פרק
שנגנז מהספר נומרולוגיה אינטגרטיבית
הספר יירא אור לקראת חנוכה 2009
|
השיטה המוצגת בספר נומרולוגיה אינטגרטיבית ©,
ובפרק שנגנז, היא פרי פיתוחה של המחברת, ומעוגנת בחוק ההגנה על זכויות היוצרים. השיטה המוצגת בספר נועדה לעבודה
אישית, או עם ידידים. אין להעתיק, לשכפל, לצלם,
להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, בכל דרך או בכל אמצעי לרבות אמצעי אלקטרוני,
אופטי, מכני או אחר. כל המעוניין להשתמש בשיטה בצורה
מסחרית כלשהי, בין אם לעבודה עם לקוח; ובין אם לסדנה; ובין אם להדריך בשיטה;
לטפל בה; ללמד אותה; לכתוב עליה וכיו"ב, עליו או עליה, לקבל רשות בכתב
מהמחברת. העובר על הוראה זו צפוי לתביעה
אזרחית או פלילית ולעונש בהתאם לחוק. |
מקראת מושגים בסיסיים בנומרולוגיה:
כוח הלידה (מכונה גם מספר הגורל), חיבור כל מספרי
תאריך הלידה הלועזי או העברי.
מספר הנפש: יום הלידה.
ייעוד: סך כל האותיות של השם המלא.
ייעוד נעלה: נגזר מתוך שנת הלידה.
דחף הנשמה: אותיות התנועה בשם המלא.
האני החיצוני: אותיות העיצור בשם המלא.
השליחות המקודשת (מכונה גם מספר הבגרות): כוח הלידה +
ייעוד.
מטריצה: ריבוע פיתגורס.
מישורים: הם המישורים בריבוע פיתגורס.
האני הקוונטי: נגזר מתוך שנת הלידה.
* פירוט
מלא של השיטה יופיע בספר נומרולוגיה אינטגרטיבית™
שלושה ניתוחים נומרולוגיים של ידוענים
* הניתוחים הנומרולוגיים שלהלן על-פי השיטה המופיעה בנומרולוגיה
של האלף ה-3™, והתאריך הלועזי והעברי, לפי השיטה המופיע
בספר נומרולוגיה אינטגרטיבית™
בשלושה הניתוחים
הנומרולוגיים הבאים, נבדוק שלושה אנשים ידועים בארץ. שלושתם שונים זה מזה שוני רב
ומהותי. שלושתם נושאים עמם גורל שונה, אך ניתוח המפות שלהם מעניין באותה המידה,
ומציג הלכה למעשה כיצד הנתונים של הפוטנציאלים המשתקפים במפתם נוטים ללכת אחרי
הרקע שממנו הם באו, לחיוב או לשלילה.
האחד הוא הילד הפגוע המפורסם ביותר בישראל, אסי
דיין.
השני הוא רוצח יהודי שרצח יהודי, יגאל עמיר. לא אכנס כאן
למורכבות הפוליטית של הרצח הזה, אלא רק
אבדוק האם אפשר לחזות מהמפה הנומרולוגית לבדה האם אדם יהיה רוצח, ומה עלול להביא
את האדם לרצוח.
השלישי הוא ילד התעלומה של העידן החדש המפורסם ביותר בישראל, ינון אליה שלום עמיר. בנו של
יגאל ולריסה טרימבובלר.
השאלה המסקרנת ביותר
שעולה כאן היא האם ניתן לחזות מראש מהמפה הנומרולוגית של האדם תסריטים גורליים כמו
אלה של אסי דיין או יגאל עמיר, או תסריטים עתידיים של
ינון עמיר. התשובה מורכבת מכמה חלקים, והיא תופיע כאן בקרוב. בקצרה: לא ניתן לחזות
מראש מהמפה הנומרולוגית לבדה תסריטים גורליים כאלה. מאה או אפילו מיליון מפות
זהות, יכולות ללכת לכיוונים שונים. הנתון שישפיע הכי הרבה על הכיוון שאליו תלך
המפה הוא הרקע שממנו בא האדם.
אסי דיין
תאריך לידה
לועזי: 23.11.1945
תאריך לידה
עברי: יח כסלו ה'תש"ר, 18.9.5706
& עוד הרבה לפני שהתפרסמה הכתבה[1]
שבה אסי דיין מגולל את סיפור מערכת היחסים הקשה שלו עם אימו, רות דיין, כל פעם שנתקלתי במדיה על
חייו ועל הידרדרותו לסמים, נכמרו רחמיי עליו ושאלה עלתה במחשבתי: כמה סבל וכאב נפש
נוראיים הוא נושא, עד כי הגיע לאן שהגיע? וודאי הוא, סבל וכאב קשים מנשוא. הזדהיתי
איתו בכל ליבי, כי הבנתי אותו ואת המצוקה הנוראית שלו. אסי
אומר על אימו: "בינה לבין האמהות מפרידה תהום". אני מאמינה לו, לכל מילה
שהוא אומר על אימו, ואם אפגוש את רות דיין אי-פעם, לא אתנצל בפניה. אך ללא ספק, גם
רות דיין היא קורבן בסיפור הכואב הזה, כפי שנראה בהמשך.
*
Y סיפור פגישה
נומרולוגית אחת מהלב
מונחת לפני המפה
הנומרולוגית של מריו, מכר וותיק שאותו אני פוגשת בהזדמנויות שונות, היא דומה מאוד
לזו של אסי דיין. שוחחנו על המפה. אני זוכרת היטב את
העיניים הכבויות שלו באומרו: "הכול היה בסדר איתי, עד שקרתה לי התאונה".
ידעתי מיד לְמה מריו מתכוון. אולם ביקשתי שיספר לי על
ה"תאונה", כדי שיוציא את המרה השחורה שרבצה על נפשו. וכך הוא גולל לפני
את סיפורו האומלל, שמכיל את כל היסודות שנמצאים גם בסיפורו של אסי.
אכן, הורים עלולים להיות תאונה רצינית וקשה. זו האמת המרה, שמטאטאים אותה מתחת
לשטיח, כי הורים הם בבחינת טאבו, שאסור לגעת בו, גם אם הם הורסים את חיי ילדיהם.
ואלה בתורם עלולים להרוס את חיי הילדים שלהם. קשה מאוד לצאת ממעגל קסמים הרסני זה.
מריו הוא יליד
1948. הוריו ניצולי שואה (אימו נפטרה לפני כמה שנים), שאיבדו את משפחותיהם בכבשני
הצורר הנאצי, והם עצמם שרדו את המלחמה בדרך לא דרך. "אני עוד לא מבין איך הם
עשו אותי? איך הם היו מסוגלים? למה? רק בכדי להביא עלי סבל?", קונן מריו.
האמת המצמררת, והלא
רומנטית היא, שהמין הוא מנגנון אדיש, שהמטרה היחידה שלו היא הולדה; למין אין שום
עניין באושר או בסבל, רק בהעמדת המשך לחיים ולאבולוציה. הוא נשמע לצו אחד ויחיד:
"פרו ורבו". כמה שיותר חיים, שמהם אפשר יהיה לברור את הזנים המשובחים
ביותר. האם לאנשים כמו מריו יש סיכוי להיות מזן משובח? יריעה של הספר הזה קצרה ולא
מתאימה לדיון כזה. כך או כך, נקודת הזינוק של מריו בחייו לעבר המשובחות הייתה
גרועה מאוד.
ללא ספק, מריו סבל
מסינדרום דור שני לשואה, על כל השלכותיו הנוראות.
המפה הנומרולוגית
של מריו כשלעצמה, בדומה לזו של אסי, אינה מגלה ואינה גם
מסוגלת לגלות את סבלם. רק בדיעבד אפשר למצוא בה רמזים לכך. אולם המפה הנומרולוגית
יכולה לרמוז ו/או להצביע על מה יכול להקל עליו. ריפוי מלא במקרים כאלה כמעט בלתי
אפשרי, כי הנפש באמת עברה "תאונה". מריו, בדומה להרבה ילדים פגועים
כמוהו, שפספסו את הפוטנציאל שלהם, אולי צריך לשאוף להשתקם ולחיות נכון עם הנכות.
זו אכן נכות לכל דבר.
מריו סיפר שלא פעם
רצה לברוח לסמים. העיקר לשכוח, העיקר לברוח. אך הסמים "לא עשו לו את
זה". אחרי כמה ניסיונות נפל עם הסמים, הוא נשאר עם כאבו המוחץ. אף פעם לא
העלה בעתו להתאבד, כי המוות יבוא גם בלי עזרתו, כך אמר. אז הוא פשוט יחכה לו, זהו.
מריו הוא אדם
משכיל, אינטליגנטי, מודע מאוד לעצמו ולמה שקורה לו. הוא נמצא שנים בטיפול
פסיכולוגי ופסיכיאטרי. אך שום דבר לא
מצליח לעמעם את כאב ה"תאונה" שלו. שום דבר לא מצליח לשקם אותו
מה"תאונה".
הוא התחתן והתגרש
פעמיים, כמה לא מפתיע. הוא טוען שאין כמעט סיכוי שיצליח לבנות מערכת יחסים בריאה
עם אישה. הקשר שלו עם ילדיו ידע עליות ומורדות. הוא לא מרוצה ולא מוצא סיפוק
בעבודתו. היה לו חלום, אבל אביו שלל אותו, כי לדעתו הוא היה "לופט גישעפט", וכפה עליו להיכנס לעסק שהקים, ושבו גופו ונפשו
הולכים ונרקבים, כדבריו.
"בתחילה הייתי
אפילו נלהב, אך כל הצעה שהבאתי לשיפור העסק נקטלה באיבה. עד שקלטתי שאבי מקנא בי
היה כבר מאוחר.... את אינך יודעת מה זה אב קנאי!".
"אתה טועה,
ידידי, אני יודעת מה זה אב קנאי. התחשוב שאתה הראשון או היחיד או המיוחד שחווה
כזאת? המוטיב של הורה קנאי, יהיה זה אב או אם, עתיק כעתיקותה של האנושות. ועכשיו,
כשקלטת, למה תאמר שכבר מאוחר? מאוחר לְמה? הלא לעולם אין זה מאוחר להתעורר!".
"אני מפורק
לגמרי. אני יודע שאמור הייתי להיות שלם. עם כל האיברים הנפשיים והפיזיים שלי
מושלמים ובריאים. אבל חציתי את כביש החיים, התנגשתי בהורי ובעקבות התאונה איבדתי
את נפשי. אני חי בלי נפש. אין לי נפש. אני רובוט".
"אתה הרי יודע
שאתה לא רובוט. ואתה גם יודע שיש לך נפש. עצם הכאב שלך מצביע על כך שיש לך נפש,
גדולה ועמוקה. קרוב לוודאי שנפשך באמת פגועה מאוד. אבל זאת העובדה. עכשיו, מה אתה
עושה עם נפשך הפגועה? עם הנכות שלך? זה כמו אדם שמאבד רגל בתאונת דרכים, למשל. מה
הוא עושה עם זה? הוא יכול להסתגר ולקונן על מר גורלו, או לבחור להשתקם ולחיות חיים
איכותיים".
"הלוואי
והייתי מאבד רגל ולא את הנפש שלי", אמר מריו חרישית ודמעות גדולות זלגו
מעיניו.
"מה אתה רוצה
לעשות בנידון?", שאלתי.
"אני חולם על
לעזוב את הכול ולהתחיל מבראשית. אבל ייסורי המצפון אינם מניחים לי. בכל זאת, אבי
הציל אותי לא פעם אחת מהבורות שלתוכם נפלתי, בדומה לאביך שהציל אותך. בעצמך כתבת
כך בספרך.... ".
הייתי המומה
ונאלמתי דום! המילים נעתקו מפי והחסרתי את נשימתי. כך עברה לה שעה ממושכת. הזמן
איבד מאחיזתו, ואני ומריו מביטים זה בזה בדומייה רועמת. לבסוף הוא שאל, "את
מתחרטת על הדברים שכתבת בספרך? הוא היה מאוד גלוי ונועז".
"לא, בהחלט
לא... אינני מתחרטת, אלא שהיום הייתי כותבת אותו אחרת". אך זאת יכולתי לומר
רק ברטרוספקטיבה, וזה לא היה הוגן מצד אלה של היום כלפי אלה שמלפני יותר מ-20 שנה.
ואני מאמינה שבעוד 20 שנה אביט מזווית חדשה על הדברים שאותם אני כותבת היום.
חייכתי לעצמי ומזגתי לי מהקפה המהביל החביב עלי.
"מריו, ידידי,
מה שאני כותבת בספרי הוא יצירת אמנות, וככזאת אין היא אפילו חייבת להיות נאמנה
לעובדות הקונקרטיות של החיים. מה שאתה מעלה עכשיו בשיחה זאת רכילות".
"אני מתנצל...
".
"אענה לך רק
בזכות הידידות הארוכה שלנו. הספר סייע לי להבין דברים רבים. הוא הביא אותי לדרך
החסד, שבה נקרעו מעלי כל צעיפי האשליות ונותרתי מול האמת במערומיה. רק שם ניתן
להביט בעצמי האותנטי שלנו. וזהו מקום של חיל ורעדה, ואוי למי שייקלע לשם בלתי
מוכן".
"הוא לא נועד
לרפי רוח ונפש".
לא. זהו מקום אפל,
אבל השקיפות שלו צלולה כמו ראי".
"שממנו ניבט לעברנו
העצמי שלנו".
"המבטים
נפגשים. חלונות הנשמה נפערים מאינסוף עד אינסוף, ואוי לעיניים אם הן
כוזבות!".
"כי אז לא
נוכל עוד לחיות עם עצמנו ודיננו ייחרץ לעד".
"אינני מכירה
לעומק את מורכבות יחסיך עם אביך, אני רק יכולה לתאר לעצמי שהם סבוכים. גם אינני
מכירה כליל את התפתחות זהותך האותנטית והאם זכית להרחיב את מודעותך
בעקבות שהותך בנקודת הריק של אל-חזור – כי אני מבינה מדבריך שהיית שם".
"כן, הייתי
שם... אבל מתִי שם!".
"כולם מתים
שם".
"כולם?!".
"כל מי שמגיע
לשם".
"אז איך אני
יכול לחיות אם אני מת... ?!".
"עליך להוליד
את עצמך מחדש. רק כך תוכל להיות אתה עצמך. כאשר הורינו מולידים אותנו אנחנו לא
באמת אנחנו עצמנו. אנחנו דמויות כוזבות שהם לשו מאיתנו. אנחנו הופכים למין זומבים – לא מתים אך גם לא ממש חיים. אפשר לומר שאנחנו נמצאים
תחת מקסם שווא, כישוף, שחובה עלינו להשתחרר ממנו. כל המיתוסים מספרים בדיוק את
הסיפור הזה. אז זהו, הלידה של עצמך היא השיא של התהליך האלכימי
המסובך הזה, שבו אתה משחרר את זהותך האותנטית, אשר מאפשרת לך בסיום חייך הגשמיים
לעבור בשער החדש".
"איך אני עושה
את זה?".
"... חהה! אתה חייב להבין. בניגוד ללידה שהורינו מולידים אותנו,
שהיא זהה לכולם, הלידה של עצמנו על-ידי עצמנו שונה מאחד לשני. אין שתיים זהות. את
ההוראות ללידת עצמך על-ידי עצמך תהיה מוכרח למצוא לבדך".
שתיקה ארוכה-ארוכה.
"אם תרצה,
תספר לי על כך. אני בכל אופן יכולה להעיד על אלה שלי. מאז שכתבתי על הנושא שעלית
אותו, זרמו הרבה מאוד מים בנהרות תבל. עברו מאז יותר מ-20 שנה. אני יכולה לומר לך,
שלולא אבי, מלכתחילה לא הייתי נופלת לאותן הבורות שהוא כביכול הציל אותי מהן. אבא
ואימא אינם יכולים להציל את ילדיהם משום דבר. המרב שהם יכולים לעשות למענם זה לא
לחבל בדרכם ולא לשים שלשלאות לרגליהם, כך שיפלו לבורות העמוקים, שמהם רק הם לבדם
יכולים להציל את עצמם. גם אם ההורים עושים זאת לא בכוונה ולא במודע, והרבה פעמים
יטענו שמעשיהם הם לטובת הילדים. זאת בורות, שאסור שתתקיים בעולם עתידני מתוקן. אתה
מכנה זאת 'תאונה'. אולי אתה צודק. עם זאת, אל תשכח שכיתות הלימוד של הנשמה נמצאות
במקומות העמוקים האפלים. אם נשכיל להבין את מה שמלמדים שם נרבה חוכמה, דעת ואומץ.
ומעבר לכל, ידידי, אבי הלך לעולמו. המעגל שלי איתו נסגר. נסתם הגולל על הקארמה
שהייתה בינינו, ואינני מעוניינת לערב אותו בשיחתנו כלל. אני מאחלת לו מעומק לבי
קיום קל ושמח בכל מציאות שהוא נמצא בה, או יימצא בה בעתיד – אם בכלל קיים משהו
אחרי מותנו. חייו היו עגומים למדי בקיום שהוא עזב אותו, ומי שחייו עגומים אינו
מסוגל להעניק חיים חיוניים לזולת, גם לא לילדיו – במיוחד לא לילדיו!
"בכל זאת, ה'תאונה' היחידה שלי, שאותה אני יכולה לזכור ולהעלות על דעתי,
היא זו מחיי העתידיים... ".
"את מדברת על
משלחת המחקר מכוכב אחר שהורייך נמנו איתה, ועל כך שרכב החלל שבו הם נסעו התרסק ורק
את נותרת בחיים? כמדומני סיפרת גם על משלחת אחרת שעמה הגעת לכדור-הארץ? אני קצת
מבולבל".
"כן, בדיוק על
התאונה ההיא אני מדברת. ובעצם, המשלחת ההיא, או המשלחת האחרת, התוצאה היא אחת: אני
עדיין מנסה להסתגל לחיים בכדור-הארץ; אתה יודע, ההסתגלות היא בליבו של התהליך
האבולוציוני של הברירה הטבעית, וגם של האינטליגנציה.
"מאז כתיבת
הספר התפכחתי התפכחות כואבת מהנאיביות שלי, אך נותרתי תמימה לגמרי. היום אני מבינה
היטב את משחק החיים. אילו הבנתי אותו בזמן כתיבת הספר, אזי לא היה נכתב הרבה מן
הרומנטיקה החושנית. אין רומנטיקה במשחק הזה, אלא רק ביולוגיה וגנים שרוצים
לשרוד".
