קשר עם יצורים מן החלל החיצון

על פי כתבי הקודש היהודיים

 

מאת: גילה בויום

 

 

 

 

 

 

הקדמה

 

  ההיסטוריה היהודית רצופה באירועים שניתן לפרשם כקשרים עם תרבויות חלליות. על כך נכתב רבות בעיקר בספריו של אריך פון-דנקן, שבמידה מסויימת ניתן לראות בו חלוץ החוקרים בנושא של הקשר בין תרבויות עתיקות ויצורים מן החלל החיצון, כאשר הוא מביא כחיזוקים לדבריו מונומנטים, ממצאים ארכיאולוגיים שונים, כתובות, ציורים ופסלים עתיקים מכל רחבי העולם, כאשר נוכח אחדים מהם אתה נותר כאחוז תדהמה.

  על מנת שלא לחזור על דברים אשר חכמים ממני היטיבו לבטאם במיוחד לגבי הקשר שבין סיפורי התנ"ך וישויות מן החלל החיצון ברצוני להתייחס בעיקר למקורות מאוחרים יותר. לתנ"ך כמובן, אך גם לספרות מאוחרת מתקופת בית שני והילך: המדרש, האגדות והספרים החיצוניים. אם תשאלו, כלום יש גרעין של אמת באלה? האגדה והמדרש הינם אמצעי עממי, ציורי ונעים לאוזן להעברת מידע אינפורמטיבי האופייני גם לדתות אחרות, ולעתים, מקדשת היהדות את המדרשים והאגדות, כאילו היו הם חלק מן המקרא.

 

 

הציוויליזציה האנושית כתוצר של התערבות חוץ חללית, האמנם?

 

  הגרעין לתפיסה זו טמון באותם פסוקים המופיעים כבר בתחילתה של התורה ומספרים על ההתערבות של בני האלהים בבנות האדם:

 

"ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו לו. ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו. ויאמר ה', לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם."

בראשית ו' פסוקים א'-ד'

 

  פסוקים תמוהים אלו בתנ"ך שלהבו מאז ומתמיד את דמיונם של אנשי דת, מיסטיקה ומחקר החל מן התקופה העתיקה ועד לימינו. מגוון הפרשנויות הינו רב. יש הטוענים שהכוונה בפירוש ליצורים מן החלל החיצון אשר היפרו את בנות האדם פיזית, והביאו להולדתו של גזע אנשים בעלי שיעור קומה. אחרים סוברים שמדובר בישויות דמויי מלאכים אשר העניקו לבני הארץ ידע רב בכל תחומי החיים.

  אין בידינו תשובה מדויקת, וזו גם לא נקודה עקרונית, ובעולם בו היו ממילא תרבויות רוחניות וטכנולוגיות מפותחות כמו אטלנטיס ומצרים העתיקה (עפ"י הגישה המיסטית) אין כל מניעה לכך שיצורים מכוכבים אחרים תרמו והוסיפו לידע. חלקם היו כה מפותחים עד שיכלו להופיע כמלאכים בעלי גוף רוחני, וגם להתגשם באופן פיזי כבני אדם. יש הטוענים שבחלל החיצון ביכולתם לנוע במהירות המחשבה, אך בקרבת האטמוספירה של כדור הארץ ובתחום כוח המשיכה עליהם לבוא בחסות כלי טיס מיוחדים - עב"מים.

 

  חסיד גישה זו הינו ספר חנוך מהספרים החיצוניים, ובו תיאור מופלא ומפורט על מלאכים שהיוו חלק מצבא הבורא, אשר לבשו גוף פיזי, התערבו עם בנות האדם ועיברו אותם ובשל כך איבדו את היכולת לשוב למצבם הקודם.

  משערים שהוא נכתב בתקופת מרד החשמונאים עוד לפני הניצחון וטיהור בית המקדש. הוא היה בעל השפעה ניכרת על מהלך המחשבה בישראל ובמיוחד על ראשוני הנוצרים. השפעתו ניכרת גם על ספרים חיצוניים אחרים כמו: ספר היובלים, צוואות השבטים, העלאת משה, חזון ברוך הסורי וחזון עזרא. כמו כן הוא בעל השפעה מאוחרת יותר על ספרות הסוד בתחילתה כמו ספר ההיכלות ושיעור קומה, ואף על ספר הזוהר המתייחס לספר זה.

  משערים שאחת הסיבות לדחיית של ספר זה ע"י היהדות הינו השימוש הרב שעשו בו הנוצרים להוכחת טענתם בדבר עלייתו הדומה של ישו השמימה, בראותם בחנוך את מקדימו ומגלם הרוח המשיחית שמקורה הינו האדם הראשון.   הרקע לצמיחתם של המיתוסים המגוונים והעשירים לגבי חנוך ומעשיו הינו הפסוק התמוה בתנ"ך:

"ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים", בראשית ה' פס' כ"ד

  פסוק זה המציין את עלייתו השמימה של חנוך בדרך בלתי טבעית, דוגמת אליהו הנביא וישו, שלהבה את דמיונם של רבים כבר בתקופה עתיקה.

