29.01.2001

לזכרו של חנן שוורץ

מאת: גילה בויום

כמה פתאומי וכואב הוא המוות, וכמה זה לא הוגן כאשר בבת אחת צריכה התודעה להתרגל לכך, שאדם אשר היה חלק מהווי החיים היומיומי שלך איננו עוד, ואתה ניצב בפני הסופיות הזו, חסר אונים.

שמו היה חנן שוורץ. לפני כ-4 שנים דרכה כף רגלו על מפתתנו, "בית האגודה לפיתוח המודעות" ומאז נפתחו בפניו דלתות רבות של חסד, וכשם שהדלתות נפתחו כלפיו, כך הוא פתח את לבו כלפינו, וכך גם גדול החלל שהוא הותיר בלכתו מאיתנו.

לא ידענו עליו הרבה פרטים ביוגרפיים, כי לא הרבה לספר, ושמר על מעטה של סודיות. ידענו שהוא יליד שנת 48, כמו שנת הלידה הדפוקה של המדינה, אמרנו לו בהומור. ידענו שהיה ימאי, וירד מהים לפני למעהל מ-10 שנים לאחר שנפגע בתאונה קטלנית. ידענו שהיה לו כמעט מפגש עם המוות.

ידענו שהוא בודד, והוא חי עם קרובת משפחה מבוגרת, ושהוא עוזר לה ומטפל בה. שאלנו אותו ממה פרנסתו, ואז הוא סיפר לנו שהוא ממלא טוטו.

שאלנו אותו, למה כוונתו ואז הוא סיפר, שהוא והחברה בתחנה, ממלאים טוטו ביחד, והוא מחשב להם כל מיני חישובים, ומצמצם צמצומים, וכולם שולחים ביחד, 10 אנשים על טופס אחד ומדי פעם זוכים.

שאלנו אותו, למה הוא לא ממלא לבד לעצמו, ואז הוא אמר שאין בדבר כיף, כלומר, הבנו שיש בזה מן ה-FUN החברתי, ושזה ממש חלק מהפולחן השבועי של החברה.

מדי פעם הוא היה מופיע ומספר בגאווה שזכה בסכום כסף זה הוא אחר. פעם ב-20 אלף, פעם ב-6 אלפים וכו'. הוא גם נהג להישאר עימי בלילות לאחר ההרצאות, שנמלא ביחד בעזרת המטוטלת. עוד אלמנט בו ביקש להיעזר בחישוביו. אמרתי לו, שיהיו הרבה תוצאות בלתי ודאיות, אך הוא בכל זאת לחץ עלי שאנסה, ומבלי להבין מאומה, אמרתי לו דברים די הגיוניים, כך שבמקרים של אי ודאות, הוא השתדל לשים כפולים או משולשים.

חנן, הוציא כל אגורה שחוקה שהרויח, על מנת לשלם עבור לימודים רוחניים, וכפי שסיפר, גם עבור מעשי חסדים, בלי לפרט! לא היה קורס או הרצאה שענינו אותו שהוא פיספס. לא היה כנס של מיסטיקה אן תערוכת אלטרנטיבה שהוא לא היה בהם. וכך הוא היה מכתת רגליו באוטובוסים ומוניות, ונוסע בלילות מעיר לעיר, העיקר לא להפסיד דבר. הוא ממש הפך למודיעין מהלך על 2 לאירועים מיסטיים ואלטרנטיביים.

הוא למד והתמחה בכל נושא ובכל קורס שרצה ברצינות ללא גבולות. היה לו מוח סופג כמו ספוג, וכשם שהיה גאון בכל חישובי וצמצומי הטוטו, כך היה גם בנושאי המיסטיקה.

הוא למד קבלה, צירופי אותיות, נומרולוגיה מערבית וקבלית, שיטות מדיטציה, חלומות מודעים, רייקי, הילינג וכו'. יותר ויותר הוא נמשך לנושאי הריפוי הטבעי, אך גם קרא מאמרים רבים ברפואה חדשנית. במיוחד עניין אותו ריפוי סרטן, והוא הפך לבר-סמכא בנושא, לגבי טיפול בשיטות אלטרנטיביות.

את כל אשר קרא, או למד, הוא ניסה לשלב עם ידע רפואי קונווציונלי, וסיפר ישי לו הרבה חברים רופאים עימם הוא משוחח ושהוא קרא מחקרים רבים. נדהמנו מן הידע שלו, מיכולת קליטתו ומהמוח הבלתי מדופלם שלו. במשך הזמן הוא סיפר לנו שהוא גם הולך לבקר כל מיני אנשים בבתי חולים על מנת ליעץ, לעזור, לנחם, לתת ריפוי וכו'.