"אני מכירך זה
מכבר, אני יודע שנותרת רומנטיקנית כשהיית".
"מממ... כן, כנראה שאתה צודק. השקיעות עדיין מרגשות
אותי", עניתי למריו בחיוך ושנינו פרצנו בצחוק לבבי. מריו עצם את עיניו ולחש
לעצמו, "רוח צלולה מלטפת את פנַי
על פסגת הר מושלגת", או כך לפחות שמעתי.
"בכל מקרה,
בשלב הנוכחי של החיים, שבו אני וגם אתה נמצאים, מה שבאמת רלוונטי וחשוב זה האם
אנחנו מכירים את עצמנו ויודעים מי אנחנו, והאם אנחנו חיים את האמת שלנו. העצמי הכי
עמוק שלנו לוקח עכשיו פיקוד ושליטה על ההחלטות של חיינו. בידינו תלוי עכשיו האם
נשביח את עצמנו או לא, כי בשלב הזה אפילו הגנטיקה והברירה הטבעית מאבדות את קוד
התורשה הגנטית ואת מטרם להוליד, כי אותם כבר השלימו. עכשיו אנחנו חייבים להוליד את
עצמנו. בשלב הזה אנחנו חייבים להתגלות לעצמנו ולהתפתח, כך שלא נצא מחיינו מאותו
השער שדרכו נכנסו אליהם. אתה יודע, בכל המעברים של חיינו ניצבים שערים. בכל שער אנחנו
חייבים להראות את תעודת המעבר שלנו, בלעדיה לא נוכל לעבור את השער. גם במעבר מחיים
למוות. ובפתח השער הזה עומדת הנוטרת החמורה מכל היתר. אם תעודת המעבר לא עוברת את
הביקורת שלה, היא לא תאפשר לעבור, ואז אין ברירה אלא לחזור מאותו השער שממנו
נכנסנו לחיים. זהו פספוס אדיר! אני חושבת שזה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לנו. זאת
באמת תאונה אמיתית".
"הו לא! זה
מפחיד! צריך לחשוב היטב איך להיות טובים ולעשות מעשים טובים".
"אל תהיה
מגוחך! אתה באמת חושב שאותם הנוטרים שופטים על-פי אמות המידה של בני האדם! ישנו
סיפור זן ידוע: המלך תרם כל חייו למנזר הסמוך, שלח לנזירים אוכל ולמאסטר שלח אוכל
ממטבחו הפרטי. שלח להם בדים לכותנות שלהם. פעם בשנה ערך משתה לכל הכפר ועוד הרבה
מעשים טובים. בערוב ימיו הוא הגיע למאסטר. 'כבודו, כל חיי תרמתי למנזרך. עשיתי
הרבה מעשים טובים. האם אלך לגן-עדן?'. 'אתה תלך ישר לגיהינום!', ענה המאסטר בהתרסה
ונפנה לעיסוקיו".
"מה זאת
אומרת?!".
"זאת אומרת
שאתה לא יכול לשחד את נוטרי השערים. ושהחוקים באותם הממדים שונים מהחוקים המושתתים
על-פי המיינד של בני תמותה, אלים ובני אדם כאחת. אך דבר
אחד זהה, היא הזהות שלנו. אם היא אותנטית ולא מזויפת, יאפשרו לנו לעבור. אם לא, אז
כבר שמעת את האלטרנטיבה. והם בודקים מאין נבעו המניעים שלך, האם מהזהות האמיתית
שלך או מהמיינד שלך".
"אם כך....
".
"אם כך, גם אם
קרתה לנו 'תאונה', כפי שאתה מכנה זאת, וגם אם נפלנו לבורות עמוקים, עכשיו זה הזמן
לבדוק מה משמעותם? מה משמעותם של פצעינו? מה למדנו מכל אלה? עלינו לבדוק כיצד
ההתפכחות שלנו תרמה לחוכמה שלנו ולתובנה מעמיקה שלנו אודות עצמנו. לכן אשאל אותך
שאלה חשובה: מה אתה מתכוון לעשות עם חייך?, בכל זאת, אתה כמעט בן 60. פרושה לפניך
הזדמנות נדירה להכרה ואינטימיות עם עצמך, עם החוכמה ועם היקום, נצל אותה,
ידידי".
*
מה היה סיכום
פגישתי עם מריו? יותר מכול, הזדהיתי עם סיפורו, כי הוא דמה בהרבה היבטים לסיפור
שלי. גם אני שייכת לאותם הסובלים מסינדרום דור שני לשואה. זה לא פשוט. האמפטיה
וההבנה שלי את מצבו היו אמיתיים. בתור יועצת נומרולוגית ומטאפיזית רק הצבעתי על
המצב ועל אי-אלו היבטים שיכולים לסייע לו. לא הצעתי פתרונות פלא, כי אין בנמצא
כאלה. וגם לא הצעתי פתרונות אחרים, כי זה לא מתפקידה ולא בסמכותה של נומרולוגית –
הגבול בין ייעוץ נומרולוגי לבין ייעוץ פסיכולוגי דק מאוד, וחייבים להיות מודעים
לכך ולא לעבור אותו. ברם, בתור נומרולוגית, שאמאנקה
ויועצת מטאפיזית[2],
יכולתי להצביע לפני מריו על תהליכים ונקודות, שיכולים לסייע בשיקום החלקים הפגועים
בנפשו ובכך להפחית מסבלו. לכך נחוץ גם לב רחב, שיכול להכיל בתוכו גם את הזולת ובכך
להבין אותו ולסייע לו להבין את עצמו. אני מאמינה שבמהלך כל גלגולי חיי זכיתי בלב
כזה.
מריו שאל האם עליו להמשיך בטיפול הפסיכולוגי
והפסיכיאטרי שהחל בהם, עד שיצליח להוליד את עצמו מחדש. על השאלה הזאת רק הוא עצמו
יכול היה להשיב לעצמו. אע"פ שהגיע להארה, הוא היה מודע לכך שהארה אינה חיסיון
כנגד הסבל הקיומי. הוא הבין היטב שהארה איננה אירוע חד-פעמי, אלא ניצבוּת בשלב מתקדם יותר מבחינת המודעות העצמית,
תהליך הנמשך לאורך כל החיים שלנו. הוא ידע שהארה אינה ערובה לאידיליה בזוגיות, או
ליחסים משופרים עם הילדים (נהפוך הוא, הארה נוטה להוביל את האדם לעבר לבדות. והרי
לראייה, כל האנשים המוארים חיו לבד. ואם הייתה להם זוגיות, כמו לבודהא, למשל, הם
נטשו אותה למען מציאת העצמי האותנטי שלהם. [יש לזכור שלבדות אין לה שום קשר
לבדידות. באדם מואר מתקיימים הנישואים המקודשים –Hieros Gamus,
היינו, הוא שילב ביחד את כל חלקי ההוויה שלו, גם את הזכרי עם הנקבי, הוא שלם]).
מריו היה מודע לכך שגם הלידה מחדש אינה איזה כדור-פלא. הוא לא ביקש מרשם לאושר,
וזאת בניגוד להרבה אנשים שפונים למיסטיקנים בתקווה למצוא כזה, ולא מעט מהמיסטיקנים
גם מבטיחים לאנשים מרשמים כאלה. ברם, הוא ידע שהלידה מחדש משחררת לחירות.
כעבור כשלושה
חודשים מריו התקשר אלי והודיע לי שהגיע להחלטה. "אני בן 60. הילדים שלי נישאו
ואני כבר סבא. הבן הצעיר שלי דווקא מגלה עניין בעסק של אבי, והוא כנראה יירש אותו.
המצפון פחות מציק לי ולכן יצאתי סופית מהעסק. הוצאתי מהבנק את מעט החסכונות שיש לי
ואני נוסע לווייטנאם לתקופה בלתי מוגבלת. אני מבטיח לשלוח לך דואל
(email),
מה דעתך על כך?".
"ומה דעתך אתה
על כך?", השבתי בשאלה רטורית.
"אני
חושב שלראשונה בחיי אני חש משהו, נדמה לי שזאת שמחה".
נחזור כעת לאסי דיין. אני חושבת שמצבו גרוע מזה של מריו. ואולי אפילו
הפתרונות שעומדים לרשותו מצומצמים יותר, לא בגלל שהמפה הנומרולוגית שלו קשה מזו של
מריו, אלא בגלל שהוא אסי דיין –שם תובעני ביותר, ואולי
בגלל שהוא עוד יותר רגיש ממריו.
את מקור סבלו של אסי ניתן לתמצת במילים שלו עצמו על אימו, רות דיין:
"בינה לבין האמהות מפרידה תהום".
ובדיוק לתהום הזאת אסי נפל.
מה לעשות שהתבנית
של יונקי-על, אליהם נמנה גם האדם, בנויה כך שבריאותו הפיזית והנפשית של התינוק
תלויה בטיפול ואהבה שהוא מקבל מהוריו, בייחוד מאימו. מחקרים רבים נערכו על הקשר
בין התינוק להוריו ולאימו בפרט, וממצאיהם מאשרים זאת.