  האגדה מספרת שחנוך דבק במוסר ה', בדעת ובבינה עוד מצעירותו, ולכן פרוש היה מן הבריות, אך מקץ שנים רבות קראו אליו מלאך ה' ומסר לו על השליחות רמת הדרג שיועדה לו, ללמד את בני האדם את דרך ה'. עד מהרה נודע חנוך כאיש קדוש וחכם, שאף מלכים חלקו לו כבוד. מסופר שאור זיו פניו הקורנים באור השכינה סינוור את עיני כל המתבוננים בו. באחד הימים כאשר ירד מן השמים יצור בדמות סוס גדול, הבין חנוך כי קרבה שעתו להילקח אל השמים.

 

בחלק הראשון של הספר מובא תיאור מפורט על משמעות חטא המלאכים עם בנות האדם:

"ויהי כי רבו בני האדם בימים ההם ובנות יפות ונאות ילדו להם. ויראו אותן המלאכים בני השמים ויחמדו אותן וידבר איש אל רעהו, לכה נבחרה לנו נשים מבנות האדם ונולידה לנו בנים. ויאמר אליהם שמחזי נשיאם, יראתי פן... הייתי אני לבדי נושא העוון הגדול. ויענהו כולם ויאמרו, הישבע נישבע כולנו והתקשרנו בחרם בינותינו לבלתי סור מן העצה הזאת... אז נשבעו כולם יחד... בחרם. ויהיו כולם מאתיים מלאך וירדו בימי ירד על ראש הר חרמון ויקראו להר חרמון כי בו נשבעו והחרימו ביניהם... וייקחו להם הם וכל האחרים עימהם נשים... ויחלו לבוא אליהן וידבקו בהן וילמדון קסמים וכשפים ויורון לכרות שרשים וצמחים. והן הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גובהם... ועזזאל לימד את בני האדם לעשות חרבות ומאכלות ומגינים ושריונות ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחצבתן וצמידים ועדיים ומעשה הפוך ליפות את גבות העיניים וכל האבנים היקרות וכל צבעי רקמתיים.

ותהי רשעה רבה ויעשו זימה ויתעו וישחתו בכל דרכיהם. שמחזי לימד כשפים וכרות שורשים, ארמרס התר כשפים, ברקיאל חזות בכוכבים, כוכביאל מערכת הכוכבים ותמיאל ראות בכוכבים וסהריאל תקופת הירח. ויהי כאשר גוועו בני האדם ויזעקו ותעל שעוותם השמימה".

חנוך א' פרקים ו', ח'.

 

  בהמשך מסופר שארבעת המלאכים העליונים מיכאל, אוריאל, רפאל וגבריאל פנו אל הקב"ה באומרם בין היתר: "אתה ראית את אשר עשה עזזאל אשר לימד את כל החמס על הארץ ויגל מסתורי עולם אשר נעשו בשמים ואשר לדעת שאפו בני האדם...".

  הקב"ה מצווה על רפאל להשליך את עזזאל לארץ החושך ועל גבריאל לבער מן הארץ את כל החוטאים וצאצאיהם. כאן נכנס לתמונה חנוך שנושא ונותן עם השמים בבקשה להקל בעונשם.

 

 

הקורות את חנוך בעיניו של עב"מולוג

 

תיאורי חנוך הינם אוצר לכל חובב ומתעניין בנושא העב"מים מאחר ובהם שיש יותר מרמז דק לאפשרות של קשר עם יצורים מן החלל החיצון; התיאורים מזכירים במידה רבה ספינת חלל ענקית אליה נלקח חנוך, ומסע לכוכב אחר.

המלאכים החוטאים מבקשים מחנוך: "ויבקשו ממני לכתוב בקשה בעדם כי ימצאו סליחה ולהעלות את בקשתם לפני אדוני השמים, כי מעתה לא יוכלו הם לדבר עימו ולא לשאת את עיניהם למרום מחרפת עוונותיהם אשר עליהם נדונו".

  כלום היו אותם מלאכים-"נפילים" חלק ממושבה מחקרית של תרבות חוץ ארצית אשר נכשלה במשימתה ובשל כך נותק הקשר בינם לבין חללית האם? מדוע הם מבקשים מחנוך בן התמותה לשאת ולתת עבורם, האם היה לו קשר קודם עימם?

  חנוך כותב את בקשתם והולך ויושב על גדות מימי דן בצפון לא הרחק מהחרמון. נופלת עליו תרדמה שבה הוא רואה מראות. האומנם זכר את הדברים כמו מתוך חלום, או שינה היפנוטית? אולי "נחטף" דוגמת עדויות מימינו? תהא אשר תהא האמת, תוכן הדברים מזכיר בהרבה קטעים מהסרט "מפגשים מן הסוג השלישי".

  בתחילה "נשאב" חנוך כלפי מעלה אל עבר העננים, טכניקה אופיינית הנקוטה בידי אנשי העב"מים:

 

"במראה עבים קראוני וערפל ביקשני ומהלך הכוכבים והמאורות הריצני ויבהילוני והרוחות במראה העיפוני ויעלוני וישאוני אל השמים."

פרק י"ד פס' ח'

 

  חנוך הולך וקרב אל גוף גדל מידות הבנוי מאבני בדולח והאפוף לשונות אש. מבעד ללהבות הוא רואה שמדובר במבנה עצום אשר בכיפתו מרצדים אין ספור אורות בקרה. הוא נכנס אל תוך המבנה ורואה מספר רב של פתחים פתוחים, שבמושגי ימינו ניתן לראות בהם חלונות זכוכית שבעדם משתקפות הלהבות שבחוץ. הוא חש באווירה של קור וניכור, והיטב הוא מבטא את תחושתו באומרו שאין במקום חיים במובן המקובל.

