היזהרו פן תכשפו כדי שלא תאסרו!
על
תולדות השימוש בחוק הכישוף במדינת
ישראל!
מאת: גילה בויום
מזה כמספר שנים אנו
עדים לויכוחים סוערים, לכתבות ענק ולסימפוזיונים טלויזיוניים בנושא ההמונים
המשחרים אל פתחיהם של מגידי העתידות, החוזים והמכשפים למיניהם, כאשר הדברים הוצגו
כמגיפה לאומית שפשטה בציבור הרחב.
מתוך כך בחרתי שלא
להתייחס דווקא לתעשיית הכישופים והסגולות, קברות הצדיקים, קמיעות כדורי וברכות
מקובלים ושייחים למיניהם, אלא דווקא לענף הפחות "כישופי" של תעשיה זו-
חיזוי העתיד והניחוש בקפה, קלפים, כוכבים וכד'.
החל את סקירתי
המקדימה משנת 1977 שהיתה פוריה מאוד מבחינת התיקשורת בויכוחים שיאן להם סוף בנושא
התייחסות הציבור ואנשי המדע לנושא:
ביום ששי ה-
4.4.1977 פורסמה כתבת ענק בידיעות אחרונות
תחת הכותרת: "מדינה שלמה פותחת בקפה" ובה צוין שקרוב ל-40 אחוז מהאוכלוסיה הינה עכו"ם:
"עובדת כוכבים ומזלות". סופר שם על ענף המיסטיקה המגלגל מליונים
בקורסים, יעוצים, ניחושים וכו'.
עקב כך יצא
מנכ"ל משרד המדע דאז בהצהרה
פומבית בעיקבות שאילתא בכנסת: "בעיני האסטרולוגיה היא חסרת ערך ובסיס, אין
זיקה בינה לבין המציאות", ופרופ' איליה
ליבוביץ איש הכוכבים המאמין בכוכבים אך לא בהשפעותיהם, הזדרז להשתמש במילה- שטויות!
הדבר גרר ויכוח ער
בתוכנית "פופוליטיקה" בה נזדעקו מספר מדענים מכובדים להוציא את
האסטרולוגיה אל מחוץ למדע, וקומץ
האסטרולוגים שניסו להשיב מלחמה שערה, טענו בהצטדקות, כי ממילא האסטרולוגיה בדומה
לפסיכולוגיה, מעולם לא הייתה ולא התיימרה להיות מדע, ואילו הפסיכולוגים מצידם
טוענים שניחוש העתיד נוטל מהאדם את זכות הבחירה החופשית והופך אותו לרובוט מונחה
כוכבים.
הגדילה לעשות כתבת
עיתון "לאישה", שהתחפשה לאישה בהריון עם כרית, וכך הצליחה להפיל בפח,
כדבריה, את שמנה וסלתה של צמרת המנחשות בישראל, ולאחרונה מספר חברי כנסת נזדעקו
להגן על הנשמות הרכות שלנו מפני החוזים החומסים את חרותינו האישית, במחשבה להוציא
את האסטרולוגיה ודומיה אל מחוץ לחוק.
אבל כל המהומה הזו
הייתה נחסכת, וחבל על הדיו שנשפכה והלהג אותו חייבים היו לסבול משלמי אגרת
הטלויזיה, אם היו טורחים לעיין בקובץ החוקים של מדינת ישראל, ורואים כיצד
המחוקק דאג להגן עלינו גם מפני
המכשפים וגם מפני מגידי העתידות.
אתם לא
מאמינים?
הבה ונעיין יחדיו
בספר החוקים של מדינת ישראל הנאורה, בקובץ חוקי העונשין, שם בחברה הטובה של עבירות מרמה, כזב זיוף מסמכים ועוד, נמצא
גם את חוק הכישוף, אותו נצטט כדברו:
חוק העונשין 417 סעיף ה'/41 מציין:
(א) המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר,
דינו - מאסר שנתיים, קיבל דבר בעד מעשה הכישוף או על פיו, דינו מאסר שלוש שנים.
לעניין סעיף זה, "כישוף" -
לרבות מעשה קוסם והגדת עתידות.
(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מעשה קוסם
או הגדת עתידות שאינם חורגים מגדר שעשוע או בידור, והשעשוע או הבידור ניתנים ללא
תמורה, או שתמורתם היא מחיר הכניסה בלבד למקום עריכתם.
האם
הבנתם זאת היטב רבותי?
הגדת עתידות אף היא נחשבת לכישוף על כל ענפיה
השונים, אסטרולוגיה, קלפים, כף יד, קפה ועוד, ואתם העוסקים בכך עוברים על חוקי
המדינה הנאורים!
למספר
בעיות לא נתן המחוקק את הדעת:
א. מיהו מכשף אמיתי
ומיהו מתחזה? יפה שמנסים לגונן עלינו מפני המתחזים, האם זה בכדי שהאמיתיים יוכלו
לפעול ללא מפריע?
ב. מתי מסתיים
הבידור והשעשוע והעניין מתחיל להיות רציני?
לכן בתור מורה לאומנות הכישוף (סליחה, חיזוי העתיד בטארוט, אסטרולוגיה, נומרולוגיה וכד') משך
החוק את תשומת לבי כבר לפני מספר שנים כבר בשנת 1997. התייחסתי לדברים כקוריוז, עד
לשנה האחרונה, בה נתקלו, עיני במספר כתבות, ואז הסתבר לי למרבית הפתיעה הדברים
הבאים:
א. אכן כן נשפטו מספר
אנשים על פי חוק זה, וגם הוגשו כתבי אישום אפילו כעת בשנת אלפיים.
ב. חוק זה אכן כן מעמיד
בסכנה, את כל העוסקים בשיטות החיזוי, כולל האסטרולוגיים, אשר גם נמצאים תחת
הקטגוריה של מכשפות.
על מנת להמחיש את
הדברים, אביא את כתבתו של דן וסרמן,
במוסף עיתון הארץ, מתאריך 4.2.2000.
ציד מכשפות
עקרת בית בת
57, סבתא לשבעה נכדים, עומדת לדין בחיפה באשמת כישוף. הדיון בעניינה פותח תיבת
פנדורה תרבותית. בפרשנות מרחיבה של החוק, אפשר להאשים בכישוף אלפי אסטרולוגים,
קוראות בקפה, פותחות קלפים, מרפאים הוליסטיים, מוכרי קמיעות וגם רבנים העוסקים
בקבלה מעשית.
