7.7.12

בס"ד

התוועדות מלך המשיח 4 מוצש"ק י"ז תמוז התשע"ב

תל אביב יהודה הלוי 101 לאחר חצות ועד הנץ החמה

הוסבר פרד"ס של המילה שופר, קדם והעקדה,

פתחנו באגרות קודש עם מסר כללי ולהלן דברי הרבי

מאת הרב אליהו גבאי – ובעקבות מסר שהועבר דרך גילה בויום

הרקע:

ב- 7.7.12 התכנסנו במרכז האגודה לפיתוח מודעות בתל-אבי, על מנת לחגוג יום הולדת 60 לגילה.

בערב נטלו חלק פאנל של מיסטיקנים ואני רוח, ובין היתר גם הרב אליהו גבאי, איש חב"ד.

היה זה ליל י"ז בתמוז של שנת תשע"ב כאשר הצום נדחה ליום הראשון למחרת. אליהו תקע בשופר והסביר את משמעות השופר והקשר שלו לעקדת יצחק.

אחר כך נפתחה איגרת שלה מסר כללי לכל הערב.

דומה היה שהרבי בכבודו ובעצמו כאילו רצה להשתתף בחגיגה, והעיניים נפלו במיוחד על הפסוקים אשר בסוף האיגרת.

ירושלים ת"ו

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו מיום כ"ד טבת (יום ההילולא של כ"ק רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע) וכן ספרו "דרך שופט בירושלים", ות"ח ת"ח על תשורתו זו.

וכמדומה שכבר כתבתי לכ' עד כמה חשוב ויקר הוא לרשום זיכרונות ימי קדם, ובפרט בדורנו זה אשר ישנה תנועה האומרת כי דברי הימים שלנו מתחילים עתה, אלא שיש אומרים בכל הפרטים ויש אומרים שבחלק חשוב מפרטי חיינו, והצד השוה שביניהם שאין להתחשב עם העבר, ואדרבה סבל הוא, וכל המקדים להשתחרר ממנו הרי זה משובח.

מילים אלה לא נתנו לגילה מנוח, ובאישון הלילה בשעה 3 לפנות בוקר, כאשר הלכו כולם לאחר ערב עשיר ומרגש, העבירה גילה מסר מהרבי מלובביץ לרב גבאי ולאשתו אסתר, ובו הסבר מפורש לפסוק מיוחד זה, תוך התייחסות למילה קדם, עקד מלשון עקדה, משמעות השופר, וכן המשמעות של אדר א' ואדר ב'.

זה נמשך עד 5 לפנות בוקר!!

גילה אמרה פסוקים מהתנ"ך אשר מתייחסים לצום י"ז בתמוז, וכמו כן לכל התקופה הזו אשר עד צום ט' באב.

היא גם קישרה את אשר קרה לרבי בשנת 1992 באדר א' שאז הייתה שנה מעוברת כאשר הוא קיבל את האירוע המוחי אשר כעבור שנתיים גרם להסתלקותו הפיזית, מבלי שהיא ידעה זאת מראש!

המסר מובא בכמה דרכים. על ידי דיבור ישיר, כאשר גילה שומעת משפטים בראש ומכתיבה אותם, ולעתים גם היא רואה דימויים.

אז אתם מוזמנים לקרוא את המסר, כאשר בצבע ירוק, יובאו הערות ביניים ופירושי הרב אליהו גבאי.

על הסיפור של ההתוועדויות עם הרבי בדרך של תיקשור ישיר ועל משמעות הפתיחה באיגרות הקודש תוכלו לקרוא בלינק:

www.oryada.com/the-rabi.htm

העבר וההווה נאחזים אחד בשני כמו גלגלי שיניים

משך חיינו הולכים ונערמים זיכרונות ימי קדם, ימי קודמינו והכוונה גם לזיכרונות אבותינו, דורותינו וכו'...

אבל בכל רגע ורגע- דברי הימים מתחילים ברגע זה כאשר זה דומה למכונית שנעה על הכביש או גלגלי השיניים שנוגעים זה בזה כאשר גלגל אחד נוסע לאחור ומניע את הגלגל שנוסע לפנים.

הגלגל שנוסע לאחור קטן הוא והגלגל שנוסע לפנים גדול הוא במאוד (גלגל גדול-עתיד, גלגל קטן-עבר).

לכן גלגלי העתיד נושקים לגלגל העבר ונאחזים בו כפי שאנו נאחזים בזיכרונות ימי הקדם אבל הרוח שלנו ללא הרף מתחדשת וחישבו על המשל והנמשל...

ההווה חייב ללכת במשנה מרץ ולכן חייבים אנו לרשום את זיכרונות הקדם כדי שנלמדם כדי שישמשו לנו כקרקע.

כך גם תורתנו הקדושה שאף היא ספר דברי ימי וזיכרונות העבר כאשר כל יהודי ויהודי מתפלל כבר בקריאת שמע של שחרית ומזכיר את יציאת מצרים ומתן תורה כבר בתפילת השחר וחושב על על גאולתו וחירותו ויציאת מצרים.

זה בא ללמדנו שזהו ספר דברי ימי קדם. ספר דברי ימי העבר שבמקביל לכך הולך ונוצר ספר דברי ימי עתידנו.

ושואלים אתם בודאי האם ספר דברי עתידנו אף הוא ועד כמה הוא רשום מראש?

ואומר באופן אישי שכל מה שנעשה לאחר מותי אינו אלא כמו גלגל קטן שמוסר את התמסורת לגלגל גדול מעין כמוהו.

בתקופתי הייתי אני הגלגל הקטן, וכעת בתקופתכם אתם גלגל הענק הגדול, אשר צבר תנופה אדירה.

כשאמרתי שדברי הימים שלנו מתחילים עתה הרי שהתכוונתי שגלגלי העבר נותנים להם את האופן ואת היכולת להתחדש מחדש ולכן אין להסתכל יותר על העבר כמשא כבד על צווארינו אלא כגלגל שנע לו קדימה (גלגל הגאולה) ולכן אין הגאולה קשורה לא בעבר ולא בכל גורם ולא בשום זמן.

היא פשוט היא נעה קדימה.

משמעות העקדה והקשר לגן עדן מקדם

גילה שואלת כי היא מונחית לסיפור השופרות, והרב גבאי עונה:

זה קשור לנושא השופר ולנושא העקדה של יצחק.

השופר הוא בעצם קרן האייל שנעקד על המזבח. שופר אחד לזמננו אנו ושופר שני שייך למשיח, זה מה שעשו משני קרני האייל.

כלומר מדובר על שני שופרות. מעקדת יצחק ועד ביאת המשיח תוקעים בשופר אחד, ומביאת המשיח בשופר השני.

אליהו מסביר את הקשר בין תקיעת שופר ועקידת יצחק ו"פרדס" על המילה שופר:

הפשט המילה שופר- שפופרת,

הרמז שבמילה שופר שפרו מעשיכם שהוא נלקח מהאיל של יצחק.

הדרש- הקרן בקרן אחת והקרן השניה של האיל של יצחק זה שופרו של משיח.

הסוד- במילה שופר מהמילה יופי כמובא בחז"ל "שופרא דיעקב כשופרא דאדם קדמאה"

בזה מתחברים אדם הראשון, משיח, משה, יעקב, עקידת יצחק ושופר.

גילה מסבירה שזה מתחבר גם לידע שלה.

יש כאן שתי מילים היוצאות דופן אחד מהשני באותיות מ' + ע'

ק ד ם

ע ק ד

"וייטע ה' גן בעדן מקדם", נאמר בתורה הקדושה, ונאמר גם שהקב"ה "מחדש מעשי בראשית מדי יום ביומו".

לפתע גם נזכרת גילה בפסוק "חדש ימינו כקדם", ומסתבר שזה ממש ממגילת איכה, פסוק אותו קוראים בדיוק כעת בימים שבין צום י"ז בתמוז ל-ט' באב, ימי בין המיצרין.

הפסוק הוא ממגילת איכה פרק ה' פסוק כ"א:

"למה לנצח שכחתנו עזבתנו לאורך ימים, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"

כלומר יש פה את סודות הגאולה. כשנאמר חדש ימינו כקדם שזה ששבנו וחזרנו למצב של "וייטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם" (ספר בראשית פרק ב' פרק ח').

ובגן העדן הרי הייתה נשמת המשיח כנשמת אדם הראשון בטרם חלוקתה, והדברים הולכים ומתחברים.

ק ד ם

ע ק ד

יש כאן שתי מילים דומות, חוץ מהאות ע' ו-מ', וביחד זה ייתן עם.

בעצם זה נשמת המשיח וזה נשמת עם אחד זה ובמילים אלו טמון הסוד.

כשהאיל נעקד על המזבח בסוד האות ע', הרי שהכוונה היא לעקוד- כאשר ה-ע' היא חודש טבת (מזל גדי).

