אביב 04
מסע רוחני לקברות צדיקים
בתחילת שנת תשס"ד ביקרתי בליווי גדעון ומירי בקבר שמעון
בר-יוחאי, בעמוקה ובקבר האר"י בצפת. זאת לאחר שנים רבות שלא פקדתי מקומות
אלו.
בכל אחד מהמקומות, חשבתי באנרגיות חזקות מאוד של התכוונות ומדיטציה
וניסיתי להתחבר לויברציות של המקום!
לדעתי התקשורת עם צדיקים, כפי שחשתי במקומות אלו, נעשה מתוכנו! הם
עבורנו כמו סמלים קוסמיים, וכאשר אנו מתחברים עם האני העליון שלנו לסמלים אלו, אנו
יכולים לקבל השראה של ידע רב, תובנות,
ריפוי, אהבה וחסד. בהחלט חשתי
דו-שיח רב בתוכי ביני לבין דמויות צדיקים אלו.
זה לא שהם "אומרים שלי", אלא זה מה שאני חשה בתוכי, כאשר
אני מחוברת לתדר שלהם! כאילו שכל אחד מהם זה תחנת שידור!
בהחלט חשים שם עומס אנרגטי רב מאנרגיות הצער של כל אלה השוטחים תחינות
לפרנסה, זיווג או בריאות, אבל בהחלט ניסיתי להתעלות מעבר לכך!
בקברו של רבי שמעון בר-יוחאי חשתי, כאשר עשיתי מדיטציה, המון ריכוז
באזור הראש! כמו צהוב כזה, מחשבה, המון חכמה! רצו לי פסוקים בראש מן התנ"ך
ומספר ימים אחרי הטיול היו לי תובנות רבות, בנושא האותיות אותו אני חוקרת.
וברצוני להביא לכם מספר תמונות. במקומות האלה יש קסם רב והם משרים
עלינו את האווירה שלהם, כפי שאתם יכולים לראות בתמונות.
כבר בפתח שורה על המקום אווירה מיוחדת
בקברו של רבי שמעון, ברקע בנות יעקב שמתפללות
ומתפללות
הפליא אותי הנימוס שלהן, אין דוחק למרות
הצפיפות, והן מפנות מקום בכבוד
בעמוקה, אני זוכרת שהתקרבתי לקבר, אחרי שכמה בנות מטיול של "בית
יעקב" פינו לי בנימוס במקום, ואז בכיתי על אמת! על בן הזוג ז"ל, והיו לי
בהחלט מחשבות על איך אני מתמודדת לבד כל כך הרבה שנים. והיו שם אנרגיות נוגות
כאלה, רכות ונשיות.
מימין- עמוקה על רכס הר מדהים ומשמאל, כולן נוהרות אליו, הוא צריך
לחתן המון!
מימין- המטפחות הצבעוניות אותן קושרים להגשמת בקשות ומשמאל מבט
פנימה
דרך הבקשות- להקיף 7 פעמים, בשביל זוגיות צריך להתאמץ!!!
ואז נסענו לצפת לקברו של האר"י עימו יש לי "רומן
ארוך".
20 שנה לא זכיתי לבקר בבית הכנסת האר"י הספרדי! זיכרונות כל כך
מוזרים יש לי מהמקום הזה! בשנת 1982 ביקרתי בצפת, וזה היה ערב שבת, וטיילתי
בסמטאות צפת, והגעתי לבית הכנס שהיה סגור, וישבתי לי שם על המדרגות מחת לעץ התאנה
הענקי שמצוי בפתח, וחשבתי לי "הלוואי האר"י היית מסדר לי לדעת ולהבין
אותך יותר". ואז עליתי בחזרה, ומישהי הכירה אותי, וחיבקה אותי, ובקשה מהמארח,
הרב של קהילת ברסל"ב אם אוכל לבוא גם לארוחת שבת... ואז שקענו שם בדברי חכמה,
והיה מדהים וקיבלתי מחמאה שאני נשמה של צדיק!
למחרת באתי לתפילה בבוקר, ואחר כך ישבתי באותו כוך קטן, היכן שנגלה
לאר"י אליהו הנביא... ומה מרגישים שם? כמו מעבר למימד אחר!
והנה, בכל הפעמים שהייתי בצפת לאחר מכן, תמיד המקום היה סגור!
אבל כעת בפעם האחרונה, זה כבר היה לעת ערב, ואני רואה אור בחלונות,
ואני רצה למעלה, השמש כמעט עומד לסגור את המקום, כי הוא בא רק לנקות, ואני נכנסת,
ושוב יושבת בכוך הזה... אחרי כל כך הרבה שנים!!!
בקיצור, חברה, כאשר נוסעים לקברות צדיקים חוזרים משם אחרת!!! לומדים,
חווים ועולים במדרגה! ואתם מוזמנים לנסוע עימנו!