אנשים החלו יותר ויותר לסמוך עליו ולשאול בעצתו. עלי הוא תמיד היה צוחק שאני אוכלת בעמידה ובלילות, ואף ערכנו על כך דיונים רבים.

הוא הלך והתעמק יותר ויותר בנושאים מיסטיים, החל לחוש דברים ולתקשר. בשנה האחרונה הוא נעשה חבר במרפאות החוצנים, והתחיל לספר שהחוצנים באים אליו ומרפאים דרכו. הוא סיפר שהוא עושה ריפויים דרך הטלפון, ושביכולתו לפתוח אנשים לטפל על ידי חוצנים. הוא שוחח עם אנשים רבים בלילות, העביר אנרגיות, טיפולים, ולמרות שזה נשמע מרחף, הוא נתן לדברים פן מאוד רציונלי.

לא כל כך ראיתי אותו בשנה האחרונה. הוא סיפר שהוא מאוד עסוק ושקרובת משפחתו חולה מאוד. סיפר שהוא בקשיים כלכליים, כי חישובי הטוטו לא מעניינים אותו עוד, ושהוא קורא ולומד המון בלילות.

בשנה האחרונה כאשר סיפרתי לו שאני בענייני אינטרנט, והוא אמר שאין לו בכך צורך, כי יש לו את האינטרנט של אלוהים, ושאין לו בכלל מחשב, וכל המחשב נמצא אצלו במוח וזה משהו קוסמי.

אני הייתי עבורו נקודת המוצא לעולם המיסטי, צומת הדרכים המרכזית בחייו, אך לא דמיינתי עד כמה ולאן הסתעפו קשריו. עד כמה הוא היה מעורה בין אנשים, ועד כמה הוא הפך לצומת מרכזית בעורק הפועם של העידן החדש.

לא דמיינתי לעצמי שגם זה הכיר אותו וגם זו, ועם כמה אנשים הוא היה משוחח בלילות, מייעץ, מנחם, מדבר, מרפא, מהווה אוזן קשבת, לא היה לי שום שמץ של מושג!

הבשורה היום על מותו היכתה אותי בהלם. הייתי הכי פחות מוכנה לקבל אותה. באותה העת ישבתי בבית חולים רמב"ם, מאושרת עד לגג, עם אשתו של אריאל עדן, הקבליסט וחוקר הטארוט, ומחבר ספר בנושא. אתמול היא צלצלה אלי, והממה אותי כסיפרה לי שסוף סוף אחרי 13 שנה של נישואין, לאחר אינספור טיפולים וכשלונות, היא אוחזת בידיה תינוקת.

"מתי הספקת להיות בהריון", שאלתי אותה בתמיהה.

"מה, אריאל לא אמר לך?"

"אז הוא אמר לי, אז מה. הוא גם אמר לי בפעמים הקודמות ולא יצא כלום, כך היה גם הפעם. הוא אמר ולא המשיך לספר שההריון מתקדם", אמרתי לה בטרוניה.

וכך, כשישבתי לי בבית החולים, והיא ישבה מולי, כל כך שמנה, מלאת בצקות, עם ניתוח קיסרי ותפרים כואבים, כולה נפוחה ודואבת, אבל בידיה משהו זעיר בגודל של בובה, יצור חי קטן ונושם, וחיים חדשים כה יקרים בידיה, וכשעיני החלו זולגות מדמעות של אושר, הגיעה שיחת הטלפון!

באותו הרגע קיללתי את כל מי שהמציא את הפלאפון הארור הזה, משבית השמחה!

איזה יום מתיש, משוגע ומלא קיצוניות!

בקיצור חברה, עליתי לביתי לנוח עד ללוויה, כבר לא נשאר לי זמן. היתה לי חצי שעה בלבד, וחשבתי לעצמי, כמה כבר אפשר לנוח בחצי שעה, אחרי שבליל אמש נסחפתי בצ'ט עסיסי עד 4 לפנות בוקר ואני לחלוטין מותשת.

ואז אני חושבת לי על חנן, ואני שואלת את עצמי, "מעניין חנן היכן אתה נמצא כעת, אתה יודע מה, איפה שלא תהיה, אולי תשלח לי קצת חוצנים, כי אני הרוגה".

ולפתע שלווה יורדת עלי. אני שוכבת על גבי, ידי מחובקות על חזי, וחום אדיר זורם ביניהם ולתוך גופי, והוא יושב לי בראש חנן הזה, ודמותו כל כך מלאת שלווה, ובמחשה הוא אומר לי, שהוא כל כך מאושר היכן שהוא נמצא כעת, ושפשוט התחשק לו ללכת ולחקור את הדברים מן הצד השני.

"את הרי יודעת שאין מוות, גילה, את זה אני לא צריך לספר לך, אומרת לי דמותו, ואני נותנת למחשבות לרוץ.

המון רגיעה, המון שלווה והמון אנרגיה זורמת אלי, וככה אני נחה לי רבע שעה, אבל אנרגיה כה רבה נדחסת בי, כאילו ישנתי לילה שלם. ואני קמה, רעננה ומחודשת כמו אריה, חשה כמו פנתר, וכל כך שלמה עם המוות שלו.

מה לעשות, התחשק לו ללמוד איך הדברים נראים מהצד השני של המראה, היה לו כבר "משעמם" כאן, ואני ממש, ממש בטוחה שטוב לו.

ואז אני חשה שאיזה שהוא משפט תקוע לי בראש, והחלטתי שאני צריכה לכתוב איזה שהוא שיר לזכרו, שיהיה לו משהו למזכרת, משהו מכאן, מהאנשים שכה אהבו והוקירו אותו. אני לוקחת ניר ועיפרון, ותוך 5 דקות רושמת את המילים הבאות, אותם החלטתי להקריא לפני קברו:

לחנן הידיד הקרוב

אותך כה למדנו לאהוב

היית אדם מלא חסדים

ובכל מקום ומקום לך ידידים

כה צנוע מתחשב ואוהב

לכולם עזרת מבלי להתחשב

בעייפות, מכאוב או מחסור,

ללכ פינה חשוכה הבאת אור!

ומהיום תחסר לנו עמוק בלב

איך נוכל לשאת את הכאב

אולי כשנדע שאתה עימנו תמיד

ומהעולם שמעבר תהיה לנו ידיד

ברוך היית בחייך

ברוך תהיה בלכתך

כי עימנו אתה לעד

ועם וזכרך לעולם לא

נהיה לבד!!

זהו חברה, קולי רעד כשהקראתי את הדברים, וזה חלף כל כך מהר, ורגבי העפר כיסו על מי שפעם היה חנן.

איש אנונימי שחי בשולי החברה, אבל זכה בשנותיו האחרונות להיות חלק ממשפחה חמה, שכל כך אהבה אותו. משפחה של עשרות, עם לא מאות אנשים של אור ורוחניות מכל הארץ, אשר אהבו והוקירו אותו, ובכך הוא זכה לשנים של חסד, ואני שמחה שהיה לי חלק בכך!

הוריו המאוד מבוגרים, נדהמו לראות, כמה אנשים אהבו אותו ולכמה אנשים או יחסר.

כשהכל הסתיים ויצאנו, פגשנו אחד מחברי הטוטו שלו, ורציתי לשמוע ממנו על חנן הישן.

הוא סיפר שחנן היה מאוד חולני, אך הצליח לרפא ולשפר עד בלי היכר את מצבו על ידי ריפוי טבעי, ושהוא היה גר אצל אישה מבוגרת ממנו, אשתו של ימאי שנפטר, והוא טיפל בה במסירות משך שנים רבות, ואת מעט הכסף אשר הרויח בטוטו הוא הוציא על מנת לנסוע עימה לאירופה ולממן לה טיפולים אלטרנטיביים, איזה בן אדם!!!

בקיצור חברה, אני יודעת, שסיפורי זה יגרום אולי להלם, לאלו שהכירו אותו, ולצער למי שלא זכה להכירו. ואני מזמינה אתכם לכתוב, להשתתף בצער ולבטא כל מה שתרצו לאמר, ובכך להנציח לזכרו מעט מילים, דווקא כאן באינטרנט, המקום שאליו הוא טרם זכה להגיע.

בברכה

גילה המצטערת

התמונה לקוחה מתוך חגיגת בר המצווה של בני אלי, ממרץ 1999

בתמונה חנן יושב כאשר משמאלו, מאירה מיטלמן, כיום מטפלת ע"י חוצנים, בשיתוף פעולה הדוק עם חנן. משמאלו בת שבע, ותמי גולדשטיין, מנחה ומעבירת סדנאות רוחניות.

מאחוריו, אלי כמובן.

בברכה

גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות -

http://beaware.web.com

טלפונים: 8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04, פלא-פון- 625759-050

אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/

-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm

פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum

דואר אלקטרוני: gila@oryada.com

בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:

פעילויות בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm

פעילויות בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm