יכול היה לשרוד כנגדם.

בהיותו עדיין די קרוב לאלוהים למרות שכבר היה שרוי די עמוק בעולם החומר, הוא היה בעל גוף שקל היה לנשמה לבוא בו לידי ביטוי. כוחות רוחניים היו דבר שבשגרה. העין השלישית באיזור המצח הייתה מפותחת ביותר, אשר דרכה באו לידי ביטוי כוחות הנשמה והרוח. היה להם ידע על מאורעות אשר במרחקים ועל מאורעות אשר עתידים היו להתרחש. היה להם גם כוח שליטה על דמויי המפלצות, כך שיכלו להכניע אותם לרצונם. אבל אט אט נמשך האדם יותר אל הפיזי ואיבד בכך את כוחותיו הרוחניים.

ממלכת החיות הלכה והייתה בעיה גוברת והולכת, כך שהחיים תחת איום מוות מתמיד הפכו לאומללים ביותר.

אז התכנסה מועצה דחופה של כל חמשת היבשות בסביבות 52000 לפני הספירה. באו נציגים של הגזע הלבן מן הקווקז הקרפטים, מרכז אירופה ופרס, הגזע הצהוב ממדבר הגובי, הגזע השחור מסודן ואפריקה התיכונה, והגזע החום מלמוריה אשר שכנה באוקיינוס האטלנטי באיזור אשר השתרע ממערב ארצות הברית ועד לדרום אפריקה.

בני התערובת ודמויי המפלצות היו המנודים של החברה האנושית. השתמשו בהם לעבודות הכי בזויות שהיו. מעמדם היה קצת למעלה מבהמות משא וחיות הבית. כתוצאה מקיומם נחלק האדם לשני מעמדות. אלו בעלי היוחסין ואלו אשר לא לגמרי התגברו על ההשפעות החייתיות וחיו תחת השפעות של מריבות ומחלוקות שהביאו לסבל ועמל רב.

אלו מגזע האדם שהשתייכו לשליליים יותר שהינם בני הבליעל, או עובדי הבעל או המכונים גם בעל-זבוב, התנהגו אליהם באכזריות ותוך כדי שימוש בכוחות רוחניים והיפנוזה וטלפתיה מנטלית הם שלטו בהם לחלוטין.

אדגר קייסי מכנה אותם "דברים"- Things, והם היו דוגמת רובוטים או הומנואידים אשר ביצעו את כל עבודת השדה, עבודות הבית, וחלק מן המסחר. בשל בני הבליעל באו לעולם גם מעמדות וחבורות סגורות אשר הביאו לשפיכות דמים, מלחמות וכו'.

חוקי התורשה המשכיו לפעול. היו כאלה אשר היו משולמים לחלוטין מבחינת גוף ומנטליות והיו כאלה אשר היו בעלי "תוספות של חיות" כמו: מלתעות, נוצות, זנבות וכו'. כאלה מתוארים בכתבים מצריים קדומים ובאשוריים. הם נעלמו לחלוטין מן הגזע האנושי בשחר התרבות של מצרים הקדומה.

לעומת זאת, החל פולחן של אלו אשר קייסי מכנה אותם בני אלוהים או "הבנים של האמונה באחד" (the law of the one). נבנו המזבחות הראשונים עליהם הקריבו מפירות העץ והקציר של השדות. אז החלה הדת לשרות ולה העיקרון המקודש של אהבה והרמוניה בין אדם לאלוהים ולחברו.

החלו להקים מקדשים והחלו להופיע הפולחנים , התפילות, המזמורים. החל השימוש "באש הקדושה" כמקדש של ההיטהרות וההגעה לטוהר רוחני עליון. החל אז לשרות חוק הקרמה של סיבה ותוצאה בהקשר לגלול נשמות.

הפער בין בני אלוהים לבני הבליעל הלך וגדל עד לכדי תהום. תחילת אסונות הטבע הייתה בערך ב50700- לפני הספירה. היה זה כתוצאה משימוש בחומרי נפץ מסוכנים ובגזים כתוצאה מהמלחמה כנגד בעלי החיים המסוכנים. כיסי גז עצומים פוצצו אל תוך מאורות החיות, אשר גרמו להתפרצויות וולקניות, מאחר וקליפת כדור הארץ עוד לא הייתה לגמרי קרה. כתוצאה מהפרעות אלו הוסט ציר כדור הארץ, למצבו היום מבחינת הקטבים.