חוויות
מנסיעה לקברות צדיקים ל"ג בעומר 10.5 2004
ליד קבר רבי עקיבא, על רכס ההר בטבריה, עושים
מדיטציה, וכמעט עפים לשמיים, ברקע יצחק שמרון
על רקע קברו של רבי מאיר בעל הנס
קבר רבי מאיר בעל הנס- והנרות נשרפים ועולים
בלהבה השמיימה
מקום מדהים- האידרה רבה- גורן הרבנים הגדול, 12
מתלמידיו של בר יוחאי קבורים שם במערה מעגלית. להיות שם זה כמו מסע בזמן, וזה לקבל
המון ידע, זה כמו לחזור לתקופת בית שני ואחרי. מצוקה נוראית, גזירות קשות מצד
הרומאים, ומה נשאר? רק התורה, רק החכמה, זה כאילו שהם עוד יושבים שם ואומרים
שהחכמה שלעולם תישאר. לכן המקום מדהים לעבודה פנימית!
מנהג
השתטחות על קברי צדיקים- האומנם עבודה זרה?
כידוע
מנהג רווח אצל רבים ללכת להשתטח על
קברות צדיקים, והפעם ננסה להסביר את שורשי המנהג. בתלמוד מסכת ברכות (יט, ב) מבואר, שצדיקים גם לאחר מותם קרויים חיים. שלא
כמו הרשעים שכל חייהם עסוקים בהנאות חולפות,
הצדיקים מקדישים את חייהם למען ערכי התורה האלוקית. וכשם שהתורה וערכי המוסר האלוקי נצחיים, כך גם הצדיקים זוכים
להתקשרות עם הנצח, ולכן גם לאחר
מותם
הם נקראים חיים. ואף אנו נתבעים להחיות את צדקותם ופועלם על ידי המשכת מורשתם הרוחנית. והזיכרון הזה אינו תלוש, ערטילאי, אלא הוא
צריך להיות ממשי, ולכן הקבר שבו
טמון
גופו של הצדיק, שעל ידו חי ופעל בעולם הזה, הוא הציון והזיכרון שלו, וכדי להתקשר ולשמר את מורשתו, נוהגים ללכת לקברי צדיקים.
שימו לב- העלייה
לשמיים של צדיק הינה שונה, וחלק מרוחו נשארת שורה בעולם הזה, וקברו או הציון שלו,
זה כמוחיבור בין המימד שלנו למימד העולם הבא, ותחשבו על זה, מרגישים את זה!
במיוחד
נשתרש בכל ישראל מנהג לבקר בקברי
האבות, ובקבר רחל אמנו ויוסף הצדיק. וכן מסופר על כלב בן יפונה, שהלך להשתטח על קברי האבות בחברון, כדי שבזכותם יינצל
מעצת המרגלים (סוטה לד, ב). וכן מבואר בתלמוד
מסכת תענית (טז, א), שבימי התענית אחרי התפילה נוהגים לילך לבית הקברות. ושני טעמים נאמרו לכך, הראשון, לזכור את יום
המיתה ולהתעורר על ידי כך לתשובה, ולומר לפני
הקב"ה הרי אנו חשובים כמתים. והטעם השני, כדי שיבקשו עלינו רחמים. וכן נפסק למעשה בשולחן ערוך (תקעט, ג; תקפא, ד).
אמנם,
ישנה בעיה קשה. בין המוני העם ישנם
שטועים וחושבים, שהתפילה על קברות הצדיקים פונה אל הצדיקים עצמם, ונמצא ששוגים
בטעות החמורה של עבודה-זרה. שהרי כל יסוד אמונתנו הוא שה' אחד, ואין עוד כוח בלתו, ורק אליו יש לפנות בתפילה,
ואיך יעלה על הדעת לפנות בבקשה אל
המתים.
ומחמת החשש הזה, היו מגדולי ישראל שלא עודדו את הליכת ההמונים לקברי צדיקים.
ולמעשה
ישנן שתי דעות מהו הנוסח הראוי לתפילה ליד קברי צדיקים. לדעת המהרי"ל וחיי-אדם (באר-היטב תקפא, יז; ח"א קלח, ה),
התפילה ליד קברי הצדיקים צריכה להיות מכוונת אך ורק
אל הקב"ה, ורק לבקש שבזכות הצדיקים שהננו מתקשרים למורשתם, ישמע ה' בקשתנו. אולם לדעת הרבה פוסקים (פמ"ג
תקפ"א; מהר"ם שיק או"ח רצג) מותר אף לפנות לנשמות הצדיקים שהננו מתקשרים למורשתם, שיבקשו עבורנו
רחמים לפני הקב"ה. ולדעתם מאחר שבתפילה
עצמה אנו מבקשים שהצדיקים יתפללו אף הם לקב"ה עבורנו, ברור שהננו מודים ומאמינים שרק ביד ה' הננו נתונים, אלא שאנו
מבקשים שגם הצדיקים יתפללו בעדנו (עיין
שו"ת מנח"י ח"ח, נג).
עם הזמן התפתחה המסורת וימי הילולות, הימים בהם נפטרו צדיקים והלכו
לעולמם, משכו משתתפים רבים מכל שכבות הציבור. הילולה ענקית עם מסורת בת מאות שנים
מתרחשת מדי ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון, וגם ההילולה
השנתית הצעירה על קברו של הבאבא סאלי, הוא רבי ישראל אבו-חצירא, בנתיבות, מושכת
עשרות אלפי בני אדם.
מי נחשב לצדיק
בספר תהילים נאמר, "צדיק יסוד עולם". המאמינים מתייחסים
למשפט הזה כפשוטו: בזכות
הצדיקים העולם קיים. מכאן התפתחה האמונה שבכל דור ודור חיים בתוכנו לו צדיקים נסתרים. "צדיקים במיתתם קרויים
חיים", נכתב עוד במקורות, כלומר - נשמתם או רוחם עדיין כאן, ולפיכך מי שמקשר נפשו עם הצדיק בקשתו יכולה
להיענות.
על פי האמונה, מי שעולה לקברו של צדיק ועושה מעשה טוב כלשהו - מתן צדקה, תפילה, ברכה - גורם
לנשמתו של הצדיק להתעלות, עושה לו נחת-רוח, ובכך מגייס אותו כמליץ יושר לבקשתו של אותו אדם. כל כך גדול כוחו של
הצדיק, עד שאמרו: "צדיק גוזר והקב"ה מקיים".
מי קבור ואיפה
הנעלם הגדול בכל המסורת הזו הוא האם אכן באותו קבר טמון אותו צדיק. מובן שככל שהצדיק פעל בתקופה קדומה יותר, הספק רב
יותר. אם כך, איך בכל זאת יודעים
שזה
אכן קברו? השאלה הזאת לא מטרידה כמלוא הנימה את המוני העולים לקברות צדיקים, אך מעוררת תגובות של ספקנות ולא מעט גיחוך בלב אנשי
מקצוע מתחומי ההיסטוריה והארכיאולוגיה.
לאחר חורבן בית המקדש השני, בשנת 70 לספירה, הלך הישוב היהודי והידלדל. מתחילת המאה ה-7 ועד למאה ה-12 כמעט ולא
נמצאו יהודים בארץ ישראל. חידוש
העלייה
והביקורים של יהודים בארץ בתחילת ימי הביניים, הביאו עמם את התחדשות המסורת של עלייה לרגל ולמקומות הקדושים. עולי רגל ונוסעים
כמו אשתורי הפרחי, פתחיה מרגנסבורג ורבי
בנימין מטודלה תיעדו בכתביהם מקומות שונים בארץ, ביניהם אתרים קדושים. במאה ה-16 היו אלה חכמי צפת, ובראשם
האר"י וגוריו, שנהגו לצאת להרים
ולהשתטח
על קברי צדיקים. בכך הם קיבעו עוגנים לגבי מקומות הקבורה וביססו את המסורת.
מועד העלייה לקבר הוא יום השנה לפטירתו של הצדיק המסוים, אם זה ידוע בוודאות. כמו כן עולים בראש חודש ניסן, בכל חודש
אלול ובימים הנוראים. למעשה, כל
הזדמנות
ועת - ראויות. ומה אומרים שם? מה עושים? ספק רב אם לכלב בן יפונה היה נוסח מסודר כלשהו, יש להניח שתפילתו על קברי האבות היתה
תפילה אישית שנבעה מהרהורי לבו.
היום
נוהגים לקרוא מזמורי תהילים ותפילות בנוסחים שונים, כשאלה מצטרפות בקשות אישיות. קיים מנהג לכתוב את הבקשה על גבי פתק
ולהטמין אותו בין הסדקים שבקירות
הקבר.
רבים נוהגים להדליק נרות. הנר מסמל את הנשמה, כפי שמשתמע מהפסוק במשלי "נר ה' נשמת אדם". יש הנוהגים
ללמוד דברי הלכה המיוחסים לאותו צדיק או להזכיר אגדה שנמסרה בשמו. מנהג נוסף הוא להקיף את הקבר מספר פעמים ולהשאיר
במקום קרעי בגדים, מטפחת או
שרוך, כדי שמשהו מהאדם הפוקד את המקום יישאר אצל הצדיק.
כיוון שבכל מה שקשור בצדיק יש ברכה, יש הנוהגים להניח בקבוק שמן, מים או כל משקה אחר על הקבר, ולאחר זמן מה לקחת
אותו, כשהפעם שורה עליו ברכת הצדיק.
למי כדאי לעלות
כל קברי הצדיקים ראויים לעלות אליהם, להתפלל בהם ולבקש בקשות, ועם זאת מתבקש קשר מהותי בין הצדיק לבין תוכן הבקשה.
זוג שרוצה להתברך בזרע בר קיימא
יעלה
לקברה של רחל אמנו בבית לחם, שהיתה עקרה זמן רב לפני שילדה את יוסף ובנימין, או לקברו של שמואל הנביא בפאתי ירושלים, שנולד
לחנה העקרה. מי שמבקש זיווג יעשה את
דרכו
לקברו של יונתן בן עוזיאל בעמוקה, שלא היה נשוי.
תפילה לפרנסה טובה ראוי שתיאמר ליד קברו של אבן-עזרא (על פי רוב המסורות - בטבריה), שהיה עני מרוד ולא הצליח בשום
משלח יד אותו ניסה, או לקבריהם של
צדיקים
שעסקו במלאכה.
קברות הצדיקים- בזארים ססגוניים מלאי אווירה
אתרים רבים, ובמיוחד המפורסמים והמתויירים יותר, הפכו עם השנים למרכזי פעילות שוקקים של סוחרים ממולחים, שמחפשים
איך להפוך את האמונה התמימה של המוני העם לכסף
עובר לסוחר.
מה לא
מוכרים מעל הדוכנים המאולתרים? נרות, ספרוני תהילים, מטפחות, כיפות,
ספרי קודש וקבלה, בקבוקי מים, שמן ושתייה חריפה, חוטים בצבעים שונים. בימי
הילולה, הדוכנים למימכר דברי מזון ושתייה, בגדים, צעצועים
וכיוצא באלה פועלים ללא היתר וללא
השגחה. ההמונים, מתוך בורות וחוסר ידיעה, קונים מכל הבא היד גם נוסחי
תפילות ובקשות שחוברו על ידי רבנים אנונימיים או רבנים מטעם
עצמם.
עמוקה- קיברו של ר' יוחנן בן-עוזיאל
פרט לקבר רבי שמעון בר יוחאי במירון וקבר
הבאבא סאלי בנתיבות, נראה שקברו של יונתן בן עוזיאל, בעמוקה שליד צפת, הוא המקום
הנפקד ביותר, במה שמכונה "עלייה לקברות צדיקים". נהוג לעלות אליו בראשי
חודשים, באמצע החודש ובכ"ו בסיוון. אין מקום שכתוב בו במפורש מדוע הפך דווקא
מקום זה למקום המועדף להתחנן בו לזיווג או לצאצאים.
על בן עוזיאל עצמו לא ידוע הרבה - יש
הטוענים שהיה רווק, יש הטוענים שהיה נשוי, אבל חשוך ילדים. אולי זו הסיבה. אבל בכל
ימות השנה פוקדים את המקום היפה הזה רווקות, אמהות של רווקות, רווקים ועקרות. גם
יהודים מחו"ל באים במיוחד לקברו כדי לבקש על חתן/כלה הגון/ה.
בן עוזיאל, תנא שחי כמה עשרות שנים לפני
חורבן בית שני, היה גדול התלמידים של הלל הזקן. הוא תרגם את התורה והנביאים
לארמית, השפה שהיתה שגורה בפי העם בזמנו, בתרגום המוכר כ"תרגום יונתן".
בגמרא מסופר כי כאשר התגלה התרגום בעולם, יצאה בת קול כועסת ושאלה: מי הוא זה
שגילה סתרי לבני אדם? יצא בן עוזיאל ואמר: אני הוא. לא לכבודי עשיתי זאת, ולא
לכבוד בית אבא, אלא כדי שלא ירבו מחלוקת, כשרצה לתרגם גם את הכתובים לארמית, יצאה
בת קול ואמרה: רב לך.
הקטע הזה חקוק על קיר קברו של בן עוזיאל,
מבנה אבן מבודד, בתוך גיא יפהפה סמוך לעמוקה. עוד כתוב שם מה שנאמר עליו בגמרא:
כשהיה עוסק בתורה, כל עוף שהיה פורח מעליו היה נשרף.
מה זה "עוף פורח"? מה זה
"נשרף"? אולי יש פה רמז למלאכים ושרפים?
אל קבר יונתן בן עוזיאל מוליכה היום דרך
סלולה, שנפרצה על ידי הקרן הקיימת לישראל, שיוצאת מבסיס פיקוד צפון בשכונת הר
כנען. הדרך הישנה נמצאת בשיפוצים, וכשתושלם, תצא הדרך לקברו מצומת צפת, סמוך
למושבה ביריה. זוהי דרך מקסימה, והמסע הקצר ביער הוא כעין הכנה למפגש עם הצדיק.
ליד הקבר, ששביל מרצף ומסודר מוביל אליו,
יש חניון גדול, ברזיות וצמחייה מגוונת של עצי זית, צפצפות ואלונים. כשמביטים על
הנוף הרוגע מסביב, אפשר להבין מדוע איווה לו בן עוזיאל דווקא את המקום הזה
להתבודדותו.
כמו ברוב הקברים המקודשים, יש במקום עזרת
נשים ועזרת גברים. זו של הנשים, בשונה ממקומות אחרים, גדולה יותר, ובניגוד לעזרת
הגברים, שם יש רק ספרי תפילה (בייחוד תהילים), בעזרת הנשים יש גם עשרות קרעי
מטפחות, בדים וצעיפים, שהמתפללות משאירות כסגולה.
בשנים האחרונות נוהג הרב יעקב איפרגן לערוך
"תיקונים" על קבר בן עוזיאל, במקביל לתיקונים שהוא עורך על קבר אביו
בנתיבות. התיקונים נערכים בימי שני וחמישי, בחצות הליל. מאות בני אדם מגיעים
למקום, מגרש החניה מפוצץ, בזאר קטן של מזכרות, מים קדושים ושאר סממני המסחרה של
קברות צדיקים מתנהלים שם ורמקולים משמיעים שירים.
בתיקון עצמו, זורק הרב איפרדן אל האש עשרות
חבילות של נרות, ומול הלהבות קורא בקול - והקהל עונה אחריו - בקשות לפי סדר
הא"ב (לאהבה, לבנים, לגדולה וכו'). לאחר מכן הוא מזכיר שורה שלמה של שמות
צדיקים, שכוחם וכוח הבקשות יפתחו יחד את שערי השמים. למתבונן מהצד, עלול הטקס הזה
להיראות כטקס מאגי: אנשים בוכים, לא אחת נכים או משותקים פוסעים כמה פסיעות, יש
התרגשות רבה.
מאמר
בעיתון הארץ על רבי יוחנן בן-עוזיאל- עמוקה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=78655
רבי עקיבא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה
החופשית.
רבי עקיבא שחי במאות הראשונה והשנייה
לספירה,בתקופת מרד בר כוכבא נחשב לאחד
מגדולי התנאים ומגדולי חכמי ישראל בכל הדורות.הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל
ערכים במסורת היהודית.מת על קידוש השם בין עשרת הרוגי מלכות.הרומאים עינו אותו עד צאת
נשמתו וזאת כעונש על שלימד תורה ברבים.
התיעוד הראשון של רבי עקיבא הוא כרועה צאן
ומעמדה כזאת זכה להיות גדול חכמי התורה. תיאור המהפך בחייו מתואר יפה ב"אבות
דרבי נתן" בתיאור מלבב." בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד
על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו, אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום , אמרו לו
עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך
פיסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם,
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו, רבי למדני
תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד
והולך שלמד כל התורה כולה. הלך וישב לפני רבי אלעזר ולפני ר' יהושע אמר להם רבותי:
פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו, אמר, אלף זו
למה נכתבה, בית זו למה נכתבה, דבר זה למה נאמר, חזר ושאלן והעמידן בדברים... אמר
לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כ"ח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא
אור, דברים המוסתרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה". (אבות דר' נתן
פ"ו).
תיאור על קשיי הפרנסה בהם היה נתון רבי עקיבא
תוך לימוד התורה מתואר על-ידי "חז"ל": "בכל יום ויום היה מביא
חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה. (לשאר צרכיו. בנין יהושע) עמדו
עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור
הנר, אמר להם הרבה סיפוקים אני מסתפק בהן, אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם
כנגדן, ואחד שאני יכול לישן עליהם".
ומסיימים
הם תיאור זה באחריות העצומה שהתנהגותו של רבי עקיבא מטילה על כל אחד ואחד מישראל.
חז"ל
מציינים את חלקה של רחל רעייתו,בהשגיו בלימוד תורה וובהגיעו להיות גדול בה:
לפי ההגדה רבי עקיבא היה רועה את
צאנו של כלבא שבוע, אחד מעשירי ירושלים, ורק בגיל ארבעים החל ללמוד תורה. ומעשה
שהיה כך היה: ראתה רחל, בתו של כלבא שבוע, בעקיבא שהוא צנוע ומעולה, אמרה לו: אם
אתקדש לך, תלך לבית המדרש? אמר לה: הן. נתקדשה לו בצנעה. שמע אביה והוציאה מביתו
והדירה הנאה מכל נכסיו. הלכה ונשאה לרבי עקיבא. בימות החורף היו ישנים במתבן...
אמר לה: אלמלי היה בידי, הייתי נותן לך ירושלים של זהב (מין תכשיט). בא אליהו
הנביא ונדמה להם כבן אדם וקרא על הפתח ואמר להם: "תנו לי קצת תבן, כי אשתי
ילדה ואין לי במה להשכיבה. אמר רבי עקיבא לאשתו: ראי אדם זה שאפילו תבן אין לו.
אמרה לו: לך ולמד בבית המדרש. הלך וישב שתים עשרה שנה בבית המדרש לפני רבי אליעזר
ורבי יהושע. כאשר חזר מקץ שתים עשרה שנה לביתו שמע את אשתו אומרת לשכנתה: הלוואי שישב
וילמד עוד י"ב שנה. מבלי להיכנס אל הבית חזר לאחוריו, וכעבור שתים עשרה שנה
נוספות שב לביתו ועמו עשרים וארבעה אלף תלמידים, כאשר חזר רחל נדחקה אליו לנשק את
רגליו וכאשר רצו התלמידים לגרשה אמר להם שיניחו לה כי "תורתי ותורתכם שלה
היא". כאשר שמע כלבא שבוע שהיגיע רב גדול לעיר רצה להתיר את נדרו (למרות שלא
זיהה את רבי עקיבא), שאל אותו רבי עקיבא אם היה יודע שילמד היה נודר כך? ענה לו
כלבא שבוע שאם היה יודע אפילו הלכה אחת לא היה נודר כך. אמר לא רבי עקיבא שנדרו
מותר כהוא חתנו.
"אלא
אומרים להם מפני שזכתה רחל אשתו. בן מ' שנה הלך ללמוד תורה סוף שלוש עשרה שנה לימד
תורה ברבים, אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה
למיטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין (תכשיט בנות המלך) ובעיר של זהב
(תכשיט של זהב שירושלים מצוירת בו) אמרו לו תלמידיו: רבי ביישתנו ממה שעשית לה
(ביוש הוא לנו ולנשותינו שאין הולכים בתכשיטים חשובים כמותה. בנין יהושע) אמר להם
הרבה צער נצטערה עמי בתורה".
ותכשיט זה "ירושלים של
זהב",הוא גם מקור השם של שירה של נעמי שמר שהפך להיות כמעט להמנון שני.
רבי עקיבא אומנם לא לקח חלק פעיל
במרד בר כוכבא אבל
הוא הביע את תמיכתו הבלתי מסוייגת בראותו בבר כוכבא משיח
שעתיד לגאול את ישראל.
ההערצה שרחשו לרבי עקיבא כחכם
וסמכות גבלה בהערצה שאין למעלה ממנה, והיו אומרים עליו שהיה "קושר כתרים
לתורה".בר-הפלוגתא שלו היה ישמעאל בן אלישע
לו מיחסים את הגישה ש"דיברה תורה בלשון בני אדם".רבי עקיבא טען לעומתו
שיש להתעמק בכל תג ותג בתורה שכן אין ולו אות אחת מיותרת בתורה שניתנה מידי שמיים.
רבי עקיבא נדרש גם בסוגייה של חופש הבחירה ונושא הדטרמיניזם.
נושא בעייתי בדת ובתורת המידות ,אם
עקרון חופש הבחירה לא קיים בעולם אזי עקרון החטא ועונשו אין לו זכות קיום. הרמב"ם
ב"שמונה הפרקים" שלו עמד על הנקודה הזו , והמחיש את הענין בהביאו את
דבריו של רוצח שטוען שהפשע שביצע לא היה בשליטתו , ולשם פתור את הענין כך מצא
פתרון בצורת הכלל "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כלומר האמונה היא
כן בידי האדם , כך שאם הוא אדם מאמין לא יבצע מעשי פשע.רבי עקיבא לעומתו טבע כלל
אחר והוא:"הכל צפוי ורשות נתונה!".
לרבי עקיבא גם מיוחס הכלל
"ואהבת לרעך כמוך!".
רבי מאיר בעל-הנס
יד'
באייר, הוא גם יום הילולה של ר' מאיר בעל הנס, זיע"א, יחיד מבין תנאים
ואמוראים, שהתווסף לשמו תואר: "בעל הנס". מקובל להניח כי היה מצאצאי
נירון, קיסר רומא, אשר לפי מקורות הגויים, שרף את עירו, בעודו פורט על נבל להנאתו,
ונעלם. לפי מקורותינו לא נעלם, אלא התגייר בסתר, ובא לקבל עליו דת האמת.
ר' מאיר תלמידו של ר' עקיבא היה, כמו ר'
שמעון בר יוחאי ואחרים. אשתו, ברוריה, ביתו של ר' חנינא בן תרדיון. התקופה שלטון
רומי בארץ, חמישים שנה אחרי חורבן בית המקדש, בשנת 69 למניינם. כפי הוראת ר'
עקיבא, תמכו הכל במרד בר כוכבא, נגד שלטון מלכות הרשעה, מלכות רומי. בתחילה הצליחו
והחזירו עצמאות לישראל לשלוש שנים. אלא שסופם ידוע, המרד כשל, רבים נהרגו בעוונות,
רבי עקיבא ורבי חנינא בן תרדיון, הוצאו להורג בצורה אכזרית, שניים מתוך עשרה הרוגי
מלכות.
אחותה של ברוריה נכלאה בקובה של זונות
שהועמדו 'לשרת' את צבא רומי. בנס גדול הוציאה ר' מאיר משם, תוך שכנוע שומר, שהתחמק
מכלבי החיילים באומרו: "אלהא דמאיר ענני". מאז נקרא שמו 'מאיר
בעל הנס'. ר' מאיר ידע סבל בחייו. שני בניו מתו כאחת, ביום השבת. רבו, חמיו ומיטב
חבריו, הוצאו להורג בידי לגיונרים רומיים. אשתו ברוריה חנקה עצמה למוות, אחרי מעשה
שהיה. ככלות אליו כל הרעות ברח וגלה למקום של תורה לבבל. שם הקים משפחה מחדש. חכם
עצום היה. אמרותיו שנונות, בקיאותו וידיעותיו מקיפות. חכמים מציבים אותו בשורה
ראשונה של חכמי ישראל שבכל הדורות. אף 'שסתם משנה רבי מאיר', אין הלכה כמותו.
ראשית בגלל שאיננו מבינים אותו, איננו יורדים לסוף דעתו העמוקה. שנית בגלל שלמד
מרבי אלישע בן אבויה, אשר יצא לתרבות רעה, זנח את היהדות, ונקרא שמו:
"אחר". ולמה עשה כך? שפעם היה הולך בדרך וראה את לשונו של רבי חוצפית
המתורגמן, אחד מהרוגי מלכות, כשהיא מתגלגלת ברחוב. הזדעזע. הטיח כלפי מעלה.
"לשון זו שהגתה בתורה כך ייעשה איתה?" "זו תורה וזה שכרה?",
קם והתפקר.
רבי מאיר לא זנח אותו. נצמד אליו, שאב
ממנו את תורתו ולא התחשב בדעותיו האחרות. למרות זאת חבריו קוראים אותו:
"אחרים". העלימו את שמו מן המשנה, נמנעו מלפסוק הלכה כמותו. גם ההילולה
שלו לא זוכה לכבוד, כמו הילולת בר יוחאי, אף שהיו שניהם תנאים ענקיים, בני אותו
דור, תלמידי אותו הרב. אפשר להגיד שר' מאיר שילם מחיר כבד על אצילות נפשו ועל
התנהגותו החברית. כמה גדלות נפש צריך כדי לעשות מעשה אציל כזה? לא להזניח חבר בשעת
דחקו. מעמדו התורני התערער, ובכל זאת, ניסה לדבר על ליבו של 'אחר', שישוב ליהדות.
להוכיח לו שטועה. עד רגע מותו של 'אחר', לא עזבו. יש אומרים, אף הוציאו מגיהינום
תחתית, שסחט ממנו דמעת חרטה אחת שירדה מעיניו, בטרם עצם אותן לנצח.
רבי שמעון בר-יוחאי
רבי שמעון בר יוחאי (מאה 2), תנא
מהדור הרביעי בארץ ישראל, בן המאה השנייה לספירה. מוזכר במשנה בשם רבי שמעון סתם. היה
תלמידו של רבי
עקיבא , אם כי חלק עליו לעתים. נודע כמתנגד חסר-פשרות לשלטון הרומי.
גם לאחר כשלון מרד בר
כוכבא המשיך בהתנגדותו לשלטון רומי בארץ ונידון למוות. הוא ובנו,
אלעזר, נמלטו לפקיעין , למערה שבה הסתתרו במשך 12 שנה (ובעקבות בת-קול שבו למערה
ל-12 חודשים נוספים), ולפי המסורת התלמודית קיבלו בה את מזונם בדרך נס. לאחר שיצא
מן המערה לא הוזמן להשתתף בסנהדרין
באושא. יש האומרים משום החשש מהרומאים, ואולי משום שלא הסכים למתודולוגיה של
חבריו. הקים את ישיבתו בתקוע שבגליל העליון, ולימים נעשה אחד המנהיגים המוכרים
בעם. אחרי שבוטל גזר הדין שהוטל עליו יצא לרומא במשלחת שהשתדלה על ביטול איסור
המילה שהטיל הקיסר אדריאנוס
; השליחות עלתה יפה.
בדרך לימודו נקט בשיטות רבו, רבי עקיבא. חיבר את "מכילתא דרבי שמעון בר
יוחאי" על ספר שמות, שרק קטעים אחדים ממנה שרדו. בתלמוד מופיעות הלכות ואגדות
רבות עליו, על אהבתו לבריות ויכולתו לחולל פלאים. במסורת היהודית מייחסים לו את
חיבורו של "ספר
הזוהר", הטקסט העיקרי של תורת הקבלה
(בעולם האקדמי, לעומת זאת, נהוג לקבל את מחקרו של גרשם
ל"ג
בעומר, הינו הילולת רבי שמעון בר יוחאי. בלילה נוהגים
לערוך לימוד בזוהר הקדוש, מדליקים נרות ואומרים פזמונים לכבוד התנא רשב"י.
במירון נערכת הילולה על ציון קברו. זכה רשב"י, שעשו את יום הסתלקותו לפי
המסורת, ליום טוב, אף שהוא נעוץ באמצע ימי הצער והאבל בימי הספירה, עם ישראל
מדליקים מדורות של אש ביום ההילולה שלו, קרובים ורחוקים, לכבודו. וזו זכות גדולה,
שמעידה כמה צדיק היה ר' שמעון וכמה אהוב. תורתו, כולה סוד, עטופה מסתורין, ואין כל
אחד מבין ויכול לקבל. אלא שגם פשוטי עם, חוגגים לכבודו, בשמחה רבה. וכבר התפשט
מנהג והיה לעובדה. ולמה אוהבים כל כך את ר' שמעון? מחמת שהביע דעות נחרצות, בלא
כחל וסרק כיאה לדעת תורה. יצא בגלוי נגד עריצות ורודנות רומא. הטיף למרוד בה. אמר:
'הלכה, עשיו שונא ליעקב', פסק ולא נרתע. שילם מחיר אישי כבד ביותר, התחייב למלכות,
ברח עם בנו ר' אלעזר, למערה במירון, שם שהו, 13 שנים, בתנאים קשים, 'עד שנעשה בשרם
חידודין חידודין', ויש אומרים 'חורים חורים'. בתוך כך הטיף שלא להתייאש, רומם רוח
העם. גילה סודות בראשית ומעשה מרכבה, וקשרם לגאולה. אלא שלא כל מוחא סביל, רק
יודעי ח"ן, הבאים בסוד ה', מבינים את תורתו. ואף על פי כן, העם משיב לו אהבה
גדולה.
יהי
זכר צדיקים אלה, ר' שמעון בר יוחאי, ור' מאיר חברו, ברוך. יגנו עלינו, ממקום
משכבם, יהיו מליצי יושר לעם ישראל בתקופה קשה זו, וכפי שעשו אז, כשהתייצבו בראש
הלוחמים, לעצמאות ישראל, מידי רומא, כן יקומו עתה, יתייצבו בראש צבאות ה', יהיו
לנו עזרה וסתר מידי כל אויבינו, אמן.
אז מה יש בהם? מהו
סוד האנרגיה שלהם?
רבות חשבתי על סוגיה זו. הרי אנו הולכים לרבי יומנן בן-עוזיאל בעמוקה,
על מנת לבקש זיווג, מצדיק שלו היה לו!!!
ולקברו של רבי מאיר בעל הנס, אשר כל הצרות והמכות שבעולם נחתו עליו!
ולבקש פרנסה בקבר של רבי שהיה עני מרוד!!
אלוהים אדירים, מה הולך כאן?
בכל דת שלא תהיה אנו הולכים אל הגורו שהגיע להארה הגדולה ביותר, או
לישו שלפי אמונתם הוא כבר בן בנו של אלוהים, וכאן אנו הולכים אל צדיק זה או אחר
שנמק משך כל חייו בעוניו או בצרותיו?
כן, זה העיקרון, זה עיקרון הקרמה! דווקא זה שלא היה לו, הוא זה שתיקן,
והתפלל, והשלים עם זה, "הוציא מזה את כל התשוקה והאגו", ולכן בקשתו זכה.
כי שאנו רוצים אז אנו סובלים, אנו כפייתיים, קשה לנו לשחרר את הבקשה שלנו לקוסמוס
ולהגיד, כמו האות א' וקלף השוטה בטארוט: מה שיהיה יהיה!
לכן כשאנו הולכים לקבר הצדיק שורה האנרגיה במקום, והבקשות שלנו
מיטהרות, בזכותו? אני לא חושבת, כי הכול מאיתנו!
לכן, כל אלה שלועגים ומתריסים, פשוט לא מבינים עניין!
ביקור בקברות צדיקים זו חוויה מיוחדת. זה החיבור האמיתי ליסודות הדת שלנו, ומעניין איך שדתיים
וחילוניים יושבים שם יחדיו וחשים את האחווה באוויר. הרוח של הצדיק שורה שם.
נסיעה רוחנית לקברות
צדיקים לתיקון, בקשות, מסרים והתכוונות
בהנחיית יצחק שמרון וגילה בויום
את
המסע נפתח בקברו של התנא רבי מאיר בעל הנס בטבריה, ומשם ניסע אל המעיין של
חבקוק הנביא לטבילה סודית, תינתן אפשרות גם לנשים. משם נגיע לקברו של חבקוק הנביא
ושם נתחיל את התהליך של ההתכוונות
וקבלת מסרים.
משם
ניסע אל האידרה מקום קבורתם של רבי שמעון בר יוחאי ועוד. באידרה
נכתב למעשה ספר הזוהר ושם ניתנו סודות הבריאה. המקום גדוש באנרגיות עצמות
וההתחברות אל העליון נעשית מתרחשת באופן מיידי ובחוויה מיוחדת. אפשרות להילינג
לאנשים הסובלים מבעיות רפואיות.
משם
נגיע לעמוקה, לקברו של יוחנן בן-עוזיאל, לבקשת זוגיות וזיווג.
משם
ניסע אל קברו של התנא בנהיו בן יהוידע בצפת, שר הצבא של שלמה המלך, ושם
נערוך תיקון בריאות, פרנסה ומזל. בסיום התיקון, נתקע בשופר, ונפתח את שערי שמיים
בחתימה של שיר השירים.
יתכנו
תופסות ו/או שינויים במסלול! חלק מהמקומות הינם בלתי שגרתיים וייחודים ליצחק!
יש
לארגן בגדים חמים, שמיכות לשבת, לבוש צנוע, מגבות גדולות, חלוקי רחצה, שתייה חמה,
אוכל, והרבה מצב רוח ורצון לפתוח את
הלב.
יוצאים
לקראת הצהריים וחוזרים רק לפנות בוקר!!! המחיר 120 ש'. האוטובוס יצא מתחנת רכבת
מרכז בתל-אביב, ומחיפה.
הנסיעות
יערכו אחת לחודשיים!!!!
לפרטים
על מועד קרוב ולהרשמה, התקשרו לגילה!!!
050-5625759
בברכה
גילה
בויום - האגודה לפיתוח המודעות
-
טלפונים:
8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04,
פלא-פון- 625759-050
אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/
-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm
פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum
דואר אלקטרוני: gila@oryada.com
בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:
פעילויות בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm
פעילויות בתל-אביב:
http://www.oryada.com/daftel.htm