אימהות רבות וגם
אבות רבים, הם אנשים נפלאים וטובים לכולם – חוץ מאשר לילדיהם שלהם! וזו מצטיירת
בדיוק הבעיה של אסי: אבא רמתכ"ל
שדואג למדינה שלמה, שאלרגי לאימו, ומנשל אותו מירושה כי העז לומר את דבריו, שאולי
נגדו את עמדתו והשקפותיו. ואימא שפעילה ומתפקדת במקומות רבים חוץ מהמקום שבו היא
צריכה לתפקד בלהיות פשוט אימא.
התופעה המכוערת
והמשפילה של אקט נישול הילדים מהירושה חייבת לעלות לדיון ציבורי ומשפטי. הורים
שמולידים ילד, יוצרים חוזה בינם ובינו. החוזה הזה אינו יכול להיות מופר כאוות נפשם
הנוקמת של ההורים בכל עת שיחפצו בכך. מלבד מקרים בודדים וחריגים, שחייבים להתברר
בערכאות משפטיות, יש לבטל את זכות ההורים לנשל את ילדיהם מירושתם כאקט של נקמה
גחמנית ומשפילה.
הנושא עתיק מאוד
ויוצר סבל בל ישוער, לא בגלל הערך החומרי שלו, אלא בגלל האקט המשפיל עצמו. הוא מְלַבֶּה שנאה תהומית בין האחים ולא מקדם את
האינטליגנציה האנושות ולו במילימטר אחד. בעידן החדש יצטרכו רבים לתת את דעתם על
כך.
אז מה הפלא שאסי
הורס את עצמו? רות דיין אמרה בראיון לאחד העיתונים ש"סמים זה כמו כל מחלה,
כמו סרטן למשל". ייתכן שהיא צודקת, אולם סרטן הוא גורלו של האדם, שפקד אותו
בצורת מחלת הסרטן, ואיש לא היה יכול למנוע את זה (או שמא גם סרטן הוא סוג של הרס
עצמי, שלולא הסבל הרב, הוא לא היה מתפרץ!). לעומת זאת, סמים הם לא גורל של מחלה
שלא ניתן למנוע אתה. סמים הם לרוב בריחה של אנשים רגישים שאינם יכולים להתמודד עם
המציאות הקשה של החיים, בעיקר עם הניכור, חסך באהבה ובחום אנושי, ואין להם מספיק
אומץ לחיות או למות. וכדבריו של אסי עצמו: "לפני
חמש שנים התחלתי להזריק קוקאין לבד מתוך רצון 'לא להיות בחיים', לא לחשוב, לא לכתוב,
לא לאכול או לישון. פשוט לתקוע מזרק לווריד ולהרגיש כי בכל רגע החדר שמול עיניך
יאבד אט-אט את צבעו. כעבור שנה חדלתי מזה, כי אני פוחד
למות אבל ממש לא רוצה לחיות... שבגדול הוא סיפור של הרס עצמי מלווה באי-יציבות בכל
התחומים פרט ליציבות אחת – תחושה של חוסר משמעות וריקנות ונטייה לסכן את חייך מתוך
נטייה לסתום סופית את ה'בור' שמייסר את קיומך".
את 'מחלת' הסמים
כמעט תמיד ניתן למנוע בקלות עם התרופה שנקראת קירבה, חום ואהבת הורים. רות דיין
הייתה כנראה משוללת תרופה כזאת. אני מאמינה לאסי כאשר
הוא אומר: "[ש]בשנים האחרונות היא טורחת להתחזות למאמא
טרזה[3],
סוניה פרס, שרי אריסון, סרי נוסייבה, אורי אבנרי, סנטה קלאוס ועוד אנשים
שבאמצעותם היא כנראה רוצה שתחשבו שהיא נציגת האהבה, הנתינה והסליחה עלי
אדמות". אני מאמינה לאסי דיין כשהוא אומר:
"אני עומד לכתוב לכם על אישה, שנהגה כלפיי ברשעות ובמניפולטיביות, ובסופו של
דבר תקראו על מה שאני קורא לו 'התחזות שלה לאימא', אשר גרמה, למשל לי, לנתק את
היחסים עימה; אתם תקראו על כל 'הבלוף ההומניסטי' שלה ועל התיעוב שלה את ילדיה וחלק
מנכדיה, לתחושתי, כי היא פשוט עשתה משהו, שאם תגיעו אליו בסוף הכתבה, אולי תשנו
במשהו את הנאיביות שבה אתם מאמינים לכל עיתון, או לאימא שלכם".
אני, למשל, לא
מאמינה לכל עיתון, וגם לא באופן אוטומטי לאימא או לאבא. אבל ילד צעיר, מטבע
ברייתו, מאמין בתמימותו לאביו ולאימו באופן אוטומטי. ההתפקחות מתרחשת הרבה יותר
מאוחר בחייו, אם התמזל מזלו. אימא ואבא באמת יש רק אחת ואחד, אבל הם טועים הרבה
בכל מה שקשור לילדיהם ומזיקים להם. נקווה שבעידן החדש המצב ישתנה לטובה.
חוסר יכולתה של רות
להעניק אהבה ולהיות אם חמה לילדיה נובע אולי מסבלה שלה בתור ילדה: "כמדריכה
בתנועה, בגיל 14, תמיד הלכתי כשילדה בת חמש כרוכה אחרי [רות טיפלה באחותה, ראומה, בעת שהוריה נעדרו מהבית]. בחופשים ראומה
הייתה באה אלי לנהלל ולא להורים, כי ההורים תמיד היו באיזה מקום בעולם. לראומה לא הייתה אף פעם אווירה של בית, אז אולי בגלל זה היא
הפכה למאוד משפחתית". אם כך, הרי שגם לרות, בדומה לראומה
אחותה, לא היה בית. הוריה של רות לא היו שם בשבילה, והיא בתורה לא הייתה מסוגלת
להיות שם בשביל ילדיה שלה. בכך היא הפכה לקורבן של חוסר נוכחות ואהבה הורית.
וילדיה שלה הפכו לקורבן לחוסר נוכחותה ואהבתה בתור אימא.
אסי כותב: "משום מה איני מצליח לזכור אפילו
שנייה אחת שלה בילדותי, לעומת אינספור זיכרונות מאבי, מאחי ויותר מכולם ממי שניהלה
את ביתינו ואת הדמיון שלי – שמחה ששון ז"ל [המטפלת
ומנהלת משק-בית בביתם של הדיינים]".
תלמידה חכמה אחת
שאלה אותי פעם: "מתי זה ייגמר?!, המעגל ההרסני הזה!".
הלוואי והייתי
יודעת את התשובה. אבל אני יכולה להעלות שתי השערות אופציונאליות: זו האבולוציונית,
וזו של ההנדסה גנטית. מבחינתי לא משנה איזו מהן תתרחש קודם, רק שייגמר כבר הסבל
הזה. האטמוספרה של היקום רוויה בו, ומבעד למעטה האפל שלו, קשה להבחין ולראות
שקיימת מציאות אחרת, של שמחה, רווחה ועונג צרופים.
אני מסכימה עם אסי שללדת או להוליד לא הופך את האנשים לאימא או לאבא. אהבה
בלתי אינטרסנטית הופכת אותם לכאלה. מודעות נעלה הופכת אותם לכאלה. חוזה לא כתוב של
נאמנות הופך אותם לכאלה. רות דיין התפארה בתוכנית טלוויזיה שהייתה מסוגלת להכות את
בנה אודי 'מכות רצח' ולהעיף אותו מהבית לכפר חסידים, ששימש בזמנו מוסד לילדים
ממשפחות הרוסות. רות דיין היא בוודאי לא אימא טרזה,
ורחוקה מלהיות סתם אימא. היא אימא מתעללת. היא מעולם לא "החמיאה לי [לאסי]... היא ממש שונאת את הסרטים שביימתי... את הספרים,
הכתובת וספרי השירה שפרסמתי היא פשוט לא קראה... היא אמרה לו [לליאור, בנו ל אסי] שמקומו בבית סוהר ושבגלל אביו [הוא אסי
דיין, אביו של ליאור] היא לא קיבלה את פרס ישראל ". כמה נוח, מניפולטיבי,
צבוע ואגואיסטי מצד אישה, להאשים את ילדיה בחוסר הצלחתה שלה במשהו שנחשב בעיניה
ליקר, יותר מילדיה!
אסי חושש, ובצדק, שהציבור ישנא אותו על כי הוא
יוצא בחוצפה (שלדעתי אינה כלל חוצפה, אלא זעקת כאב קורעת לב) נגד אימו.
אני לא שונאת אותו.
אני מבינה אותו ואת כאבו, כפי שהבנתי את כאבו של מריו.
אני מבקשת להבהיר
את דבריי. אין אני באה לקטרג על רות דיין, כי היא בעצמה הייתה קורבן של הוריה ושל
הנסיבות הקשות שבהן גדלה בילדותה. אולם אין בכך בכדי להפחית את סבלו של אסי. אין לי אלא לחזור על אותה שאלה חכמה של תלמידתי:
"מתי זה ייגמר?!, המעגל ההרסני הזה!". ייתכן שהתשובה היחידה היא אחת, על
האנושות לרפא את עצמה מחולייה הרגשיים. אין לי מושג מה היא התרופה שתשמש בריפוי
זה? האבולוציה או ההנדסה הגנטית? אך שינוי חיובי מוכרח לקרות, ובקרוב.