ה-מ' שבמילה קדם אינה אלא ה-מ' של יסוד המים, ומשה קשור לחודש אדר, וכפי שנאמר זה סוד שאומר גם לגילה שטרם חשבה על כך.

נאמר שיש אדר א' ויש אדר ב'.

גילה מספרת שהוא מראה לה את הכל בחכמת האותיות. היא מסבירה שהיא לא חזותית, שהכל הוא במחשבה, כמו הבזקים כאלה שמפנים אותה להסתכל למקום זה או אחר. היא תוהה אם זה סגנון של הרבי, וגבאי מאשר שכן.

גילה מחפשת את המילה מקום

"מם" היא מסמלת חודש אדר כמו שנאמר לגילה

כעת גם לגילה אחדש דבר (אומר הרב"י ) יש אדר א' ויש אדר ב'.

למשה נאמר "של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא " (חומש שמות פרק ג' פסוק ה' )"

אדר א' הוא החודש המקודש הוא "מם" של המילה משה הוא משיח, הוא בעצם שיח-מ .

אדר ב' הוא האות "ק". האות ק היא מזל דגים, היא כאילו לעשות נפש להקב"ה, להעלות לו מים תחתונים למים עליונים. "אתערותא דלתתא שמעוררת אתערותא דלעילא", והיא עבודת האדם.

(אדם הראשון וכן כל אחד מבניו, במיוחד ההתגלמות האידיאלית של אדם זו היא דמותו של משה רבנו כפי שמתגלה ומתגלגלת במשה רבינו שהוא הרב"י)

משה רבינו עמד על "מ ק ו ם" קדוש.

כלומר החל מה"מ" שזה ספירת הבינה ומלכות עליונה כמו שמופיע במילה "קדם " ששם נטע הקב"ה את גן העדן.

ודעו לכם שזה בלשון עתיד, כי ה' נטע את גן עדן ב"קדם" כשנשמת אדם הראשון תשוב למקורה.

ומשה רבנו בא מהאות "מ" ולוקח את התשובה של כלל ישראל "אתערותא דלתתא" וזה החיבור בניהם.

ומשה שעמד על אדמת קודש נאמרה שם המילה "מקום", ומקום אינו אלא אחד מכינויי האלוקים.

אבל זה שם אלוקים שמייצג, חיבור של שם הקב"ה עם נשמות ישראל (חיבור בן הממד הנשמתי וממד הארצי), לאחר ששבו בתשובה ועשו התיקון.

גילה טוענת שהוא מסביר לה שהמילה מקום זה בעצם חיבור של האלוקות עם המציאות.

(חיבור של אלוקות עם המציאות – זהו עיקר יעוד ממד המקום), לכן כשנאמרה המילה מקום שהיא זה נותן אסוציאציה של היכן שהוא אבל זה לכאורה בסתירה לשמותיו האחרים של הקב"ה!!

זה משום שהם אינם בעולם הזה אלא הם במציאות האין סופית, אז איך בכלל ניתן לקרות לקב"ה מקום?

כי מקום זה משהו פיזי והאלוקות היא אין סופי?

תשובה:

"אין זאת אלא כי המקום שהוא אדמת הקודש הוא המקום של לאחר התיקון ואין זה מקום במרחב או בזמן אלא זה המקום שבקדם שבגן העדן, ולכן אין זה אלא חיבור בין השכינה שבאות מ' ואהבת הבורא להתעוררות דליתתא של עבודת האדם שביחד יוצרים את אדר א' ואת אדר ב' .

ומכאן ברור הדבר המעבר ממעשה העקידה, למעשה הגאולה, המעבר מהאות "ע" לאות "מ".

מכאן גם ברורה העבודה של שופר משיח ושופר העם.

שופר האחד עבור האות "ע" במילה "ע ק ד ", חודש טבת, הקשה בדינים, לזכר עשרה בטבת התחלת המצור על ירושלים, כאשר י"ז בתמוז הייתה בקיעת החומה ואילו ב-ט' את חורבן הבית.

מצב של סבל, של הקושי של העבדות, של הציפייה לגאולה שמבוששת לבוא, בשל הגלות האין סופית.

השופר השני הוא עבור האות מ' שבמילה משיח, ואדר א'.

הרבי מלובביץ הקריב עצמו עבור כלל ישראל

ב-כ"ז אדר א' הרב"י קיבל את האירוע המוחי, בשנת 1992 שנתיים לפני הסתלקותו.