למוריה הושפעה ראשונה, והיא החלה לשקוע אל תוך האוקיינוס האטלנטי. אחר כך שקע החלק של ים סרגוסה ליד קובה, שהיווה חלק מאטלנטיס. שאר היבשת נשברה לחלקים אחדים לאיים גדולים שביניהם עמקים צרים, זרמי מים ומפרצים. האקלים הנוח התחלף לאקלים צחיח. החלה אז הגירה למערב ולמזרח. הראשונה היתה לפירינאים של צרפת וספרד דהיום. האחרים לאמריקה המרכזית הדרומית. גם מלמוריה נדדו לדרום אמריקה לאיזור דרום פרו, ואלו היוו את תחילת שבט האינקה.

השינוי המשמעותי השני בפני האדמה היה בערך ב28000- לפני הספירה והוא גרם לשקיעתם של הרבה איים גדולים מה שמובא לידי ביטוי על ידי סיפור נח והמבול. לאחר המבול, אשר קדמו לו התפרצויות וולקניות וסערות חשמליות, נשאר רק איזור פוסידה שבצפון, ארייז אשר במרכז אטלנטיס ואוג שבפרו במרכז. למוריה נעלמה כליל מעל פני האדמה כאשר חלק מתושביה ברחו אל המבטחים אשר בקליפורניה הדרומית, אריזונה, ניו-מכסיקו ושם הם הקימו את ארץ המאיה. עבור אטלנטיס היתה זו סופה של תקופה ותחילתה של תקופה בהחלט לא מיוחדת.

אדגר קייסי והתפתחות, הדת, התרבות והמדע באטלנטיס

במסריו מתאר אדגר קייסי, מתקנים דמויי ראדר, טלויזיה, קרן לייזר, חומרים פלסטיים ועוד, למרות שדברים אלו עדיין לא עהיו ידועים בתקופתו.

לאחר המבול החלה תקופה של בניה באטלנטיס. החלה התפתחות יפה במכניקה, כימיה, פיזיקה ופסיכולוגיה, כי בכל זאת היה זה גזע יותר מלומד מן האחרים. החשמל אשר נתגלה לאחר המבול סלל את הדרך להתפתחות מאד יפה באלקטרוניקה ובמכשור אלקטרוני. החל השימוש בכוח אטומי דווקא על ידי אורניום להזזת חפצים כבדים ולתעבורה. היתה להם גם מערכת מאד משוכללת לחימום ולאור וגם ליצירת קומוניקציה עם ארצות אחרות. גילו את קרני הלייזר למטרות שונות, כולל את "קרן המוות", הקרן הממיתה. נעשה שימוש באויר נוזלי, באוויר דחוס ובגומי. נעשה שימוש בתערובות של מתכות כמו כמו פליז , אלומיניום, אורניום אשר היו בלתי ידועות לנו, ששימשו לבנות ספינות בים כולל צוללות. היה שימוש תדיר בעליות, בטלפונים וברדיו ובטלויזיה.

אבל ההישג הכי משמעותי של תושבי אטלנטיס היתה היכולת שלהם "לעבות" את קרני השמש, אשר פותחו בראש וראשונה על מנת ליצור קומוניקציה רוחנית עם הסופי והאינסופי, וזאת לאחר בניית הקריסטל הגדול.

השימוש בו שוכלל משך מאד בשנים, עד אשר הוא שימש לאנרגיה חשמלית בכל רחבי היבשת ללא חוטים. אין אנו מסוגלים להעביר חשמל ללא חוטים, כיום. קרינת המיקרו גל היא היחידה שמועברת כקרינה חשמלית באויר ליצירת חום ואנרגיה. אז הוא החל להיות מכונה בפי קייסי "אבן האש" או "הקריסטל הגדול". הוא היה מונח במקדש השמש בפוסידה, והוא היווה את תחתנת הכח המרכזית אשר ביבשת. באופן בסיסי היתה זו אבן בצורת צילינדר בעל פאות רבים. היא נתלתה במרכזו של המבנה ובודדה על ידי חומר לא מוליך הדומה לאסבסט דהיום או בקליט.

מעל לאבן היתה כיפה אשר ניתן היה לגלגלה ולפותחה על מנת לחשוף את האבן לשמש. הריכוז וההגברה של קרני השמש הייתה בעוצמה מעל ומעבר. היא הייתה כה חזקה עד אשר ניתן היה לשגר קרניים בלתי נראות אלו בכל רחבי היבשת כמו גלי רדיו. הגלים האלו נתנו אנרגיה לספינות האוויר ולספינות בים. זה נעשה על ידי שיטות של אינדוקציה- השראה חשמלית באמצעות פעולה של שלט רחוק אל המכשירים הקולטים אשר על הספינות.

ניתן היה להחיות רקמות בגוף האנושי על ידי שימוש בכוח זה בצורה יותר מתונה. אבל כתוצאה משימוש לא נכון באבן האש, היא הפכה לשימוש כמו ענישה ועינויים. שימוש היתר שנעשה באבן זו, ללא כוונה הוא אשר הביא לקטסטרופה השנייה. הקרניים יצרו תרכובת עם קרניים אחרו במעבה האדמה ויצרו בכך התפרצויות וולקניות ממעבה האדמה.

ברחבי יבשת אטלנטיס היו ערים יפהפיות אשר נצצו לאור השמש. ביניהם היו "אמאקי", אצ'אי, ופוסידה. שם בפוסידה היה הנמל העמוס ביותר בעולם.

היתה אספקת מים סדירה לעיר ולברכותיה הרבות על ידי מובילי מים רבים, כאשר הצינורות היו כה גדולים עד אשר הם נתנו את התחושה של עיר עם חומה. ספורט המים היה פופולרי ביותר. הבניינים היו בנויים עם גרמי מדרגות נוצצים ומבריקים, ומשובצים בתמונות פסיפס, מלאכת מחשבת מאין כמודה.

במרכז העיר היה המקדש החשוב ביותר למאמיני האל האחד. הוא נתמך על ידי עמודים עצומים בגודלם מאוניקס שזה שחם, טופז ובריל משובצים באבני אמטיסט ושאר אבנים צבעוניות, כאשר העמודים היו עשויים בצורת חצאי עיגולים. מקדש יפה זה יצר קרניים בשלל צבעים משבירת קרני השמש.

בפנים, בתוך קודש הקודשים בערה האש הקדושה על המזבחות. להבות מסתוריות אלו יצרו קרניים לשם טיפולים באלו בעלי המראה המעוות, על מנת להסיר תוספות בלתי רצויות.

היתה שם חצר חיצונית אשר שימשה לכינוסים המוניים, וחדרים פנימיים אשר שימשו את הכוהנים הרבים, הכוהנות ושמשי המקדש. מעמד הכהונה הורכב מהמלומדים ביותר אשר חלקם שימשו כשופטים ומורים מקצועיים.

האטלנטיים ובעיקר תושבי פוסידה למדו את החוקים של האנרגיות היצירתיות של היקום וחדרו למהות של כוחות הטבע, הויברציות של הצמחים, האבנים, התכשיטים והמתכות, תוך לימוד ההשפעה על האדם. היתה התקדמות בלתי רגילה בחקלאות וגם באסטרונומיה ואסטרולוגיה. הם חישבו את המשמעות של המספרים, הכוכבים והאלמנטים, וידעו אפילו את ההשפעה של טל הבוקר. הם למדו כיצד לבטל את כוח המשיכה. הם היו מודעים למיסתורין של מוצא האדם ומהות חמשת הגזעים, והייתה להם הבנה לחוקי המדע והרוח שהינם בעצם חכמה אחת.

מצד שני התפתחו השימושים השליליים של מותרות, בזבוז, שפע, ניצול המעמד הנמוך הסתאבות ועוד ועוד. נוצרו שני מחנות, עד אשר לא היתה ברירה ופרצה מלחמת אזרחים.

צורת השלטון היתה של מונרכיה - מלוכה באופן סוציאלי למחצה. המלך נתמך על ידי מועצה פנימית. לא חסרו שם יסודות שליליים אשר גרמו לקשירת קשר, אינטריגות, וכו'.

צורת השלטון היתה של מונרכיה במצב חצי סוציאלי. המלך נעזר בשלטונו על ידי מועצה פנימית, וגם שם פשטו כל האינטריגות.

כל אלו הביאו לחוסר הבנה של החוקים הרוחניים והטבעיים. אלו של האל האחד נכחו לדעת באמצעות כוחות רוחניים את האיום העומד לקרות של הרס היבשת של פוסידה- אטלנטיס. הם חיפשו דרכים על מנת להזהיר את האנשים על מנת למנוע זאת. הם התכנסו ברוח זאת. צירים באו מארצות רבות על מנת לשתף פעולה בחכמתם בנסיון אחרון לשנות את השואה, אל ללא הואיל.

בשל סכנת הפורענות הבלתי נמנעת עוד, חיפשו בני האמונה באל האחד, ארצות אחרות על מנת להתיישב בהם. לשם כך הם שלחו משלחות מחקר. הם הגיעו למצרים, יוקטן, הונדורס וכו'. בעיקר חשוב היה לשמר את עקרונות הדת והידע שלהם.

בערך בשנת 10700 לפני הספירה הגיעה הארץ לשיא מעמקי הרוע של המאגיה, המיסטיקה והפולחן. החלו בקורבנות אדם, ניאוף וסגידה לשמש. נעשה בקריסטלים של השמש שימוש בכפיה, עינוי וענישה, עד אשר האנשים הפשוטים כינו אותם הקריסטלים הנוראיים. היתה ירידה חמורה במוסריות של אנשי אטלנטיס. תשוקות מיניות, עוני רעב שפשטו בין המעמדות הנמוכים והעובדים.

אז הגיע החורבן הסופי. היבשת שקעה ברעידות אדמה נוראיות ורק ראשי ההרים נותרו, אחדים הצליחו לברוח. בערך בשנת 9500 לפני הספירה נעלמה תרבות אטלנטיס סופית מעל פני האדמה.

תרבותה, בכל אופן, לא נעלמה לחלוטין. למרות קיומן של תרבויות מתקדמות למדי בפירינאים, הודו וסין, ניכרה ההשפעה של התרבות האטלנטית ועדיין הינה ניכרת במקומות שונים בעולם.

נשמות רבות של תושבי אטלנטיס הקדומים שבות ומתגלגלות דווקא בעידן שלנו, ומקומות שונים של האי פוסידה יתחילו להתרומם מעל הים בסביבות 1969 כפי שזה קרה עם חומת בימיני. איי הבהמה הינם שאריות של שרידי ההרים של פוסידה, ולא הרחק מחופי פלורידה, במרחק של כ50- מייל מן החוף ימצאו שרידי מקדש עתיק.

בפירינאים ובמרוקו היכן שהיו התישבויות קדומות, יתגלו יום אחד שרידים עתיקים. התרבות הממשיכה של אטלנטיס באמריקה הינה המאיה שהיתה במכסיקו וביוקטן. בניו-מכסיקו, אריזונה, קולרדו, אוהיו ועד לנהר המיסיסיפי נודעה התרבות של "בוני התל", שהיא משרידי אטלנטיס, כאשר מצרים העתיקה היוותה את המשכה הישיר.

ספרו של דונולי על אטלנטיס

אלפי ספרים נכתבו על יבשת זו במיוחד במאה וחמישים השנים האחרונות ובמיוחד ראוי לציון ספרו של דונלי אשר יצא לאור בשנת 1882 והוא מניח את ההנחות הבאות:

1. היה באוקיינוס האטלנטי אי ענקי.

2. התיאור של אפלטון אינו משל אלא אמת היסטורית לאמיתה.

3. באטלנטיס התקדם האדם מברבריות לקידמה.

4. מאטלנטיס החלו התישבויות חדשות במקומות כמו חופי מכסיקו, המיסיסיפי, האמזונס, חופי אמריקה הדרומית, הים התיכון, החוף המערבי של אירופה ואפריקה, הים הבלטי, הים השחור והים הכספי.

5. אטלנטיס היא בעצם גן העדן הקדמוני שלפני המבול, אשר מוזכר במיתוסים רבים, כמו גני ההספירדות, האולמיפוס, גן העדן התנכ"י ועוד ועוד.

6. אלי יוון, הפניקים, ההינדו והסקנדינבים אינם אלא מלכי וגיבורי אטלנטיס.

7. כל דת הסגידה לשמש נוסח מצרים ופרו הינה בעצם אטלנטיס.

8. המושבה הותיקה ביותר של יוצאי אטלנטיס הינה בעצם מצרים העתיקה.

9. באטלנטיס יוצרו כלי המלחמה וכלי הברזל הראשונים.

10. האלפא ביתא הפניקי שהוא אבי כל הכתב האירופאי, הינו בעצם בעל מקור אטלנטי.