ב-27
במארס ייפתח בחיפה משפטה של עליזה כתב, עקרת בית בת 57, סבתא לשבעה נכדים. אחת
השאלות המשפטיות שתעמוד על הפרק היא אם כתב עברה על סעיף 417 לחוק העונשין. בלשון
יומיומית יותר אפשר לנסח זאת גם כך: השופטת יעל אבירם תתבקש להכריע אם
עליזה כתב היא מכשפה!
יכול להיות שכתפיה של כתב
צרות מלשאת את השאלות העקרוניות העולות מהמקרה שלה. הדיון בעניינה עשוי לפתוח תיבת
פנדורה שהחברה הישראלית מסתובבת סביבה כבר זמן רב, אך חוששת לפתוח אותה. זו התיבה
שבה כלואים מגרשי הדיבוקים, כותבי הקמיעות, לוחשי הלחשים, המרפאים ההוליסטיים
והמעסים שבכפות ידיהם זורם חשמל.
לדיון בבית משפט השלום בחיפה עשויות להיות השלכות על
דיון מורכב יותר, תרבותית ופוליטית, בשאלה היכן עובר הגבול בין "רפואה
אלטרנטיווית" או "אמונה עממית", שנהנות בשנים האחרונות מפופולריות
עצומה, לבין כישוף מסוכן, שמחייב התערבות של הרשויות.
עבירת הכישוף נחבאת בספר החוקים בתוך הפרק
"עבירות מרמה, סחיטה ועושק", ובפרשנות מרחיבה היא עשויה להוציא אל מחוץ לחוק מגזר רחב בחברה הישראלית ולהצית
מלחמת תרבות .
התלונה נגד עליזה כתב
הוגשה כבר בנובמבר 69', אז בא אריאל קלימי לתחנת המשטרה בחיפה ושטח את תלונתו
יוצאת הדופן. אשתו יהודית, כך סיפר, התמכרה לקריאה בקפה ולמעשי כישוף. כתוצאה
מהתמכרותה זו העבירה כ-50 אלף דולר לידי הקוראת בקפה עליזה כתב, שבעדות מאוחרת
יותר כינה אותה קלימי- המכשפה". בהודעתו ציין, כי כתב יצרה
אצל אשתו תלות נפשית בה, וכי היא מסיתה אותה נגדו ונגד הוריה.
כעבור כשבועיים התייצב
במשטרה החוקר הפרטי דוד סופרין, שנשכר על ידי קלימי לחקור את מעשי אשתו, ודיווח כי
סוכנת סמויה בת 56 נשלחה לביתה של הקוראת בקפה. לדבריו, הסוכנת גילתה שעליזה כתב
גובה 100 שקל תמורת קריאה בקפה, וכי אפשר לקבל אצלה יותר מ"כוס קפה" אחת
ביום. בנוסף חשפה הסוכנת הסמויה, כי אצל הקוראת בקפה אפשר לפתור "בעיות"
בטקס מיוחד, שכולל שימוש בעופרת, ומחירו - "מתנה" ששוויה כאלף שקלים.
משרד החקירות של סופרין גם קיים תצפיות על ביתה של
כתב, ואנשיו רשמו מספרי מכוניות של נשים שנכנסו לביתה בדצמבר 96' מסרה הסוכנת הסמויה את עדותה במשטרה:
לאחר שגוללה באוזני עליזה כתב את יחסיה המעורערים עם
בעלה, הסבירה לה כתב כי כדי לשפר את היחסים עליה לשים כדוריות עופרת בגרב של בעלה,
ולהניחו למשך לילה מתחת לכריתו. באמצע ינואר 97' ביקש חוקר המשטרה, רס"ר גיל
נצר, מבית המשפט להוציא צו חיפוש כדי "לאתר בדירה חפצים שונים, בהם נעזרת
הקוראת בקפה, ככדורי עופרת ושאר דברים". הצו ניתן.
החיפוש נערך באותו היום אבל לא נמצא בו שום דבר
חשוד. לאחר החיפוש התלוותה
עליזה כתב אל השוטרים לחקירה. "אני רוצה לומר, כל זה שקר, לא היה ולא נברא לא
עבדתי ולא עשיתי", אמרה לחוקריה.
"בבית
בעיראק היו קוראים בקפה?" שאל החוקר.
"אני
הייתי קטנה כשבאתי לארץ וסבתא שלי היתה עושה בקפה, אבל אני לא יודעת לעשות",
ענתה כתב
"אם
אני אגיד לך שיש אנשים שאומרים שאת קוראת בקפה תמורת כסף, מה תגידי?"
"הם
שקרנים, לא היה ולא נברא", ענתה "אני אין לי מה לפחד, אם הייתי רוצה,
הייתי שמה שלט ועובדת" עליזה
כתב גם הכחישה שקיבלה תשלום תמורת "עבודתה", וטענה שכל מה שקיבלה היו
"מתנות" מחברותיה. בתום החקירה היא שוחררה בערבות עצמית של 2000 שקל,
לאחר שהוחתמה על התחייבות לא ליצור קשר עם חברתה יהודית קלימי, אשתו של המתלונן.
כבר למחרת הודיע אריאל קלימי למשטרה כי עליזה כתב
התקשרה לאשתו, הדיחה אותה לשקר אם תוזמן לחקירה ואיימה שתרצח אותו. המשטרה לא התעצלה, וכבר
באותו היום הזמינה שלוש נשים שביקרו אצל כתב, למתן עדות על קריאה בקפה וטקס עופרת.
החוקר נצר זימן גם את יהודית קלימי, אבל זו דחתה את כל ההאשמות של בעלה נגד חברתה.
"זה נשמע כמו סיפורי עלי בבא", אמרה.
לאחר שהחוקר גמר לגבות את
העדויות הוא נסע למכולת של אפרים עובד בטירת הכרמל. לדברי הסוכנת הסמויה, תמרה
פורר, עליזה כתב המליצה לה לקנות שם את כדוריות העופרת. לא רק שבעל המכולת לא
הכחיש, הוא אף תיאר לחוקר כיצד מתקיים טקס העופרת: מתיכים את כדוריות העופרת
ושופכים על ראשו המכוסה בסמרטוט של ה"לקוח". העופרת החמה נוזלת מהסמרטוט
לסיר מים שמונח למטה, מתקשה, ועל פי הצורות שנוצרות אפשר לכאורה לקרוא את המזל,
לגלות בעיות רפואיות ואף להסיק דרכי טיפול.
כחודשיים לאחר שבעלה התלונן במשטרה, הוזמנה יהודית
קלימי לתת עדות נוספת. הפעם היתה העדות שלה שונה לחלוטין. היא סיפרה כי נהגה להביא
אל עליזה כתב את בגדי ילדיה, כדי שעליזה תעשה עליהם "עבודה בעופרת".
"וכאן מתחילה הבעיה", אמרה לחוקר, "כי היא היתה עושה הרבה עבודות
בשביל הילדים שלי וכל פעם היתה גובה 150 שקל ומדובר בשלוש עד ארבע פעמים בשבוע.
היום אני מבינה שכל מה שהיא רצתה זה כסף, ואני רציתי את הבריאות של הילדים שלי"
ברשימת עדי התביעה, לצד
בעל המכולת, בעל משרד החקירות והסוכנת הסמויה, מופיעה מורה, יבגניה גרשמן, שסיפרה
בעדותה כי באה אל עליזה כתב כשאמה היתה חולה אנושה בברית המועצות, והיא היתה
במצוקה נפשית קשה ובחוסר ודאות. היא ביקשה ממנה לקרוא בשבילה בקפה כדי לדעת מה מצב
האם.
להגנתה שכרה עליזה כתב את עו"ד תמי אולמן,
מבכירי עורכי הדין הפליליים בצפון. "במאה העשרים במדינת ישראל עושים כישופים?
אני יודעת לעשות כישוף? אני לא מאמינה למה שקורה", אומרת כתב. "זה בושה
וחרפה למדינת ישראל מה שעושים לי. אני סבתא לשבעה נכדים, אתה יודע איזה בושות זה?
לצאת מהמיטה אני לא יכולה. אנחנו לא יכולים לצאת מהבית, אנחנו מתביישים, יש לי ילד
בטכניון, ילד באוניברסיטה, ילד אחד שוטר, אנחנו משפחה ידועה, למה ללכלך אותנו. אני
משתגעת, למה עשו לי את זה?"
"עליזה
כבר מסרה בתחנת המשטרה שכל עניין הכישוף לא היה ולא נברא, וכל מה שהיא קיבלה היו
מתנות מחברה", אומרת עו"ד אולמן. "הבעל של המתלוננת בדק את חשבון
הבנק וראה שחסרים שם סכומים והוא דחף את אשתו להגיש תלונה נגד חברה שלה. אשתו אינה
קטינה, אינה חולת נפש, היא לא מוגבלת בשכלה
יש לה זכות חתימה, היא מעל גיל 18, כך שאין בעיה עם
מה שהיא עשתה"
בכל זאת, היועץ המשפטי
לממשלה החליט לא לעצור את ההליכים "המשטרה
עשתה מזה את תיק המאה. ממש התנפלו עליה, הם לא בחלו באמצעים בניסיון לתלות האשמות
אלו על הנאשמת. המשטרה ביצעה גם הקלטה סמויה, שנעשית בדרך כלל נגד עבריינים
רציניים. מבחינת המשטרה זה לשים את הדגש על הדבר הלא נכון, בתיק הלא נכון. אני
חושבת שמישהו כאן טיפס על עץ גבוה מאוד"
בית משפט השלום בחיפה
יצטרך לפסוק אם ניצלה הקוראת בקפה המתמחה בכישופי עופרת את מצוקתה של חברתה
והוציאה ממנה רבבות דולרים בהתחזות לבעלת כוחות לא טבעיים; אם היו אלה מפגשים
רגילים של נשים לקריאה בקפה וייעוץ חברי; או עלילה שרקח אריאל קלימי נגד חברתה
הטובה של אשתו.
מיהו מכשף
סעיף הכישוף הישראלי, שעל פיו תישפט עליזה כתב, הוא
ירושה מתקופת המנדט הבריטי. בשנת 36עודכן הסעיף, אז נוספה בו פיסקה שהכירה בערך
הבידורי של התחום וחילצה משיני החוק את הקוסמים של ימי ההולדת ומגידי עתידות
למיניהם, "שאינם חורגים מגדר שעשוע או בידור והניתנים ללא תמורה, או שתמורתם
היא מחיר הכניסה בלבד למקום עריכתם"
השאלה "מיהו
מכשף", כלומר מיהו עבריין, היא שאלה הרת גורל בחברה שרבים בה מאמינים
במכשפים, גם אם אינם נקראים כך ורבים אחרים בזים להם. על פי התפישה החילונית, מכשף
הוא אדם המתיימר להחזיק בכוחות על-טבעיים שמאפשרים לו לגלות סודות, להשפיע על
המציאות ולשנות את העתיד. זאת הוא עושה בדרך כלל בעזרת שימוש במלות קסם, לחשים,
שמות קדושים, טקסים, השבעות, קמיעות וכדומה.
בעוד הדתות הגדולות מטילות על האדם לקיים מצוות
ולהשלים עם גורלו כמוכתב על ידי האל, הכישוף מבטיח להתערב ולשנות את הגורל בעזרת
מניפולציות שאינן מצריכות את האדם לשינוי דרכיו, להבעת חרטה או לחזרה בתשובה.
החוק הישראלי בשנת 2000 אינו רואה בכישוף לכשעצמו איום
ועבירה פלילית, בניגוד להלכה היהודית הקדומה, שנולדה בחברה שפחדה מכישוף והאמינה
בכוחותיו בעוד שהתלמוד פוטר מאשמה דווקא את השרלטנים ומאחזי העיניים, ומרשיע את המכשף ה"אמיתי" שבדרך כלל
דינו מוות, הרי בישראל היום, אם נאשם בכישוף יצליח להוכיח לבית המשפט את כושרו
המאגי, הוא יזוכה במשפט; רק המתחזים והשרלטנים נחשבים עבריינים שדינם מאסר.
חוק הכישוף
הישראלי מניח הנחת יסוד, שבעולמנו אין כישוף "אמיתי", ולכן כישוף זהה
להתחזות. "המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר", כתוב בנוסח החוק,
הכולל ב"מעשה כישוף" גם "מעשה קוסם והגדת עתידות". בפרשנות
מרחיבה אפשר להכליל בקבוצת העבריינים הזאת אלפי אסטרולוגים, קוראות בקפה, פותחות
קלפים, מרפאים למיניהם, מוכרי קמיעות ורבים אחרים. אבל ההתנגשות האמיתית של החוק
והתפישה החילונית אינה עם הבדרנים הללו, אלא עם עולם המקובלים, האמיתיים והמתחזים,
ובמיוחד עם אלה העוסקים בקבלה מעשית ומקבלים תמורתה "דבר", כלומר, תשלום
בכסף או בשווה כסף.
תפישתו החילונית
הרציונלית של המחוקק, שלא רק שאינו מאמין בכישוף אלא גם מתקשה להאמין שמישהו אחר
מאמין בכך, השתקפה במשפט רצח שהתקיים לפני קצת פחות מארבעים שנה. באוגוסט 61' ריסק
יוסף גרמה את ראשו של קרוב משפחתו, לטענתו משום שפחד פחד-מוות מכוחות
הכישוף שלו.
גרמה, אב לשני בנים ובת, התגורר בצריף בשעריה
והתפרנס כפועל חקלאי פשוט. יהודה גרמה, קרוב משפחתו, עסק בתורת הנסתר והיה מרפא
חולים בדרכי כישוף עוד בתימן. לדברי
יוסף גרמה, נהג יהודה לסחוט ממנו כספים כשהוא מאיים עליו בכישופיו יוסף גרמה, ששילם את דמי
הפרוטקשן הרוחני, האמין בכל לבו כי יהודה גרמה כבר גרם בתימן למותם שלושה מבני
משפחתם, ולהריסת בית הכנסת שניסה לבנות בשעריה. באוגוסט 16', בשעות אחר הצהריים,
נכנס המכשף לצריפו של יוסף גרמה, ביקש "אגסים וקוניאק" והוסיף, לאחר
שיוסף נישק את רגליו, "אל תחשוש כך התעייפו האחרים" ו"אל תאכל לחם
חם".
הפועל החקלאי נרתע לפתע, הדברים הסתומים הללו נתפשו
אצלו כאיום. "יוסף תפס בידו טוריה והנחית באמצעות הכלי הזה תשע מכות
בגולגולתו של יהודה, אשר כתוצאה מכך קיפח את חייו", קבע בית המשפט העליון שדן
בערעורו של יוסף, לאחר שהורשע בהריגה ונידון ל-21 שנות מאסר.
בשנות השישים התקשו
השופטים להאמין בדבר שהיום דווקא נראה סביר בחברה הישראלית, שאדם שחי בחברה
המאמינה בכישוף יכול לחוש מאוים עד מוות מכשפים, ודחה כליל את קו ההגנה התרבותי
שלפיו הנאשם נקט במה שנראה בעיניו פעולה של הגנה עצמית. הדיון המשפטי התמקד
בפסיכיאטריה, ובסופו הסכים בית המשפט העליון להקל את עונשו של גרמה לשבע שנות מאסר
בגלל "פסיכו-נוורוזה קשה המלווה בנטיות פרנואיות".
מיומו
הראשון של גרמה בכלא רמלה הוא אושפז במחלקה פסיכיאטרית, כיאה למאמין בכשפים, שם
הוחזק עד יום שחרורו.
בשנות ה-90 הופיע סעיף הכישוף בכמה כתבי אישום. חיים
חתואל החל לעסוק עוד ב-98' בהגדת עתידות ובמעשי כישוף, ואת ה"קליניקה" שלו
פתח בחדר ששכר בבית מלון תל אביבי. כמה מ"לקוחותיו" האשימו אותו באונס
תוך כדי "טיפול"
בבעיותיהן האישיות.
כבר בעדותו הראשונה במשטרה הודה חתואל שאין לו כוחות
נסתרים והסתתר מאחורי חופש הבחירה של הנשים להאמין במה שהן רוצות. "לא הכרחתי
אף אחת, ואם הן מטומטמות - אז מה לעשות". שופט בית המשפט המחוזי אריה אבן-ארי
לא התרשם מכנותו יוצאת הדופן של חתואל והרשיע אותו ב-93' בכמה עבירות כישוף, מרמה
ואונס.
הפרקליטות אינה ממהרת להשתמש בסעיף הכישוף, אלא כאשר
מתלוות לעבירה זו עבירות חמורות אחרות. במאי 79' הוגש כתב אישום נגד זהרייה שחאדה,
שכונתה "המכשפה מג'נין". התביעה טענה כי שחאדה ושותפיה הישראלים הוציאו
מאנשים תמימים, שאת מצוקתם ניצלו, 140
אלף שקל, לאחר שהתחזתה לבעלת
כוחות על-טבעיים.
בנובמבר 97' הוגש כתב אישום נגד רב ומקובל בן 49 ממרכז הארץ, באשמת כישוף, אונס במרמה ומעשים
מגונים בשתי מטופלות. בינתיים משפטו אינו מתנהל, משום שהפרקליטות בתל אביב השתכנעה
שהמשך ההליכים עלול לסכן את בריאותו.
לחוק הכישוף יש גם פרשנות פחות גורפת,
הרואה במושג "התחזות" ניסיון של המחוקק להבדיל בין מרפאים המאמינים באמת
ובתמים בכוחם הכישופי, לבין שרלטנים גמורים, שמתחזים להיות מכשפים.
בית המשפט נדרש לסוגיה זו בשנת 92 במשפטו של דן ג'רבי,
עבריין שחזר בתשובה ונאשם בביצוע מעשים מגונים בשתי אחיות באמתלה של מעשי כישוף,
לאחר שהציג עצמו כרב, עושה מצוות ומרפא חוליים.
בטקסים שערך במקוואות
טהרה הורה ג'רבי לנשים להתפשט, הניח בין רגליהן קופסת שימורים ריקה ובה גחלים
לוחשות, כרבולת של תרנגול, קשקשים, סנפירים וחלקי מעי של דג ונייר ובו טבלה
נומרולוגית, אמר להן לקרוא "פסוקים קדושים" ולפחות במקרה אחד גם נגע
במקומות מוצנעים בגופה של ה"מטופלת".