הרבי מסביר לגילה בהמשך שהוא בחינת יצחק שנעקד על מזבח הגלות בציון בקבר של הרבי הריי"צ בכדי לפעול ולקרב את הגאולה.

ואכן הסיפור כאן מסתורי ביותר. הרבי הקודם הריי"צ, היה חמו, כלומר האבא של אשתו.

הרבי מלובביץ שהיה חתנו העריץ אותו כל ימי חייו. הוא הסתלק מהעולם בשנת 1950 ואז בשנת 1951 נטל הרבי מלובביץ את שרביט הנהגת תנועת חב"ד.

בכל אופן, הוא מעולם לא שכח את הקשר ההדוק שהיה לו עם חמו.

נוהג היה לעולת לקברו אפילו מספר פעמים בשבוע, לקחת עימו סל מלא בקשות של אנשים, להתפלל ולבקש עבור כל אחד שכתב בקשה. טוענים שהיה לו קשר רציף עם נשמתו, והוא היה הולך להתייעץ עמו בכל דבר. באותו יום הרה גורל, כאשר בושש לבוא, מצאו אותו שרוע על הרצפה בקבר הריי"צ לאחר שקיבל אירוע מוחי בהיותו בגיל 90!

מכאן והילך ממשיך הרבי ומסביר לגילה, מדוע זה קרה.

וכי לא קרו ניסים בשנים מעוברות, וכי לא התאחדתי עם הבורא ועם נשמת המשיח בשנה מעוברת באדר א'.

תבינו שאני הייתי האייל שנעקד על המזבח של אברהם אבינו ומסרתי נשמתי מתוך מסירות נפש, סבלתי ייסורים קשים בעבור עם ישראל על מנת לקרב את הגאולה.

אני הייתי האות "ע" שניסתה לפנות מקומה לאות "מ" לצעוק בשמים, הביאו לי את המשיח, הביאו לי את הגאולה, והכל כתוב בזיכרונות ימי חיי וזיכרונות ימי קדם ככתוב באיגרת זאת (האיגרת שלמעלה), אינם אלא זיכרונות ימי העתיד.

הרבי מסביר לגילה בתיקשור, שזיכרונות ימי קדם, אינם זיכרונות העבר, אלא זיכרונות העתיד!

אבל זיכרונות ימינו הם זיכרונותינו וזיכרונות כל נשמה ונשמה בעם-ישראל, שנעקדת על המזבח לשמוע קול שופר, לבצע את הקפיצה במודעות לשמיעת שופרו של משיח, ואתן לכם את הסוד – דרך גילה מצרפת האותיות.

המשותף בין קדם ועקד זה ה-ק' וה-ד'.

אבל שותפות אותיות אלה למילה "ק ד ש ".

לכן:

"ק ד ם "

"ע ק ד"

"ק ד ש "

לכן מ' + ע' + ש' זה בעצם:

"ש" "מ" "ע" שזה לשמוע שופרו של משיח.

לכן כשתגיע שעת הגאולה וידרוך על אדמתכם עקבו של משיח מלשון יעקב "והיה העקוב למישור "

(זו נבואה אשר באה מהפרק המתחיל ב"נחמו נחמו עמי יאמר אלוהיכם..." פרק אשר קוראים אחרי תשעה באב. שם מופיע הביטוי "והיה העקוב למישור והרכסים לגבעה".

עקבו של משיח זה בעצם "עקבתא דמשיחא", וזה התקופה שלנו.

למעשה פרק זה מירמיהו קוראים בסיום ט' באב, וזה נבואת נחמה.

הרבי פשוט מראה לגילה פסוק זה....)

אז נדע כי שעת הגאולה הקרובה היא.

ונשוב לתחילת שיחתנו.

דברי ימינו מתחילים עתה וזיכרונות חיינו אינם אלא כאותו גלגל שינים הסובב לאחור במהירות רבה, מפנה מקומו לגלגל הרושם זיכרונות ימי קדם הרושם את ימי גאולתנו, ולכן דברי-הימים שלנו מתחילים עתה נולדים ברגע זה ממש בליל י"ז בתמוז התשע"ב, כשנלבש שק על ראשנו ונבכה על חורבננו שממנו תצמח גאולתנו.

לכן כשישמע קול השופר ב"עקבתא דמשיחא " בכל הארץ תבינו שנפתחים ספרי זיכרונותינו של ימי הקדם של עתידנו, ובספר מתגלה הגאולה של כל אחד מכם, כי שם רשומים דברי ימי עתידכם.

כי יחד עם נשמת המשיח נולדתם , ולכל אחד מכם יש חלק בה!!

כי הנשמות כולם צרורים היו בנשמת אדם הראשון לפני החטא שהוא נשמת המשיח ומשה רבנו יחדיו, ואני מסרתי נפשי על העקידה וכשעזבתי את גופי בשנה השלישית שופרו של משיח שמעתי אני עבורכם וזה הסוד של המילה קדש של האות "ש".

כלומר חיבור האותיות "מ" ו"ע" תיתן את המילה "עם" וזה העם שלכם.

אבל יחד עם האות "ש" תיתן את המילה שמע.

לכן מאז שהלכתי להיות אחד עם נשמת המשיח ומשה, אתם אלה שממשיכים דברי ומשמיעים קולכם ברמה, דבר שלא יכול היה להיות בימי חיי.

לכן הינחמו בני, אל תזילו דמעה עלי, משום ש"פרצת ופרצת" (הסיסמא של תנועת חב"ד), אין זה אלא המשך מלכות קדושתי.

הוא מראה לגילה זרע, ואת השנה ה-3 שהוא הלך, זה הפך לשמע. הוא ניסה לאחד את העם, והבשורה שלו פרצה אחרי הסתלקותו.

הרבי באמת אמר בשנה האחרונה לחייו, "אני את שלי עשיתי, עכשיו עשו אתם את שלכם".

גילה טוענת שהוא ממשיך להראות לה גלגל שיניים ההולך לאחור וזה מריץ גלגל אמיתי קדימה.

וזה בעצם חדש ימינו כקדם. בכוח העבר בונים את העתיד. לא נשענים על העבר, כי זה גלגל שיניים שחייב ללכת אחורה, כדי שהווה ילך קדימה.

הוא היה האות ע'

הוא בנה את האות מ'

ודורנו זה האות ש'

שבא להשמיע את דבריו.

דרך אגב- אותיות אלה נותנות את המילה שמע, אך גם את המילה מעש

מילות סיכום :

נברך בזאת את בעלי הבית ונוכחיו ,שיראו נחת וברכה במעשי ידיהם ובהם שלשת הנוכחים.

ואתן להם את הברכה לנוע קדימה עם גלגל ענק כאשר גלגל העבר אינו משמש עוד כמכשול.

אברך את כל הנוכחים בברכת ופרצת.

נברך את אסתר בת שמחה, שתמיד תהיה השמחה שורה בביתה, ולא יהיה בה הספק, כמו האות מ שללא הרף נותנת מעצמה.

ואת הרב גבאי שהוא האות "ש" שזה אש בוערת בתוכו ולא מוצאת את המנוחה, שורף עצמו מבפנים מרוב התלהבות.

ונברך את גילה שהיא כמו האות ע' הנושאת בעול וחודש טבת והיא סובלת סבל רב.

אגלה דברי בכלים רבים, ואתקע בשופרות רבים עד שירעדו אמות הספים של ההיכל.

וכל יהודי הוא שופר!!!

הרב גבאי שואל למי הדברים יכולים להיות מיועדים ואז גילה מראה את אשר כתוב בתחילת האיגרת, ואומרת שהרבי מראה לה את כל סוגי האנשים:

ב"ה, א דר"ח אדר, ה'תשט"ו ברוקלין נ.י.

מחו' הוו"ח אי"א נו"נ משכיל על דבר טוב

איש רב פעלים, בעל מדעים, ענף עץ אבות וכו',

מוה"ר

גד שי' ירושלים ת"ו

הוו"ח - הותיק וחסיד

אי"א - איש ירא אלוקים

נו"נ - נושא ונותן – אנשי עסקים ומסחר

משכיל על דבר טוב- אנשים משכילים שנמשכים לטוב

איש רב פעלים- אנשים שעובדים

בעל מדעים- אנשי מדע

ענף עץ אבות – אנשים עם ייחוס

מוה"ר - מורנו הרב

גד שיחיה ירושלים שתבנה ותכונן- הכוונה לכל כלל ישראל

כלומר, הרבי מסביר לגילה ולרב גבאי, שדבריו מיועדים לכל סוגי האנשים ולכל כלל ישראל.

בשופרות רבים הוא מתכוון שיש עוד אנשים אשר יכולים לקלוט את דברו, כמו למשל שהרב גבאי סיפר שפתאום אחת יפנית תקשרה אותו. כלומר הרבי מלובביץ מגלה עצמו ואנשים רבים, ודבריו מיועדים לכולם.