11. מאטלנטיס יצאה משפחת העמים של ההודו אירופיים והאריים.

12. אטלנטיס נעלמה כתוצאה מקטסטרופה טבעית נוראית שכתוצאה מכך הוטבעה כל היבשת על יושביה.

13. ניצולים מעטים נמלטו על גבי רפסודות למקומות אחרים ומאז נפוצו כמעט בכל עם סיפורי מבול.

אטלנטיס והמיתולוגיה היוונית

המיתולוגיה היוונית מבוססת על סיפורי האינטרציה שבין בני אלים לבני האדם. המוטיב הינו של אלים החיים על האולימפוס, שלהם אפשרות חיי נצח, ולכן הם אוכלים אברוזיה ולוגמים נקטר. הם אינם מתערבים בחיי בני האדם, למעט נישואי תערובות, היוצרים בני תערובת שהם הגיבורים, או הנפילים. מצד שני, הם שולטים בחיי בני האדם, שילטון ללא עוררין. אם נתבונן בסיפורים לעומק, אין ספק שאפר לייחס אותם למגע של תרבות מפותחת יותר המכונה אלים עם בני אדם אנושיים. להלן מספר רעיונות מיתולגיים הרומזים באופן גס על קיומה של אטלנטיס.

רמזים על קיומה של תרבות נעלמה רחוקה מבעד לפאתי האוקיינוס האטלנטיס אנו מוצאים במיתולוגיה היוונית, כאשר כל הקשור למימדים או לארצות אין חקר משוייך לאיזור זה.

אנו לומדים על גן ההספרידס, גן תפוחי הזהב אשר ההספרידס, שלושת הנימפות שמרו עליו.

הם היו שלוש עלמות צעירות, בנותיהם של הספרוס-,Hesperus שהיה הבן של אטלס, וכונה גם, "הכוכב הזוהר ביותר ברקיע". ההספרידות גרו מעבר לנהר בקצה המערבי של העולם, בין העננים היכן שהשמש שוקעת. הם חיו בגן פורח ושמרו על תפוחי הזהב אשר היו שם, שהיו המתנה שקיבלה הרה, או ג'ונו, ביום כלולותיה מגאיה, אלת האדמה. הרקולס היה צריך להביאם, כאשר הייתה זו המשימה ה11- במספר שלו. על גן תפוחי הזהב שמרה מפלצת אימתנית בעלת 12 ראשים, כאשר בהמשך מתארת המיתולוגיה כיצד הצליח הרקולס להשיג את תפוחי הזהב.

מיתוס זה מזכיר במידת מה את גן העדן הבראשיתי האבוד ואת החיפושים שלנו אחריו. ישנם במיתוס זה גם רמזים על כך שהוא מצוי היה הרחק מערבה, היכן שאולי מצויה הייתה יבשת אטלנטיס האבודה, כאשר תפוחי הזהב, יהיו אשר יהיו, הובאו לכדור הארץ עוד מלכתחילה, ועל כך גם מרמז המיתוס אשר לעתים מייחס את גן התפוחים למקום שבכלל מצוי בעננים ולא על פני האדמה.

בהמשך אנו נתקלים בדמותו של הליוס אל השמש, ובבנו פאיתון אשר לקח את מרכבת השמש, והיא התרסקה כתוצאה מהתנהגותו הבלתי זהירה.

פאתון היה הבן של הליוס אל השמש. כאשר אמו גלתה לו את זהותו של אביו הוא סיפר מיד לחבריו שהוא בן אלים. הם לעגו לו וביקשו ממנו להוכיח את טענתו. והוא הלך לאביו שם על ההר הגבוה, היכן ששכן ארמון האש, ובלשון חלקות ביקש ממנו לנהוג במרכבתו.

בשל חוסר מיומנותו היטלטלה המרכבה מעלה ומטה, המרכבה סטתה ממסלולה וכל אשר בדרך עלה באש. האנשים התלוננו בפני זאוס והוא הפיל את הרוכב הבלתי זהיר בחזיז של אש, מאחר והייתה סכנה לקיומו של כל העולם. מדוע- האם היה בה כור לאנרגיה אטומית?