כבר בחקירתו במשטרה טען ג'רבי להגנתו כי האמין בכל
מה שעשה: "זה כתוב בתורה, במדרשי חז"ל בספרים הקדושים, ואני חייב להאמין
בזה".
סניגורו הגיש לבית המשפט דפים מצולמים מהספר
"סגולות ישראל" ומהספר "מראה ילדים", להראות כי למעשיו של
ג'רבי יש גושפנקה מסורתית, והנאשם עצמו פנה בדברים נרגשים לבית המשפט: "אין
דבר שעשיתי שלא כתוב בספרים שהצגתי לבית המשפט כל הטקס שהיה הוא מעשה גשמי, ולכל
דבר שהיה שם יש משמעות רוחנית בעולמות העליונים"
השופטת שושנה ברמן טענה בפסק הדין
שאין מקום להבחנה בין מתיימר למתחזה, וקבעה שדווקא אנשי האמונה, ולא השרלטנים, הם
המסוכנים לחברה. "דווקא אמונתו האיתנה של 'המכשף' בכוחותיו הטמירים לניצול
הכוחות העל-טבעיים, באמצעים שהם מעבר לכוחותיו הרגילים של אדם, ויכולתו בכוח
אמונתו זו לכבוש אמונם של הנופלים ברשתו - היא היא המהווה אחד הרכיבים המסוכנים
שבמעשי הכישוף, מפניהם יש להגן על הציבור"
וכך החזירה השופטת, לפחות בפוטנציה, את גדולי
המקובלים, המאמינים אמונה עזה בעולמם הרוחני, אל דוכן הנאשמים. שהרי ככל שהם
מאמינים יותר כך הם מסוכנים יותר.
פרופ' בנימין בית הלחמי, מומחה לפסיכולוגיה של הדת
באוניברסיטת חיפה, מייצג את התפישה החילונית הקרובה לתפישה המבוטאת בחוק הכישוף,
ועדיין הוא מתקשה להבין איך החליטה הפרקליטות להפעיל את סעיף החוק הזה דווקא על
עקרת בית בת 57 מחיפה.
"לדעתי יש בארץ אלפי אנשים שעושים מעשי כישוף", אומר
פרופ' בית הלחמי. "מדוע נטפלים דווקא לאשה זו, כאשר כל סעיפי הכישוף והעושק
יפים למשל לרב כדורי, לרב רנטגן ולרב אולטרסאונד?
יש כאן אכיפה קפריזית והתעלמות מתמשכת מתעשיות
הכישוף שחוגגות בארץ. לאשה הזאת אין קשרים בממסד, היא לא המקובל כדורי, ולכן
נטפלים אליה. לעומתה יש מאות ואלפי רבנים שמופיעים בתקשורת, כמה מהם ידועים מאוד,
והתקשורת מהללת ומפארת אותם ובכך בעצם שולחת אליהם את הקורבנות העתידיים"
למה קורבנות? אולי אלה
צרכנים המבקשים, ומקבלים, סעד רוחני?
"חשוב
לציין שהאוכלוסיות שצורכות מעשי כישוף הן נשים יותר מגברים, ועניים יותר מעשירים.
אפשר להבין שאנשים במצוקה מחפשים נסים, אבל התוצאה היא שהדפוקים נדפקים פעם נוספת
על ידי הנוכלים ואמצעי התקשורת שמפמפמים את התעשייה הזאת, שלא לדבר על הפוליטיקאים
שמוסיפים כוח לאנשים הללו.
בארצות הברית בדקו ומצאו שהקהל ששולח כסף למטיפים
הטלוויזיוניים מורכב בעיקרו מעניים ששולחים את עשרת הדולרים האחרונים שלהם, תרומות
קטנות מאנשים אומללים. אם תבדוק, למשל, את הרב רנטגן והרב אולטרסאונד תגלה שרוב
ההכנסות שלהם באות משכבות חלשות. הנטייה למאגיה עולה בתקופות מצוקה ולצערנו יש
מספיק מצבי מצוקה. ויש מצבים שבהם חברה שלמה פונה לחיפוש נסים ונפלאות - בישראל
רואים את זה מצוין"
נראה כי הכישוף נפוץ
בעיקר אצל מזרחים ומסורתיים "ניתן
לומר שהרפואה האלטרנטיווית היא הבבא סאלי של האשכנזים. הבבות שייכים למסורת
מסוימת, לאשכנזים קל יותר להתחבר, למשל, להומאופתיה כחידוש רפואי, וכיבוא שהגיע מאירופה
ולא מהמזרח.
אפשר להזכיר גם את מגפת הריפוי הטבעי, שחודר לבתי
חולים רשמיים, שמוציאים מאנשים כספים בתואנות שווא. בתי חולים מקימים מחלקות לרפואה משלימה: ההוצאות אפסיות, לא
נחוץ מכשור וההכנסות עצומות. גם כאן יש מעשה הונאה, הפעם מהצד החילוני, ללא כיסוי דתי.
זו אותה תופעה של ניצול סבל ומצוקה של בני אדם"
על סמך מה אתה טוען שזה
כישוף?
"זה
כישוף מהבחינה הזאת שהיעילות איננה קיימת ומוכחת, נוטעים בלב המטופל תקוות שווא
וההיבט העיקרי - לוקחים בעד זה כסף"
מה דעתך על פסיקת השופטת
במשפט ג'רבי, שדווקא המכשפים שמאמינים בכוחם המאגי יותר מסוכנים מנוכלים פשוטים?
"אחת
הטענות להגנת הדת והאנשים העוסקים במעשי כישוף היא, שהם עצמם מאמינים במעשי
הכישוף. טענת הכנות רלוונטית, אבל אחד המדדים לכנות הוא המדד הכספי. אם אדם סובל
בגלל אמונתו הדתית, לא נפקפק באמונתו. אבל אם האדם מתעשר בזכותה, יש מקום להטלת
ספק.
יש
מקרים שבהם אנחנו יכולים לראות בבהירות שעושה הכשפים מרמה בדם קר, כמו התופעה
שזכתה לתהילה, של מוציאי הגידולים הסרטניים ללא סכין בפיליפינים. התופעה זכתה
לסיקור נרחב בתקשורת
ובעקבותיו יצאו לפיליפינים מטוסים עמוסים בחולי סרטן.