  עד מהרה הוא מוצא עצמו בתוך מבנה נוסף הגדול עשרות מונים מן הקודם. כלום החללית אשר היה נתון בה הגיעה אל תוך חללית האם הענקית? שם הוא רואה מראות דומים אך בתוספת כיסא רם... האם מדובר בשולחן הבקרה של החללית? הבה ניתן לתיאורים לדבר בעד עצמם:

 

"ואבוא עד אשר קרבתי אל חומה בנויה אבני בדולח, ומוסבה לשונות אש ויחל המראה להפחידני. ואבוא אל תוך לשונות האש ואקרב אל בית גדול והוא בנוי אבני בדולח וקירות הבית היו כעין מרצפת אבני בדולח ורצפתו הייתה בדולח. כיפתו הייתה כעין שביל הכוכבים והמאורות וביניהם היו כרובי אש ושמיהם מים. ואש לוהטת הקיפה את הקירות ופתחיהם היו לוהטים אש. ואבוא אל הבית ההוא ויהי חם כאש וקר כקרח, כל תענוג חיים לא היה בו בתוכו, פחד כיסני ורעד אחזני.

ועוד אני מתחלחל ורועד ואפול על פני ואראה מראה. והנה בית שני גדול מזה וכל הפתחים פתוחים לפני והוא בנוי להבת אש. ונעלה היה בכל רוב הדר וכבוד וגודל עד לאין יכולת לתאר לכם את הדרו ואת גודלו. וריצפתו הייתה אש, ממעל לו ברקים ומרוצת הכוכבים וכיפתו גם היא אש לוהטת"

 

  הוא שומע קול הקורא לו לקרב אליו, אשר מזהה את הבקשה שחנוך נושא עימו עוד בטרם אמרה, ועליו למסור לבני העיר ששלחוהו:

 

"למה עזבתם את השמים העליונים והקדושים מעולם ותשכבו עם נשים ותיטמאו עם בנות האדם... ואתם קדושי רוח החיים חיי נצח ותיטמאו בנשים ותולידו בדם הבשר ובדם אדם חמדתם, ותעשו בשר ודם כמעשי אלה המתים והאובדים. על כן נתתי להם נשים לעבר אותן ולהוליד בנים על ידן לבל ינתק זרעם על הארץ. ואתם מקודם הייתם בני רוח חיים חיי נצח ובני אל מוות לכל דורות העולם. ועל כן לא יעדתי לכם נשים כי כבני רוח בשמים משכנם בשמים".

פרק ט"ו פס' ג'-ז'

 

בינתיים מגיעה החללית אל בסיסה:

 

"וישאוני ויביאוני אל מקום אחד, אשר הנמצאים שם הם כאש לוהטת ובחפצם הופיעו כאנשים. ויביאוני אל מקום סופה ואל הר אשר קצה ראשו מגיע השמימה".

 

  האם היו אלו יצורים מתרבות מתקדמת בעלי גוף אנרגטי קל, המסוגלים ללבוש או לפשוט צורה כרצונם?

 

  בהמשך דנים התיאורים בנפלאות שראה במקום, שעבור בן כדור הארץ האחוז התפעלות האמון על ספרות "הרקיעים וההיכלות", מקבלים הדברים ביטוי בהתאם למערכת המושגים שלו והוא סבור שהוא בשמים שם הוא מזהה: גן-עדן וגיהנום, אבן השתייה, שבעת הרקיעים על דיריהם, צבא המלאכים המשרתים את הקב"ה, מקור התהו ובהו, כסא הכבוד וכו'.

  וכי באילו מילים ישתמש על מנת להתייחס לחלליות היוצאות ושבות לבסיסן, כור גרעיני להפקת אנרגיה, מגדלי פיקוח ותקשורת רדיו וטלוויזיה אם לא במילים כמו: נהרות אש, כוכבים, ברקים וכו'.

 

הבה ונתבונן במספר דוגמאות:

 

א. "מזה הלכתי אל מקום אחר מערבה לקצות הארץ. וארא אש בוערת הזורמת בלי הפוגות ולא עמדה במרוצתה יומם ולילה כי אם תמיד תרוץ. ואשאל לאמור מדוע לא תנוח. ויענני רעואל אחד המלאכים הקדושים אשר איתי ויאמר אלי, מרוצת האש הזאת אשר ראית היא אש המערב הדולקת אחרי כל מאורות השמים". פרק כ"ג פסוקים א'-ד'. כלום ראה את מרכז התדלוק של כלי הטיס השונים?

 

ב. הקטע הבא מרמז על תעופתם של כלי טיס במהירות הברק ועל יצירת קשר אלחוטי(?) עימם, משהו בסגנון של ביקור במגדל פיקוח או במרכז בקרה.

"ועוד ראיתי ברקים וכוכבי השמים, וארא איך יקרא לכולם בשמותיהם והם נשמעים לו. וארא איך ישקלו במאזני צדק למידת אורם ורוחב שטחיהם, ויום הופיעם ואיך מהפכתם תוציא ברק, ומהפכתם היא למספר המלאכים והם שומרים אמונתם זה לזה." פרק מ"ג .

 

ג. ביקור במכרות מתכת המשמשים כחומר גלם לבנית ספינות אויר, ואף כמקורות אנרגיה לבניתם של כורים להפקת אנרגיה גרעינית אולי.

"ואחרי הימים ההם במקום אשר ראיתי את כל חזיונות הנסתרות, כי העלני בסערה ויביאני לצד מערב. שם ראו עיני את כל סתרי השמים אשר יהיו, הר ברזל והר נחושת והר כסף והר זהב והר מתכת מזוקקת והר עופרת. ואשאל את המלאך ההולך אתי לאמור מה הם הדברים אשר ראיתי בסתר. ויאמר אלי אלה הדברים אשר ראית כולם ישרתו את ממשלת משיחו לבעבור יהיה משול ותקיף על הארץ." פרק נ"ב פס' א-ד'.

 

ד. הקטע הבא מרמז על שידור וקליטה של גלים מסוג כלשהוא כשהאפשרויות הינן קרני לייזר, שידורי מכ"ם, גלי רדיו או כל קרינה אחרת ממהות בלתי ידועה בעלת ביטוי של אור וקול. במהלך הביקור מנסה ה"מלאך" המלווה אותו להסביר לו את סוד פעולתם אך ללא הצלחה רבה, כמובן. לחנוך הדברים נראים כמקור הרוחות, הרעמים והברקים.

"ואוצרות הרוחות ואיך ישקלו ואיך יחשבו הרוחות כל אחד לפי כוח הרוח וכוח מאורות הירח ולפי הכח כמשפטו וחלוקת הכוכבים לשמותיהם ואיך כל החלוקות נחלקות", (לכל קרינה גלית תדירות ועוצמה משלה).

"כי לרעמים יש שם מקומות מנוחה לחכות במתן קולם והרעם והברק אינם נחלקים וגם כל אחד מהם ושניהם ילכו יחדיו דרך ברוח ולא יפרדו" (כאשר המכשיר מחולל הקרניים אינו פועל הרעמים במנוחה. היטב הוא מציין כי הרעם והברק נובעים בו זמנית אך בשל מהירות האור הגדולה אלפי מונים ממהירות הקול אנו קולטים את מראה הברק ואת קול הרעם בנפרד, בעוד אשר מן המקור שהינו המכשיר המפיקם הם נובעים בו זמנית).

"כי כאשר יברוק הברק ייתן הרעם את קולו והרוח בעיתו ינוח ובד בבד יחלק ביניהם, כי אוצר עתיהם הוא כחול וכל אחד מהם יאחז במתג ושב לאחוריו בכוח הרוח ונהדף לפניו לפי רב גבולות הארץ" (מספר התדירויות בהן ניתן לשדרם הינו רב ביותר. את עוצמת וטווח הקרניים ניתן לכוון מראש).

 

עפ"י ספר הזוהר היווה חנוך מודל אידיאלי לאדם אשר בזכות הזדככותו החומרית זכה להגיע עד לידי דרגה שלמעלה מן המלאכים והוכתר כשר הפנים של הקב"ה. חנוך הפך להיות שר הרזים שבידיו ניתנו מפתחות החכמה, שבעזרתן יכולה הנשמה להתעלות ולשוב לכור מחצבתה, בעוד אשר הנפילים לימדו את האנושות רק סודות מאגיים שבאמצעותם ניסה האדם לשעבד את הכוחות העליונים לצרכיו.

 

הולדתו של אברהם אבינו

 

  עפ"י המסורת, פעמים רבות קדמה ללידתם של אישים רמי מעלה הופעתם של אותות מוזרים בשמים. כך בכל אופן התייחסו לדברים החוזים בכוכבים, החרטומים והיועצים; והנה גם להולדתו של אברהם קדם, עפ"י המדרש, מאורע שמימי יוצא דופן:

 

"בן שבעים שנה היה תרח בהיולד לו אברהם בנו. ויעש תרח משתה גדול ויקרא לכל עבדיו ולכל חרטומי מקומו ויאכלו וישתו עימו. ויהי בלילה וילכו לשוב איש איש לביתו. ויראו בדרך והנה כוכב גדול מאד האיר את השמים, ויתמהו איש אל אחיו ויתבוננו אל המראה הגדול הזה. ויהי והם מביטים השמימה והנה עף הכוכב ממזרח שמש לאורך השמים ויבלע ארבעה כוכבים ולא נודע מקומם. אז נדברו החטומים איש אל רעהו לאמור: אין זאת בלתי אם בן תרח הנולד לו עתה".

"כל אגדות ישראל", מאת י. ב. לבנר, חלק א' עמ' 50

 

  האם חזו בספינת חלל גדולה ובארבע ספינות סיור אשר שבו אליה? על קורותיו של אברהם אבינו בהמשך אנו יודעים מסיפורי התנ"ך. על המפגש בינו לשלושת המלאכים, על מעשה השמדת סדום באש, בדומה לתוצאות של פצצה אטומית וכו'. בהמשך אנו קוראים על הקורות את יצחק ויעקב: סולם יעקב, ריב יעקב והמלאך וכו'. על אלה לא אתעכב ואעבור ישירות לאירועים מיוחדים שאירעו בתקופת משה ונדודי בני ישראל במדבר.