אחר כך אנו למדים על תקופות שונות באנושות, המבול, האלים אשר עזבו את כדור הארץ, אחרי שהתייאשו מרשעות בני האדם , וכו' וכו'. אנו לומדים על עידנים שונים של המין האנושי, כאשר כאן נכנס אלמנט חדש של התערבות האלים במעשי בני הדם, מעין "מעבדה אנושית" שקוימה כאן על כדור הארץ על ידי חוצניים.

הראשונה היתה עידן הזהב- עידן של צדק ואמת, שלווה ללא שלטון חוק ומלחמות כי לא היה צורך, והם גם היו עשירים בצאן ובבקר. לא היה צורך בכלי נשק וביצורים. האדמה קיימה את יושביה ללא מאמץ ולא היה צורך לעבד אותה, לחרוש ולזרוע. היה אביב תמידי, וההרים הטיפו חלב, דבש ויין. בני האדם לא הזדקנו ולא חלו במחלות. היצור האנושי היה שונה מהאלים רק בעובדה שהוא היה בן תמותה. המוות היה פשוט דומה לשינה, אבל אז הם הפכו לרוחות טהורות השומרות על המין האנושי. באותה תקופה היו גברים בלבד, ובני האדם היו פשוט נולדים מן האדמה, כמו שיבולים הצומחות מן האדמה, רמז ליכולת ההנדסה הגנטית אשר הייתה בידי בני אטלנטיס.

השניה היתה עידן הכסף- יופיטר קיצר את תקופת האביב וחילק את השנה לעונות. האדם החל להיות חשוף לחום ולקור. היה צורך לבנות בתים כמחסה וכהגנה. היה צורך לחרוש ולזרוע. כאשר הם כלו מן העולם לא היתה להם עוד הישארות הנפש והם החלו לבוא בגלגול.

השלישית היתה עידן הברונזה- היה יותר פראיות ואגרסיביות. החלו לבנות כלי מלחמה. הם היו בעלי כח כביר, עד אשר השמידו זה את זה במלחמותיהם, אבל גם זו לטובה, כי אחריהם בא גזע נהדר של גיבורים הדומים לאלים, שעליהם מסופר על כל מיני מלחמות תהילה, כמו גיבורי יוון, מלחמת טרויה, אודיסאוס וכו' וכו'. כשהם נטשו את העולם הם עבור "לאיי המבורכים", כנראה איי המוות, ושם הם חיים עד עצם היום הזה.

הרביעית היתה עידן הברזל- שהיתה איומה מכולם. התחיל פשע והצניעות והצדק נעלמו. החלה השגיות, אכזריות ותשוקה. נבנו אוניות ולצורך כך נכרתו עצים. החלו לחלק את האדמה לחלקות ונוצר פירוד. פרצו מלחמות, נוצר פחד, ואיש לא בטח עוד באחיו. גזע זה חי עד היום.

אנו למדים על כך שהארץ הפכה יותר ויותר אנושית ופחות שייכת לבני האלים, בדומה לדברי קייסי, על בני תרבות אטלנטיס אשר ירדו מרמתם.

במיתוס אחר מסופר על כך שהארץ מלאה טבח, ואז החלו האלים לנטוש את האדמה אחד אחרי השני. האחרונה שנטשה היתה אסטראה. היה היתה אלת התמימות והטוהר. לאחר שעזבה היא הושמה בין מערכות הכוכבים והפכה להיות מזל בתולה. עד היום בשירי משוררים וגם במיתוסים נוצריים, מדובר על אלת הטוהר הלבנה אשר יום אחד עוד תשוב לכדור הארץ.

במיתוס אחר מובא רעיון החורבן. יופיטר ערך מועצה דחופה עם האלים בארמונו שבשמים והחליט להרוס את כדור הארץ על מנת לבנות גזע חדש וטוב יותר. הוא החליט לעשות זאת על ידי אש אבל פחד מן ההשפעה שיהיה למעשה כזה על כוכבים אחרים (האמנם פחד משואה גרעינית קוסמית). לכן החליט להטביע את העולם על ידי גשם וגם על ידי הצפה, (מזכיר משהו).

על שימוש בטכנולוגיות מתקדמות אשר ניתנו לבני האדם, אנו לומדים מתוך סיפור תיבת פנדורה, שיכול לרמז על טכנולוגיות שונות שהעבירו בני אטלנטיס- קרי האלים, לבני האדם, ללא השימוש הרוחני, נוכח האישה שהם בראו שהיתה גוף ללא נשמה, וגם נוכח האש אשר פרומתאוס גנב מן האלים ונתנם לבני האדם.