אם יש מקובל או מכשף שמציע לרפא אותך ללא תשלום וגם אומר שהוא לא
בטוח שזה יפעל - אליו הייתי ממליץ ללכת. הנוכלים עושים בדיוק את ההיפך".
מכשפים פעלו בכל חברה
בהיסטוריה, אולי זו תופעה אנושית בלתי נמנעת?
אולי הזכות לעסוק בכשפים ראויה להגנה בשם חופש הדת?
"צריך
להבחין בין פולקלור, שסבתא אומרת שאם יש שפעת צריך לשים שום, לבין כישוף. החוק
מתייחס למעשי כישוף רק אם יש להם היבטים כלכליים, ולכן סעיף 417 מייצג תפישה
מודרנית, שלא רואה כישוף כלגיטימי, לעומת התקשורת בישראל, שכן רואה בכך דבר
לגיטימי.
התופעה היא אמנם אוניברסלית, בני אדם נוטים לחשיבה
מאגית וכל אחד מחפש סימנים. כמו תלמידי בית ספר שמחפשים סימנים לפי מספרים בכרטיס
אוטובוס. השאלה היא אם אנחנו כחברה מנסים להתגבר על התופעה הזאת".
קללה היא סוג של כישוף
"החוק
במקרה הזה הוא גורף מאוד, ומכיוון שכך - כמובן שאיננו מופעל", אומר פרופ'
יורם בילו, סוציולוג ופסיכולוג מהאוניברסיטה העברית, הרואה בעבירת הכישוף חוק
חסר רגישות תרבותית.
"המחוקק בחכמתו התחמק מהגדרה של תוכן - אין בסעיף 714
הגדרה מהם כישופים. מה שניתן להבין הוא, שהמחוקק אינו מאמין בכישופים, אבל הם קיימים
במציאות החברתית של חלק גדול מהאוכלוסייה במדינת ישראל, וזאת בדיוק הנקודה שבה יש
חוסר רגישות תרבותית".
מדוע לדעתך החוק אינו מגדיר מהו
כישוף?
"הבעיה הגדולה היא הגדרת הכישוף ככישוף, כמו
יופי, תלוי בעין המסתכל מצד שני, אף אחד לא יודה שהוא מכשף. אני לא פגשתי בין כל
המקובלים מישהו שיגיד שהוא מכשף. זהו ביטוי סטיגמטי ושלילי, במיוחד אצל יהודים.
יש בישראל סוגי ריפוי פופולריים מאוד, כמו כל מיני
מרפאים עממיים שכותבים קמיעות ומחלקים כל מיני חומרים, ומנצלים את אותם עקרונות
אוניברסליים שעליהם מושתתת המאגיה"
האם אפשר להפריד בין
"מאגיה לבנה" שבאה להועיל ל"מאגיה שחורה" שמטרתה להרע?
"כשאתה
נותן למישהו חומר מסוים, למשל מים מרפאים שהיו על הקבר של הבבא סאלי, זוהי מאגיה
מדבקת, מה שנקרא 'מאגיה של מגע'. המים הופכים למקור של אנרגיה קדושה כי הם שאבו את
האיכויות הללו מהקבר שאליו הם הוצמדו.
אם אתה עושה כישוף באמצעות חומרים מטמאים, אתה עושה
אותו דבר אבל בכיוון ההפוך. בעבודת הדוקטורט שלי, 'רפואה עממית ופסיכיאטריה עממית
בקרב עולי מרוקו', מצאתי שכישוף היה ההסבר לקשת רחבה של בעיות ומחלות. אנשים
האמינו שהם סובלים משום שמישהו עשה להם כישוף. אבל התשובה על שאלתך היא מעין
רשומון: לדוגמה, אם בחורה מאוהבת במישהו והוריה חושבים שזה שידוך רע והולכים למרפא בכדי שיכתוב משהו. עניינים
רומנטיים הם לעתים קרובות לב העניין במאגיה. יש דברים כאלה, מאגיה אנטי-אהבה.
בעיני ההורים זה סוג של ריפוי, בעיני בתם המאוהבת זה סוג של מאגיה שחורה".
מבחינת המחוקק הישראלי,
אין הבדל בין תוצאת לוואי שלילית או חיובית של הכישוף "אני מאמין שהחוק יידרש להתערב
במקום שבו הפעולה לא הצליחה. בוא נחשוב על סיטואציה היפותטית, שכמוה אכן מתרחשות
במדינת ישראל. לאשה מסוימת יש סיבוכים בהריון והרופאים אומרים לה חד משמעית שהיא
צריכה להפיל;
היא הולכת למה שאתה תכנה מכשף, אולי מרפא, מקובל,
מרפא עממי, מאגיקון, והוא נותן לה עשבים וקמיעות וסוגר מפתח במנעול מעל הרחם,
ונניח שאחרי הטיפול הזה האשה לא ביצעה את ההפלה ומתה. דברים כאלה קורים בישראל.
הבעל מאשים את המרפא ותובע אותו לדין. יכול להיות שבמקרה כזה החוק ייאחז בעניין
הכישוף בגלל התוצאה השלילית. אבל עובדה שהחוק הזה לא מיושם אלא במקרים
נדירים ביותר".
האם מאגיה שחורה מתקשרת
בתרבות יותר לנשים?
"זה
קורה בעולם גברי שבו נשיות נתפשת כמשהו מאיים, מפחיד, עם כוחות יצירתיים - אשה
יולדת, אשה מדממת, דברים שגברים אינם מסוגלים לעשות. אשה נחשבת מקור טומאה בתפישות
דתיות רבות ומפרישה חומרים שאפשר לעשות בהם שימוש מאגי. לכן נשים נוטות להשתמש
יותר בחומרים, וגברים נוטים להשתמש יותר במלה כתובה. גם קללה היא סוג של כישוף,
הלא קללות של רבנים הגיעו עד למערכות הבחירות וקמיעות עוררו בעיה, אבל אף אחד לא
אמר שזה כישוף. זהו שטח בעייתי מאוד, שבתוכו עומד חוק מנוסח בלשון שאינה רגישה
תרבותית, לשון חסרת זמן, חסרת תרבות, חסרת מקום, אבל בעצם לשון חמקנית" כמו הקולוניאליסטים
באפריקה
משפטי הכישוף הראשונים בישראל התרחשו זמן קצר אחרי
הקמת המדינה. אז התעמת הממסד האשכנזי עם מסורות הכישוף כתופעות
קיצוניות שמקומן רק בשולי החברות הפרימיטיוויות. ד"ר רם פרומין, היסטוריון,
משפטן ומרצה באוניברסיטת תל אביב, חקר משפטי כישוף בשנות ה-50 שהגיעו לבית המשפט
המחוזי והעליון, וזיהה כמה דפוסי מחשבה של השופטים.
"מה
שמאפיין את השופטים של שנות ה-50 זה הניתוק התרבותי ביניהם לבין מה שהם מתעסקים
בו", אומר פרומין. "בסך הכל הם דומים לשופטים הבריטים הקולוניאליסטים
באפריקה. יש בתפישתם משהו פטרוני, הם מתייחסים לנאשמים ולמתלוננים כפרימיטיווים
שצריך לרחם עליהם, קורבנות של אמונותיהם הטפלות.
אחד הדברים הבולטים שמצאתי במשפטים היה שהיחס של
השופט למבצע הכישוף משתנה לפי המרחק התרבותי שלו ממנו. ככל שהאדם קרוב יותר לעולמו
של השופט, כך השופט מתקשה יותר להאמין שהנאשם מאמין בכישופים ומעניש אותו בחומרה
יתרה בעוון התחזות. נאשם אשכנזי - צריך להזכיר שכמעט כל השופטים בשנות ה-50 היו
אשכנזים - היה זוכה ליחס הכי קיצוני. במקרים שבהם הנאשמים היו מעדות המזרח הם זכו
ליחס יותר סלחני מבית המשפט, לא לפני שהשופטים היו מאזכרים את מוצאם ואת המושגים
הפרימיטיוויים וחוסר ההשכלה של הנאשמים בכישוף".
אם בשנות ה-50 השופטים
נדהמו לגלות עושי כשפים בארץ ישראל הציונית, הרי שבשנות ה-90 כשפים היו לזרם
תרבותי אדיר שהקים מתוכו גיבורי תרבות, ספרות ענפה, ותעשיות קמיעות ומוצרים נלווים
שמגלגלים עשרות מיליוני שקלים בשנה.
מנקודת מבטו של ד"ר פרומין, אם בשנות ה-50 בית
המשפט הביט מגבוה על עושי הכשפים במאבקו המשפטי בהם, הרי שלקראת שנות ה-90 בית
המשפט כבר עלול לחוש מאוים מכוחם והשפעתם של העוסקים בכשפים, שהולכים ומתמסדים
ומקבלים מקום של כבוד בחברה הישראלית.
"אני
לא רואה פסול בכך שלשופט יש סדר יום חברתי-תרבותי", הוא אומר "בניגוד
לשנות ה-50, היום בתי המשפט בפירוש מאוימים על ידי האנשים האלה ועל ידי התרבות שהם
מנסים לדחוף. נראה לי שבשנות ה-90קשה יותר לראות משפטים
באשמת כישוף כביטוי של התנשאות.
אם יועמד לדין מקובל, או אדם בעל עדת מאמינים,
שמאמינים בכוחות הכישוף שלו, אז נצטרך להתבונן בכך
בהקשר של מאבק תרבותי. בכל מקרה, מאבק תרבות לא
יתרחש במשפט של עקרת בית שמואשמת בעשיית כשפים עם עופרת"
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
סוף דבר במקרה של עליזה כתב
עליזה כתב, חשה אולי עצמה אשמה באיזה שהוא מקום, בכל
אופן היא העדיפה שלא להילחם מלחמת חומרה, נגד ציד המכשיפות אשר נערך נגדה. לכן היא
החליטה להגיע לעיסקת טיעון.
היא
התחייבה שלא לעשות עוד בדברים ושילמה קנס של 20000 ש', כך שהסוגיה אם אכן עסקה
בכישוף או לא נותרה פתוחה.
עפ"י
הטענה ניצלה עליזה את מצוקתה של הגב' קלימי, וסחטה ממנה בסך הכל סכום של חמישים
אלף דולר! בעלה מיהר להתלונן במשטרה ולאחר התלבטות ודיונים הוחלט להעמידה לדין
עפ"י חוק זה. האמנם 50 אלף דולר הם שהופכים אדם למכשף, ו-100 ש' לא?
לרגע אין אני מצדיקה ניצול, ויצירת תלות וסחטנות. אבל יש הבדל בין
למשל הוצאת כספים במרמה מראש, לבין אדם המאמין באמת ובתמים במעשיו, ולכן כלום ניתן
יהיה לשפוט את הגב' עליזה כתב על
התחזות לכישוף. ואם אותה אז את כולם, כל אסטרולוג, או פותח בקלפים או בקפה וכו'.
ובכלל מה הסיפור של לצורכי בידור בלבד? 10 ש' תמורה הם לצורכי
בידור? אם כך החל מאיזה סכום נגמר הבידור ומתחיל הכישזף או ההתחזות?
העלנו סוגיה זו
בפורום המשפט באינטרנט ב- IOL וקיבלנו מפי אחד
מעורכי הדין של פורום חוק ומשפט את התשובה הבאה:
אכן "חוק הכישוף", מעורר שאלה נכבדה האם העיסוק
באסטרולוגיה (או בכל דבר דומה), הינו עבירה פלילית. הוראות חוק שמגבילות את חופש
העיסוק יש לפרש בצמצום לאור חוק יסוד: חופש העיסוק, (החוק שאין להגביל אדם בעיסוקו
חזק יותר), לכן נראה לי שאם הנאשם מאמין בתום לב שהוא ניחן בכוחות נסתרים יש
לזכותו. יתר על כן, על התביעה
להוכיח שהוא מתחזה.
עליזה כתב, כאמור, בחרה שלא לקחת סיכון ו"לעלות על בריקדות".
חזרננו, אם כן לשגרה, אבל הנה לפתע, בום נוסף!
סיפורה של הגב' סטר:
מאת: ע
תאריך: 28.3.2000
אנה סטאר, בת 35, בעלת אזרחות כפולה ישראלית וצרפתית, חשודה שעסקה במעשי
כישוף כביכול וניצלה ועשקה את הפונים אליה ונטלה מהם במרמה מאות אלפי
שקלים. סטאר נעצרה אתמול בהוראת שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, גלית
ציגלר.
לדברי חוקר המשטרה, רס"ל יהורם תורג'מן, לפני כשמונה חודשים פנתה אל
סטאר אשה עם בעיות אישיות וכן בעיות בזוגיות. היא ביקשה את עזרתה של
החשודה כמכשפה כביכול, כפי שפירסמה את עצמה במודעה במקומון בנתניה
החוקר טען כי הטיפולים כביכול שקיבלה המתלוננת כללו הדלקת סוגי קטורת,
כישוף הגוף באמצעות אמבטיות חלב ונענע ושני קמעות, שעלו 20
אלף שקל
אחד ו-40 אלף שקל השני.
לפי חשד המשטרה, ניצלה החשודה את מצוקתה הנפשית של המתלוננת ולקחה ממנה
במרמה 200
אלף שקל. המתלוננת הסתירה את מעשיה ממשפחתה וכדי לממן את
הטיפולים מכרה את ירושתה
לדברי החוקר, החשודה נתנה לאשה שביקשה את עזרתה, בובות וודו שנדקרו
בסיכות, האמורות להפחית מאונו של בעלה, בתמורה ל-40
אלף שקל
החוקר ציין כי אחד מהסעיפים בו חשודה סטאר הוא מרמה, מאחר שידעה שהיא
אינה מסוגלת לקיים את הבטחותיה.
החוקר ביקש לעצור את החשודה ל-15
יום. הסניגור ביקש לשלוח את סטאר למעצר
בית. בהחלטתה קבעה השופטת כי קיימות ראיות הקושרות את החשודה למעשים
המיוחסים לה והורתה לעצור אותה לארבעה ימים.
ואז חזינו בחודש יולי
בתוכניתו של דן מרגלית:
היתה זו שטותיה (מלשון שטות) של דן מרגלית, ששודרה ביום ג' 4.7 בערוץ 1 בטלויזיה, כאשר הנושא
הפעם היה על כישוף.
הביאו שם את הגברת חיט, קוראת בקפה ואת הגב' סטר, אשר מעשיה פורטו בידיעה
שלעיל. עכשיו מוגשת נגדה תביעה, ושוב חוק הכישוף עומד להיות מופעל. כלומר, עוד
מכשפה עומדת להיות מועלית על המוקד, ושוב דנו בחוק הכישוף האידיוטי, אשר לפיו אסור
להתחזות לעשות מעשי כישוף בישראל, ושימו לב למילה להתחזות!
החוק כלומר בעייתי. משום שהוא לא מגדיר מהו מכשף
אמיתי ומהו מתחזה!
כמו כן כתוב בהמשך החוק, שגם הגדת עתידות נחשבת לכישוף!!!
בקיצור, המלומדים אשר בתוכנית, כרכו יחד בחבילה אחת
גם את האסטרולוגיה, וזאת אמר פרופ' אגסי, שמבחינתו אסטרולוגיה גם היא צריכה להיכלל
תחת הקטיגוריה של כישוף על פי חוק זה, והיא גם שטויות אין בה שום ממש!!!
דן מרגלית יצא דווקא להגן על האסטרולוגיה ופתאום אמר,
"אתה אומר שזה שטויות, אבל רוב האוכלוסיה מאמינה באסטרולוגיה, ואיך אתה כולל
גם את האסטרולוגיה תחת כישוף", ועל כך לא היתה לאגסי תשובה!!
אז מתי הם ילמדו שאסטרולוגיה אינה כישוף, אלא היא
פשוט תורה, המנתחת מצבי כוכבים, ושאם היו חוקרים אותה סטטיסטית, לא הייתה ברירה
אלא לקבל אותה כמדע, כי הרבה עובדות מדעיות מוכחות סטטיסטית, אפילו בצורה יותר
קלושה!!
אז שכבר יחליטו מהי אסטרולוגיה עבורם, כישוף, או
שטויות, או שניהם יחדיו!!
כמו כן, שידעו שחוק ההונאה הוא בעייתי, נכון שההיא
הוציאה ממנה סכומי כסף במרמה, אבל גם רופאים עושים זאת, מטפלים שונים, עורכי דין,
או כל מיש שזה לא יהיה, ויש בעיה מתי זה הונאה מתי לא!
פרופ' בית הלחמי ניסה לתרץ זאת שיש בעיה רק אם מישהו
מתלונן, אבל היום התלוננו על 300 אלף שקל, מחר ילכו לאסטרולוג וישלמו לו רק 500
שקל ולא יהיו מרוצים, ויתלוננו במשטרה, אז גם אותו אסטרולוג יהיה צפוי למאסר, כמו
אותה גברת אשר לקחה 300 אלף!
בקיצור אין סוף לדיון הזה, אלא רק לבטל או לשנות את
אותו חוק כישוף אידיוטי, אשר כתבתי עליו בתור בדיחה, אבל הנה השנה, כבר פעמיים
שפטו על פיו ומה יהיה הסוף?
נקווה
שהרציו יגבר, ובנתיים העסקים כרגיל. עם ישראל נוהר לאסטרולוגים, ובתי החולים
המספקים לכל דורש שעות לידה, מרוויחים ביטב מעשרות פניות ליום עבורם הם גובים כ-60
ש' לפניה!
גם אני
במסגרת האגודה לפיתוח המודעות, ממשיכה להעמיד דורות של תלמידים לכישוף, סליחה
לקלפי טארוט ואסטרולוגיה, אליהם בהחלט נוהרים אנשים מכל השכבות, בתקווה שיצליחו
ויגיעו להישגים, אחרת הם יהיו צפויים למאסר, או שיהיו בגדר עושי מעשי שעשועים
בלבד!
בברכה
גילה בויום
- האגודה לפיתוח המודעות -
טלפונים: 8642104-04 טל./פקס ו
8677501 - 04, פלא-פון- 625759-050
אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/
-English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm
פורום מיסטיקה ב-IOL וואלה: http://come.to/mystic-forum
דואר אלקטרוני: gila@oryada.com
בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:
פעילויות
בחיפה: http://www.oryada.com/dafhaifa.htm
פעילויות
בתל-אביב:
http://www.oryada.com/daftel.htm