 

 

משה ולוחות הברית

 

  רבות דובר על מעשי הנסים שארעו ביציאת מצריים: מעבר בני ישראל בחרבה, עמוד העשן והאש אשר התווה להם את הדרך, אך אם נתמקד באירועי ההתגלות על הר סיני, נראה שיש בדברים יותר מדמיון קלוש לקשר עם יצורי חלל. גם המסורת נותנת לאירועים אלו דגש מיוחד באומרה שאף נביא בישראל לא זכה לראות כמראה אשר חזתה אפילו שפחה במעמד הר סיני.

  האם לוותה עלייתו של משה להר סיני בקשיים טכניים מסויימים, כך שמשה אשר עמד במראה הסנה הבוער באש נתקף כעת בהלה ותחושת חוסר אונים:

"ויהי כעלות משה השמימה לקבל את התורה ויבוא ענן ויתייצב לפניו. ויבט משה עליו ולא ידע איכה יעשה, היאחז בו אם יעלה עליו. ועודנו חושב מה לעשות ויחלק הענן לשני חלקים ויבוא משה בתוכו. וישאהו הענן משם והלאה".

  מכאן מתחיל מסע רב שלבים, כאשר בשלב הראשון נעצר המסע בשער השמים, וקמואל הממונה על צבא השומרים הרב מתפלא כיצד הצליח משה בן התמותה להגיע עד הלום. משה מוסר לו בשליחות מי הוא בא ואז נחרד קמואל ונעלם. משה מגיע עד הדרניאל אשר "כל מילה ומילה היוצאת מפיו תרב שנים עשר אלף ברקים", (האחראי על שולחן הבקרה או מפעיל מערכת הטיס?). המראה מעורר בו חלחלה אך קול ה' מרגיעו:

"ויראהו משה ויחרד ויבהל ותדבק לשונו לחיכו ולא יכול להוציא הגה מפיו. ויאמר ה' אל משה, בהראותי אליך בסנה הרבית לדבר עמי ולא יראת, ומדוע נבהלת היום מפני אחד המלאכים המשרתים אותי?"

הדרניאל מובילו אל מקום סנדפלון המלאך, ומשה שטרם נרגע מגיע לבסוף עד "לכסא הכבוד". אולי היה זה לב ליבה של ספינת החלל:

 

"ויעבר ה' את משה את נהר האש ויגישהו אל המלאכים הסובבים את כסא כבוד ה'. ויראם משה ותיפול עליו אימה ופחד, כי גדולה שלהבת המלאכים האלה, וכמוה לא ראה עד העת ההיא. ויאצל ה' מזיו כבודו על משה ויחזקהו ולא יכלה אש המלאכים לנגוע בו."

כל הקטעים, מ"כל אגדות ישראל" מאת י.ל. לבנר, עמ' 68

 

  היכן בעצם שהה משה משך 40 יום ו40- לילה?

  עפ"י אחד המדרשים הוא שהה במקום בו התהפכו סדרי עולם. במקום שאין בו יום ולילה, וממנו ניתן לצפות במהלך השמש, הירח, הכוכבים וכדור הארץ. האם היה זה בחללית החגה

במסלול מסביב לכדור הארץ?

 

"והיה כראותו את השמש שבה אל ה' ומשתחווה אליו וידע כי לילה על הארץ, ובבוא הירח והכוכבים להשתחוות אל ה' וידע משה כי האיר היום".

"כל אגדות ישראל", י.ל. לבנר חלק ב' עמ' 82

 

  לוחות הברית "ניתנו ממעל", והם ליוו את בני ישראל משך מאות בשנים, לעומת זאת לאחר מעמד הר סיני ומתן תורה מקבל משה הוראות מדויקות וברורות כיצד לבנות את המשכן וכליו. בכל עת נצטווה העם לבנות "בית" לאלה ותמיד בתבנית המשכן הראשון:

 

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו", (שמות תרומה כ"ה פס' ט'-י').

 

  כלומר, המשכן, ומאוחר יותר גם בית המקדש, נבנו בדגם מבנה קיים "למעלה". עפ"י חז"ל וכן עפ"י ספר הזוהר, הראו לו למשה את דגם המשכן העתידי ב"מחזה" - ברוח נבואית:

 

 "הראה לו הקב"ה הוא למשה דיוקנו של כל דבר ודבר כאותו דיוקן שהוא למעלה", (התשבי, "פרקי זוהר", עמ' רי"ח).

 

האם ניתן להשוות הלוחות לליבה של מעין כור אטומי, כאשר את המבנה עצמו צריך היה לשוב ולבנות מחומרים שעל פני כדור הארץ עפ"י תבנית קבועה? זאת אם לוקחים בחשבון את הידע הטכנולוגי המדהים הנדרש במלאכת מעשה המשכן.

 

  מה הייתה מטרתם המיוחדת של המשכן, הלוחות וארון הברית? האם הם היוו מתקן מיוחד להפקת מזון עתיר חלבונים- המן המדברי, עפ"י מחקר מיוחד במינו של זוג החוקרים הבריטיים ג'ורג' ססון ורודני דייל מחברי הספר "מכונת המן" משנת 1978?

 אולי גנרטור להפקת אנרגיה בלתי נדליית, שמטרתו הייתה לסייע למשה ויורשיו לקיים תקשורת קבועה עם היצורים הזרים?

 אולי שימשו הכלים ומתקן זה מעין אתר נחיתה, או בסיס חלל זוטא שאפשר מעבר ממימדים אחרים?

 מה פירוש המילים "כאותו דיוקן שהוא למעלה"? ההיה זה בדגם של מתקן דומה בספינת החלל או בכוכב האם?

  לשם מה היה צורך במלאכה המדוקדקת כל כך מבחינה מיכנית, ארכיטקטונית וטכנית?

 מה גם שכתבי הקודש משתמשים רבות במילים שכינה או כבוד ה' לגבי תפקיד המשכן או המקדש בהזהירם אותנו שאלו גילויים אלהיים בלבד, ואל לנו לחשוב כי ההוויה האלהית האינסופית זקוקה להם, אולי רק אנו בני התמותה.

 

  יותר מכל מתמיהה מהות הקשר האישי שבין משה לקב"ה. מצד אחד נאמר "כי לא יראני האדם וחי" ומצד שני דיבר משה דיבר עם הקב"ה פנים אל פנים. כלומר, היו רגעים בהם הסיכון היה רב, ורגעים בהם הקשר היה אפשרי:

 

"ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד... והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודיבר עם משה. וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האוהל... ודיבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו".

שמות ל"ג פס' ז'-י"א

 

מצד שני מבקש משה, בהמשך הפרק, לראות את כבוד ה' והוא מקבל את התשובה:

 

"לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי. ויאמר ה' הנה מקום אתי וניצבת על הצור. והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור ושכתי כפי עליך עד עברי, והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו".

שמות ל"ג פס' י"ז-כ"ג

 

  ההיו אלו אמצעי זהירות מפני סוג קרינה רדיואקטיבית מסוכנת של רכב החלל הנובעת אולי מהחלק הקדמי שלו. האם היה צורך להגן על משה בן התמותה על ידי מסננים מיוחדים? מעניין שהסכנה הייתה קיימת רק כאשר היה הרכב בתנועה, כי לאחר מכן שהה משה על ההר 40 יום ולילה. ביורדו "קרן עור פניו ויראו מלגשת אליו", כך שמשה חייב היה לשים על פניו מסווה, מה פשר הדברים?

 

 

העב"מים וחורבן הבית השני

 

  כשנבנה בית המקדש בימי שלמה הושמו בו ארון הברית בצירוף מטה אהרון, צנצנת המן ושמן המשחה, אשר ניצבו שם רק עד תקופת המלך יאשיהו אשר גנזם במקום מסתורין.

  תעלומת הארון וכלי המקדש הגנוזים שלהבה ועדיין משלהבת את דמיונם של רבים התוהים היכן הם מצויים. החוקרים שטענו שגילו את שרידי תיבת נח על הרי אררט בתורכיה, טוענים שגילו את עקבות ארון הברית בעבר הירדן. לעומת זאת נכתב בספר "מסעי ישראל" לישראל בן יוסף בנימין אשר ביקר בארץ ב-1847:

 

"במקום היכל קודשנו בנו עתה בית תפילה למוחמדים. ואומרים כי נמצאת שם מערה עמוקה אשר עד היום לא נודע מה בתוכה. היהודים אומרים כי שם טמון ארון הקודש, ושרידי בית המקדש. מושלי תוגרמה (תורכיה) הקדמונים חפצו לדעת מה בתוכה, אך אחרי אשר מתו כל האנשים אשר ניסו לבוא לתוכה, ניערו חוצנם מחפץ זה".

 

 כלום אנו עדים פה לגרסא מודרנית של "קללת הפרעונים"?

 

  אין ספק שהרחקת כלים אלו שאולי כבר לא היה בהם צורך מבית המקדש פגמה בייחודיותו, אך למרות זאת עדיין נותרו בעצם מבנהו ובעבודת הקודש שנעשתה בו דברים תמוהים רבים.

  מבלי להיכנס לפרטי הפרטים של עבודת הקודש היומיומית בבית המקדש, אציין כאירוע מיוחד את כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים אחת לשנה בלבד, ביום הכיפורים.

  מסתבר שהייתה בכך סכנת חיים, ולרגליו של הכהן הגדול, היו קושרים חבל של זהב שאם חלילה יכשל וימות ניתן יהיה לגררו החוצה. בפנים הוא היה מקטיר קטורת ובשלב של התעלות הנפש הוא "שמע את קול כנפי הכרובים מזמרים ומקישים כנפיים פרושות למעלה". לאחר שסיים "שכך קול כנפיהם ונדבקו בלחש", כלומר נזדווגו. אם זכה ותפילתו נתקבלה, הייתה קרן של אור יורדת מלמעלה וריח של אפרסמון החל מתפשט לכל עבר. אז היה חוזר ממצב של התעלות למצב הרגיל, ואז היה פותח את פיו ומתפלל את תפילתו. "לאחר שסיים זקפו הכרובים כנפיהם כמקודם והיו מזמרים. אז ידע הכהן שעת רצון היא ושעת שמחה לכל, וכל העם ידעו שנתקבלה תפילתו".

  עפ"י המסורת, לאחר חורבן בית ראשון נסתלקה נבואה מישראל. מעשי הנסים, הקשר הרציף והאמיץ כל כך, יכולת החזון המופלאה של משה, ישעיהו, יחזקאל נעלמו. האומנם נותק הקשר הישיר בין הבאים מהחלל החיצון ועם ישראל.

 

 בכל זאת נותרו כשריד וכסימן עשרה ניסים אשר היו מתרחשים דרך קבע בבית המקדש.

מקצתם:

 "לא הפילה אישה מריח בשר הקודש מעולם. לא נראה זבוב בבית המטבחיים", (בדומה למתרחש בפירמידות, לא היו בבית המקדש תהליכי ריקבון).

"לא כיבו הגשמים אש של עצי המערכה".

"לא ניצחה הרוח את עמוד העשן", (עמוד העשן שיצא ממזבח העולה היה מיתמר מעלה ושום רוח לא הסיטה אותו ממסלולו).

 

  והנה לפני חורבן הבית השני הופיעו מספר אותות מבשרי רעה, אשר עליהם מדווח יוספוס פלביוס בספרו "מלחמות היהודים" בטענו שהעם לא שם ליבו לכך ולא פירש אותם נכון.

 

  כמספר שנים לפני החורבן נראה מעל שמי העיר כוכב שביט אשר לא מש ממקומו משך שנה תמימה. נהוג לראות בכוכבי שביט, ובמיוחד בכוכב השביט המפורסם "האלי", סימנים מבשרי פורענות וחורבן. "האלי מופיע במחזוריות של אחת ל75-76- שנה, ורוב הופעותיו לוו במלחמות ואסונות, ואכן הוא הופיע בשנת 66 לספירה כ4- שנים לפני חורבן הבית השני.

מסתבר שכוכב זה והופעתו המחזורית הייתה ידועה גם לחכמי התלמוד וב"הוריות" פרק שלישי עמ' י' מופיעה שיחה בן רבן גמליאל ורבי יהושע שהפליגו בספינה אשר סטתה ממסלולה וטעתה זמן רב בדרך. רבן גמליאל התפלא על כך שלרבי יהושע הייתה צידה רבה לדרך. השיב לו רבי יהושע:

"כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומטעה את הספנים ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו".

 

  בחג הפסח הופיע לפתע אור גדול אשר האיר את המזבח ואת ההיכל: "עד אשר נראו כמו בעצם יום בהיר, והמראה הזה ארך חצי שעה". חכמי ישראל פירשו זאת כאות לרעה בעוד אשר בני העם סברו ההיפך.

 

  שער הקדים אשר הוליך להיכל פנימה היה כבד ביותר וכדי לסוגרו או לפותחו נדרשו לפחות כעשרים איש, והנה לפתע באחד הימים בשש לפנות בוקר נפתח השער מעצמו לרווחה, מוכן ומזומן בפני אויב קרב, וגם בזאת ראו אות מבשר רעה.

 

  לאחר חג הפסח ב21- לחודש אייר נראה לפתע בשמיים מראה מוזר: "לפני בוא השמש נראו במרום בכל הארץ כדמות מרכבות מלחמה, ומערכות אנשי צבא מזוינים, המפלסים להם דרך בים העבים מסביב".

 

  לא ניתן להתייחס לחורבן מבלי לדבר גם על הגאולה אשר עפ"י ספר הזוהר תחל עם הופעתו של כוכב נוצץ שיעמוד בשמים. ממנו יתפשטו שבעים רשפי אש, שיאירו שבעים כוכבים אחרים. הוא יאיר משך שבעים יום החל מהיום השישי ב-25 לחודש השישי. יהיה זה אות וסימן למלחמות ולפורענויות. ברעידת אדמה בירושלים וסביבתה תתגלה לפתע מערה מתחת לפני האדמה, ואש עזה תצא ממנה, ואז יתגלה המלך המשיח.

 

 

קורותיו המופלאים של אלכסנדר מוקדון

 

  אסיים במספר אגדות על קורותיו המופלאים של אלכסנדר מוקדון, המצביא המהולל אשר חלף על פני ארץ ישראל במהירות בשנת 332 לפה"ס, כאשר כל ערי ישראל נכנעו לפניו ללא כל מאבק, מלבד עזה אשר לחמה בחירוף נפש משך חודשיים ימים. אלכסנדר שהה בארץ זמן קצר ועבר מיד לכיבוש מצריים, ארם נהריים ואסיה. שלטונו של אלכסנדר מוקדון נמשך כ9- שנים בלבד, ועם מותו בשנת 323 לפה"ס החלו מריבות בין יורשיו וארץ ישראל עברה מיד ליד.

אלכסנדר מוקדון שהיה לוחם עז נפש, היה ידוע גם בסקרנותו הרבה לדברי חכמה ודעת והוא כיבד והוקיר מנהגי עמים אחרים. תושבי הארץ נטו לו חיבה רבה, בשל האוטונומיה הדתית שהעניק להם ואף נטו לראות בשלטונו סימנים לגאולה הקרבה. אגדות תלמודיות רבות עוסקות בפועליו של האיש, ובחלקן מעשי ניסים רבים ומסעות בחלל.

 

  מעניין במיוחד הינו מפגשו המרתק עם שמעון הצדיק. בשנת ה40- לימי בית שני הלך אלכסנדר מוקדון וקרב לשערי ישראל והעם הירא פנה בקריאה מרה אל שמעון הצדיק שיושיע. הוא לבש את בגדי כהונתו ובלווית כוהנים נוספים יצא לקדם את פניו של אלכסנדר. הם הלכו כל הלילה עד אשר פגשו באנשי צבאו של אלכסנדר, ולפתע כשנגלה לאלכסנדר מראה פניו של שמעון הצדיק ההולך בראש ו"המפיקים חן וחסד, ואת קומתו הדומה לתמר ואת מראהו האומר כולו כבוד - וירד מעל מרכבתו וישתחווה לו", לפליאתם הרבה של שרי צבאו.

 

 הסביר להם אלכסנדר:

"פעמים רבות התגברו אויבינו עלינו ונהי כמעט בכל רע, ויש אשר אמרתי: אבדנו, כולנו אבדנו, אולם בקרוב הרעה עד מאד - תראה פתאום אלי דמות מלאך אלהים כדמות האיש אשר השתחויתי אליו, וחזקתי ואמצתי ונהפכתי פתאום לאיש אחר... וגם במלחמתנו האחרונה אשר נלחמתי עם גויים רבים ועצומים ממני פי שלושה, לא נסוגותי אחור כי ידעתי תופיע אלי דמות המלאך הגואל אותי מכל רע והמרבה עוצמתינו, ויהי כן... והמלאך תוארו כתואר הכהן הגדול הזה אשר נגלה לי.

"כל אגדות ישראל", חלק ד', עמ' 160

 

 

אלכסנדר מוקדון ומסעו לשמים

 

במדרש זה רוכב אלכסנדר מוקדון על גביו של נשר הנוסק מעלה. תאוריו ממעוף הציפור מענינים ביותר והם תואמים למה שניתן לראות מצילומי אויר ולווין. בתקופה בה עדיין האמינו שהארץ הינה כצלחת שטוחה, מצוין בפירוש במדרש זה שהארץ ככדור:

 

"ויעל את אלכסנדר הרוכב עליו עד במתי עב... ויינשא גם מעבי שמים. בעת ההיא הביט אלכסנדר לארץ, וירא והנה קטנו מאד הערים והיערות אשר מתחתיו ודמיונם כקווים דקים, ויוסף להביט אל המקום אשר עמדו שם מחנות צבאו העצום, וירא והנה נעלמו כולם, ולא נראה במקום ההוא בלתי אם נקודות קטנות עד מאד... ויוסף להביט אל הארץ וירא והנה כל דמיון כל היבשה ככדור, ודמיון כל הימים כקערה קטנה... ויהי כאשר ירד ארצה ויצו לצייר את תמונתו ולשים בידה כדור, לאמר: מושל אלכסנדר מוקדון בכל הארץ, הדומה לכדור.

מדרש רבה, נשא פרשה י"ג, וירושלמי יב"ז פרק "כל הצלמים"

 

 

מפגש עם תרבות מוזרה

 

  במהלך מסעות כיבושיו פגש אלכסנדר בעמים מוזרים. אחד מאלה היו בני "האבדמים", אליהם הוא "עולה" בלוויית שלושה מחייליו, במטרה לשאוב מחוכמתם הרבה. הוא מתפלא על חיי העוני והזלזול בכל רכוש חומרי. הוא רוצה לעמוד על אורחות חייהם ושואל:

 

 "היש לכם מקום אשר תקברו בו את מתיכם"? הם משיבים לו: "גופותינו קברותינו, ובהיפרד נשמותינו מעם גויותינו נחיה". ובתשובה לשאלה מספרם של מי רב יותר החיים או המתים: "בארצך רבים המתים מהחיים, ובארצנו רבים החיים מהמתים".

"כל אגדות ישראל", חלק ד' עמ' 178

 

 

סיכום

 

  בזאת הובאה סקירה קצרה ומקוטעת של מספר מאורעות יוצאים מגדר הרגיל שיש בהם יותר מרמז ברור לקשר עם ספינות חלל. אין הדברים באים כתחליף לנאמר כבר בספרים רבים על הקשר בין תרבויות עתיקות בכלל ועם ישראל בפרט עם יצורים מן החלל החיצון.

אציין רק שהדברים רק מחזקים את הטענה שהקשר עם יצורים מן החלל החיצון הינו רציף ומתמשך על פני אלפי שנים, וכפי הנראה הייתה חזק ביותר עד לתקופת מלכי ישראל. כשמשווים הדברים לדיווחים של היום רואים שדבר לא נשתנה מלבד המושגים והמונחים, כך שהם מתארים תופעות דומות לקורה בימינו. פה ושם אנו מוצאים גם רמזים למידע וידע טכנולוגי שיכול היה להיות רק אצל בני תקופתינו, כך שהדיווחים העדכניים והדיווחים מן העבר אינם אלא סוגרים מעגל בשרשרת רציפה ומתמשכת של ביקורי ישויות מן החלל החיצון.

 

 

 

 

 

בברכה

גילה בויום - האגודה לפיתוח המודעות -   

http://www.oryada.com/

 

טלפונים: 8642104-04 טל./פקס ו 8677501 - 04,  פלא-פון- 625759-050

אתר אינטרנט: http://www.oryada.com/

      -English web pagehttp://www.oryada.com/eng.htm

פורום מיסטיקה ב-IOL   וואלה:   http://come.to/mystic-forum

דואר אלקטרוני:  gila@oryada.com

 

בעולם וירטואלי אין כמו ויזואלי:

פעילויות בחיפה:   http://www.oryada.com/dafhaifa.htm

  פעילויות בתל-אביב: http://www.oryada.com/daftel.htm