פרותמתאוס ואפימתאוס היו שני אחים, שניהם טיטנים, כלומר שניהם מן האלים הראשונים הקדמוניים שמחוץ לכדור הארץ, כאשר השם של פרומתיאוס פירושו "מחשבה תחילה" והשם של אפימתיאוס פירושו "מעשה תחילה", כלומר הוא נחשב לפוחז.

אנו למדים שפרומתאוס היה אחראי על בריאת בני האדם, אותם הוא עשה זקופים בצלם האלים, ועל מנת שיכולו לעמוד בפני כוח החיות. הוא עלה לשמיים, והביא משם את האש האלוהית ונתנה לבני האדם, כאשר כאן יש לנו רמז לאנרגיות של האלים, ואז זאוס אבי האלים לא השלים עם כך והחליט לנקום בבני האדם ובמושיעם פרומתאוס.

אז מופיע הסיפור של תיבת פנדורה. תוך כדי כך אנו למדים שבאותה תקופה לא היו נשים לבני האדם, כלומר מדובר על תקופת הזהב:

"היו היתה תקופה בהם גברים חיו ללא נשים. הם גדלו מן האדמה כמו חיטה. הם לעולם לא התעייפו, מעולם לא הזדקנו, וכשהם נעלמו מן האדמה הם היו עדיין במיטב עלומיהם, תוך כדי שינה".

זאוס ממרומי האולימפוטס- הכין להם "מתנה". הוא נתן לאפימתאוס לעשות מן המים והעפר דמות של אלה יפהפיה בת אלמוות. כל האלים הגדולים עזרו: אתנה לימדה אותה את זריזות הידיים, אפרודיטה למדה אותה חסד ותשוקה, והרמס מתוך בדיחות הדעת נתן לה את היכולת לשקר ולרמות. זו היתה פנדורה, בעלת מראה אלוהי אבל טבע אנושי. זאוס נתן אותה במתנה לאפימתאוס, אחיו של פרומתאוס.

הוא בכל אופן הוזהר שלא לקבל שום מתנה מזאוס, אבל פנדורה הייתה לבושה כה יפה ומראה היה כה שובה לב, עד אשר הוא הוא לא עמד בפיתוי וקיבל אותה כמתנה משמיים.

בכל אופן, אישה זו הייתה למעשה מלכודת. האנשים חששו ממנה והיו צריכים להתמודד עם הקפריזות שלה ותאבונה המיני המוגבר.

היה עליו להקסים ולספק אותה ולהעריץ אותה, על מנת שיהיו לו ילדים ממנה. היא גרמה לאדם שיהיה קנאי, רכושני ותאוותני ולפעמים אפילו אכזר, וכך אבדו מן העולם השקט והשלווה.

בין יתר המטען שלה היה לפנדורה קופסא מוזרה, אשר אסור היה לה לפותחה. אבל היא לא עמדה בפיתוי והרימה את המכסה, ומשם יצא רוב רשע. הרשע התפשט בעולם תוך כדי כך שהוא מתערב לחלוטין ברע עד ללא הבחנה ביניהם. אז באו לעולם סבל, זקנה, מחלה, פשע, שקר, וכו'.

פנדורה אשר נחרדה מהתפרצות רשע זה השיבה במהירות את המכסה על כנו. הקופסא הייתה כבר כמעט ריקה, כל הרשע והרוע כבר יצא ממנה, ורק דבר אחד נותר שם אשר לא פרץ החוצה כמו האחרים, אלא ישב שם בבטחה ובשקט. הייתה זו התקווה אשר ישבה לה בפחד בקופסא, שמא חששה להתפשט אף היא בעולם.

דמותו של זאוס ואשתו הרה

ג'ונו הינה בעצם האלה הרה הבת של כרונוס וריאה. היא גודלה על ידי אוקיאנוס וטטיס. היא נישאה לאחיה זאוס בתקופת החגים הגדולים אשר היו בגן ההספירדס - סמל הפוריות, בזמן שהאביב היה בארץ לנצח, דהיינו, בתקופת הזהב.

הרה נחשבת לבתולה הנצחית, או לזו אשר בכל פעם שבה ומקבלת את בתוליה מחדש מרחיצה במעיין. יש הטוענים שהיא הפרתה עצמה על מנת ללדת את ילדיה. היא ילדה אותם מתוך שנאה וכעס ולכן הם נולדו ללא רחמים וביניהם היה הרס - שהוא מרס אל המלחמה.