בבדיקת מטריצת השם
והתאריך הלועזי של אסי אפשר לראות שהוא פועל בעיקר דרך הלב
והרגש, לעומת רות דיין, שמצטיירת ממטריצת השם והתאריך הלועזי שלה כאישה הפועלת בעיקר דרך הראש והשכל. יש כאן
קונפליקט אשר מתנגש חזק.
אסי מביא עמו מגלגוליו האחרים את מישור הרעיון,
ההתמדה והעתיד (חוסר 7 ,8 ,9). מישור זה לא היה אפשרי ב-300 השנים האחרונות של
האלף ה-2. הוא מייצג אנשים מחוננים ואינטליגנטים, שהקדישו את עצמם למטרה או
לרעיון, עד הקרבה עצמית. הרעיונות והחזון שלהם היו מרחיקי לכת והקדימו בהרבה את
זמנם. הסביבה לא הייתה מוכנה לקבלם ואת רעיונותיהם, ולא הייתה מסוגלת לעכל אותם.
היא התנכרה להם והטילה עליהם חרם. הם נאלצו להסתתר ואף לגלות מארצם, ולא פעם אף
איבדו את חייהם בהגנתם על זכותם לממש אותם. אם שפר מזלם והם ניצלו, הרי שהם היו
פורצי דרך והלכו עם הלפיד המואר, שהאיר לכל האחרים את הדרך לעבר הקדמה, גם לאלה
שהשמיצו אותם, לעגו והתנכרו להם ואף איימו על חייהם.
זהו מישור המצביע
על אנרגיה זכרית חזקה אשר שואפת לפרוץ קדימה עם רעיון או חזון חדשניים. הוא יכול
להתבטא בפעילות פיזית ו/או מנטאלית נמרצות. אולי אסי
היה מלומד, כמו פיתגורס, או חוקר נוסע שיצא למסעות לארצות רחוקות, שבהן קיווה
למצוא את מבוקשו. ברור שאדם חלש לא יכול היה לעשות זאת. יש לזכור שבזמנים עתיקים
ארבו לאדם הרבה סכנות במסע; עצם המסע היה קשה ולא נועד לאדם חלש פיזית. נניח שאביו
של אסי בגלגוליו האחרים היה איש שררה, והדרך שהוא בחר
בה לא מצאה חן בעיניו. הוא ציפה מבנו להיות לוחם, מנצח וכובש לעצמו מעמד של מלך, קיסר
או מצביא רב כוח (מספר שם פרטי 8). אולי, ולא בכדי, אסי
נולד לאבא לוחם, והקשר שלו איתו היה אמיץ יותר מזה עם אימו. הפגיעה של האב, באקט
של נישולו מהירושה, אולי אף השפיעה עליו באופן מכריע יותר מאשר חוסר אהבתה של אימו
אליו, שאולי לא הגנה עליו בגלגוליו האחרים מפני אביו השתלטן.
במטריצת השם של
נוכח מישור הרצון, הגיבוש וההסתגלות (הספרות 4, 5, 6 נוכחות), המצביע על עמוד
שידרה פיזי ורוחני חזקים, ומחזק עוד יותר את התמונה של גבר חזק, נחוש ואמיץ, שאולי
התקשה בהבעת רגשותיו. ספרה 1, שמופיעה ארבע פעמים, ובכך הופכת לנקודת
האינטנסיביות, מאשרת הנחה כזאת. מישור המחשבה והתת-מודע
לא מאוזן (הספרה 1 מופיעה ארבע פעמים; חסר 2 ו-3). המישור הזה מייצג גם את דמות
האם והקשר אליה. מכיוון שהמישור לא מאוזן, ייתכן שאסי מביא עמו את היחסים
הבעייתיים עם אימו כבר מגלגוליו האחרים.
במטריצת השם של רות
דיין נוכח מישור ראש חזק, על חשבון מישור הלב. אבל האם אפשר לקבוע שלא נוכחת בה
אהבה וחמלה? בשום פנים ואופן לאו!
אנו מבחינים בספרה
6 חזקה (מופיעה שלוש פעמים), וגם בספרות 3 ו-9, שכולן מייצגות רגש ואהבה. אבל אלה
הם רגש ואהבה רציונאליים. אם נניח שרות הייתה אשת שליט או לוחם – שלטון ולחימה
הולכים בדרך כלל ביחד שלובי זרוע זה עם זה – אולי היא הזדקקה למערך כזה, שבו הלב
והנפש מחוסנים בפני פגיעה רגשית קשה, ומוסיפים ליכולת ההישרדות.
נוכח מישור הבשורה,
היצירה והתקשורת עם ממדי המציאות הרבים (הספרות 3, 4, 9 נוכחות), וכן מישור
פסיכולוגיית המעמקים (הספרות 1, 5, ו-7 חסרות). זהו מערך עוצמתי ורוחני, המצביע על
אישיות כריזמטית בעלת אגו חזק, על חוכמה ותובנות
עמוקות. רות לא שימשה רק כקישוט לבעלה. היא אחזה ברסן השלטון ביחד איתו, ואולי אף
התנבאה.
מספר האני הקוונטי
של אסי הוא 5; של רות הוא 7. אם האנרגיות הללו לא
מוצאות את הדרך זו אל זו, הן עלולות להביא לסערות נפש קשות ואף לטירוף, או למערכת
יחסים מטורפת. 5 ו-7 חייבים לכבד אחד אצל השני את הייחודיות, המקוריות ואת המטרות
השונות שלהם; מפני שהן אכן שונות. ל-7 הפרפקציוניסט והמעמיק של רות, המחוזק על-ידי
מישור ראש חזק ו-4 בכוח לידה, קשה מאוד
לקבל את דרכו הלא קונבנציונאלית של בנה, עם ה-5 הסקרן, שרוצה לטעום ולבדוק את כל
האופציות שהחיים מציעים, חובב ההרפתקאות והגיוון ושואף לשחק על במת העולם: ריבוי
ה-9. זהו מערך שעלול היה להביא לחוויות כאוטיות מתנגשות בילדותו של אסי, ולהשאיר בו חותם טראומטי.
מעניין לראות שמספר
האני הקוונטי של אסי 5, יושב בתוך מספר משפחה, סביבה
קרובה 4. זהו עוד נתון היכול להצביע על מערך אנרגטי שונה, שעלול ליצור קונפליקט
וזעזועים בין רות לבנה (5 ל-4).
הספרה 5 נעדרת
ממטריצת השם והשמש של רות. היא מצביעה בין היתר על תקשורת ויכולת יצירת קשר עם
הזולת. חסרונה עלול להצביע על קושי ביצירת הקשר בין רות לבנה. היא מופיעה במטריצת
הירח, אך שם היא פחות נגישה ומצריכה רצון וכוונה כדי שתוכל לסייע.
כוח הלידה הלועזי
של רות הוא 1; של אסי הוא 8. אלה אנשים חזקים. 1 ו-8
יכולים להסתדר זה עם זה באופן מעולה, אך עלולים גם להיות מאבקים וקונפליקטים קשים
ביניהם. שניהם אנרגטיים, דינאמיים ועצמאיים. ה-1 לא יקבל עליו שום עול של מרות.
קשה לו לפעול במסגרות שבהן הוא איננו הכוח המוביל, והוא זה שתמיד רוצה לשלוט ולהיות
בעל האמירה האחרונה. ה-8 יכול לפעול במסגרת ולקבל פקודות, ובלבד שתהיינה צודקות
והוגנות. 1 ו-8 עלולים ליצור ביניהם מתח רב ואף אלימות.
מספר כוח הלידה
העברי של רות הוא 4; של אסי 9. ה-9 של אסי חזק ודומינאנטי מאוד, כפי שעוד נראה בהמשך. ל-9 קשה מאוד, למעשה בלתי אפשרי, לקבל עליו עול מרות ושלטון
שרירותיים.
ל-9, ועל אחת כמה
וכמה לריבוי של 9, יהיה קשה להסתדר במחיצתו של ה-4 הכבד, הרציני, התובעני והמעכב.
ה-4 רואה בקריירה של משחק או כתיבה, שה-9 נמשך אליהם, משהו לא רציני ולא אחראי.
רות הייתה מעדיפה שאסי יהיה בנקאי, למשל.
מספר הייעוד של אסי 1, גם של רות הוא 1. אם לשני אנשים בעלי ייעוד זהה יש
מטרות זהות או דומות, ה-1 שלהם יכול להסתדר זה עם זה מצוין. אבל אם הן שונות, עלול
להיווצר ביחסיהם כאוס וקונפליקט. לרות דיין היו כנראה שאיפות שונות לגבי בנה.
מכיוון שהוא לא סיפק את שאיפותיה לגביו, נוצרה דיסהרמוניה. ייעוד 1 מבקש, בין
היתר, להיות עצמאי, לא להזדקק לאחרים, לפתח זהות אינדיווידואלית ולהיות אמיץ. זוהי
משימה קשה לילד. בייחוד כשהוא צריך לעשות את זה בסביבת שני הורים חזקים
ודומינאנטיים, כמו רות ומשה דיין. אם אסי לא קיבל
בילדותו את העידוד והתמיכה החמים והאוהבים, שיכוננו בסיס איתן אבל רך ואת המרחב
המתאים לפיתוח העצמאות האינדיבידואלית שלו נוצר חסך ותסכול, שבבגרות עלולים להתבטא
בזעם מתפרץ, עקשנות, אגרסיביות ואלימות, המועצמים עוד על-ידי ריבויו של ה-9, ומספר
האני הקוונטי 5. אם האנרגיות האלו לא מוצאות נתיב ביטוי יצירתי ומתועלות בצורה
בונה, הרי שהן יחפשו נטיב פורקן חלופי בהתמכרויות למיניהן ובהרס עצמי.
מספר מאסטר מואר 11
בחודש הלידה הלועזי של אסי מוסיף למורכבותה של המפה.
התדרים של אנרגיות מספרי המאסטר גבוהים ומהירים מאוד. לילד צעיר קשה להכיל עומס
אנרגטי כה גדול, מה עוד שהוא מוסיף רגישות גבוהה ומצבי רוח משתנים, ובכך יוצר מתח
גדול אצל הילד הצעיר. המצב הזה עלול להתבטא כבר אצל תינוק ואפילו אצל עובר בבטן
אימו. הפנמה והבנה את מספר המאסטר הוא תהליך הדרגתי שבדרך כלל מגיע להבשלתו רק
באמצע החיים. התהליך הזה זקוק לתנאים אופטימאליים כדי שיוכל לצמוח בהם לרמה הנעלה
שלו, בייחוד כשהוא מופיע בחודש לידה, אשר מצביע על סביבת המשפחה הקרובה. חשוב
שההורים יבינו שיש להם ילד מיוחד, מקורי ורגיש הזקוק להתייחסות מיוחדת, בעיקר
לעידוד, משוב חיובי, תמיכה אוהדת, מגע חם ואהבה. אם הילד לא זכה לסביבה המיטיבה
להתפתחותו התקינה, הרי שהמפה עלולה לסטות לכיוון השלילי. ומספר מאסטר מואר 11 הוא
הפגיע ביותר במקרה כזה. הוא הכירון, המרפא הפצוע. הוא
הילד הנטוש והסובל, שחייב לרפא את עצמו בכוחותיו הוא. אבל אם כירון לא היה מוכרח
לעסוק כל חייו בריפוי פצעיו, הוא יכול היה להפנות את כל הפוטנציאל האדיר שלו
לאפיקים חלופיים למען בניית חייו הוא. אבל גם כך כירון הצליח להיות רופא ולימד
רפואה את האלים ואת בני-האדם. עם זאת, טיפול נכון מצד הוריו יכול היה לחסוך לו את
העצב הענק שנשא עמו לאורך כל חייו.
במטריצת השמש של
רות נוכח מישור ראש חזק (הספרות 3, 6, 9 נוכחות), בדיוק כמו במטריצת השם שלה. נוכח
מישור רגישות היתר (הספרות 2, 5, 8 חסרות). חוזרת כאן תמונה הדומה לזו של מטריצת
השם, המחזקת את ההשערה כי רות נאלצה לבנות שריון שכלתני מנטאלי כנגד הלב, כדי
להימנע מפגיעה רגשית קשה. באחד הראיונות היא מתוודה ש"החיים
בנהלל במשך 15 שנה, לפני יותר מיובל, חישלו אותה לצרות שבאו בהמשך"[4]. ככל הנראה רות לא הייתה ילדה מאושרת. היא הייתה צריכה להתחשל מיום
היוולדה, כי אם לא כן המקום הרגיש עלול היה לקטול אותה,
אולם מנגנון ההישרדות האנושי (הנפשי והפיזי) יודע בדרך כלל לנטרל מרכיבים המאיימים
על החיים. בגלל הרגישות הגבוהה והפחד להיפגע, אנשים כאלה מפתחים כבר מינקות
אטימות לחיים ולסביבה שלהם, כדי לנטרל את הכאב והסבל. הם בונים שריונות שיגנו
עליהם, אבל השריונות האלה מפתחים את המגפה הרגשית שצ'ארלס
קוניה כותב עליה ספרו "המגפה הרגשית"[5].
הוריה של רות לא
היו נוכחים בחייה ולא העניקה לה את הטיפוח, החום והאהבה, שילדה רגישה כמוה הייתה
זקוקה להם. במטריצת השמש נוכח מישור החוכמה, השירות, הטיפול והסיוע הנבון (הספרות
1, 6, 7 נוכחות), השואף לשלמות רגשית בכל המובנים, ואם רות הילדה לא זכתה לכזאת,
היא נאלצה לעבות עוד יותר את השריונות שלה כנגד הפגיעה הכואבת. המישור ניצב כתמונה
מראה למישור הבשורה, היצירה והתקשורת שפגשנו אותו במטריצת השם של רות (הספרות 3,
4, 9 נוכחות). האיכויות הרוחניות של המשולשים אינן הולכות לאיבוד והן לא מתבטלות,
לכן רות אינה יכולה שלא לפעול למען האחרים. שם אין הרבה סיכונים רגשיים שעלולים
לפגוע בה, כפי שהוריה פגעו בה. ביחסי הורים-ילדים קיימים סיכונים ואתגרים רגשיים
רבים. ככל הנראה רות לא הצליחה להבריא את המקומות הפגועים מילדותה וכתוצאה מכך, היא
לא הצליחה להיפתח רגשית לילדיה שלה, כי פחדה להעמיד את רגישותה בסיכון חוזר. וכך
נוצר פצע כואב אצל ילדיה, בייחוד אצל ילד רגיש כמו אסי.
חיזוק להנחה זו
אפשר לראות במחסור בספרה 8 בכל המטריצות של רות. כאשר הספרה הזו חסרה, ובייחוד בצורה
כל-כך בולטת כמו במפה שלה, היא מצביעה על אילוץ הכרחי לבנות אותה מהיסוד. זהו
שיעור קארמתי בין הקשים. מצביע על אירועי הישרדות רבים,
תובעניים, מלחיצים, התמודדויות עם דמויות קשות, עם אחריות, רכוש וכסף, היוצרים
מצבי תחרות ולחץ קשים, שצריך לעמוד בהם חזקים ונחושים ואסרטיביים. זהו חישול אלכימי, שאם אין לו תנאים מתאימים שבהם הוא יכול להתפתח
כיאות, הוא עלול לאבן את האדם בתוך התהליך הקשה. לאימא מאובנת יש השלכות קשות על
ילדיה. אשת לוט שהפכה לנציב מלח היא מטאפורה המתארת מצב כזה.
המטריצות של רות
מגלגוליה האחרים ומחייה הנוכחיים, על שיעוריהן המורכבים והקשים, מצביעות על אישה
שנאלצה להילחם על עצם קיומה. מלחמה כזאת מתישה ומחבלת ביכולת הרגשית ומחלישה את
הגוף, ולא פעם מאיימת לרסק לרסיסים את הנפש הרגישה, עד כדי איום ממשי על עצם חייה. לא זו בלבד שרות
נלחמה על זהותה וכבודה, אלא גם על זכותה לחיות. בכל מלחמה יש קורבנות, ובזו של רות
הקורבנות הם ילדיה, אך ללא ספק גם היא עצמה.
במטריצת השמש של אסי נוכח מישור המחשבה, התת-מודע,
שהוא הפן הנקבי במטריצה, המצביע על קשר והשפעה חזקים – לטוב או לרע – של דמויות
נקביות בחייו, בעיקר הדמות הנקבית הראשונה בחייו, היא אימו. ראינו כבר את המורכבות
הדיסהרמונית של היחסים בין אסי
לאימו, שלא הצליחו להגיע לאיזון ובכך יצרו משקעים נפשיים שליליים גם אצל רות וגם
אצל אסי.
נוכח מישור המטרה
(הספרות 1, 5, 9 נוכחות), אשר מחזק מאוד את המפה. הוא מעניק כוח פנימי גדול, מרץ
ונחישות. הוא מצביע על כך שאם אסי רוצה להשיג משהו הוא
ידבק במטרה עד שישיג אותה, גם אם יחכה לשם כך שנים. הוא לא מוותר על החלומות שלו.
בצד השלילי, הוא עלול להצביע על כעסים, הנובעים בדרך כלל מתוך חסכים באהבה, בתמיכה
ובעידוד בתקופת הילדות. מישור המטרה הוא חץ מופנה כלפי מעלה הבנוי מספרות 1 , 5,
9. הדרך מ-1 עד 9 עוברת דרך כל אבני היסוד של הבריאה, השונות אלו מאלו שוני רב.
כדי שהילד יוכל לנצל את הפוטנציאל הרב שטמון בהן, הוא זקוק לאומץ, לביטחון, להערכה
עצמית, לאמון ואמונה בדרכו. הוא יכול לפתחם אם הוא זוכה לעידוד, למשוב חיובי,
לתמיכה, לאמון ואמונה של הוריו בו. אם לא כן, הרי שביטחונו והערכתו לעצמו נפגמים,
הוא לא מאמין בדרכו ואין לו אמונה בצדקת מטרתו. התסכול שנובע כתוצאה מכך עלול
להבעיר כעס רב, שהמרחק בינו לבין שנאה והרס עצמי קצר.
במטריצת השמש של אסי חסרות הספרות 6, 7, 8. החוסר שלהן קריטי. ספרה 6 מדברת על
קשר חם עם המשפחה, עם הסביבה, הרמוניה, אהבה, יכולת קבלה ונתינה, אחריות לילד
שבזכותה הוא יכול להפוך לאדם אחראי בעצמו; חוסר וחסך בכל אלה עלולים לפגוע קשה
בנפשו של הילד.
לאסי חסרה הספרה 7 במטריצת השמש. חסרונה במטריצת
השם בנה את מישור. כלומר, הוא לא מכיר את המאפיין התמציתי של 7 בתור ספרה עצמאית.
ייתכן שזו אחת הסיבות לקושי שלו עם מספר האני הקוונטי 7 של רות. אבל הספרה מופיעה
במטריצת הירח. אם נביט בכל המטריצות של טסי, ניווכח שהן תמונות ראי אלו לאלו,
משלימות אלו את אלו, ולמעשה לא מותירות כל מחסור בכלים הדרושים למימוש הפוטנציאל
החיובי בחיים. אך למדנו כי דרושים יסודות נוספים לשם כך: מצע ותנאי ילדות מתאימים
שעליהם צומח התינוק לאדם מבוגר. ככל שאלה יהיו מיטיבים ומתאימים לילד, כך הוא יהיה
אדם משופר ומשובח יותר, שיכול להפיק מחייו שמחה ושביעות רצון.
הספרה 7 מופיעה במספר הגישה/הזוגיות של אסי. החסך בילדותו והדוגמה השלילית שהוא קלט על הזוגיות
(הזוגיות של הוריו לא שימשה דוגמה למופט), עלולים לקחת
את מורכבותה של הספרה 7 לצד השלילי שלה. וזה מה שקרה בחייו של אסי:
מורכבות בעייתית בקשריו האינטימיים, עם אימו, אביו, אחיו, אחותו, בניו ובתו אסיה,
ידידיו והן עם בנות זוג בחייו, וגם עם עצמו – אולי בעיקר עם עצמו.
ה-7 קיבל, שלא
באשמתו, שם רע, בייחוד כאשר הוא מופיע בהקשר לזוגיות ו/או יחסים אינטימיים אחרים.
ה-7 הוא לא יותר
קשה או יותר קל מכל שאר המספרים. כל מספר במפה הנומרולוגית מצביע על איזשהו תחום
ו/או היבט, שכמו מושכים את תשומת הלב של בעל המפה אליהם.
המספרים אינם קשים
או קלים. החיים הם אלה שבדרך כלל קשים, כשבתוכם היחסים הבין-אישיים בין בני-האדם
הם התחום הכי מורכב וקשה, והיחסים האינטימיים בין גבר לאישה בפרט. כאשר חיי התינוק
והילד הצעיר חשופים להשפעות ודוגמאות חיוביות, הרי שהן יכולות להקל הקלה רבה על
חייהם כאנשים בוגרים. מאידך, אם איתרע מזלם והם היו חשופים להשפעות ודוגמאות
שליליות, אין זה משנה כמה "מספרים חיוביים" יהיו להם במפה הנומרולוגית
שלהם, חייהם הבוגרים יהיו סבוכים וקשים ויהיה עליהם להשקיע אנרגיות אדירות על מנת
להתיר מעט את הסבך, שאותן יכלו להשקיע בצמיחה וקידום אישיים ופיזיים. זהו בזבוז
משאבים רב, עצוב ומיותר, אבל מתקיים אצל אנשים רבים.
התיאור והפירוש
הפופולאריים שנהוג להעניק ל- 7 הם פרפקציוניזם, מחקר, אנאליזה ועומק, בעיקר עומק
פסיכולוגי. ברם, כשבאים לבחון את המפה הנומרולוגית חשוב לנתח אותו בהקשר הנכון.
למשל, ידוע לנו מהמדיה על היחסים הבין-אישיים המורכבים של אסי
עם משפחתו ועם בנות הזוג שלו. ניתן לומר כלאחר יד שזה בגלל ה-7 החסר במפה. ראשית,
אם בודקים גם את מטריצת הירח של אסי, מבחינים שה-7 לא
חסר. שנית, ראינו שה-7 מבחינה מטאפיזית הוא מספר מורכב ופרדוקסאלי, ובלתי אפשרי
לפטור אותו בקלות על-ידי הענקת סופרלטיבים מקובעים.
היחסים הבין-אישיים
המורכבים מלווים את אסי מינקותו. ובתיאור מטאפורי, כבר מגלגוליו האחרים.
מה שה-7 החסררוצה להצביע
עליו בפני אסי, הוא הצורך שלו להבין את עצמו, את זהותו
האותנטית וכיצד היא באה לידי ביטוי ביחסים הבין-אישיים שלו. נוכחות ה-7 במטריצת
הירח מבטיחה שיש לו היכולת להבין. אולי מאוחר בחיים, כי מטריצת הירח מצביעה על
כוחות ויכולות פנימיים שאולי יותר קשה להכיר בהם, אבל הם קיימים. לא בכדי אסי היה כה מבריק בתפקיד הפסיכולוג בסדרת הטלוויזיה
"בטיפול". בטוחני שהוא ניחן בתובנות
פסיכולוגיות גם מחוץ לתפקידו בתור הפסיכולוג. הוא מבין את נפש האדם לעומק, גם שלו
עצמו. בגלל זה הוא כה כואב. אבל אם הוא ירצה, הוא יכול לרתום את היכולות המופלאות
הללו להבראת נפשו.
הפיכתו של 7 לחיובי
יכולה להיעשות רק בדרך אחת: דרך חקירה פסיכולוגית-אישית פנימית עמוקה כנה והתמסרות
טוטאלית ובלתי מתפשרת לחיפוש השורש שממנו נובעים הקושי והבעיה. זוהי משימה קשה עד
בלתי אפשרית לילד, אך לא כן לאדם מבוגר. יחד עם זאת, בלתי אפשרי להתעלם מן העובדה
המדעית, שפגיעה נפשית קשה בילדות עלולה לגרום נזק פיזי ונפשי בלתי הפיך לילד,
שאותו הוא ישא לחייו הבוגרים. הפגיעה בתפקוד המוח היא החמורה והנפוצה ביותר.
דיכאון בדרגות שונות ופגיעה בזיכרון לתווך קצר וארוך הם רק שניים מהתסמינים הקשים
של הפגיעה. תרופות פסיכיאטריות מסוגלות לטפל רק בסימפטומים של פגיעה כזאת, אך אינן
מסוגלות לרפא את החולי. אולי בעתיד זה ישתנה. החוקרים במבטיחים, שניתן יהיה לרפא
דיכאון באמצעות השתלה של תאי גזע מוח, במקומם של תאים שהתנוונו. או באמצעות השתלת
תרופה במוח ושחרור אלקטרוני מושהה שלה. או שאולי האנושות תבריא, ואז גם הילדים
יהיו בריאים.
אם כן, לא ה-7 גורם
לנזקים הללו, אלא בני-האדם.
8 הוא מספר השם
הפרטי של אסי. הוא מוסיף כוח ויכולת התמודדות עם
המציאות החיצונית ועמידה איתנה מול קשיים ודמויות סמכותיות. אבל נזכור שהשם הפרטי
מייצג את הציפיות של ההורים מהילד. אם כן, הוריו של אסי
ציפו ממנו להיות 8: אחראי, חזק, "גבר", לוחם, נחוש, שורד, אמיץ
וכיו"ב. נוכח הבעייתיות ביחסיו האישיים של אסי עם
אימו, אולי היא ציפתה ממנו להיות ההורה שלה, האבא שלה, שלא היה לה בילדותה. זה
נורא לצפות לדברים כאלה מילד! דרישה של ציפייה כזאת היא לא מודעת. זאת הפרעה
פסיכולוגית נפוצה, שמתבטאת במגוון רחב של פתולוגיות.
השם הפרטי הוא אמנם
גם המתנה, אבל הוא יכול להפוך לכזו רק אם ילדותו של אדם הייתה כפי שהיא אמורה
להיות לילד. וכזו לא הייתה לאסי. לכן שם פרטי 8 עוד
יותר מכביד, כי כמעט וודאי שהוא לא יכול היה להרשות לעצמו לבטא את כאבו ואת צרכיו
הבסיסיים ביותר בתור ילד. הוא הדחיק אותם, כי הרי הוא היה "צריך להיות
גבר".
ה-8 החזק מופיעה
בכוח הלידה. לכן אסי באמת שורד – רק שורד!
האם יש לו איזשהו
סיכוי ליותר מאשר רק הישרדות? ובכן, כל זמן שחיים תמיד יש סיכוי. אבל בלתי אפשרי
לאמוד אותו, לא באחוזים ולא בהסתברות. כאן נכנסים לתמונה כמה גורמים: "האלמנט
האנושי", "האלמנט הסינכרוני", "האלמנט המזלי/גורלי"
והאלמנט הקוונטי", שאותם בלתי אפשרי
לחזות מראש בשום אופן או צורה שהם.
בנוסף, אסי מחונן בהרבה מאוד כישרונות ברוכים. הוא איש טוב ואוהב,
שלא מצא בילדותו מענה מתאים המסוגל להכילו. אבל עכשיו הוא כבר לא ילד קטן, הוא
אינו זקוק עוד לאישורם של האימא והאבא שלו. החיים והיקום גדולים ורחבים, בהם הוא
יכול למצוא מענה לנפש ולנשמה שלו.
מטריצת הירח מתגלה
כמעט כתמונת ראי למטריצת השמש, תופעה נפוצה בניתוח נומרולוגי של התאריך הלועזי
והעברי. היא מגלה חיזוק לסיפור חייו של אסי המשתקף דרך
המספרים. שוב, ייתכן מאוד שחייו של מישהו אחר עם אותה מפה נומרולוגית היו שונים
כליל מחייו של אסי.
בתאריך העברי ישנה
נוכחות מכריעה של הספרה 9. כוח הלידה בתאריך העברי הוא 9 הנובע מתוך 27; מספר הנפש
9 הנובע מתוך 18 (יח = חי, מוסיף מזל וכוח); מספר
הגישה/הזוגיות 9 הנובע מתוך 18 (יח = חי, מוסיף מזל
וכוח). 18 מורכב משלוש פעמים שש: 6 X 3. ה-6 הוא הצורה
הראשונה בטבע, המשושה, וגם הכוכב המשושה (מגן דוד). ה-6 הוא מספר מושלם, מזלי
ויצירתי. מספר החודש 9; מספר השנה 9; ביחד עם מספר השליחות המקודשת 9 בתאריך
הלועזי יוצרים דגש חזק על האנרגיה הזאת. ה-9 יכול להיות אמן, שאמאן, שחקן (השאמאן
הוא תמיד גם שחקן, אבל השחקן הוא לא תמיד שאמאן), הלוחם-הנזיר והנזיר-הלוחם. 9 הוא
המספר הבוגר, שעבר כבר את כל המסלול מ-1 עד 9. ריבוי ה-9 מצביע על כך שאסי הוא
נשמה בוגרת, בין אם הוא עבר הרבה גלגולים ובין אם לאו.
כוח הלידה 9 בתאריך
העברי נובע מתוך 27. 2 ו-7 שניהם מקושרים לירח, למעמקים רגשיים ולתת-מודע, דבר
שמצביע על רגישות גדולה וקשר חזק לצד הנקבי, לאם. 7 הוא זנב הדרקון, סוחב איתו את
כל גלגוליו ומחפש את הראש שלו: את ה-4, שהוא ראש הדרקון, על-מנת לרדת מגלגל הנצחי
של היוולדות-מוות-היוולדות. דחף הנשמה של אסי הוא 4,
וראינו שכוח הלידה של רות בתאריך העברי הוא 4. קונסטלציה כזאת מצביע על קשר קארמתי. אחת המשימות החשובות בחייו של האדם היא לפרום את כל
הקשרים הקארמתיים שלו, על מנת להשתחרר מכבודה שאינה
שייכת לנפשו ולנשמתו. פרימת קשרים אין משמעותה בהכרח ניתוקים עם האנשים שמקושרים
אליהם בחבלים הקארמתיים. פירושה שחרור מכל השפעתם,
השלילית והחיובית גם יחד. כל השפעה יוצרת תלות כלשהי. המשימה של הנפש והנשמה היא
להגיע לאוטונומיות ואותנטיות מלאות. אף-על-פי שהקשר בין אסי
לאימו הוא קארמתי, וכנראה הייתה ביניהם אהבה – אולי
אפילו עזה, בכל זאת הם לא הצליחו למצוא דרך זה אל ליבו של זה; ואלי זה עוד לא
מאוחר.
בכל מקרה, אם אסי חפץ לרדת מגלגל הסבל עליו להשתחרר מהשפעת אימו, בלא קשר
לעבר או לעתיד היחסים ביניהם. איך עושים זאת? מקשיבים להנשמה. רק היא יכולה להעניק
לו את ההדרכה המתאימה והנכונה.
27 הוא מספר רגיש
באופן חריג. הוא רגיש למערכת אמונותיו, לאני הקמאי שלו, אשר יוצרים ערגה לאהבה
וחום אנושיים, המסוגלים להעניק חירות לזולת ולהתבטא בגישה מעמיקה לחיים והמון
חמלה. מאידך, אם המצע של הילד קשיח מדי, הרי שהמספר יסטה לכיוון הכאב, הצער ורחמים
עצמיים. עלול להידרדר להתמכרויות למיניהן כדי לעמעם את הסבל והכאב הנפשי הגדול.
מספר האני הקוונטי
בתאריך העברי של אסי הוא 6, שיושב בתוך מספר משפחה
וסביבה 0. ראינו את משמעות הדבר אצל ילדי העידן החדש. הילד יכול "לשים
0" על משפחתו ועל סביבתו, או שהוא עלול "לטבוע בתוך ה-0". שני
המצבים הללו התערבבו בחייו של אסי. הוא גם טבע בתוך ה-0
של המשפחה בעלת השם התובעני והטובעני, וגם שם 0 עליה. הוא תמיד עשה ועושה מה שבראש
שלו, ולכן הוא יוצר מקורי. ואולי יום אחד הוא גם יוכל להינצל מהטביעה בתוך ה-0
הענק של משפחתו. הוא יכול לנקז את המים הרבים שבו [הרגשות], ולהקטין אותו לממדים
שיוכל להתמודד איתו ואף לצוף בו בהנאה ברוח הזן. חשוב לשים לב שה-0 מופיע בתאריך
העברי. היינו, בפנימיותו של אסי, והגישה לשם תמיד יותר
מסובכת ומאתגרת מאשר לחיצוניות ולכן קשה יותר לטיפול וואיזון.
נוכחותה של הספרה 7
במטריצת הירח של אסי מכפה על חסרונה במטריצת השמש ובכך
מוסיפה לו כישורים ויכולות לבניית זהות עצמית אוטונומית בת-חירות, ומעניקה לו
מודעות מפותחת ומעמיקה, לכן הוא כה מודע לסבלו לסבלו.
מישור
האינדיבידואליות, המקוריות והעצמאות (הספרות 1, 5, 7 נוכחות) מחזק את הספרה 7,
ומישור החוכמה, הטיפול והסיוע הנבון האוניברסאלי (הספרות 1, 6, 7 נוכחות) מעניק לה
איכויות נעלות.
במטריצת הירח
המשולבת עם מטריצת השם הספרות 2 ו-3 נותרות חסרות. 2 ו-3 מתארות, בין היתר, את
הקשר בין אם לילד. היעדרותן יכולה להצביע על חוסר קשר כזה, חסך בחום ואהבה אימהית,
ובגלל זה סבלו וכאבו של הילד רבים. כלומר,
שוב חוזרת התבנית הקארמתית של אסי
ואימו. החסך של אסי באהבת האם ובקשר החם עמה השפיע
באופן שלילי על יכולתו לטפח אמון ואמונה בעצמו ובחיים, ועל יכולתו לשמוח מעצם
החיים.
מכיוון שה-2 נותר
חסר, הרי שמוטל על אסי לבנות אותו. בין אם בנייתו תהיה
ביצירת קשר חדש עם אימו, נטול משקעים קארמתיים, ובין אם
בנייתו תהיה בניתוק הקשר עמה, כך שהוא יוכל לחיות חופשי מהשפעתה.
הקשר בין אסי לאימו חזק מאוד. זהו קשר עתיק בין נשמות, כך שאיש אינו
יכול לייעץ לאסי, או לרות, כיצד לפרום את הקשר הבעייתי
והכואב ולקשור במקומו קשר חדש בונה ותומך שמחה. אפשר רק להציג לפניהם את התמונה
המסבירה את הקשר, שהבנתה יכולה לסייע להם להבין את עצמם ואת גורלם ואף לתקן אותו,
ובכך לזכות בשלוות נפש. ותמיד יוותרו נתונים עלומים ונסתרים מעיני איש, שרק הנשמות
יכולות לראות אותם ולהתנהל על פיהם.
נקודה חשובה שראויה
להתייחסות היא השליחות המקודשת 9 בתאריך הלועז של אסי.
9 הוא דרמטי
ואינטנסיבי, הוא "הבמה עליה מתגלית הדרמה" – אסי
השחקן והיוצר, והוא גם "הנקודה הקבועה ברוח" – שדבר אינו יכול לערער
אותו. אסי מסוגל לסיים את הדרמה של הסבל והכאב ולהתחיל
מבראשית (שליחות מקודשת 1 בתאריך העברי).
נזכור ששליחות
מקודשת נמצאת בעמדת הילה של המפה (ראה תרשים בעמ'...).
העמדה הזו מייצגת מה על האדם לעשות, או איך עליו לנהוג, באיזו גישה או אסטרטגיה
עליו לנקוט כדי להביא את כל המפה לכלל מימוש מיטיב. 9 הזקן יכול להציע לאסי לא לקחת את הדברים באופן אישי אלא להבין אותם במכלול הקארמתי. 9 יכול להציע לאסי לצפות
באירועים אבל לא ממש לקחת בהם חלק. אין זו עצה שאומרת לו לפתח אטימות, אלא רק
מייעצת לו לא להתערבל כל הזמן בתוך הדרמה של החיים. היא מעניקה לו לגיטימיות לרדת
לרגע מהבמה של החיים כדי לראות אותם בפרספקטיבה אחרת. השאמאנים מטפחים את הפרקטיקה
הזאת כל חייהם. אסי מחונן גם ביכולות שאמאניות, הוא
מסוגל לעשות את זה. הוא מסוגל לחיות בתוך העולם אך אל להיות של העולם הזה.