20/6/01
התקשורת הבלתי אלימה ואני
מאת: עופר אליגור
עריכה וסיכום הרצאה ע"י גילה בויום
מילים יכולות לבנות חומות
או לפתוח שערים. אלו היו מילות הכותרת אשר זעקו מעל גבי עלון המידע שלי, כהצגה
לנושא התיקשורת הלא אלימה, אותו מעביר עופר אליגור. ההרצאה הייתה בחיפה, אבל יש
עוד תאריך בה היא תתקיים בתל-אביב.
תיקשורת לא אלימה",
חשבתי לעצמי, "לא בשבילי, אני מיסטיקנית, מה יש ללמוד מזה, זה טוב אולי בשביל
חברה אחרים…" ובאמת לא רבים הגיעו להרצאה זו, כי אולי בחרו להזדהות עם מנת
האלימות היומיומית שהטלויזיה ומבט לחדשות מאכילים אותנו, בליווי חוסר האונים
שמתלווה לכך.
ואני עוד פירסמתי את הטכסט:
תיקשורת לא אלימה
מילים
יכולות לבנות חומות
או לפתוח
שערים
יום ג'
30.10 בשעה 20:00
סניף
תל-אביב- גורדון 26, קומה שניה משמאל
נניח שהיו אומרים לך: אתה
אף פעם לא בא בזמן! כיצד היית מגיב: היית מיד מתקיף: "ומה איתך", או שמא
היית מתנצל: "אבל לא יכולתי"? אבל אם היית עונה בסגנון: "אני רואה
שמאוד חשוב לך שמכבדים התחייבויות...", הרי שהיית פותח כאן פתח להבנה
ולדיאלוג!
גישה ייחודית, מבית מדרשו
של מרשאל רוזנברג, תלמידו של קארל רוג'רס, מוכרת בארה"ב וברחבי
העולם מזה 30 שנה ומטרתה להביא לאהדה ולשיתוף פעולה מצד הזולת, וללמד אותנו להקשיב
לצרכי השני, ולבטא את צורכינו ורגשותינו, גם כאשר עלינו להעביר ביקורת או לבטא
מסרים לא קלים. עופר אליגור, מנחה בכיר במרכז הישראלי לתיקשורת לא אלימה,
יציג גישה ייחודית זו בליווי הדמגות והתנסויות. אפשרות לקורס בנושא. המחיר 40 ש' .
*
"בכלל", חשבתי
לעצמי, "מה כבר יש כאן ללמוד? אנו עצבניים, יש לנו פתיל קצר, במהירות עוברים
לצעקות והתלהמות, וזה מלאכותי להתחיל להתיפייף במילים ולהיכנס לדיונים כאשר מישהו
אומר לנו משהו בנוסח 'לך קיביני מט', מה אני אתחיל להיכנס איתו לדינמיקה קבוצתית?
וכשהמצב כל כך קשדה
במדינה, אז למה שלא "ניכנס בפלשתינאים האלה, באבי אביהם, כי רק שפה של כוח הם
מבינים, והם מפרשים את ההבלגה שלנו כחולשה… ואין שום דרך להיפטר מהטרור הזה… רק אם
נלמד אותם לקח!" הרי זו הדעה הרווחת, ומה צריך כאן "תיקשורת לא
אלימה", במקום שאין בכלל תיקשורת, וכל הדיבורים מיותרים!
אבל בכל זאת, החלטתי להיות נוכחת בהרצאה, אמרתי לעצמי
, אולי יהיה לי מה ללמוד.
במיוחד שהמרצה סיפר שהוא נסע לאט,
ומישהו ניסה לעקוף אותו, ואז הוא התחיל לקלל, ואז המרצה פנה אליו: "סליחה,
הסתבכתי, אני לא זוכר איך מגיעים להדר…"
ישבתי והקשבתי, ובאמת, חברה, יש
כאן בהחלט CASE, ואני רוצה לשתף אותכם בדברים אשר
הבנתי.
תיקשורת לא אלימה
מארשל רוזנברג היה מטפל משפחתי, והוא
פיתח שיטה זו ככלי פשוט לתיקשרות אפקטיבית עם הסביבה.
לא פעם, אנו נוטים לבחור בפתרון
של אלימות, כדי למנוע אלימות… (אנו מפחידים את האדם האלים, מביישים אותו, מאשימים אותו וכו'…)
"נפנה אותך בכוח".
"אם לא נקבל תשלום, נשעה את
התלמיד מן הטיול!"
אנו כל כך רגילים לדרך תגובה זו,
עד אשר גם הסיסמאות שלנו "אלימות":
"נלחמים באלימות"
"נלחמים בסמים"
"זבל מי שמלכלך"
כלומר,
אנו יוצאים לקרב נגד אלימות, עם אלימות!
למשל, רוזנברג מספר בספרו
כיצד ראה בהיותו אצל מנהל בית ספר, כיצד ילד גדול יותר מטלטל ילד קטן בחצר. מיד
ירד אליו המנהל, תפס את הגדול בזעם וטלטל אותו: "מה אתה מטלטל ילדים קטנים ממך". חזר המנהל לרוזנברג
ואמר לו: ראית מה זה?!!!: כן, ראיתי ענה ד"ר רוזנברג: "מה הוכחת לו? – שאיש גדול יכול לטלטל ילד קטן
ממנו…
למעשה השתמשת בכוח כדי להתמודד עם אלימות…
על פי תפיסתו של רוזנברג – בני אדם בנויים מטבעם לחיות
חיי חברה המבוססים על שיתוף פעולה. אנו משתמשים באלימות רק כשאנו נמצאים
במצוקה, כלומר, אנו באים מקטע של צורך שלנו שאיננו מסופק; כשאנו לא מאמינים שניתן להשיג
דברים בדרך אחרת – אנו עלולים לנקוט באלימות.
למשל כמו להגיד: "אני צועק, כי כבר מליון פעם
ביקשתי ממך לסדר את החדר, ושום דבר לא עוזר לי". זה מתחיל כבר מילדות, כאשר אנו מחונכים בצורה אלימה, עם
איומים, מתוך פחדים, תוך חוויות של פחד אשמה ובושה. אבל האדם, לדעת רוזנברג, מטבע
בריאותו אינו מתאפיין בהתנהגות אלימה, הוא מתשמש בזה רק מתוך מגננה, והשאלה אם ניתן להחליף התנהגות אלימה בהתנהגות
שמעודדת שיתוף פעולה.
ואכן, אני חושבת לעצמי
בכנות, כגילה:
אם הייתי לוקחת סתם
יום של חול ובודקת עצמי כמה פעמים הייתי "מאיימת" או "מביישת"
דהיינו אלימה, במחשבה או בדיבור, אני רואה שכמעט אי אפשר בלי זה! הרי כך חונכנו,
ולצערי זה טבוע בדמנו. אני מציעה לכל אחד שקורה את הדברים, פשוט לחשוב עם עצמו,
ולעשות רשימה. למשל:
־ תסדר כבר את
החדר שלך, זה בלתי אפשרי, אחרת אין יותר מחשב או טלויזיה... (כלפי הבן שלי).
־ אני לא אקנה
יותר בחנות הזו...
־ גברת, את
ברצינות רוצה ללמוד את הקורס הזה, את לא מבלבלת לי את הראש...
־ זהו זה, הגיעו
מים עד נפש, אני הולכת לעשות סדר ב... (בבית הזה, בכיתה הזו, בפורום הזה...) אחת
ולתמיד... אני אפתח עליהם כזה פה גדול, שאף אחד אחר כך לא יעיז...
־ לקרוא עיתון
או טלוויזיה זה בכלל מעלה את מפלס האלימות לאין ערוך והראיה:
בקיצור, חברה, אין
מנוס, אנו חושבים באלימות, וכשאנו מגיבים אנו עושים זאת ממקום פגוע, מתוך רצון
"לנקמה", ואז התגובה שלנו, גוררת יותר אלימות, וכשיש ויכוח, קשה לנו
מאוד לצנון את הדברים.
*
האלימות, הפכה לכלי
לגיטימי גם בפוליקה ובמציאות חיינו, וזה לא סוד. אנו נזקקים לה כדי להשיג דברים,
כביכול, אבל אז זה מהווה יתרון רק לזמן קצר.
כותרות העיתונים, זועקות מדי בוקר
כמו למשל: "אם השיחות לא יתחדשו השטח יבער", כה אמרו הפלשתינאים.
וכך הולכת האלימות וגואה
בכל מישורי החיים, ואנו אפילו לא ערים לכך.
כאשר אנו מדברים למשל על
אלימות, זה גם בדו-שיח היומיומי שלנו, וכאן הסכנה הכי גדולה, כך שבמקום לגרום
לתגובה של אמפתיה ושל הזדהות מצד האדם האחר, אנו גורמים לו להתלהמות יתר,
אשר יכולים להגיע אפילו לביטוי של אלימות פיזית ואפילו מוות, כפי שראינו בעבר,
(ריב על כסא נוח בשפת הים).
למשל:
"ביקשתי ממך להפסיק כי אין לך
זכות..."
"איך אתה מדבר אלי?"
"מי אתה חושב לעצמך
שאתה"?
רוזנברג, שהינו מטפל משפחתי
בהכשרתו, טוען שבעצם זוגות היו באים אליו עם בעיות וויכוחים מן היומיום כמו למשל:
"למה לקחת לי את האוטו?"
"כי אני צריכה לעשות
קניות"
"ומה איתי, אני צריך להיתקע
בפקקים בגללך..."
"בטח, כל היום אתה בעבודה,
ולא איכפת לך ממסיבת הסיום של הבן..."
"את עוד מתלוננת, אחרי שאני
עובד כמו חמור, מה יש אני לא עובד מספיק קשה"!
וככה זה ממשיך וממשיך, ולעולם לא
מסתיים!
הכל יוכל להראות אחרת, אם לא ננסה
לחנך אחד את השני, להטיף מוסר ולהשפיע עליו, אלא לבוא אליו ממקום של שיתוף פעולה.
ב- 4 אופנים אנו מגיבים כאשר אנו נתקלים בתגובה
אלימה
כוח
אנו מגיבים בכוח, ואולי משיגים מה
שאנחנו רוצים, אבל בכל מקרה אנחנו מפסידים משהו. אפילו אם אנחנו משיגים את מה
שאנחנו רוצים –
סביר מאוד שיווצר ניכור, והיחסים כבר לא יהיו כמו קודם; "וזה, הכנוע כלפי חוץ
– אך מתמרד
מבפנים, אוצר בתוכו רגשי זעם ותסכול שעתידים לפרוץ בהזדמנות הקרובה".
למרות זאת לפעמים יש צורך בשימוש
בכוח, על מנת להציב גבולות, ואז יש לעשות זאת באופן ענייני, בלי לנסות לחנך את
השני, אלא רק מתוך המוטיבציה להגן על צורך שלנו.
למשל כאשר מטרידים אותי השכם והערב
סוכני פרסום. במקום לגדף ולהאשים אותם – אני יכולה לומר להם באסרטיביות: "אינני מעונינת, ואני מבקשת
לא להתקשר אלי יותר".
ניתוק
מגע
"לא מתאים לי".
"אני קם והולך, נמאס לי מהאוירה הזו". כלומר פעמים רבות אנו
"מרימים רגלים" והולכים; אנחנו אמנם מתנתקים מהחלק הלא-רצוי, אבל גם
מפסידים את החלק שיכול היה להיות טוב.
לפעמים ניתוק המגע הוא דרוש, וזה
אחרי שכלו כל הקיצין. אולי זאת עלולה להיות המסקנה הסופית במגעים עם הפלשתינאים.
אבל גם ניתוק המגע, חייב להעשות באופן ענייני, ז"א בלי לנסות לחנך, להאשים
לבייש את השני.
ויתור
למשל: "מה אני עכשיו יתחיל
לריב איתו?" "תעזבי את הבוס שלך, תני לו להתעצבן, למה לך ללכת איתו ראש
בראש, הוא כזה וזהו...". היתרון הוא שאנו מרוויחים בכך שלווה כביכול, אבל
נותרים מתוסכלים וממשיכים לקטר. אנו נוקטים בגישה זו הרבה, כי היא הכי פחות
מאיימת. הבעיה היא שהוויתור לא נובע מהשלמה. כך מצטבר לו תסכול רב שמכאיב לנו יותר
ויותר.
הידברות
זה השלב הרצוי לנו ביותר, להגיע
לפיתרון מוסכם. גם להידברות יש מחיר: היא דורשת המון זמן אנרגיה. הבעיה היא שאנו
לרוב מגיבים מתוך עצבנות ואין לנו סבלנות להתחיל להתדיין. בכל זאת, זו השיטה הכי
מומלצת כדי להגיע לפתרון רצוי. במידה והחלטנו שלא לנתק מגע או לוותר, והגענו
למסקנה שתגובה כוחנית אינה משיגה שום תוצאה – כדאי שנדע לקיים הידברות יעילה:
המודל לתקשורת לא אלימה הוא מודל
שמעלה את הסיכויים לקיים הידברות יעילה, שתקדם רצון הדדי לשיתוף פעולה.
המודל בנוי מ 4 מרכיבים אשר צריכים
לבוא לידי ביטוי כאשר אנו רוצים ליצור "מפגש עם האחר", דהיינו לקיים את
ההידברות באופן שיאפשר את המפגש עם האחר ויקדם שיתוף פעולה.
אודה ואתוודה על האמת,
זה לא קל, כי זה דורש דקות של אבחנה. למשל, כדי לדבר על-פי המודל –
אנחנו לא אמורים לשפוט זה את זה, אלא רק לציין עובדות.
בשבילי להגיד משפט
כמו: "למה הגעת מאוחר מדי"? זה נשמע מאוד טבעי. אך אם ננתח משפט זה -
נראה שיש בו שיפוטיות וביקורת. משתמעת ממנו ביקורת על השני. ביקורת זו מיד יוצרת
התנגדות אצל האדם האחר ומקטינה את הסיכוי לשיתוף פעולה. אז אולי עדיף לומר:
"קבענו להיפגש ב
- 6 ולא היית". ניסוח כזה – משאיר את העובדות
במלא עוצמתן, אך איננו מטיח את הביקורת כלפי השני.
ארבעת מרכיבי המודל
לתקשורת לא-אלימה:
המרכיב הראשון – תצפית
ועובדות
לציין עובדות ללא שום שמץ של
שיפוטיות. למשל:
"את מבזבזת את כל התקציב, כבר
בתחילת החודש". – שיפוטי.
ניתן לומר זאת בצורה אחרת:
"סיכמנו שלא נעבור את התקציב..."
המרכיב השני- ביטוי רגשות אמיתיים
הרבה פעמים אנו חוששים
לבטא רגשות, במיוחד כשאנו פגועים.
אין שום בושה בלבטא רגשות,
למשל: "אני מרגיש ממש פגוע".
עדיף להגיד את מה שחשים,
במקום "לבזבז אנרגיות, על מנת להסתיר את זה".
מעבר לכך, בדרך כלל לא
ניתן להסתיר רגשות, כי הם באים לידי ביטוי בשפה הבלתי מילולית ובטון הדיבור. ואז,
הם באים לידי ביטוי בצורה לא מבוקרת ברגע הכי לא מתאים…
למשל, בחורה שרצתה שהחבר
יפנק אותה, כי היא חשה מאוד ברע. כאשר הוא ביקש שהיא תעשה לו עיסוי, היא התגייסה
למשימה בחריצות רבה, למרות עייפותה. היא הסתירה את רגשותיה, אבל לבסוף, לא יכלה
עוד ואמרה משפט כמו: "יצאתי בחסר".
הוא כל כך כעס עליה, על
אשר היא הסתירה ממנו את אי הנעימות שלה...
אם אנו משתפים ברגשות, אנו
מעודדים את השני להקשיב לנו באמפתיה. אם אנו נמנעים מלבטא את הרגשות או מנסים
להסתיר אותם, השני עלול לחוות את זה כניכור, כניסיון לשמור מרחק.
המרכיב השלישי- לבטא צרכים
הרגשות שלנו מתעוררים כתוצאה מצרכים שכן או
לא סופקו. לא חונכנו לבטא נכון באופן אמיתי את הצרכים האמיתיים שלנו, ואז כאשר אנו
מרגישים לא מסופקים אנו נפגעים. למשל: "למה איחרת לארוחת הערב, אם הייתי באמת
חשובה לך, אז..." במקום לומר: מאוד היה חשוב לי שתגיע בזמן לארוחה, מפני...
או למשל אנו באים לפגישה
והאדם השני כל הזמן עם פלא-פון פתוח. היינו יכולים לקבל את זה אם הוא היה אומר
לומר למשל: "אני מרגיש לא נוח שאני משאיר את הטלפון פתוח אבל אני חייב לקבל
שיחה דחופה..."
המרכיב הרביעי – בקשה
במקרים רבים אנו לא מבקשים, אלא
דורשים, ולפעמים עושים זאת אפילו במתק שפתיים.
"מותק, תורידי את הפח!"
כאשר אנו רוצים לנסח בקשה, רצוי
לעשות זאת על פי כמה עקרונות:
1. לנסח בקשה ספציפית. הבקשה
אמורה להבהיר לשני מה בדיוק אנחנו רוצים ממנו וכיצד לבצע את זה. בקשה כמו
"אני מבקשת שתכבד אותי" – איננה ספיציפית ואיננה מבהירה לשני מה בעצם אנחנו רוצים ממנו. כדי
שבקשה זו תהיה יעילה, אפשר לנסח אותה כך: "אני מבקשת שתתן לי לסיים את דברי
לפני שתענה".
2. לנסח בלשון חיובית. דהיינו
להימנע מבקשות שמתחילות במילים כמו "שתפסיק" או "אל תעשה" וכד'.
3. בקשה שמנוסחת במילים
שליליות נשמעת למעשה כמו ביקורת, וכך השני עלול להיכנס לאנרגיה של מגננה שממנה אין
סיכוי רב לשיתוף פעולה.
4. להבהיר לפני הבקשה מהו הצורך
שממנו נובעת הבקשה. כך יש סיכוי רב שהבקשה תתקבל תוך הבנה, ולא תתפרש כגחמה.
לדוגמה: "חשוב לי שנקיים כאן דיון מכובד שיאפשר לכל אחד להתבטא ולהבהיר את
דבריו: "אני מבקשת שתחכה עד שאסיים את דברי ואחר כך תענה לי".
במקרים רבים, עדיף לבקש
קודם כל בקשה שתעודד את השני לשתף אותנו במה שעובר עליו לפני שאנחנו מבקשים ממנו
דבר מה ספציפי. "איך את מרגישה עם מה שאמרתי לך?" או "מה דעתך על
זה?" או "איך את רואה את זה?".
כך בדוגמה הקודמת היינו
יכולים למשל לומר: "אני נקטעת בפעם השלישית באמצע דברי (תצפית), אני מוטרדת
מכך (רגש) כי חשוב לי שנקיים כאן דיון מכובד שיאפשר לכל אחד להתבטא ולהבהיר את
דבריו (צורך); איך את מרגישה עם זה? (בקשה)"
דוגמה לתבנית
ניסוח לפי ארבעת המרכיבים:
תצפית: כאשר אני רואה / שומע שזה ככה...
רגש: אני מרגישה ... (מתוסכלת,
מודאגת, חוששת)
צורך: כי חשוב לי ש.. או- אני זקוקה
ל...
בקשה: והייתי רוצה ש.., או – אולי אתם
מוכנים...
עד כאן רעיונות מאוד מיוחדים אלו,
והבה נתייחס למעט לאקטואליה.
למעשה האדם שאומר:
"בוא נעשה מלחמה, כי נמאס כבר
מהטירור הזה, וניכנס בהם באבי אביהם, כי הם לא מבינים שפה אחרת...
אדם זה בעצם היה רוצה להביא לדרך
של הפסקת האלימות והפיגועים. בכך הוא אינו שונה משמאלן הדוגל בהסכם אוסלו!!! מתוך
המצוקה וחוסר האונים בו הוא שרוי, הוא איננו רואה דרך אחרת להתמודד עם הטרור ולכן
הוא בוחר באופציה של שימוש בכוח.
אין פתרונות קסם, ולעתים מגיעים
למסקנה שאין מה לעשות... הידברות לא תעזור, אז אין ברירה, משתמשים בכוח, או מנתקים
מגע, אבל החשוב הוא לבחור כל דבר שעושים מתוך שיקול דעת ותוך מודעות למחירים,
להבדיל מתגובה בלתי רצונית שאנו נגררים אליה.
עד כאן תקציר של מה שניתן בהרצאה.
אתם הקוראים מזומנים להביא דוגמאות
מהחיים שלכם, לספר סיפורים, ובכלל להתיעץ על, איך ניתן היה לבטא דברים אחרת,
ולגרום לתגובה שונה.
מומלץ גם מאוד לפנות לעמותה העוסקת
בנושא זה, עמותת "חינוך לחיים" Education for Life”"
יש להם הרצאות, סדנאות וסמינרים
בנושא זה ובנושאים אחרים.
המעונינים מוזמנים לפנות אל עופר אל-יגור:
טל' 054-965033 או במשרד:
03-9222026
skils@education-for-life.org
בברכה
גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות
-
טלפונים:
8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04,
פלא-פון- 625759-050
אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/
-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm
פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה:
http://come.to/mystic-forum
דואר אלקטרוני: gila@oryada.com
בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:
פעילויות
בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm
פעילויות
בתל-אביב:
http://www.oryada.com/daftel.htm