הרה הייתה אשתו החוקית של זאוס ובתור שכזו היא סבלה ללא הרף מחוסר נאמנותו. היא רדפה בחמת זעם לא רק את הפילגשות שלו, אלא גם את צאצאיהם. למשל, היא שמה שני נחשים ענקיים במיטתו של הרקולס התינוק. היא הציעה לסמלה שאם היא רוצה לראות את אהובה זאוס עליו לראותו בכל הדרו, מתוך ידיעה שאין בן תמותה יכול לעמוד בפני זוהרו של זאוס.

לזאוס לא נותר לעשות הרבה כנגדה כי בכל פעם שניסה לכבול אותה היא שוחררה על ידי כאלה שנחלצו לעזרתה. לבסוף השתמש זאוס בתחבולות, הוא היה מסווה את צאצאיו, פירות בגידותיו הרבים בתוך חיות או מחביאם מתחת לאדמה. סיפורו של זאוס דומה לנאמר בתנ"ך על בני האלים שבאו אל בנות האדם. כלומר, גם כאן מופיע הסיפור של הפריה והתערבות גנטית.

סיפור גיזת הזהב והיכולת לקפיצה בזמן ובמרחב

ג'ייסון היה בנו של אייסון, מלך איוקלוס. הוא מצא אותו נטוש על ידי אחיו למחצה. לכן הוא ביקש מן הקנטואר כירון להשגיח ולחנך אותו על הר פליון. הוא למד את אומנות המלחמה, המוסיקה והרפואה.

באחד מן הימים המלך פליאס ארגן פסטיבל גדול לכבוד אל הים פוסיידון, וג'יסון שב לאיוקלוס. בדרך בעוברו את הנהר הוא איבד אחד מסנדליו, וכשראה אותו פליאס המלך נחרד, מאחר ונאמר לו באורקלים, שמלכותו תילקח ממנו יום אחד על ידי אדם הנועל סנדל אחד.

ג'ייסון טען כלפי פליאס שמלכותו נעשקה ממנו, וזה האחרון רצה פשוט לבחון אותו אם הוא ראוי לשאת בכתר. הוא ציוה עליו להביא לו בחזרה את גיזת הזהב שהיתה של ראם אשר עזרה לפריקסוס לנסוע בחלל - אותו ראם אשר הציל אותו וחטף מן המזבח שם רצו להעלותו לקורבן. הגיזה הוקדשה לאל המלחמה מרס על ידי אחד ממלכי קוליקס. פליאס קיווה שג'ייסון לא ישוב לעולם ממשימה בלתי אפשרית זו.

פרנק אלפר, העידן החדש, ותקופת אטלנטיס

ד"ר אלפר הינו מורה מוכר מאד ומכובד של הדרך המטאפיזית. הוא ייסד את החברה המטאפיזית של אריזונה בשנת 1974. הוא הגיע להארה בשנת 1985, ומאז הוא מתקשר עם יישות בשם "אדמיס".

הוא התייחס רבות לאטלנטיס בהקשר של ריפוי בקריסטלים, צלילים ודולפינים. הוא טוען שבאטלנטיס היו מקדשי ריפוי שונים כמו לקריסטלים, צלילים ודולפינים.

בנוסף היו באטלנטיס מספר בתי ספר של למידה. אחד מהחשובים היה מקדש הצלילים, ששם למדו ילדים מגיל 10. שם הם למדו להבין את ההבדלים שבין הצלילים.

הרבה מן הצלילים, לפי טענת אלפר, מזכירים את אלו של השפה העברית. והם נשמעים ככה: אלהו (עם קמץ ושורוק), בא-אהו, גא-מו-אל, דו-לה-הי, הא-זו-אה, וו-אה, זו-אור, חו-רה, טו-לה-רו, יו-וו-דה, כו-לה-אה, לה-הו-רו וכו' וכו'.

הם השתמשו בצלילים אלו על מנת ליצור התאמה בין הנשמה שלהם לעולם הפיזי, ולצורכי התעלות והארה.

בברכה

גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות -

http://www.oryada.com/

טלפונים: 8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04, פלא-פון- 625759-050

אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/

-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm

פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum

דואר אלקטרוני: gila@oryada.com

בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:

פעילויות בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm

פעילויות בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm