אז
אני נמצאת כאן
בלוס-אנג'לס
וזה החג
הראשון שלי
בנכר, ואני
יושבת וחושבת
לי על השנה
אשר חלפה.
מחשבות רבות
מתרוצצות לי
בראש,
ואני חושבת
לעצמי, מה פשר
כל מה שעבר
עלינו בשנה
האחרונה ומה
שקורה היום.
בכל
ליבי אני
זועקת את
המילים,
"החזירו לי את
הזמן האבוד!"
אני
עוד זוכרת את
השנה שעברה.
רק יום אחד
הצלחתי לחגוג
בשלווה, כגילה
נטו, כגילה
אשר מחוברת
לעצמה,
לאחרים,
לאירועים
האופפים אותה,
ואז בבת אחת,
כמכה ביום
בהיר נחתה
עלינו
האינתיפאדה.
אני
זוכרת זאת
היטב. ביום
השני לחג, ממש
כפי שזה היום
התחלנו לשמוע
על המהומות אשר
התפשטו באש
בשדה קוצים,
וזהו זה,
כולנו כאחד
נסחפנו לתוך
זרם האירועים
שאפפו אותנו,
ללא שום
שליטה.
והנה,
שנה מהיום,
וכאילו שכלום
לא זז, ועכשיו
כל העולם כולו
נסחף לתוך
הקלחת הזו,
וככה אנו
יושבים
ומקטרים שנה
שלימה.
המצב,
ההרג, הקטל,
המשבר הכלכלי,
וזה יושב חזק
בפנים על
הנשמה ולא
מרפה. המתח
הזה, ממש חודר
אל חיי
היומיום
ומאחד אותנו, למרבה
האירוניה,
למקשה אחת
בזכות הסבל
ולא בזכות
השלום והאהבה.
ואז
ליבי זועק:
"החזירו
לי את הזמן
האבוד"!!!
הנה,
שנה שלימה
חלפה לה ביעף,
שנה שהיא לא
החיים אשר
רציתי ובחרתי
לחיות. ומה
יהיה? תנו לי
לחיות את
החיים
האישיים שלי!
לפעמים
הדברים שאני
כותבת מבלי
לדעת אפילו למה,
הופכים
לאירוניה!!! הנה מה
שכתבתי לפני
שנתיים כמעט
בפרוס שנת
אלפיים! ככה
קיבלתי את
המילניום
החדש.
המאה
האחרונה
שעברנו
התאפיינה על
ידי המספרים 1
ו-9 שהינם
מספרים מנוגדים
ביותר מבחינה
נומרולוגית.
מספר 1
מצטיין
בייחודיותו
ומספר 9
מצטיין בחוסר
האגו והנתינה
לזולת. 2 קטבים
אלו התפתחו
מאד במאה
העשרים. מאוד
התפתחה
היחודיות
ולעתים זה
התבטא גם
בבדידות, ומצד
שני
מאוד התפתחה
גם העבודה
בתוך הקהילה
והנתינה
החברתית.
כעת
נכנסנו לשנת
אלפיים
המאופיינת על
ידי המספרים 2
ו-0.
2 הינו
מספר של נתינה
והתחשבות
ובמיוחד של
שיתוף פעולה. אפס
הינו מספר
אבסולוטי
טוטאלי שסוגר
במקצת. כלומר,
המסר של שנת 2000
הוא- הכל
או לא כלום:
או שיתוף
פעולה מלא או
פירוד ואז
חוסר
התמודדות.
כנראה שבמאה
הזו יצטרכו
להירתם
הכוחות
לפעולה
משותפת של עמים
וחברות רבות.
זה מה שהאפס
דורש, כוחות
משותפים!
שיתוף
פעולה
והתאחדות על
מנת לפתור
בעיות רבות
כמו אקולוגיה,
בריאות, חקר
חלל, בעיות
עוני ועוד.
התלות
ההדדית גם
תגבר מבחינה
כלכלית עסקית
ועוד. סימנים
לכך כבר ראינו
ע"י המשבר
הכלכלי במזרח
אשר מיד גרר
אחריו משבר גם
במערב, כולל בישראל.
זה המסר של 2
כאשר הוא
מלווה באפס: שיתוף
פעולה
אבסולוטי,
כאשר הבעיה של
האחד היא גם
הבעיה של כולם.
שימו לב
למילים
האחרונות
המודגשות:
שיתוף
פעולה
אבסולוטי,
הבעיה של האחד
היא גם הבעיה
של כולם! זה מה
ששנת אלפיים
ניסתה למסור
לנו, ובלגן הטרור
אצלנו התחיל
באמת לקראת
סוף שנת
אלפיים, וזה
מה שאומות
העולם לא
הצליחו להבין,
שזו גם תהיה
הבעיה שלהם.
ואז
בהינף קולמוס,
כתבתי מסר רב
אנרגיה
ומילים
נמרצות לשנת 2001:
בימים
אלו שהם ימי
האור של חג
החנוכה, שזה
אור שבימים הקרובים
כל אחד מכם
יחוש אנרגיות מאוד
חזקות אשר
ינבעו ישירות
ממרכז האור של
הקוסמוס
אליכם. אתם
תחושו, כעת
בימי החנוכה
שלכם, שאתם כל
יכולים, שאתם
ממריאים
במחשבה
לגבהים אשר
טרם הכרתם
וטרם חוויתם,
ופתאום תעזו
לחלום על כל דברים מאוד
מיוחדים.
אין
זאת מגלומניה
אשר עלולה
להתנפץ אל סלע
המציאות!
זוהי
המתנה של
התקופה אליכם,
לכן הרחיבו
אופקים, העזו
לחלום, העזו
לראות עצמכם
נישאים על כנפי
החלום
והאמונה, כי
כיום אנו
נותנים לכל
אחד מכם לחוש
את אשר יצטרך
לעשות ולפתח אפילו
בשנה בשנתיים
הקרובות!
המון
כוח של שחרור
קרמתי עומד
להגיע אליכם,
כי נכנסים אתם
לשנת 3. נכנסים
אתם לשנת 2001 כאשר
האחד מראה לנו
על צמיחתה של
הייחודיות
החדשה שלכם,
לכן העיזו
לחלום, כי כוח החלום
הזה, הוא הכוח
שישמש לכם
כמניע בעתיד!
ככה
הרגשתי אז בחג
החנוכה, וככה
הרגשתי מבחינה
אישית במהלך
השנה האחרונה.
חלמתי על
נסיעתי לחו"ל
זאת, ועובדה
שאני כאן בלוס
אנג'לס כותבת
לכם, את המסר
החדש שלי של
השנה החדשה.
אבל אני שואלת
את עצמי, "איך
אפשר, גילה"?
מה
זה, איך את
מעיזה לחלום
כשהמצב כל כך
קשה, הרי לא
קלטת נכון את
המסר האירוני
של שנת 2001!!!
אולי
זה בא ללמד
אותנו על
הדילמה שבין
היחיד לבין
הכלל? על ה-1
לעומת ה-2. על
הרצון שלנו
לחיות את
החיים שלנו
נטו, אבל מה
עושים כאשר כל
הזמן ,
"המצב, המצב..."
דופק לנו את
השכל ומשגע
אותנו!
איך
אפשר לשמוח
ולהתעסק
בעניינים
שלנו, כאשר כאן
יורים, ושם יש
פיגוע... ואז זה
הופך לעיקר,
וכל מה שאתה
עצמך עושה זה
הופך לטפל!!!
אבל
אז, אתה עצמך
כאינדיבידואל
יותר נחלש,
ופחות
ופחות יש לך
כוח להתמודד
עם הצער והעצב
של המצב.
אז מה לעשות, אנחנו
במילכוד, ואז
הלב שלי זועק
לעזרה:
"החזירו
לי את הזמן
האבוד שלי"!!
את
כל זמן
השנה הזו, אשר
חלפה לה ביעף,
כאשר חייתי
אותה כסיוט
שאינו נגמר!
תנו
לי לחיות את
חיי לעשות את
עבודתי,
ומספיק!
שהאחדות והמסר
של שנת אלפיים
יבואו לידי
ביטוי על ידי
איזה שהוא
עב"ם נחמד
שינחת עליינו,
או אולי
לחילופין,
גילוי איזו
שהיא תרופה
למחלת הסרטן
או האיידס, או
חקר החלל
ביקום מבחוץ,
או תגליות
בחלל הפנימי
של האדם עצמו!
אנחנו
רוצים קדמה!
לא
הגענו עד הלום
בשביל שכמה
"קאקרים
טרוריסטים",
יקלקלו לנו את
"השואו" של העידן
החדש!
כל כך
הרבה חלמנו
על
"עידן חדש",
ומה אנו
מקבלים?
ואז
אני ישר שואלת
את עצמי את
שאלת השאלות:
אז
איך אני כאדם
רוחני צריכה
להתנהג לנוכח
מצב אשר כזה:
·
להתעלם?
·
לשבת
כל היום ליד
הטלוויזיה
ולדפוק את
הראש?
·
לעשות
מדיטציה
ולשלוח אור
אפילו
לטרוריסטים?
·
לנסות
להתנבא, כאשר
בסוף האמת
"צוחקת לי
בפנים"?
מה
המסר של כל זה,
איך עלינו
כאדם יחיד
וכאדם רוחני
להתנהג, וכיצד
עלינו להבין
את כל הדברים?
אני
גם שואלת על
המישור האישי
שלי!
מצד
אחד כל כך
הרבה תכננתי
לי את הנסיעה
לארה"ב, חודש
שלם הייתי
במתח. אנשים
קנאו בי ואמרו, "הנה, את
נוסעת לך הרחק
מן הבלאגן אשר
כאן, תנוחי לך
קצת מן
הטירור, תשמעי
פחות חדשות,
תתני לנשמה
להתרחב סוף
סוף, תכייפי..."
ממש
הרגשתי נימה
של קנאה
מעורבת בתוך
נימת השמחה
למסעי.
והנה
אני מגיעה
לכאן, ותסלחו
לי על הביטוי, הטירור
הלך אחרי!
ואנשים
אומרים לי
כאן,
בלוס-אנג'לס,
ולא רק לי, אלא
אחד לשני אפילו
במטוס:
"ברחנו
מהארץ, שיהיה
לנו קצת שקט, יצאנו
מטירור,
וחזרנו
לטירור, כנראה
שהמקום הכי בטוח
לחיות זה
הארץ!"
ושתבינו
אותי נכון:
הסיפור
תפס את ארה"ב
עם "המכנסיים
למטה". הם לא
בדיוק יודעים
כיצד להתמודד
עם מצב אשר
כזה. בשבילם
כאן זה ממש
הלם ושוק!
תחנות החדשות,
ויש הרבה,
דוגמת ה-CNN לא
מפסיקות לדבר
על כך. תמונת
המטוס המכה
במגדלי
התאומים
משודרת ללא
הרף! כך גם
לגבי מגדל התאומים
המתמוטט,
משודרת עד בלי
די! מאמצי ההצלה,
החפירות
באתרי
ההתרסקות,
הערכות המצב,
דיברי הניצולים
המועטים... זה
לא מפסיק ולא
יפסיק בקלות.
הכותרת
הכללית באדום
ובגדול זועקת
כל הזמן. בהתחלה
זה היה
"אמריקה
במלחמה". אחר
כך זה היה: "המלחמה
החדשה של
אמריקה".
לפעמים זה
מתחלף במילים
"אמריקה
המאוחדת".
הם
כאן הלומי צער
ולא יודעים מה
לעשות עם עצמם!
אנשים
מגלים גילויי
אבל פרטיים
וספונטניים
כפי שטרם עשו
זאת:
אנשים
פתאום
מדליקים נרות
במפתני הבתים!
שמים דגלים של
ארה"ב עד לחצי
התורן.
אנשים
יוצאים מגדרם,
ומנסים לשבור
את חומות השתיקה
שלהם, אפילו
במקומות
פורמליים כמו
בטיסות, או
בנמלי תעופה,
או בבנקים או
בחנויות. לפתע
פתאום הם
מעיזים להגיד
אחד לשני: "אנו
לא בזמנים
נורמליים..."
זה
ממש נראה שהם
מחפשים האחד
את קרבתו של
השני, אבל לא
בדיוק יודעים
לבטא את צערם.
זה לא מספיק
שאמצעי
התקשורת
עושים זאת
בשבילם ללא
הרף.
הטרגדיה
נפרשת כאן
במלוא עוצמתה
ומערומיה, וזה
הפעם אלפים!!!
כאילו
שלמספרים יש
משמעות, אם זה
רק 20 הרוגים או
אלפים!
וככה
יושבת לה אומה
שלימה ומלקקת
את פצעיה!
אז
אני שואלת את
עצמי, מה המסר
של הדברים.
כיצד עלינו
לנהוג. מה עלי
לאחל לעצמי
ולכולם לכבוד השנה
החדשה, ובכלל
כיצד
מתמודדים עם
המצב החדש אשר
נוצר?
ואז אני
מבקשת לקבל
מידע על ידי
תיקשור. כלומר
על ידי דרך
הכתיבה
האוטומאטית
כמסר
כאילו על ידי
מהות
ערטילאית, על
מנת להבין את
הדברים!
מהי
המשמעות
הקרמתית, של
המצב, שלי
באופן אישי,
ובכלל של כל
אחד מאתנו.
שאלה:
כאשר
נחתתי כאן,
כבר מן היום
הראשון, כל
הזמן בכיתי.
גם כאשר
ניסיתי
להירדם, לא
יכולתי, חשתי
וצער והוא
חילחל לו לכל
הישות שלי.
איך מתמודדים עם
צער במצב אשר
כזה?
תשובה:
הצער
אשר חשת גילה,
הוא טהור
ואמיתי. זה צער
קוסמי.
להבדיל
מרגשות
אישיים, אתם
נכנסים עכשיו
לתקופה של
מודעות
קוסמית. של
טלפתיה כלל
אנושית. הצער
אשר אתם חשים,
הוא חלק
מהרגשות הכלל
אנושיים, וזה
אפילו יהיה
נכון להגיד
שזה ממש
באוויר.
כן
גילה, חבל
שאתם חשים זאת
דרך העצב ודרך
הטירור. וכאשר
חשים תחושות
מעין אלו, מה
שצריך לעשות
זה להתמיר
אותם!
שאלה:
מה זה
בדיוק להתמיר.
מה ההבדל בין
להתמיר לבין
להדחיק או
לבין להתעלם?
תשובה:
ההתמרה
זה תהליך מאוד
חשוב, אשר
אותו אתם עושים
על ידי
מדיטציה ועל
ידי התכוונות.
התמרה, זה זעקה
קוסמית, זה
התחברות
לקרמה
הקוסמית, זה
שאלה אשר
נשארת ללא
מענה, זה כמו
תפילה כלל
עולמית אשר
המוטיב
המוביל שלה
הוא:
"למה
אלוהים... למה
אלוהים..." ורק
כך דברים
יכולים לבוא
לידי פיתרון.
כי בתפילה זו,
בתהליך התמרה
אשר כזה, אין
עוד אתה מדבר
כיחיד אלא
כאחד, כאחד מן
הכלל!
שאלה:
תהיה
יותר ספציפי.
מה בדיוק קורה
בתהליך של התמרה,
ומה בדיוק זה
נותן ואיך
עושים את זה?
תשובה:
זה
מאוד פשוט,
גילה. טוב אם
אנשים יתכנסו
להם בקבוצות,
או אפילו
ביחידים וישבו
מתוך מצב של
מדיטציה. ינסו
יותר להתאחד
עם הרוח
האנושית,
כלומר, לשכוח
מהאני האישי
שלהם, להרפות
את עצמם,
לשחרר את עצמם
כמה שיותר,
ואז לתת לעצב
לחוש את עצמו.
שאלה:
אבל
במדיטציה אנו
רגילים לחוש
אור ואהבה,
איך אתה רוצה
שאנו נעשה
מדיטציה על
עצב? איזה
משמעות יש
לזה?
תשובה:
את
לא מתארת לעצמך
גילה, מה זה
עושה
המדיטציה הזו.
את הצער הזה,
כל אחד מכם
צריך לשחרר
מתוך המערכת
שלו. לראות
כיצד העצב
מתנדף לתוך
האוויר והופך
להיות כמו קיר
מגן בפני
אירועים
דומים
בעתיד. זה
יכול לשנות את
המודעות
הקוסמית ואני
מציע שתנסי
לעשות זאת
מספר דקות,
ואז תביני את
כוונתי, ככה
גם תוכלי
להעביר את
תחושותייך, כי
זה דבר מאוד
עדין. זה
מחשבה שכלל לא קל
לתפוס אותה.
אז בואי וניקח
פסק זמן
ותגידי מה
חשת.
הערה:
חשתי
מאוד מוזר.
העצב התחיל
לגאות בתוכי.
אבל לא נלחמתי
בו. נתתי לו
לבוא לידי
ביטוי. נתתי
לו להציף אותי
מבלי שהוא
יכווץ אותי!
ואז שידרתי אותי
לחלל כמהות
העומדת בפני
עצמה. כעובדה
קיימת אשר אי
אפשר להתעלם
ממנה. חשתי לא
כגילה באותו
זמן, אלא כבת
אנוש, הכואבת
את כאבה
של האנושות
כולה.
יחד
עם העצב הייתה
תחושה מאוד
חזקה של: It is wrong,
כלומר, זה לא
נכון, זה לא
צודק, זה לא
בסדר! זו הייתה
זעקה אילמת.
ואז
התחילו
התמונות.
התמונות הכל
כך טעונות. הדימויים
הקשים על
אובדן כה רב
של חיים!
תגובה:
סלחי
לי שאני מפסיק
אותך גילה
בנקודה זו,
אבל אני חייב
לומר, שזה
בדיוק התהליך
הנכון אשר
היית אמורה
לעשות. את
רואה.
תחושות
חייבות להיות
מלוות
בדימויים.
כלומר, לא סתם
"דופקים לכם
את הראש"
אמצעי התקשורת
יומם ולילה!
משדרים לכם את
מראות הזוועה
ללא הרף. זה מה
שמבדיל את
תקופתנו מתקופות
יותר קדומות.
המראות,
אמצעי
התיקשרות,
היכולת לשדר
את מלוא עוצמת
הזוועה לסלון
של כל בית
ובית בעולם.
ובמקום
להתעלם מן
המצב, אתם
צריכים לחוות
אותו כמו צער
קוסמי כזה,
אשר יוצר חומת
מגן, בלתי
ניתנת לחדירה.
אבל תמשיכי
גילה בתיאורך
המיוחד.
שאלה:
כן זה
היה מאוד
מעניין
ובהמשך יש לי
שאלה. הרגשתי
שהצער שלי
כאילו "עולה
לשמיים"
והופך להיות
כמו עננים.
הרי לא מזמן
טסתי, והייתי
כמעט יממה כל
הזמן מרחפת
בעננים, וזה
כבר ברור לי
מה זה עננים.
ואז ראיתי בדמיון
שלי פתאום את
הטרוריסטים
האלה. רוצים
כאילו לחדור
מבעד לעננים
אבל הם לא
מסוגלים, הצער
כאילו שיתק
אותם. אני
רוצה להבין את
זה. אני רוצה
לחדור ולהבין
את מהות נשמתו
של טרוריסט
כזה. מה עובר
על טרוריסט
כזה כאשר הוא
בא לפוצץ עצמו
עם מטוס עמוס
נוסעים ודלק
לתוך בניין!
איזה קרמה יש
לאנשים האלה.
אולי
אם אבין זאת,
אדע כיצד
להתמודד עימם,
ותענה לי, בלי
הקטע של
"לשלוח להם
אור ואהבה, כי
גם הם
בני אדם".
תשובה:
מה
שאת חשת גילה
זה מאוד נכון
ומאוד אותנטי,
אני חייב לומר
לך זאת וכדאי
שתפיצי את
הדברים בתור
מסר לכל מי
שאת יכולה.
כאן
בפורום שלך,
באי-מייל ובין
אנשים כאן
במפגשים שלך.
תביני
גילה,
הטרוריסטים
האלה, זה
אנשים ללא
קרמה! ומיד
אני אסביר לך
את זה!
קודם
כל, אני
חייב לומר
שממש חשת את
הדברים נכון
ביותר.
כי בואי
ואסביר לך מה
זה טרוריסט ולמה זה
אדם ללא קרמה.
זה מפני שהוא
אינו ער לתוצאות
מעשיו. הוא
אינו עוד בתוך
החוק של
התוצאה ושל התגובה. ההיפך,
הוא חושב שהוא
נמצא מעל לכל!
מעל החוק! מעל
לכל
המחשבה
האנושית
הרגילה.
עבורו, לגרום לזעזוע
אלוהי זה
אפילו שווה
הקרבה של חיי
אדם, כפי שהוא
מקריב את
חייו
שלו וזה לא
איכפת לו!
שאלה:
אתה
מפתיע אותי.
אתה מתייחס
לטרוריסט כמו
אדם חכם,
אידיאליסט,
צלול בדעותיו,
מודע בדיוק
למה שהוא
עושה. אולי
הוא חולה נפש,
שטוף מוח, פארנוייד
ופסיכופט
הרוצה להתנקם
בכולם, והופך
את זה שרע לו,
לרוע של כולם,
לכך שכולם
צריכים לסבול
בגללו?
תשובה:
זוהי
בדיוק הטעות
שלכם, ולכן
אתם לא
מבינים את
נפשו של
הטרוריסט. הוא כל
כך חדור אמונה
במה שהוא
עושה, עד אשר
הוא
שבוי בידי
מעשיו, בידי
האידיאל שלו.
זה הקטע שלו
בדיוק.
המטרה שהוא
מאמין בה כאשר
היא רוויה
בשנאה הופכת
להיות המניע
לכל אישיותו.
מחלחלת בו בכל
רמ"ח אבריו
ושס"ה גידיו
והוא לא מסוגל
לחשוב על שום
דבר אחר
בעולם, מלבד
המחאה שלו.
שאלה:
אבל
אנשים התאמנו
משך שנים
לפעולה זו.
אפילו בשטח ארצות
הברית. הם ראו צורת
חיים אחרת,
בני אדם, גם אם
הם באו מתוך
מדינות
מרוחקות
ונידחות של
עוני ודיכוי.
אז איך הם לא
הצליחו
להשתנות? זה
לא שהם ישבו
בתוך בורות
מתמדת. מאיזה
אישיות
האנשים האלה
בנויים, אלא
אם כן הם באמת
מופרעים
ופסיכופטיים?
איך אתה בכלל
מייחס להם
תכנות
נורמליות של
בני אנוש.
תשובה:
האנשים
האלה עברו
תהליך מתמיד של חינוך
לשנאה אשר
טופטפה לתוך
המוחות שלהם
יום אחרי יום.
גם הבהירו
להם, את הכוח
של היחיד
לשנות את המפה
של הכלל.
בדיוק כפי
שרוצח רבין,
יגאל אמיר,
יכול
"לחכך ידיו
בהנאה", כי הוא שינה את
כל המפה
הפוליטית של
מדינת ישראל.
את מבינה
גילה?
המגלומניה
הזו של שליטה, של
השפעה על רבים
היא אשר מונחת
בבסיס של
הטירור.
היא מונחת
בבסיס לפני
שיש
אידיאולוגיה
מוגדרת. כלומר,
אין השנאה של
טרוריסט
יורדת לפרטים
ואין הוא
בדיוק מודע
למה שהוא נלחם
נגדו.
שאלה:
כלומר,
טרוריסטיות
קשורה
לפנאטיות?
קשורה לאנשים
אשר שמים את
העניין הכללי
לפני העניין
האישי שלהם, בדרך
פנאטית אשר לא
יודעת פשרות?
הם רוצים
שליטה,
או-קיי, אבל
איזה אידיאולוגיה
עומדת מאחורי
צורן זה? מה
יעשו הם בשליטה?
תשובה:
זה לא
שהם חושבים
קודם מה יעשו
ואז פועלים,
אלא הם מונחים
על ידי שנאה
והרס ללא פשרות,
אשר נניח והיה
קורה מצב כזה
והם היו מנצחים
אז לא היה שום
ערך לניצחון
שלהם, כי
במילא לא היו
יודעים מה
לעשות עם הניצחון
שלהם. ככה זה
גם היה עם
מהפכות בעבר
בהיסטוריה,
אשר החלו
כוחות הרס
להרוס את
הקיים, אבל לא
תמיד מצאו להם
דרך להתמודד
עם המציאות
אחרי המהפכה.
ככה זה גם עם
החלפת שלטון,
כפי שזה במדינות
דמוקרטיות. כי
המציאות אחר
כך, מכתיבה את
הנסיבות.
תגובה:
אתה
עושה לי כאן
"סלט שלם", בין
מהפכות,
מלחמות,
חילופי שלטון
וטירור ואיך
אתה יכול?
תשובה:
בואי
ונהיה ריאליסטיים,
גילה. הטרור
הוא תוצר של
חברה שסועה,
קוטבית, בה יש
עניים
ועשירים, חוסר
צדק חברתי,
פונדנטמליזם
דתי מול
נאורות. הטרור
הוא פשוט הפן
הקיצוני של
הניגודים
הנ"ל אשר
הוקצנו.
הטירור הוא
תוצאה של
מעמדות,
לאומים, דתות
וכו'.
הטירור
הוא פשוט
תגובה מתריסה,
ילדותית
במידה מסוימת,
אבל אנו
גולשים ובאי
ונחזור חזרה
יותר לעניין
שלנו. רצית
לדעת מה
מרגיש אותו
טרוריסט אשר
הולך לעשות מעשה
אשר כזה, נכון?
תגובה:
כן,
זה מה שרציתי
לדעת
וספציפית
רציתי לדעת, מי
עשה את זה כעת. האם
הטירור הוא "כמו
מעצמה
מאורגנת"? כמו
גוף מאורגן
שיש להילחם בו
כגוף בעולם?
תשובה:
הקבוצה
שעשתה את זה
היא קבוצה
טרוריסטית
חדשה יחסית,
אשר נדהמה
מעוצמת
ההצלחה שלהם. הם
קיבלו את
"ברכת הדרך"
של גדולים
מהם, אבל זה
היה רק
עזרה, אימון,
משאבים, אבל
לא ממש עמדו
אנשים כלאדן
מאחורי אירוע
זה. לכן
יהיה קשה מאוד
לאתר את
השורשים ואת
האידיאולוגיה.
גם אף אחד לא
ייקח על כך
אחריות.
לדעתי
הקבוצה הזו
כאמור היא
חדשה יחסית
והיא באה
מיבשת צפון
אפריקה, יכול
להיות אפילו
ממצריים.
ההתקפה לא באה
כנגד ארה"ב
ספציפית אלא כנגד
העולם המערבי
כולו, כאשר
ארצות הברית
הפכה להיות
מייצגת
האנושות.
לכן,
הם תקפו את
המטרות אשר
תקפו, יותר
מטרות סמליות.
תביני גילה זה
טרור אחר מאשר
יש לכם במדינת
ישראל כי שם
זה על שטחים
ועל מרחב מחיה
וקיום, וכאן
זה משהו אחר.
שאלה:
אז
למה דווקא
ארה"ב?
תגובה:
כי
ארה"ב לקחה על
עצמה קרמה
מאוד חשובה של
מגינת החופש
האנושי, והיא
קצת שכחה את
תפקידה זה. ארה"ב
היתה צריכה
להמשיך
בתפקיד של
מגינת האנושות
כפי שזה היה
בתקופה של
קלינטון, וקצת
הידרדר
בתקופה של
בוש.
ארצות הברית
חיה באופוריה
מסוימת, של
לשמור על
האנושות
"באופן ערטילאי
ומלמעלה", היא
חשבה שאנו
מספיק בתקופה
של קדמה, ושכל
הטירור הזה,
אשר מוריד את
נפש האדם שאולה
אינו עוד
העניין שלה,
ואז הנה באה
המכה.
שאלה:
איך
אתה מסביר את
זה?
תגובה:
המחבלים
האלה, הם כמו "מלאכי
החבלה" של
ארצות הברית. הם
כאילו הפכו
להיות הקוטב
ההופכי שלה,
ובכל מקום אשר
נוצרים ניגודים,
מיד קם הקוטב
הנגדי האחד על
השני, ומלחמת
הטוב והרע
מתחילים. זהו
רעיון מאוד
ישן ועתיק
יומין, ולא
ניכנס לזה
כרגע, בפעם
אחרת.
אגיד
רק, שארצות
הברית הפכה
"למדינת
האנושות" דרך
מילים יפות
כמו- "תפסיקו
כבר את הטרור
הזה (הכוונה
לישראל)
ושיהיה פה כבר
שקט... ולא חשוב
איך!" כעת הם
למדו, שזה לא
תקופה למילים
יפות ולהתייפיפות
הנפש!
בכל
אופן
הטרוריסטים
האלה אימנו את
עצמם כנגד כל
מה שהמהות
האמריקאית
מייצגת.
קפיטליזם, שתלטנות,
שליטה בכלכלה
העולמית,
התערבות
בשלטונם של
מדינות אחרות.
כלומר, הם עשו
כאן מה שנקרא
דמורליזציה
נגד כל הרוח
האנושית
והקדמה, וכל
מה שארה"ב
מייצגת.
שאלה:
אז מה
יהיה עכשיו,
האמנם אנו נלך
לקראת רוחות מלחמה?
תגובה:
ארה"ב
תעבור את אותו
תהליך אותו
עברה המדינה שלכם,
ואת כתבת על
זה המון גילה,
שצריך להפריד בין
שנאה ותגובת
נגד לבין
תגובה
עניינית. את כתבת
זאת רבות בתקשורייך
הקודמים על
שרון, אשר
עושה את
מלאכתו נאמנה
בחיסול
הטירור!
כך
יהיה גם על
ארה"ב לפעול.
ללא תחושות
נקמה סנטימנטליים,
אלא מתוך
עניין לעקור
את כל הטרור
הזה מן היסוד.
לשם
כך יהיה שיתוף
פעולה בין
מדינות רבות
ותהיה הצלחה,
אבל אני לא
חושב שתהיה
מלחמה כוללת, אבל
זאת את כבר
תראי לפי המפה
של ארה"ב.
והייתי
רוצה שנחזור
לעניין שלנו
ובכך נסיים את
שיחתנו זאת.
שאלה:
אתה
רוצה להמשיך
ולדבר על איך
על כל אחד
מאיתנו
להתמודד עם
המצב?
תגובה:
כן,
גילה. הבנת את
נפשו של
הטרוריסט ממה
היא מורכבת.
הבנת שאין גם
כל טעם להגיד-
"איך הם היו יכולים
לעשות כזה
דבר". זה חסר
טעם, כי מערכת
הערכים שלהם
שונה לחלוטין.
כל מה
שעליכם לעשות
כמו יחידים,
זה להעלות את הצער
שלכם, ואת
הצער עצמו,
ללא כעס
ונקמה, אלא הצער
כפי שהוא.
הצער על מותם
של חפים מפשע,
הצער על כל
הנשמות
האבודות אשר
אינן עוד
עימנו. הצער
על עצם המעשה
על כל חוסר
האנושיות
שבו... כלפי
מעלה.
לדמיין
את השמיים כחומה
בנויה איתן,
שאף מטוס לא
יוכל עוד
לחדור דרכה
ולהתרסק ממנה!
זה מה שעלייך
לחוש, וזה מה
שעליכם לחוש.
כי אם
טרוריסט כל
שהוא ינסה
לעשות את אשר
הוא עושה, תיכנס
בו האנושיות
שלכם, יתווסף
לו המימד של ייסורי
מצפון כאלה,
שזה ישתק
אותו! הבנת
גילה, אתם לא
צריכים לשדר
לטרוריסטים
אהבה ואור
בדיוק, אלא
פשוט שיראו את
תוצאות
מעשיהם כפי
שאתם רואים
זאת, זה הכל!
שאלה:
למה?
אתם הכוחות
העליונים,
"אתם הבוסים",
עשו את אשר
צריך להיעשות
לנכון. למה
אתם צריכים
אותנו?
תשובה:
גילה,
לא נחזור שוב
על דברים אשר
נאמרו קודם. אנו
כאילו הכוחות
העליונים
איננו מפקדים
עליכם או
שולטים עליכם.
כי אז אנו
יוצרים פירוד
מכם. האלוהות
היא מערכת
דינמית, היא
כמו גלגלי שיניים,
אשר כל
העליונים
מחוברים
לתחתונים וזה
יוצר מקשה
אחת. לכם כאשר
אתם מפעילים
כאן
"התעוררות
מלמטה", זה
מכניס לידי
פעולה
התעוררות
מלמעלה. אין
הרובדים
העליונים
יכולים לסבול דואליות,
רוע וחוסר
צדק, ואז אם זה
מה שאתם "מגישים
לנו", אז אנו
פועלים
בשיתוף עימכם
על מנת לחסל
את זה.
הגיע
הזמן שתבינו
שיש על-הכרה
קוסמית
אנושית, והרוח
האנושית
הולכת ונבנית
כרוח אחת של האנושות
כפי שדיברנו
בהתחלת
שיחתנו.
לכן
גילה עלייך
להבין
שמדיטציה
מסוג זה, בהם את
חשה את הדברים
בצורתם
האמתית
והעמוקה ביותר
היא אשר תכניס
את הכוחות
המתאימים
לידי פעולה.
שאלה:
אז
למה אני כאן
במסע בארה"ב,
איך זה בדיוק
קרה ככה? אם
הייתי צריכה
לצאת כמה שעות
יותר מאוחר אז
הייתי נתקעת
בארץ ולא
הייתי מצליחה
לצאת בכלל.
אבל נתקעתי
ככה, שלא
יכולתי לחזור,
ובקושי
הצלחתי
להמשיך.
תשובה:
כן
גילה. האם את
זוכרת רגע של
תפילה אשר היה
בליבך בציריך,
בו אמרת, אני
לא מוותרת
ואני חייבת
להגיע לארה"ב?
כן זה היה
הרגע אשר הפך
את התמונה! זה
היה הרגע בו
השמיים נפתחו
עבורך וגם
עבור נוסעים אחרים
לנסוע אל
היבשת הזו.
אני משאיר את
השאלה שאת
שואלת פתוחה,
כי יותר ויותר
את תדעי מה תפקידך
ביבשת זו, אבל
תדעי לך שאת
בזמן הנכון ובמקום
הנכון.
נכון,
את מאוד קשורה
לארץ ואת לא
נוסעת הרבה
לחו"ל, את זה
כבר הבנו, אבל
כעת הנשמה שלך
כאן, ותהיה
לזה עוד
משמעות גם בהרצאותייך
וגם במפגשים
שלך עם אנשים
נוספים. את
כאן תהי חלק
מהלך הרוח
המשתנה, ולכן
נסיעתך הזו,
היא באמת
קרמתית,
ותופסת
משמעות רבה. אז
כרגע היי
ברוכה,
וכרגיל תני
לאלה שלא
מבינים כיצד
את מתקשרת את
ההסבר שאת
תמיד נותנת.
היי
ברוכה!!!
טכניקת
התיקשור
טכניקת
תיקשור זו היא
באמצעות
כתיבה אינטואיטיבית,
והיא מיוצגת
במאמר על
תיקשור
וכתיבה אינטואיטיבית
במדור
המאמרים של
אתר האגודה לפיתוח
המודעות:
http://www.oryada.com/index3a.html
כמו
כן יש שם גם
מאמר על הדרך
למדיטציה אור,
וזה גם מאוד
חשוב.
התיקשור
נעשה על ידי
"שיחה עם הדמיון
שלי". כלומר,
אני
יוצרת לי בדמיון
דמות עימה אני
משוחחת וממנה
אני מבקשת
הסברים על
המצב, ואז
בשלב מסוים
אני נכנסת לספונטאניות
רבה, וכך גם
כותבת את
דברי.
כלומר,
ההוכחה הטובה
ביותר שלי היא
המסר אשר בדברים,
אשר מתקבלים
כרעיונות חדשים
אשר בכלל לא
חשבתי עליהם!
הויכוח
עם זה ממני או
מחוצה לי או מישויות
או לא אינו
רלוונטי. משום
שגם כאשר
"מדברים עם
ישויות", הם
בעצם חלק מאיתנו.
היוונים
השתמשו בדרך
תיקשור זו, על
ידי כך שהיו
משתמשים
במוזות, שהם
דמויות
אליליות כאלה,
אשר היו
מעניקים להם
השראה!
אז
שתהיה לכולנו
שנה טובה
ומתוקה
ושוב,
החזירו לנו את
הזמן האבוד
שלנו...
בברכה
גילה בויום - האגודה
לפיתוח
המודעות
-
טלפונים:
8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04, פלא-פון-
625759-050
אתר
אינטרנט: http://www.oryada.com/
-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm
פורום
מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum
דואר
אלקטרוני: gila@oryada.com
בעולם
וירטואלי אין
כמו ויזואלי:
פעילויות
בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm
פעילויות
בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm