מסר ובו ידובר על

נשמת משה לעומת אהרון

על האור הגנוז לצדיקים

ועל סודות הנשמות לעתיד לבוא

בתוספת החיבור לכוח הנשי עם בוא הגאולה – מסר ממערת אליהו הנביא

וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

שמות י"ט פסוק ו'

ה-13.3.13 היה לילה מאוד מיוחד, ובו התכנסנו לערב תיקשור עם הרבי מלובביץ בנוכחות הרב אליהו גבאי וגילה בויום.

את אשר הלך שם אפשר בהחלט לתאר כהזוי.

תאריך זה היה מיוחד במינו כי 13 זה המילה אהבה בגימטרייה, ואז נקבל 13 פעמיים וזה 26 שזה שם אלוקים.

ואם נחבר את כל הספרות הללו נקבל 29 שזה = הבטחה.

קדמו לכך מספר דפים אשר חולקו כמסרים, ובהם במיוחד ניתן דגש על האות נ' לעומת האות ה'.

בהמשך הערב הובא מסר לדורון, ויש בו חשיבות מאוד רבה לתקופתנו כי הוא נוגע לכל אחד מאיתנו, ובו הסבר על מהות הנשמות שלנו, נשמות העידן החדש.

לכן גם הורחבו הדברים, והם גם מובאים בלשון רבים.

מהמסר נוכל להבין את משמעות הכוהן ביחס לאהרון הכוהן וביחס לתכונת הראייה, כאשר כל זה יתחבר לפרק א' בבראשית שם נאמר "וירא כי טוב", כאשר יש בכך רמז לבריאת נשמות של צדיקים שלהם יכולת הראיה.

לעתיד לבוא נהיה כולנו ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ולכן יוסבר על משמעות הדברים בהקשר לתקופתנו שהיא תקופת הגאולה הקרבה.

בסוף יבוא המשך ממסר במערת אליהו הנביא, לגבי הגאולה, השכינה והמהות הנשית.

חודשי השנה הם מסע על פני האותיות.

אביא בתחילת דברי את ההתחלה ממה שחולק באותו הערב.

לכל חודש המזל שלו והאות המתאימה לו, וכמו כן הוא שייך לאחת מארבעת הקבוצות של אביב, קיץ, סתיו וחורף.

התרשים הבא מדגים זאת:

מהתרשים מבינים שחודשי האביב זה יציאת מצרים והגאולה.

בחודשים אלה הנהגת הבורא היא ניסית ואורה הינו ישיר.

ניסן- כוח חדש, התחדשות, יוזמה, יציאת מצרים וסימנו האות ה'.

אייר- אני ה' רופאך, הטבע תומך באדם, המן והשליו.

סיוון- השיא, הקתרזיס, מתן תורה ומעמד הר סיני.

חודש הקיץ עניינם הינו תיקון האגו והמידות.

תמוז- חטא העגל. לאחר מעמד הר סיני נכנס העם לספק ומאבד אמונתו.

אב- חטא המרגלים, חטא הגאווה. ארץ ישראל ארץ זבת חלכב ודבש היא אבל ארץ אוכלת ישוביה היא.

אלול- חודש הסליחות וחזרה בתשובה. דור המדבר מת לאחר 40 שנה. ההנהגה הופכת מחיצונית לחיפוש האור הפנימי.

חודשי הסתיו עניינם הבחירה אם לקחת את התיקון הקולקטיבי של אחדות וערבים זה לזה.

חודש תשרי, הוא מזל מאזניים, כאן האדם כבר יכול לקדש עצמו לזיווג עם השכינה והנשמה, ותיקון האני הסתיים בעצם.

אפשר מכאן לעשות מעקף ולעבור ישירות לחודש אדר, שבו מרבים בשמחה, והוא מזל דגים, מזלו של משה רבנו, שהיה לחלוטין נטול אגו, או שאפשר לרדת יותר לעומק אל "הגלות".

חודש חשוון שהוא מזל עקרב, זה להיכנס בעובי הקורה. לרדת לגלות, לעולמות האלו החשוכים, ולפתח את רוח הלחימה העזה. סימנו האות נ', אות עמוקה שיורדת מתחת לשורה, וזה חודש של שינוי עמוק מבפנים ומאבק גם פנימי וחיצוני.

חודש כסלו, סימנו האות ס', הוא החודש בו קורה נס חנוכה, כאשר מתוך המחשכים של מזל עקרב, אנו מקבלים את השראת האור האלוהי, הסובב ומן עלינו דוגמת האות ס' העגולה.

חודשי החורף – העשייה והתיקון של העולם הזה.

חודש טבת- סימנו מזל גדי והוא האות ע' והוא חודש של עול ועבודה קשה. זה החודש של בית העבדים, ממנו כבר רוצים להתנתק. כאשר עבדים = די+בם+ע'.

חודש שבט- מזל דלי, התעוררות הניצוץ האלוהי מחדש. האור פנימי. מה שהיה באלול ביטול אגו, מתמלא כעת באור הנשמה.

חודש אדר- הוא מזל דגים. סימנו הוא האות ק'. כאשר יש אדר ב' אז הוא מקבל את האות מ', כמו בשם של משה רבנו.

זה חודש כבר של ההכנה לקראת הגאולה, שתתרחש בחודש ניסן.

השם דורון זה בעצם

דורון = ודור-נ' ובשם דורון יש את המילה נדר.

אבל גם יש לנו גם את המילה דור שזה חלק מדור שלם, דור מיוחד מאוד, (כמו "דור האינדיגו"), כאשר כל אחד מאתנו הוא סוג של שורש נשמה אחר, כאשר דורון, זה סוג של נשמה של מי שלקח על עצמו שליחות רוחנית על אחרים, ולכן יש בו עוצמה נפשית רבה, ואת הכוח לעזור לאחרים.

נערוך השוואה בין:

דורון

אהרון

נקבל שהאותיות רון משותפות + האותיות דו + אה

כלומר זה ונר + דו + אה = ונר דואה, כלומר להתרומם לגבהים.

אהרון הכוהן לעומת משה

אהרון הכהן = הנה כאור נ+ה = הנה כן אור ה'

זה נכון שמשה קרן אור פניו.

לעומת זאת האור של אהרון הכוהן, היה בהרבה יותר גבוה, כי משה קרן אור כאשר הוא אחז בתורה ואז אורו היה נראה למרחקים.

לעומת זאת אצל אהרון.

כל מי שראה את אהרון מיד ראו בו את אור השם, וככה גם יותר נשמעו לדבריו.

נאמר על משה רבנו שהיה כבד פה וכבד לשון, אבל יש בכך מן הסוד. אין הכוונה ביומיום אלא:

כבד פה = פה – 26

כבד לשון = שלנו – 26

26 זה הרי שם הוויה- י.ה.ו.ה. ולכן הכוונה היא שמשה בעצם קירב את הבריות לשם.

הרב גבאי מוסיף - אהרון משווה לאהבת אם, לצד הנשי, משה מיוחס לצד הגברי.

גילה שמחזיקה דף ברכות עם תמונת הרבי- מצביעה על המילים – ניצוץ אלוקות שבתוכם, מתוך התניא פרק ל"ב.

גילה ממשיכה לצטט בהקשר:

הדרך שלנו להפוך את הרע לער, או להפוך את האות נ' לאות ה', הרי זה לעורר את הרחמים האלוהיים על גלות הנשמה בתוך עולם הסטרא אחרא:

"וגם לעורר רחמים עליה בלבו עליה, כי היא בבחינת גלות בתוך הרע מסטרא אחרא"

כלומר, עלינו לחבר אלינו את אהבת הקב"ה על גלות הניצוץ האלוהי בעולם החומר.

ומה הייתה מידתו של אהרון הכהן?

כל מי שהיה מתבונן בו, מיד זה היה חש את ניצוץ האלוהים בתוכו.

לכן אתה דורון, ועוד רבים כמוך, בורכת ביכולת הראיה.

דורון מספר כיצד חש דלקת ברגל אצל אישה אחת, וידו התחממה, ממש שרפה, והוא חש שהוא מוכוון לאותו אזור.

גילה- אתה וגנב לי את המילים מהפה כי זה מה שהוא הראה לי.

משמעות המילה שנאה- מתוך הפסוק- והרחמנות מבטלת את השנאה ומעוררת את האהבה

את המילה שנאה, ניתן לראותה בשתי דרכים.

שנאה = אש – נ+ ה'

כאן ה-נ' עלולה להיות מלאת טינה, ו-ה' מלאת אגו, כעס ויומרה.

אבל מידת האהבה תגרום לכך שהשנאה תהפוך ל-

שנאה = שא נ + ה'.

ודעו לכם שראיה מביאה בחובה אהבה, כי אינך יכול שלא לאהוב את מעשי הבורא, כשאתה רואה את אורו המאיר.

וזאת על שום מה:

אהרון = וראה – נ' או והאר-נ'

אהבה = הבא – ה'

כי ראייתו של אהרון הכהן היא זו אשר מוציאה מחושך לאור, ומידת האהבה שבו היא אשר משרה את האות ה'.

כי הלא נאמר על אהרון:

לפי הלל הזקן:

הווי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום, רודף שלום, ואוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

תבינו שיש כאן סודות מאוד עמוקים

עוסקים הרי אנו באות ה', שהיא אות הגאולה, היא האות אשר מייצגת את הדחף, החרות והיציאה ממצרים מבית עבדים, והיא הרי האות אשר אין דבר שעמד בפניה והיא הרי שמו של משה רבנו ששמו היה משה = שם-ה', ואילו אהרון משול למן מנורה או נר שהוא נושא אותה ומאיר אותה, כי אהרון = נאור-ה', כלומר, הוא מראה לנו את האות ה' בצורתה הטהורה חסרת האגו, אבל גם ונאר-ה', כלומר, כולנו בצוותא.

ולכן נאמר עליו על יד הלל הזקן שיש לו ארבע מדרגות:

מדריגה ראשונה- אוהב שלום

אוהב שלום, שזה שלום = שלו-מ' אות השכינה, ואוהב = ובא-ה'.

אבל אוהב שלום זה גם = ושב ומלא ה'

מדרגה שניה – רודף שלום

אבל אז עליו להתגבר ולהשרות את האות ה', כי רודף זה מלשון פרוד, כלומר שלו תיפרד האמונה מהאות ה', שלא יהיה בו ספק, כפי שהיה אחר כך בבני ישראל לאחר שיצאו ממצריים, כי היה עליהם לצאת כעם אחד, והרי למדים אנו אחר כך מהתורה, שהאספסוף והערב רב שיצאו עם בני ישראל ממצרים, זינבו בהם ללא הרף, וגרמו להם להטיל ספק בגאולתם.

בגלל זה, כדרך אגב בנויה האות ה' משני חלקים, כאשר הרגל שלה, זה היחיד, וצורת האות ר' שלה זה הגג הקולקטיבי העוטף כל אחד מאתנו, מתוך האחדות שבאמונה אבל במיוחד באהבה.

מדרגה שלישית – אוהב את הבריות

אהרון מביא את בשורת האות ה' אל הבריות, כאשר ביחיד ברייה = יירב- ה'. כלומר, הוא בונה הכרה קולקטיבית, של הכרה בגדולת הבורא מתוך המשמעות של האות ה'.

מדרגה רביעית – ומקרבן לתורה

לתורה תכונה מאוד מעניינת, אפילו מדבקת, וזה מה שאהרון גורם לבריות להתקרב לתורה שזה ותור-ה'.

כלומר, לתור אחר הקב"ה והאות ה' באמצעות תורתו.

זה לא שהתורה מהות מוגמרת, אלא שבעים פנים לה ואף יותר, שכל אחד מאתנו ללא הרף לומד בה והוגה בה עוד ועוד, מלשון והגית בה יומם ולילה.

כלומר, אין ללמוד את התורה בעל-פה, אלא לתור ולדוש בה, עד שתהיה היא כמו מים חיים, כמו מים חיים לנפש.

אהרון שלא היה מורגל לגדולתו מטיל ספק בעצמו

בפרשת הנשיאים ובפרשת בהעלותך מתלונן אהרון שלא הוא ולא שבטו נצטוו להביא את הקורבנות אל המשכן כפי שעשו כל בני השבטים האחרים, ולבסוף מנחם אותו הקב"ה, "שקורבנו" גדול עשרות מונים.

רש"י מדבר על מדוע נסמכה פרשת בהעלותך (את הנרות), לפרשת הנשיאים

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?

"לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עימהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: 'חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות'."

והנה סימוכין:

פרשת בהעלותך:

http://www.rogozin.net/behalotca2011.asp

http://www.temani.net/http/mamrim/golan/36.htm

אהרון היה בדרגה רוחנית גבוהה מעל המשכן. המשכן נבנה מתוך הצו של ושכנתי בתוכם.

מטרת המשכן היה להשרות את האות מ' אות השכינה, כי משכן= שכן מ', אבל כל זה נעשה תוך התעוררות מלמטה, שזה שוב האות נ' שהיא מזל עקרב, כי ניתן גם לומר שמשכן = משך-נ'

הנשיאים צריכים היו להקריב כל אחד קורבן, כאשר קורבן = וקרב נ'

אהרון כבר היה מעבר לכך!

הוא כבר לא היה צריך את המשכן, ואילו הנשיאים כן כי נשיא = ישא-נ'

אהרון מקבל את הכבוד הגדול להדליק את הנרות ולהאיר אותם.

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

זה מה שנאמר בפרק ח' פסוק ב'.

הבה ונראה במדרש האותיות מהי המנורה והנרות?

המנורה מאחדת בתוכה את כל הנרות ואת כוח ה-5.

ה-5 הרי שזה סמל האדם, זה גם המילה איש.

נ' זה האדם העקרבי הבלתי מואר, ואלו ה' זה האדם האלוהי, אשר זכה לגאולה וליציאת מצרים.

כלומר המנורה מביאה בתוכה את כל התכונות האלה למרבם ומיטבם כי

מנורה = ורם נ + ה' או רום נ' + ה'

יש למנורה שבעה קנים, כאשר כל קנה תורם את תרומתו מבחינת קנה = קן-ה'

קנה בגימטרייה זה 155.

155 = 110 + 45 = עם + אדם

כאשר זה קנים = 200 זה המילה קנה + אדם.

כלומר אחדות האדם עם הקנים של המנורה בלשון רבים!

ויודעים אתם מה זה אם כן קנים בלשון רבים:

קנים = יקם – נ'

רק הם בלשון רבים מקימים את האות נ' לתחייה מה שצריך לעשות המשכן שהוא מושך-נ' והקנים זה יקם – נ'

בהעלותך את הנרות

ואז אהרון מעלה את הנרות.

אהרון היה צריך להעלות את הנרות במנורה, כלומר להאיר ולהדליק אותם.

וכי למה להעלות?

להעלות זה משורש עלה = על = ה'

עליו היה להגיע למציאות אשר מעבר לאות ה' אפילו וזה לאות א' שהיא בבחינת אור מקיף, סובב כל עולמין.

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת

אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

וכי למה היה עליו להדליק 7 נרות ברבים?

כי נרות = תור- נ'.

הם מורכבים משמן = שם=נ', אבל לא יעלה בהם האור אלא כאשר יהיו ביחד.

לכן אהרון הוא זה שיכול לעשות זאת, להניע את האחדות הזאת, כי הוא עצמו בא כבר גם עם הכוח של האות נ' וגם האות ה'.

כי אהרון = נאור-ה' וגם והאר – נ'

וגם המנורה עצמה היא מנורה = רום נ' + ה'

לכן המנורה ואהרון מתאימים להיות יחד.

ולכן הוא צריך להעלות את הנרות אל מול המנורה, לעמוד לפניה, כי היא מייצגת את הדרגה הרוחנית שלו.

כלומר, הוא לא מדליק את הנרות, הוא מעלה את הנרות אל מול פני המנורה ואז הם מאירים.

ומעניין שיש שבע נרות.

או יותר נכון:

שבעת הנרות = תור ה' עת שב נ'

כלומר נרות = ותור – נ'

ואז כשהם ביחד שבעה ביד של אהרון ואל מול פני המנורה תחול הטרנספורמציה

ואז נקבל:

תור ה' עת שב נ'

--------------- המשך המסר לדורון ------------------------

הוא הראה לי דבר מאוד מעניין.

הוא הראה לי שאתה מזרע כוהנים, מרפאים ונביאים.

הרי שמך דורון ויש אהרון.

אהרון + דורון = ונר + דואה

כמו להבת הנר שדואה כלפי מעלה.

בורכת במידת הראיה כדי לשנות מציאות.

בראיה יש מידה רבה של אהבה כפי שנאמר לעיל וגם של רחמנות, כי הרחמנות מבטלת את השנאה ומעוררת את האהבה.

ראיה ובריאה קשורים הם אחד לשני

למה צריך היה הקב"ה לברוא את עולמו ולומר אחר כך וירא כי טוב?

· וכי לא יודע הקב"ה שמעשי ידיו מבורכים הם?

· ולמה אמר "וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד" ביום השבת.

· למה היה צריך להכליל את מעשיו?

אורו של הקב"ה כאשר ברא את עולמו ואמר יהיה אור, הרי זה בא מעולם האצילות, וזה אור הנשמות.

כאשר אמר וירא את האור כי טוב, הוא הכניס את כוח הראיה לנשמות שבאו יחד עם בריאת העולם.

למה היו הנשמות מתחת לכסא הכבוד?

למעשה הנשמות לא נבראו עם בריאת העולם, אלא הם הן קדמו לבריאה, כי ידוע שהן היו מתחת לכסא הכבוד בגן עדן.

המילה נשמה מורכבת מהאותיות שם + נ' + ה'

הנשמה זקוקה לעוגן, כדי להתחבר אליו, כמו שזרע זקוק לאדמה כדי להתחיל לפרוח. ממש כפי שהמילה עוגן = וגע-נ'

וגן העדן זה עדן = דע-נ'

ידוע הוא ונאמר שהאור הראשון של שבעת ימי בראשית, נגנז לצדיקים, אבל דעו לכם שזה לא רק אור שעתיד להתגלות בעולם כאשר נהיה על סף הגאולה, אלא זה נשמות של צדיקים, זה נשמות של דור מאוד מיוחד אשר שב וקם כיום, שיש בו כבר את האור הגנוז הזה אשר שב ונעור מחדש, ממש כמו מעשה אהרון הכוהן ושבעת הנרות כמו האות נ' שהופכת לאות ה'.

לכן אתם היושבים כאן כ-6 איש כמו ששת ימי הבריאה אתם, ובעצם מחפשים אתם את השבע, את הדור השביעי, את הגאולה, את השבת, את מנורת שבעת הקנים.

אומר הרב גבאי שהרי הקב"ה נמלך בצדיקים אם לברוא את העולם. כי הקב"ה היסס אם לתת את האור עם בריאת העולם, שמא לא יחטא האדם. לכן החליט שלא ייתן אותו לקראת הגאולה העתידה לבוא.

לכן הוא שמר אותו. כי בעזרת האור הזה ניתן לראות מסוף העולם הזה ועד סופו.

ויודעים אתם למה?

כי הנשמות שנבראו כשהאור הגנוז בחובן, הם בעצם מעל הזמן, ולכן נאמר מסוף העולם ועד סופו בבחינת קץ הימים.

ואגלה ואספרה לכם סוד כמוס.

האור נגנז בנשמות צדיקים אשר ירדו לעולם, וכמו במילה כוהן נושאים הם את האות נ' + האות ה' יחדיו.

כי הרי כהן = כ נ' + ה'

נשמה = שם נ' + ה'

ביחד נקבל שכם נ' + ה' או משך נ' + ה'

לכן ירדו נשמות אלו לעולם ולא יודעים הם כי צדיקים הם, ולכן חיים הם בקברנו ויכולת להם של מידת הראיה, ואומר לכם סוד נוסף:

כשם שנאמר שמשה היה רועה צאן יתרו הרי שנוכל גם לומר רועה צאן עמי.

ואז נוכל לומר על אהרון שהוא היה רואה צאן עמי.

והיות ועמי = עם ישראל בראשי תבות.

אזי נקבל:

רואה צאן עמי = אם ער נ' ויצא ה'

מה המשמעות של בריאה ואחר כך ראייה?

הראיה זה הכנסת האור למעשי ידיו, כאשר אור זה הוא אור פנימי שהאדם מאיר עימו מתוך עצמו.

כאשר הקב"ה ראה את האור כי טוב הוא הרי שזה כבר בגדר האור החוזר שהמציאות מחזירה, אחרי שהיא האירה את עצמה.

וזה שוב סוד האות נ' הנסתרת וסוד האות ה' הגלויה.

מדובר על הראיה שזה בכל פעם וירא כי טוב

כעת נוכיח שהפסוק וירא כי טוב לא יכול להתממש ללא התערבות האדם.

והבה ונראה ש:

משה = 345

ש = 300 = יצר

משה = 300 + 45 = ש' + אדם= יצר אדם

כלומר, משה משלים את עצם התהליך של בריאת האדם.

אבל כתוב בסוף סיפור המבול כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

אבל אפשר לקרוא זאת אחרת = כי יצר לב האדם ויעור מן רע.

או:

כי יצר לב אדם ויעור מן הרע.

כעת:

לב- ה' = 37 = כטוב

ולכן פשוט נחליף את האות לב-ה' במילה כטוב

כי יצר לב האדם ויעור מן רע =

כי יצר כטוב אדם ויעור מן רע

אבל נמשיך את הרעיון מעבר לכך:

כאשר הקב"ה אומר 10 פעמים וירא כי טוב למה הוא מתכוון בכך?

וירא + ב' = ויברא

כי + טו = 20 + 10+ 9 + 6 = 45 = אדם

מכאן נקבל :

וירא כי טוב = ויברא אדם

כלומר, אמר אחרי כל מעשה בריאה וירא כי טוב, לא משום שהוא זקוק לאישורים, אחרת זה סתירה וזה פגם בשלמות של הקדוש ברוך הוא.

אלא הוא בורא את האדם, והאדם הוא שמבצע את הפעולה של וירא כי טוב, משום שאלו נשמות שנבראו כבר ביום הראשון של הבריאה, כנשמות גבוהות, אשר יישאו את בשורת הגאולה.

כלומר, רבים מאתנו הם חלק מנשמות שירדו לעולם כאשר הוא רק נברא, והם יכולים כאן ליצור אור מתוך חושך.

הם לא מקבלים את זה שיש קושי, חושך וכאב.

כשהם רואים סבל, והוא כבר לא קיים כבר עבורם.

הם משני מציאות.

עצם הראיה שלהם את הדברים כבר משנה את המציאות מציאות.

הראיה של הבורא זה הנשמות שירדו לעולם על מנת שיוכלו לראות את הטוב שבדברים.

התורה כתובה בלשון עתיד ולא בלשון עבר, והבריאה טרם הסתיימה ומהלכת היא מלשון עבר ללשון עתיד, מהלכת היא מן העבר עד אשר תגיע לתכליתה.

לכן כאשר כתוב וירא, ויאמר, ויעש שזה ו' ההיפוך, כפי שנהוג לכתוב בתנ"ך, זה רמז שזה בהחלט גם לעתיד לבוא.

ההפרש בין האמירה למה שקרה בפועל

ב-10 מאמרות נברא העולם כי כתוב ויאמר, אבל רק ב-5 פעמים זה יצא לפועל, ע"י כך שכתוב מיד אחרי ויברא או וייעש.

ברוב המקרים, חוץ מאשר ביום השני של הבריאה, האמירה נחתמת במילים, וירא כי טוב.

בכל פעם שכתוב ויאמר כתוב גם ויהי, למשל ויאמר ה' יהיה אור ויהי אור.

אבל ויהי אור זה לא כעת, אלא בזמן הגאולה העתידה.

בעולם הרוחני אין זמן, ולכן כשהוא אומר יהי אור מבחינתו זה מיד אבל כאן יחלפו 6 אלפים שנה עד אשר יהיה אור.

על היום השני כתוב יהי רקיע בתוך המים וכו' ואז כתוב וייעש את הרקיע או שכתוב ויברא.

לעומת זאת, על היום הראשון של הבריאה לא כתוב ויברא.

כל מה שכתוב זה רק ויאמר ואין ויעש או ויברא, זה בנפרד.

דבר נוסף- גם בכל פעם שהייתה כן בריאה או עשייה תמיד יש הבדל בין הדברים שקרו בפועל.

למשל ביום הרביעי.

יהיו מאורות ברקיע השמים.

להבדיל ביו היום והלילה,

והיו לאותות,

ולמועדים,

ולימים,

ולשנים.

זה חמישה דברים, ואחר כך כתוב ויהיה כן, אבל בפועל:

אחר כך כתוב ויעש את המאור הגדול לממשלת ביום ואת המאור הקטון לממשלת בלילה.

הוא התכוון להאיר, אבל בסוף יצא למשול.

הרי לא דובר על למשול. הוא לא רצה שהם ימשלו בנו. שנהיה תחת הכוכבים והשמש שמושלים בנו. הוא רצה שנהיה מעל המאורות.

אז מה פשר ההפרש?

גם זה שייך לעת הגאולה, כי אז ישנו המאורות את תפקידם ויהיו מה שהם אמורים להיות.

ההבדל הכי משמעותי קורה ביום השישי של הבריאה. היום השישי שאחריו באה השבת שהיא השבת של הגאולה, כמו הדור השביעי של הגאולה.

הכי גרוע מה שהיה ביום השישי של הבריאה שלאחר מכן באה השבת והדור השביעי דור הגאולה.

כתוב הרי נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אחר כך יש ויברא את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. הדמות אינה קיימת.

זה מופיע רק בפרק ה' בבראשית.

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.

מה פשר האמרה שהקב"ה אומר כי טוב על מעשי ידיו?

למה אחרי כל דבר חוץ מהיום השני נאמר וירא אלוהים כי טוב?

וכי לא יודע הקב"ה שמעי ידיו מושלמים הם להתפאר?

מדוע צריך היה לומר וירא כי טוב?

וחוץ מזה, הרי ראינו וכבר הבנו שיש הפרש בין האמירה לבין מה שיצא לפועל, ושמעשי ידיו יגיעו לידי שלמות רק בעתיד לבוא, אז כיצד הוא מברך על המוגמר ומלאכתו טרם נשלמה?

הכיצד?

אז הבה ונראה מה פירוש המילים וירא כי טוב

כי = 20 + 10 = 30

טוב = 9 + 6 + 2= 17

----------------------

סה"כ = 47

המילה אדם = 45 ולכן ב' + אדם = 47

אבל אם נוסיף למילה וירא את האות ב' הרי שנקבל ויברא

מכאן נובע ש:

וירא כי טוב= ויברא אדם

ולכן, כאשר הוא מברך וירא כי טוב, הוא לא מברך על המוגמר, אלא את אותם נשמות עליהם נאמר וירא כי טוב, כי הם יהיו אלה אשר יסיימו את המלאכה.

זה בדיוק הראיה של אותם נשמות שנבראו עם בריאת העולם, של אותם אנשים אשר יראו בהתקרב קץ הימים את סודות השם, וידעו את סודות עץ הדעת טוב וער ולא וטוב ורע.

הם יביאו את העולם לתיקונו, כי להם יש את יכולת הראיה שהיא שוות ערך לבריאה כמידת אהרון הכוהן שהייתה לו יכולת זו, מעבר ליכולת שהייתה למשה.

כי באהרון הייתה המידה שכל מי שרואה אותו הופך להיות כמוהו. ממש כמו שכל ברזל הופך למגנט בנוכחות מגנט.

את הסוד של אהרון כמשרה מרוחו על אחרים אפשר לראות מברכת הכוהנים

ברכת הכוהנים הייתה חלק בלתי נפרד מעבודת הקודש בה הכוהנים היו מברכים את העם, וגם היום היא חלק מהתפילה היומית וביום טוב, כאשר הכוהנים אשר בקהל הם אלה אשר מברכים את המתפללים בדך מיוחדת.

רקע על ברכת כוהנים:

http://lib.pshita.cet.ac.il/pages/item.asp?item=20216

הכוהנים נעמדים מול הקהל, מתעטפים בטלית ופורשים את אצבעות הידיים שלהם בצורה מיוחדת ולפי שמרכים הם אומרים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

הש"ץ אומר והכהנים אחריו מילה במילה:

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

ברכה זו שאחרי כל פסוק אומרים אמן, באה להשרות שוב את האות נ', ואת האות מ' אות השכינה.

כתוב בתורה:

וידבר יהוה אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם.

לאמור בכתיב מלא זה בדיוק = לאור-מ'

בניו = ובי-נ'

בפסוק הראשון של הברכה מופיעה המילה וישמרך = וכישר-מ'

בפסוק השני מופיעה המילה ויחנך = וכחי-נ'

בפסוק השלישי המילים וישם = ויש-מ', שלום = שלו-מ'

מה הפירוש?

וכישר- מ' זה כמו להיות בתדר אחד עימו מהמילה alignment באנגלית.

בפסוק השני מופיעה המילה יחון שזה מהמשורש וחי- נ', כלומר להחיות את האות נ' בקרבנו.

בפסוק השלישי מופיעה המילה וישם ושלום שזה כבר ליישם את הכוח של האות מ'.

כלומר, הוא מראה לנו כאן שהנה עם בריאת העולם נבראו הנשמות שיש בהם את יכולת הראיה והברכה, ושבעצם באחרית הימים כולנו נהיה כמו במידת אהרון הכוהן והכוהנים

בריאה בצלם לעומת בריאה בדמות

הבריאה בדמות מופיעה באמור, רק בפרק ה' בבראשית.

זֶה סֵפֶר, תּוֹלְדֹת אָדָם: בְּיוֹם, בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים, עָשָׂה אֹתוֹ.

ב זָכָר וּנְקֵבָה, בְּרָאָם; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם, הִבָּרְאָם.

למעשה אנו רואים שדמות חייבת להיות מורכבת מזכר ונקבה גם יחד.

בפרק א' בבראשית הבריאה הייתה בצלם בלבד, אבל נבראו שם "שני סוגי אדם", יש כאן ריבוי ויש כאן יחיד.

כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.

כלומר, יש כאן בצלמו ויש כאן בצלמם, שזה זכר ונקבה, כאשר הם מוכנים להיכנס לגן עדן.

אבל יש כאן ויברא אותו, ותדעו שיש כאן רמז לנשמת האדם הראשון – שהוא ראשי תיבות של:

אדם, דוד משיח

כלומר ברא אחד שזה נשמת מלך המשיח, ואת שאר הבריות שזה אותם!

אחד זה אותו ושאר האנשים זה אותם.

כלומר, אותו, זה אותו אחד בו כל הנשמות כלולות והוא לא עבר את חטא גן העדן.

הוא נשאר במצב של ואדם אין.

אותם זה הנשמות אשר נבראו כנפש חיה כזכר ונקבה, שאחר כך הפכו לאיש ואישה ועברו את החטא הקדמון.

ואכן ידוע הוא שבאדם הראשון היו כלולים 60 ריבוא נשמות.

הרי נאמר בהתחלה בצלמנו בלשון רבים.

כלומר זה בצלמנו = בצל מ'+נ'+ו'

מ' על שם אותם = אות-מ'

ו' על שם אותו = אות-ו'

בכתיב חסר לפי הפסוק בתנ"ך:

אתם= את-מ' , אתו= את-ו'

כלומר, בצלמנו זה שלושה שלבים:

מאותם שזה ריבוי שזה כל הנשמות כולם שכלולות בתוך אדם הראשון,

דרך האות נ' שזה גאולת הנפש של כל אחד מאתנו.

והחיבור לאות ו' במילה אותו = אות ו', שזה האדם המשיחי.

צלם כאמור זה זה צל- מ'.

במילה דמות יש את המילה מות, וזה משהו מונצח.

האות מ' משותפת במילה צלם ובמילה דמות.

כלומר נקבל מ' מ' + צל + דות = ותלמד מ' + צ'

האות צ' שייכת לחודש שבט שהוא מזל דלי, חודש עליית הרבי מלובביץ לכהונתו, ואילו האות מ' שייכת לפורים, למשה רבנו ולחודש אדר, במיוחד אדר א' כאשר יש שנה מעוברת.

כשם שנבראה נשמת המשיח מלשון בצלם אלוהים עשה אותו, ככה נבראו כל הנשמות שיש להם את היכולת לעשות את וירא כי טוב, ומאחר והבריאה טרם נשלמה, עדיין נמצא ציווי השם בחלל האוויר, מהדהד בו כמו תדר.

מאמר השם, זה כמו גלים ותדירויות.

כאשר אתה אומר משהו זה נמצא בחלל ומהדהד וממשיך להדהד.

הוא כל הזמן מתהווה יש מאין. זה שייך לעולם האצילות שזה כל הזמן נמצא והוא אין סופי, וזה תדר שמקיים את כל המציאות הזו.

בשפת הקבלה זה נקרא "אור הסובב".

בנוסף תדעו שצלם = 160 וזה גם צליל ולכן המאמרות היו על מנת לברוא את האדם בצלם.

דמות זה 450 וזה שווה 10 כפול 45 שזה 10 פעמים המילה אדם, כלומר, השלמת כל 10 המאמרות תיתן לנו את דמות האדם המושלם גם בדמות.

ההפרש ביניהם זה 290 שזה רץ, וגם פרי וגם וגם עמוד ענן.

כלומר, כל הנשמות שלכם ירדו לעולם של הלילה והחושך, לחלל המצומצם, כאשר העולם הזה אינו אלא בבואה של העולם שסובב ומקיף אותו, שם יש את המאמרות, את אותו אור אין סוף והגאולה, וכן את הרקיע השביעי מתוך 7 הרקיעים.

לכן על כל אחד מאתנו לטהר את עצמו, ואת גופו, להתגבר על תאוות, על מנת להגביה ולהעלות את הנפש מעל הגוף.

זה לא להיות נזיר, כמאמר ספר התניא שהגדולה שבו שהוא לא מדבר על נזירות, אלא הנפש מתעלה ומקדשת את החומר ואלו התאווה מושכת אותך כלפי מטה.

לשלוט על היצר זה לבער את החמץ אשר בנו

היצר שבנו זה לבער את החמץ אשר בתוכנו.

במילה מצרים יש האותיות יצר.

בעצם מצרים = יצר + מים

לכן היה עליו לקרוע את ים סוף, על מנת שיעברו בחרבה, כדי שיעשו את הבחירה להיות מעל היצר, כי בחרבה = בחר-בה'

לכן פסח זה הזמן הכי טוב להזדכך מכל החמץ אשר בנו.

ורוצה אני להוסיף על הדברים כפי שגילה כבר העלתה את התהייה, וכי למה קמח ופסח חד הם?

שניהם 148

ויודעים אתם למה?

כי קמח הוא מלשון מקח, להתמקח עם היצר, כשם שבני ישראל היו צריכים להתמקח עם פרעה שיתיר להם לצאת אל המדבר לזבוח זבח, כדי לצאת מעבדות לחרות.

כי לא היו נגאלים הם על ידי גואל חיצוני, אם לא היו גואלים הם עצמם ממצרים כי מצרים = מיצר = מ'.

לכן קמח= מקח = קח-מ'

כלומר, זה הכוח לאחוז באות מ' בדרך של מקח, להילחם על כך.

וכי למה היה עליהם להתמקח עם פרעה, וכי לא יכול היה משה לבוא באותות ובמופתים ולהוציאם ממצריים בעצמו?

המילה פרעה = עפר =ה', או ערף-ה'

העפר הוא עפרה של האדמה אשר ממנו נברא האדם הראשון, כאשר "וייפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה".

כלומר, פרעה החזיק את המפתח לגאולה, את עפר ה', כלומר הם חייבים היו להיכנס למקח להרים את האות ה' מעפר.

כי הרי בני ישראל לבנו לבנים מעפר ועבדו בפרך.

רוח = 214

עפר = 350

פרך= 300

ההפרש הוא בדיוק 50 שזה האות נ'!

לפי הרב גבאי- הדור שבמצרים הם התיקון של דור מגדל בבל. שם הם בנו לבנים על מנת להקים מגדל למרוד בשם.

ואילו פרעה משווה לנחש הקדמוני, עליו נאמר "ועפר תאכל כל ימי חייך".

משה זה גלגול של אדם הראשון שחטא עם הנחש ואז כאן הוא בא כמשה רבנו לעשות את התיקון.

כלומר, אם לא היו מתמקחים הם לא יכלו לצאת ממצריים, ואז נאלצו לעשות המקח. לכן קמח ופסח חד הם.

חמשת דרגות הנשמה והקשר לנשמת המשיח, סיפור גן עדן ויציאת מצרים

לפי הידע של גילה-

האדם הראשון נברא מעפר שזה מעורף, שזה צ'קרת הגרון, ואנו מטמירים את האות נ' לאות ה' שזה כוח הנחש והקונדליני.

עלינו לזכור גם שמשה נושא את בשורת האות ה', כי משה = שם ה', ואילו משיח = שם חי וביחד נקבל חיה!

לכן כאשר נאמר על אדם הראשון, "ויהי האדם לנפש חיה", הרי שזה איחוד כל הנשמות שלנו עם נשמת המשיח לכוח אחד בעת הגאולה.

לכן יציאת מצריים קשורה בלהחיות את הנפש.

אבל אין אנו יכולים להחיות את הנפש כל אחד בנפרד, אלא כקהל כעם שלם.

הרי ידוע הוא כי האדם מורכב מחמש הדרגות מה שמכונה חמשת דרגות נרנח"י:

נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה

גילה כבר אמרה בעבר, שסיפור גן עדן מורכב מחמש מצבי תודעה, והנה אגלה לכם סוד כמוס, שאלו הם בעצם חמשת דרגות הנשמה.

מצב ראשון – ואדם אין לעבוד את האדמה. האדם טרם היה בדרגה של אני. זה מושווה לדרגה הכי גבוה וזה היחידה.

מצב שני- וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. זה משווה לדרגה של חיה.

מצב שלישי- החלוקה לאיש, אישה ובשר, זה מושווה למצב של נשמה.

מצב רביעי- לאחר החטא- וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת. ח וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהִים, מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן--לְרוּחַ הַיּוֹם. זה מצב של רוח.

מצב חמישי- הגרוש מגן עדן, קללת האדמה, הנחש, קללת האדם והאישה וזה משווה למצב של נפש, אבל במצבה התחתון.

רוח = 214

עפר = 350

פרך= 300

ההפרש בין רוח לעפר זה 136 = ביד חזקה

כלומר, להגיע לדרגה הגבוהה של חיה, זה בעצם להגיע למצב של נפש חיה של האדם הראשון בגן העדן, וזה רק אם נתחבר, לאותה נפש קולקטיבית של אדם הראשון שהיה בחזקת נשמת המשיח.

כי במצב זה של נפש חיה הוא האציל ברוחו על חית השדה דרך השמות שהוא נתן ואז הכל היה לנפש חיה.

כאשר מידת החיה זה בדיוק חיבור בין משה + משיח.

משה + משיח = שם + חיה

כתוב:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.

וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

כלומר, האדם שקורא בשמות נמצא בדרגה של חיה, של נפש חיה, וזה כוח חזק מאוד.

אבל כאשר הוא מאציל מכוחו על האחרים, הרי שהוא יורד ברמתו הרוחנית, תהליך שהחל עוד קודם.

יש כאן סוד והסכיתו ושמעו.

איך יכול להיות שכתוב וייפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה?

כלומר, הוא ברמה גבוהה, של יחידה וכעת נפש חיה?

אבל אז כאשר הוא בורא את גן עדן, ואת כל הנהרות מסביב, ואת עץ החיים ועץ הדעת, אז פתאום הוא נזכר לומר שלא טוב היות האדם לבדו?

וכי למה בריאת מציאות גן העדן גרמה לאדם לחוש שהוא לבדו?

על מנת להבין זאת עלינו להבין מה בשר המילה לבדו.

לבדו = בדל ו'

כלומר, הוא הובדל מהכוח של האות ו', הוא הובדל מהקשר עם נשמת המשיח, אותו אחד מיוחד שברא בתחילת הבריאה.

כעת מה שנותר לנו זה אעשה לו עזר כנגד-ו'

זה קרה מאחר והכוח של האות ו' הועבר לעץ הדעת טוב ורע, שזה = עץ דעת הטוב ער-ו'.

ולכן הוא אומר שלאדם לא מצא עזר כנגדו. כאשר מצא = צא- מ'.

ולכן ולאדם לא מצא עזר כנגדו = צא-מ' עזר כנגד ו'

וזה אפשרי רק לפי הפסוק, זכר ונקבה ברא אותם.

לכן כאשר ברא את גן העדן, ושם את האדם לעבוד שם את האדמה ולשמור אותה, הרי שכבר הוא ברא את שורש כל נשמות עם ישראל, אשר צריכים לחוזר ולהתאחד מעבר למצב של גן העדן. יש כאן את היציאה מן היחיד אל הריבוי.

לכן המילה חיה מדברת על נפש קולקטיבית.

יש לנו תרי"ג מצוות, כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים.

רמ"ח קשורים למצוות עשה, שנאמר עליהם שהם קושרים אותנו "לרמ"ח האיברים", של הקב"ה של האור העליון.

ידוע שהגאולה שלנו זה דרך פרה אדומה.

פרה= 285.

רמ"ח = 248

ההפרש ביניהם זה 37, וזה בדיוק המילה כטוב.

צריך להוציא לבער את החמץ מתוך החיים שלנו

חמץ = חץ – מ'. אבל גם צח-מ'.

כלומר, צריך להגיע חזרה לצחות של האות מ' שהחמץ הכהה אותה. (צ"ח זה ראשי תיבות של צעירי חב"ד).

השם של הרבי זה מ' מנחם מנדל. מנחם = נחם-מ' מנדל= למד-נ'.

עלינו לבער את החמץ מהחיים שלנו ואז נראה שיש לנו כוח של אור מאוד חזק.

לא תמיד משנה מה נעשה, אלא איפה שאנו נימצא.

כל אשר נעשה, כאשר זה נעשה מתוך קדושה, זה התקדשות.

לא משנה הכלי, האופן, אלא עצם האור.

כאשר נהיה באור, אז ההשגחה תדריך אותנו למעשים ולמקומות הנכונים כמו מגנט.

בדיוק כפי שאמר השם למשה, אהיה אשר אהיה.

כלומר לא משנה מה שאהיה, אני תמיד אהיה.

וזה סוד האדם בעצם.

כי אהיה = 21 .

יהוה = 26.

כאשר מתגברים על היצר מרגישים אהבה אין סופית.

למשל בערבי התיקשור האלה, זה כמו יין משכר וממכר. זה ממש התמכרות. זה גן עדן עלי אדמות.

עולים פה דברי תורה וסודות נפלאים.

זה מה שעושים הנשמות בגן עדן. הם בכל פעם רואים את התורה באור יותר גדול.

אנו בריות בעלמא וסדרי בראשית יתהפכו.

מתעלים מעל היצר ואז זוכים בגן עדן.

גן-עדן = גן+עד-נ'

תאווה יוצרת מעגל, ומעגל זה הופך להיות עגל, כמו עגל הזהב, שמראש יצרו אותו מתוך זה שלא היה את מה שהוא צריך לייצג. וזה החוסר ביטחון במשה, שזה האור אשר עזב אותם.

ורוצה אני לומר לסיכום – שהוכח הרוחני פועל בסתר

היות וראינו את המילה תדהמה שזה נדהם אשר נ + ה' בה.

ודבר יותר חשוב על האות נ+ ה'.

אין יותר חזק מכוח חשוון וכוח ניסן מבחינת הכוח של נוכחות האדם.

שם הכי נוכחות הכי אגו שיש.

הכוח של מזל טלה, זה הכוח שאומר לאדם, קום תעשה אתה יכול והאדם עושה.

הכוח של האות נ' זה הכוח המאגי של מזל עקרב

נדהם= דם- נ+ ה.

והיות והדם הוא הנפש, הרי שאלה הכוחות הכי חזקים בנפש.

האות נ' זה מתהומות קראתיך יה.

זה כוח הנחש, כאשר נחש = משיח.

אומרים שככל שמשיח יצטרך לבוא ככה יהיה יותר רע.

הנחש ירד יותר למטה, ואז יש מאבקים וזה האות נ', כי נחש יש בו כפילות.

זה נח-ש וזה גם חש-נ'

עובדה שנחש הנחושת שימש לריפוי על ידי ראיה.

מי שהיה רואה את נחש הנחושת היה נרפא.

הרי יש:

ראה

רפא

ביחד נקבל אר + פה.

וזה בדיוק מה שהיה משה כבד-פה

הרבי מראה לגילה שהיה רואה הרבה דברים והוא לא היה מדבר.

הוא היה עושה הכל בסודי סודות, והיה אומר מאוד מעט לעומת מה שהיה רואה. כיצד בירך אנשים בשורה אינסופית דוברים היו קורים. הוא כמו הקב"ה שהאט את הזמן.

הרב גבאי- הרבי הסתכל עלי ואז עפתי אחורה והייתי בהלם ואז הייתי אדם אחר לגמרי.

כלומר זה המשמעות של כוח הראיה.

במילה נדהם, יש שם את הכוח המאוד חזק של ה' + נ'

זה כוח האדם עצמו.

זה כוח הנפש עצמה.

האדם עצמו.

זה נותן דם.

והרי הדם הוא הנפש.

אלא אם כן ניקח את המילה דם ואז נוסיף את האות ה' ואקבל את המילה מידה.

נדהם = מדה-נ' = נדם-ה'

אחרת הנדהם הופך לנדם.

כלומר, התדהמה כאילו עוצרת את הכוח הרוחני, עוצרת דברים.

לכן עלינו להיות יותר צדיק נסתר יותר מאשר גלוי.

מסר ממערת אליהו הנביא – על המשיחיות ועל הכוח הנשי

ביקרתי במקום בחו"ל המועד פסח 2013 וביקשתי מסר לחג הפסח שנת תשע"ג.

נטלתי ספר תהילים וביקשתי לפתוח אקראית, ויצא פרק מ"ה בתהילים, פרק חשוב ביותר, המדבר על דמות מלך המשיח, כאשר מ"ה זה אדם בגימטרייה, נושא שבדיוק התעסקתי בו בימים האחרונים.

בפרק זה מדבר המשורר על מלך המשיח ומספר על מעלתו, מידותיו וכבודו, עושרו וממשלתו.

א  לַמְנַצֵּחַ עַל-שֹׁשַׁנִּים, לִבְנֵי-קֹרַח;    מַשְׂכִּיל, שִׁיר יְדִידֹת.
ב  רָחַשׁ לִבִּי, דָּבָר טוֹב--    אֹמֵר אָנִי, מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ;
לְשׁוֹנִי,    עֵט סוֹפֵר מָהִיר.
ג  יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם--    הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ;
עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים    לְעוֹלָם.
ד  חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר--    הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.
ה  וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב--    עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק;
וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת    יְמִינֶךָ.
ו  חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים:    עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
ז  כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד;    שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח  אָהַבְתָּ צֶּדֶק,    וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע:
עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן--    מֵחֲבֵרֶךָ.
ט  מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ;    מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.
י  בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ;    נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר.
יא  שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ;    וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.
יב  וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ:    כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.
יג  וּבַת-צֹר:    בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ--עֲשִׁירֵי עָם.
יד  כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה;    מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.
טו  לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ:    בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ.
טז  תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל;    תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.
יז  תַּחַת אֲבֹתֶיךָ, יִהְיוּ בָנֶיךָ;    תְּשִׁיתֵמוֹ לְשָׂרִים, בְּכָל-הָאָרֶץ.
יח  אַזְכִּירָה שִׁמְךָ, בְּכָל-דֹּר וָדֹר;    עַל-כֵּן עַמִּים יְהוֹדוּךָ, לְעֹלָם וָעֶד.

אני אליהו הנביא אשר שמי נביא זה יבא-נ', ושמי הוא אליהו שזה אליו-ה', ובאמת באתי אליו, ואני מעביר אנשים אליו, לחכמתו ויראתו.

אני אליהו הנשיא הנקרא התשבי בסימן יציאת מצרים, ואות ה' שהיא אות הגאולה מן המייצרים, כאשר התשבי הינו תישב-ה'.

אז זה המסר שלי אליכם, כאשר גילה פתחה באקראי (או שלא), את פרק מ"ה בתהילים, פרק משמעותי ביותר על מלך המשיח, שאת פעמיו אמור אני לבשר.

ונמצאים אתם בשנת התשע"ג, שזה מניין של 227 שנים לגאולה.

והנה פרק מ"ה הוא פרק 45, הוא בסימן הגימטרייה של 45 = אדם.

ה וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב-- עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק; וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.

זה מה שנאמר בפסוק ה' שכולו בסימן האות ה', אות הגאולה.

והדרך = ודרך-ה'

נוראות = ותן-אור

ימינך = ימיך-נ'

ואז ייהפך הפסוק ל:

ודרך ה' צלח רכב, על דבר אמת וענווה ובצדק, ותן אור תורתך וימיך – נ'

ובכן, נמצאים אנו בראשית ספירת העומר. ועליכם להבין שספירת העומר זה בעצם הימים בהם אנו עולים במדריגות הרוחניות כמו שעולים בסולם יעקב, אנו פורצים לכפי מעלה.

לכן זה האור אשר ניתן לכולנו ובמיוחד לכן בנות ישראל על מנת להאיר בימים מיוחדים אלה, בהן אתן כבנות מלכים.

והנה פרק מ"ה בתהילים יש לו י"ח פסוקים ולכן ביחד זה = חי אדם.

אבל זה גם פרק שאמור להגיד לך ולכל אחד מבני ישראל שהנה אני כאן אליהו הנביא במעמד זה אומר לכם שהנה:

חי מלך המשיח.

והנה תחילת ספירת העומר שהיא בתאריך ט"ז, הנה הפסוק ה-16 הכל כך משמעותי:

טו לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ--מוּבָאוֹת לָךְ.

ושימו לב במיוחד אתן הנשים היקרות שאתם תביאו את הגאולה, שהנה:

מהן הבתולות?

בתולה = תובל – ה'

כלומר היא אשר תוביל את האדם אל האות ה' שהיא אות הגאולה.

רעותיה = ערות – י' + ה'

כלומר הן אלה אשר ערות לאור פנימי שזה האות י' ולאור הגאולה שזה האות ה'.

ואז בעזרת הכוח הנשי מתחבר המלך להיכלו

טז תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

ושימו לב לרמז שכאן:

מלך = כל – מ'

אבל מהו היכלו?

היכל = כלי ה' או יכל – ה'

ממש כשם שהקב"ה חתם מעשי בריאותו במילים:

וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

וכאשר הקב"ה מסיים מעשי בראשית הרי שהמלך ממשיך את מעשיו, והנה כאן בהיכל שלו.

אבל בעזרת הכוח של בת המלך, הבתולה ורעיותיה שהן מהוות את היכל המלך, כשאר לבסוף הן כולן מביאות:

תבאינה = תביא נ + ה'

כלומר האישה מביאה עמה כבר את התיקון של העולמות.

מדוע שנת התשע"ג כל כך קשה היא לרבים

ואביא רמז נוסף מפסוק אחר בתהילים

לפרק זה 18 פסוקים והנה זה פרק 45 וביחד זה נותן 73 = ע"ג.

וזה רמז לשנה זו התשע"ג, ששנה לא קלה היא עבור רבים מכם.

ויודעים אתם למה?

וראו את המסר בפרק ע"ג בתהילים, המדבר על צדיק ורע לו רשע וטוב לו.

י  לָכֵן, ישיב (יָשׁוּב) עַמּוֹ הֲלֹם;    וּמֵי מָלֵא, יִמָּצוּ לָמוֹ.
יא  וְאָמְרוּ, אֵיכָה יָדַע-אֵל;    וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן.
יב  הִנֵּה-אֵלֶּה רְשָׁעִים;    וְשַׁלְוֵי עוֹלָם, הִשְׂגּוּ-חָיִל.
יג  אַךְ-רִיק, זִכִּיתִי לְבָבִי;    וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי.
יד  וָאֱהִי נָגוּעַ, כָּל-הַיּוֹם;    וְתוֹכַחְתִּי, לַבְּקָרִים.

ותדעו לכם שצדיק ורע לו זה צדיק וער לו בעצם, כי כך הוא ער לאור האמיתי של הקב"ה.

מדוע מלך המשיח מוקף בבת-מלך, בתולות ורעיותיה?

זה להשרות השכינה, כאשר השכינה בסוף האותיות נותנת את הפירוק של:

כי + ש' + נ' + ה'

לכן, אין השכינה שורה על ראשו של מלך המשיח אלא דרך האישה.

כי אישה וראש מילים קרובות הן

והיא עטרת ראשו.

וכיצד יסמיך מלך המשיח את השכינה אליו?

הרי שיש כאן את השלבים:

ג  יָפְיָפִיתָ, מִבְּנֵי אָדָם--    הוּצַק חֵן, בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ;
עַל-כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים    לְעוֹלָם.
ד  חֲגוֹר-חַרְבְּךָ עַל-יָרֵךְ גִּבּוֹר--    הוֹדְךָ, וַהֲדָרֶךָ.
ה  וַהֲדָרְךָ, צְלַח רְכַב--    עַל-דְּבַר-אֱמֶת, וְעַנְוָה-צֶדֶק;
וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת    יְמִינֶךָ.
ו  חִצֶּיךָ, שְׁנוּנִים:    עַמִּים, תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ; בְּלֵב, אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ.
ז  כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים, עוֹלָם וָעֶד;    שֵׁבֶט מִישֹׁר, שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ.
ח  אָהַבְתָּ צֶּדֶק,    וַתִּשְׂנָא-רֶשַׁע:

עד כאן כמלך גיבור הוא

עַל-כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן--    מֵחֲבֵרֶךָ.
ט  מֹר-וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת, כָּל-בִּגְדֹתֶיךָ;    מִן-הֵיכְלֵי שֵׁן, מִנִּי שִׂמְּחוּךָ.
י  בְּנוֹת מְלָכִים, בְּיִקְּרוֹתֶיךָ;    נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ, בְּכֶתֶם אוֹפִיר.

כאן הוא נמשך למשיח ואז מוכן הוא לקבל את זוגתו

יא שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.

וכו' וכו'.

רק בסוף היותו גיבור הוא אוהב צדק.

אוהב = ובא- ה'

ואז נקבל ובא צדק – ה'

ואז גם יש את האות ש' שהיא אש הבריאה עצמה:

ותשנא רשע = ואתן – ש' + ער – ש'.

רק אז הוא נמשך בשמן

כאשר שמן = שם- נ'

ששון = ושש – נ'

רק אז הוא הופך למשיח = שם – חי

לכן שמן + משיח ייתן לנו – שם + חני = שם חן – י'

כלומר שם החן שלי. רק אז הוא משיח צדק ולצדו בת המלכים.

הערה חשובה-

במסר לחנוכה מהרבי מלובביץ דובר שנח = נשות חן, ולכן חנוכה = וכה + חן

כאשר וכרה זה בעצם גם כ"ה שזה כ"ה בכסלו ששם מתחיל חג החנוכה וגם כ"ו שזה שם השם. והלא ידוע שחנוכה הוא חג של האישה, ולכן היא זו אשר עושה את החיבור לקב"ה.

כאן חוזרות שוב האותיות חן + האות י' שזה ביחד חן הקב"ה.

הגבר הוא הגיבור והאישה היא יד ימינו הרוחנית

לכן יש כאן מסר ממני אליהו הנביא ששמי הוא בעצם:

אליו – ה' יבא נ+ ה'.

אלייך בת ישראל.

שכבודך פנימה = שכבודך מפי נ' + ה'

שתביני שהגבר הוא כוח הגיבור במלחמה, והנה נפלו אצבעותייך גילה על תהילים פרק ע"ט פסוקים מ-י' ועד י"ג.

זה הפרק המאוד מפורסם שמתחיל במילים "שפוך חמתך על הגויים".

י  לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם--    אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:
יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ;    נִקְמַת, דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
יא  תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, אֶנְקַת אָסִיר:    כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ--הוֹתֵר, בְּנֵי תְמוּתָה.
יב  וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם,    אֶל-חֵיקָם;
חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ    אֲדֹנָי.
יג  וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ, וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ--    נוֹדֶה לְּךָ, לְעוֹלָם:
לְדוֹר וָדֹר--    נְסַפֵּר, תְּהִלָּתֶךָ.

תביני בת ישראל שאישך הוא כמעשה דוד המלך שאיש גיבור מלחמה היה, ואת כמו שלמה המלך אשר בנה את בית המקדש.

שימי לב שדוד אהב את בת-שבע, והנה את בת הדור השביעי לגאולה, כלכל אחת מאיתנו חלק מהמשיח אשר כבר ניצב בפתח.

לכן בת הדור השביעי תתייצבי לימין אישך כי גאולה בפיך ובידיך.

ולכן נשות ישראל החסודות, דעו כי דור הגאולה אתן.

והנה לאות לדברי פותחת גילה את פרק ע"ח בתהילים אשר מספר על מעשה הנסים החל מיציאת מצריים, מורשת הארץ והחטא כלפי הקב"ה בשל הנהיה אחרי אלים זרים.

והנה נופלות עיניה על פסוק ס"ג ועד פסוק ס"ז

סב  וַיַּסְגֵּר לַחֶרֶב עַמּוֹ;    וּבְנַחֲלָתוֹ, הִתְעַבָּר.
סג  בַּחוּרָיו אָכְלָה-אֵשׁ;    וּבְתוּלֹתָיו, לֹא הוּלָּלוּ.
סד  כֹּהֲנָיו, בַּחֶרֶב נָפָלוּ;    וְאַלְמְנֹתָיו, לֹא תִבְכֶּינָה.
סה  וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי;    כְּגִבּוֹר, מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן.
סו  וַיַּךְ-צָרָיו אָחוֹר;    חֶרְפַּת עוֹלָם, נָתַן לָמוֹ.
סז  וַיִּמְאַס, בְּאֹהֶל יוֹסֵף;    וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם, לֹא בָחָר.

שימו לב כיצד חוזרות מילים שדנו בהם כמו בתולות, כוהן שזה שילוב של ה' + נ' ועוד.

שימו לב לפסוק ויקץ כישן אדוני.

תפקיד האישה משתנה כאן עם בוא הגאולה

יש כאן סוד מאוד גדול.

הרי כפי שגילה אמרה בעבר, שהאדם הראשון נברא בצלם שזה זכר ונקבה, כאשר החלוקה לגבר ואישה בוצעה בגן-עדן.

כמו כן היא ראתה בסיפור גן העדן חמש מצבי תודעה השווים לדרגות נרנח"י, (נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה)

מצב ראשון – ואדם אין לעבוד את האדמה. האדם טרם היה בדרגה של אני. זה מושווה לדרגה הכי גבוה וזה היחידה.

מצב שני- וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה. זה משווה לדרגה של חיה.

מצב שלישי- ויפל על האדם תרדמה. החלוקה לאיש, אישה ובשר, זה מושווה למצב של נשמה.

מצב חמישי- הגרוש מגן עדן, קללת האדמה, הנחש, קללת האדם והאישה וזה משווה למצב של נפש, אבל במצבה התחתון.

כתוב שהוא הפיל על האדם תרדמה, אבל לא כתוב שהוא הקיץ משנתו.

ואכן רדם= רד-מ' שזה בדיוק ירידת הכוח הרוחני למצב של חלום ותת הכרה.

בקבלה מופיעה האישה בנוקבא, ואילו כעת היא תהיה לראש, כלומר, שייכת היא להווית השכינה של לפני החלוקהֱ!

היא תהיה לראש ולא לנוקבא, וזה סוד מאוד חשוב, כי היא השכינה עימה מזדווג הצדיק, ולכן היא בסוד האות ה' שזה כוח הגאולה.

לסיכום

התובנה שהתקבלה במערת אליהו זה קפיצה קוונטית לרמות גבוהות באמצעות חיבור לשכינה שזה אנרגיה נשית, מעבר לזיווג בין זכר ונקבה, כלומר, למצב האחדות של הנשמה לפני החלוקה לגבר ואישה, עת היא הייתה מחוברת עם בוראה.

כל זה בזכות התיקון מהאות נ' לאות ה', ממזל עקרב למזל טלה, מחודש חשוון לחודש ניסן, שזה חודש הגאולה, ולכן הגאולה, והמשיח קשור כאן באנרגיה נשית עליונה, כלומר מדובר ישירות על צ'קרות גבוהות, ועל ראש.

רעיון זה מונצח בפרק מ"ה בתהילים, שם מדובר על בתולה ורעיותיה, כלומר, שטרם ידעה גבר.

כשם שהמלך לא יוכל ללא היכלו, ככה המצב המשיחי לא מתאפשר ללא החיבור לנשמות כולנו, לשכינה, שהיא מהות נקבית מאוד גבוהה, ואנרגיה רוחנית מאוד גבוהה אליה צריך הגבר להגיע.

מאת גילה בויום

www.oryada.com/kartis.htm

מזה שנים רבות חוקרת גילה בויום ממקימי המיסטיקה בישראל את סודות הקבלה, התורה והאותיות. כמו כן הרב אליהו גבאי והיא עורכים ערבי תיקשור עם הרבי מלובביץ.

גילה הינה מתקשרת, ובמיוחד אוהבת היא את התיקשורים שכוללים את השילוב בין פסוקי התורה וצופן האותיות.

הצטרפו גן אתם למפגש התיקשור הקרוב עם הרבי מלובביץ, בו תוכלו לקבל תשובות לשאלות, הכוונה וברכות.

התקשרו לברר: 050-5625759